תאריך 01/07/2010 21:56:50
מאת רפי גטניו
נושא לא להפקיר

לא להפקיר 



 


יש משהו מאד מקומם בגישתו של ראש הממשלה המחלקת את הציבור לשנים. אלה הפועלים ממניעים "טבעיים" ו"מובנים" מול אלה המקבלים החלטות באופן שכלתני. עצם ההצגה הזאת היא התנשאות בלתי נסבלת של בעל תפקיד שצריך לקבל החלטות, גם אם הן קשות. הוא לא יכול לגלגל עיניים ואת הכדור למגרש החמאס, כי ההחלטה היא שלו. ברצותו, תהיה עסקה, ואם אינו רוצה לא תהיה. אין לו את האומץ לקבל החלטה בעד העסקה ומצד שני אין לו את האומץ לבוא ולהגיד לעם כי בעד הפקרת גלעד וכי הוא נושא באחריות לגורלו הצפוי. כך שהוא ממשיך  למרוח אותנו במשא ומתן שטרם הסתיים, ובפעולות אחרות סמויות שאולי נעשות  אם זו גישה שכלתנית, אני כבר מעדיף שיקבל החלטות מהבטן......

 

המשא ומתן הזה מסובך, הוא לא שוויוני, לחמאס המצב הנוכחי הוא הכי נוח כי דרגות החופש של ישראל מולו מצטמצמות והולכות. במחשבה שכלתנית, ישראל צריכה בגלל האינטרס שלה כמדינה לסיים את הפרשה. ככל שהפרשה הזאת נמשכת, מעבר לסבל הבלתי נסבל של המשפחה ולמשמעות ההפקרה המחלחלת בציבור הישראלי, היא ממשיכה להחזיק את החמאס במרכז העניינים. סיום הפרשה יחזיר אותו לגודלו הטבעי.

שלוש נקודות העלה ראש הממשלה הראויות לעיון.

  1. הטענה כי משוחררי עסקת ג'יבריל וטננבאום חזרו להיות מחבלים מן המניין.
  2. אי הסכמה לשחרר ארכי-מחבלים
  3. אי הסכמה לשחרר מחבלים לתחומי הגדה המערבית. 

אם ניתן היה במשא ומתן או בדרכים אחרות לכפות על החמאס לקבל את התנאים האלה, ברור שהיה טוב יותר. העובדה המצערת מאד היא כי בארבע שנים, כולל מלחמה אחת לא הצלחנו. לא במו"מ, לא בכוח ולא בהפעלת מנופי לחץ אחרים.

ולטיעונים עצמם : 

  1. הפיגועים והמלחמה עם הפלשתינאים הם מנת חלקנו בלי קשר למי שמבצע אותם בפועל. השורות של המפגעים אינן מידלדלות ועל כל אחד שנכנס לכלא צצים שניים חדשים שנחושים להילחם בנו. את המלחמה עם הפלשתינאים לא צריך לעשות על גבו השחוח של גלעד שליט. הוא עצמו הרי חלק מהמלחמה זאת, הוא נפל בשבי. הטענה כי לא צריך לבצע עסקה בגלל הגדלת הסיכון לפעולות חבלניות בעתיד אינה עולה בקנה אחד עם הפעילות הצבאית במשך של שנות הכיבוש. דוגמא לכך היא שברור כי כל פעילות צבאית בשטח אזרחי פלשתינאי, יוצרת דור חדש של פלשתינאים הנשבעים להילחם בנו עד מוות. יחד עם זאת, אני לא זוכר שהשיקול הזה של יצירת "שהידים" פוטנציאליים מנעה פעילות שהצבא חשב שצריך לבצע.
  2. ההבחנה בין ארכי מחבלים (כאלה שהצליחו לבצע פיגועים גדולים) לבין כאלה שניסו אבל לא הצליחו או שהצליחו "בקטן", מגוחכת. שני הסוגים מסוכנים באותה מידה, למעט הנושא המוראלי הישראלי, שהוא חשוב אבל לא שקול לחיי אדם.
  3. הטענה כי ישראל תתקשה להתמודד עם מחבלים שישוחררו לגדה המערבית מדאיגה. מדינה שקברניטיה רומזים השכם והערב כי יש לה את היכול לפגוע בתוקפיה אלפי קילומטרים מהבית, לא מסוגלת להתמודד עם חבורת רוצחים שיודעים עליהם הכל, היכן הם גרים ומי בני משפחותיהם... באמירות מסוג זה ראש הממשלה פוגע בעצמו בכוח ההרתעה של מדינת ישראל.


מה שעומד כאן למבחן מעבר לסבלם האישי של גלעד שליט ומשפחתו, הוא הערך הכי חשוב ואבן הבניין המרכזית בכוח הצבאי של מדינת ישראל -  רוח הלוחמים. הפקרת גלעד שליט תשדר מסר מאד לא בריא שתוצאתו תהיה פגיעה אנושה בכוחו של הצבא.


אם יצעדו מאות אלפים עם המשפחה השבוע והשבוע הבא, יתכן וראש הממשלה בנימין נתניהו יקבל את ההחלטה היחידה הנכונה.

 


 

 

   
מפת העץ
RIP Yoram Hamizrachi East 1942-2010 Z"L סוריא   
לא להפקיר רפי גטניו  
 אתה סותר את עצמך אבנר אברהם  
 הניתוח שלך נכון, או כמעט נכון. המסקנות שלך לדעתי שגויות רפי גטניו  
 ישראל לא משתיתה את ביטחונה על גב חייל אחד אבנר אברהם  
 אבנר , יפה כתבת ! רפי אשכנזי  
עבודה בעיניים רפי גטניו  
הקמת פורום דפי נחיתה   /   הקמת פורום הקמת פורום