הרשמה לפורום













כל הזכויות שמורות למחברים ©

זמ"ש - מקום לכתיבה יוצרת, פרוזה, שירה, רשימות אישיות, אמנות ויזואלית

זה מה ש...

תאריך 15/07/2008 15:21:47
מאת עפרה
נושא מים יבשים

ברחוב הפלמ"ח, בלב השעון, מטוטלת כבדה

שנעה הלוך וחזור, את אותו המרחק

ופתאום תעצור בשבילך הדודה

את הזמן מלנוע. ואז היא תצחק

לילדה הקטנה, וציפור צבעונית משתחווה,

וקוראת, קול מפחיד ומוזר, מפורק

לרגעים. לשניות. לשנים שאין איש לצידה

רק רקמות מרהיבות. ושמה הזוהר, וידה

הגדולה, השולטת במחט וחוט וטווה,

שהושטה אל העלם ההוא שהלך ורחק

ותמרים בכיסו, להביא ישועה ותקווה,

השעון הגדול אז היה בבית אבא

והדודה הייתה אז ילדה.

וכעת היא צוחקת. המים יבשו, היא תיתן לך ממתק,

במיוחד בשבילך התייבשו כאן המים, ילדה

ובבית שלה המטוטלת עמדה.

 

 

 

השיר הזה שנכתב סביב נושא המטוטלת לתחרות בסימן כתיבה (בשיפוטו של הפסנתרן) מוקדש באהבה לזהר וילבוש, הדודה זָיִי.

זהר, או זהרה, נולדה בתחילת המאה הקודמת לשושנה וילבוש, נכדה ללוליק (ישראל) פיינברג. היא עוד הכירה כילדה את הדוד אבשלום, שהלך וכל כך הרבה שנים לא חזר, שכתב לאהובתו על אלף נשיקות. את רוב חייה היא חייתה כאישה עצמאית, דעתנית מאד, פרועה משהו, יצרית ויצירתית מאד, באוחזה בכישרון רב בכישור ובמחט – כלי נשק נשיים, שולטת בהם ברקמה ובאריגה, בעבודתה במוזיאון ישראל, ובהתנדבות בארגוני נשים שונים.  "דודה, תני לי בבקשה קצת מים יבשים". כך אמרתי לה והתגלגלתי מצחוק.

כשאני חושבת מטוטלת, כל החושים שלי – עיני, אוזני, גופי, נזכרים בשעון המטוטלת הגדול של זיי. בסיומו של הביקור היא הייתה פותחת את השעון, ומעבירה את המחוג הגדול כדי שישלים שעה ונוכל לשמוע את צילצול הגונג הכבד.

   
מפת העץ
ואם אין* מכשפונת 15/07/2008 16:48:31 
מים יבשים עפרה 15/07/2008 15:21:47  אתה כאן
 תמונה עפרה 15/07/2008 15:24:33 
 יש כמה נשים יפות שם אסף 15/07/2008 19:13:56 
 אני כמו אסף מגי 19/07/2008 11:42:23  
 ;-) עכשיו לתת זמן לחלחול המידע והטקסט. תודה, עפרה. r.y 16/07/2008 07:40:23  
 חלשבתי על רחוב הפלמ"ח בגבעתיים, אין שם שעון אריק 16/07/2008 08:28:46 
שני שירים קטנים אסף 14/07/2008 14:56:05 
דפי נחיתה   /   בניית אתריםבניית אתרים   /   הקמת פורוםהקמת פורום