תאריך 26/03/2008 17:43:16
מאת שמעון מנדס
נושא ענין של מנהיגות

  

ענין של מנהיגות
שמעון מנדס
 

 
כאשר אתה מתבונן במנהיגות של היום ומשווה אותה עם המנהיגות של האתמול, אינך יכול שלא להגיע למסקנה שהגיעה אליה כלתו של עלי הכהן, אשת פנחס, שאמרה: "גלה כבוד מישראל", משמע גלתה המנהיגות מישראל (שמואל א´ פרק ד´). דבריה נאמרו לאחר שהפלישתים הכו את ישראל בִּקְרָב אפק, וגרמו לישראל אבדות כבדות  -  ומעל לכל הפלישתים לקחו בשבי את ארון האלהים. לעניות דעתי, האמונה בארון של אז מקבילה לאמונה בטכנולוגית ההיי-טק של ימינו.

במציאות של היום יש לישראל עצמה צבאית אדירה, וגם ארון-הברית נמצא בידיה. ועם כל זאת יש לה רתיעה מפני החזבאללה והחמאס. שני ארגונים קטנים שהצליחו להראות למנהיגי ישראל מה יכולה לעשות "דוויד´קה" קטנה עם מנהיגות גדולה, מול כל העצמה הצבאית האדירה. והאמת צריכה להאמר, החמאס וחזבאללה הם שהכתיבו את תנאי הפסקת האש. והסיבה לכך היא העוצמה המנהיגותית שיש לשני הארגונים האלה. לטובת אלה שאינם יודעים מה זה דוויד´קה נספר, כי במלחמת השחרור, בתקופה שירושלים היתה נצורה ללא נשק, הלוחמים השתמשו במרגמת 120 מאולתרת, שפגזיה עשו רעש, אבל לא הזיקו. הרעש הגדול גרם לערבים לחשוב שהיהודים קבלו תותחים כבדים.

מלחמת יום הכפורים ב-1973, הסתיימה בתבוסה מחפירה לצבא המצרי, ואלמלא הד"ר קיסינג´ר שלנו, מצרים היתה נוחלת את מפלתה הגדולה ביותר מאז עשר המכות שנחתו עליה לפני ארבעת אלפים שנה. אבל מצרים הצליחה להפוך תבוסה לנצחון אדיר, משל הכניעה את צבא ישראל, והכתיבה לישראל את תנאי הכניעה="שלום". לנו היו הגנרלים והעוצמה הצבאית, ולמצרים היה  מ נ ה י ג.  גדולתו של סאדאת המצרי היתה בכך, שהוא הצליח לאלץ את ישראל לסגת מכל הישגיה הצבאיים ב-1967, על אף תבוסתו הצבאית.

שבע שנים רוגם החמאס את העיירה שדרות, וישראל מגמגמת. ובשנה השמינית קליעי הרוגטקה של החמאס הגיעו גם אל אשקלון. ואחרי כל התלאות האלה, נזכר שר בטחוננו לבקש בפומבי את שר המשפטים שלנו:  לבדוק, האם ירי חוזר לעבר מקורות הירי הפלסטינים הוא חוקי? מדוע השאלה הזאת לא נשאלה שנה קודם לכן? שהרי כאשר שר הבטחון נכנס לתפקידו הבעיה כבר היתה קיימת. זה מחד, ומאידך ראש ממשלתנו ירום הודו מבשר לעם ישראל: שתושבי שדרות יצטרכו ללמוד לחיות עם הירי עליהם.

בחודש מאי 1967, בתקופת ההמתנה, לאחר לחץ צבורי מיותר, לוי אשכול נאלץ לצרף את משה דיין כשר בטחון. למחרת היום נשאל משה דיין, שר הבטחון המיועד, על ידי עתונאי זר: "מה יקרה אם מצרים תחליט להפציץ את ישראל בפצצות גז-חרדל, כפי שעשתה בתימן?" משה דיין ענה בשלוש מלים: הם יכולים לנסות! במלחמת ההתשה, המצרים הציבו סוללת תותחים במתחם בית-החולים של אסמעיליה, והפגיזו משם את כוחותינו. התותחנים שלנו לא השיבו אש, כי חששו לפגוע בבית החולים. משה דיין שבח את החיילים על חוסר התגובה, וציווה: אם מחר יחדשו המצרים את האש, למחוק את בית-החולים. בו במקום הוא העביר שדר למצרים באמצעות האו"ם, שבו הוא הודיע להם, שאם הסוללות שלהם בבית-החולים ימטירו אש על כוחותינו  -  בית החולים יימחק!  עוד באותו הלילה המצרים סלקו משם את התותחים.

במישור אחר של לקיחת אחריות, למחרת התקפת הפתע המצרית ב-1973, התייצב משה דיין אצל ראש הממשלה גולדה מאיר ואמר לה: נכשלתי. אם תרצי בכך הריני מגיש לך את התפטרותי. גולדה דחתה את הרעיון. אבל האיש לא התבייש לומר נכשלתי. זוהי מנהיגות.

ואילו היום, כל העוצמה צבאית שווה להרבה אפסים, אם אין מנהיג העומד בראש המחנה. רק אם נציב 1 משמאל, האפסים ייהפכו למליון או למיליארד. כבר חודש ימים שפרנסי (אני בכוונה נמנע מלומר מנהיגים) ישראל מביעים חששות ופחדים: מה יעשו לנו בגת, או בחוצות אשקלון. ומנהיג חזבאללה חוכך ידיו בהנאה: הם מפחדים. רק לפני שנה הוא אמר: "אילו ידעתי שכך תגיב ישראל, לא הייתי חוטף את החיילים". במקום לומר משהו מרתיע בנוסח משה דיין: הם רק יכולים לנסות, כבר חודש אנחנו מתבכיינים. אבל בינינו, האיום לא היה עוזר. כי ברק איים פעם אחת על חזבאללה, ובשעת מבחן – הוא לא עשה שום דבר.


 
 
   
מפת העץ
הדג מסריח מן הראש שמעון מנדס  
ענין של מנהיגות שמעון מנדס  
 תודה, שמעון. היום בראי האתמול - כולם. ואיך אנו נראים במראה. rivkah yaron   
 כמו מנהיגינו הפכפכים מפונקים סוריא   
 היי סוריא BATEL  
 The Raven & the Fox - ו*ה*שאלה: rivkah yaron  
פשיטת הרגל של נתניהו שמעון מנדס  
הקמת פורום דפי נחיתה   /   הקמת פורום הקמת פורום