כל התחרויות צור קשר הפוך לדף הבית יוצרים ויצירות הנחיות שימוש הרשמה לפורום דף ראשי

תחרות 27




'ל וּ ל'
ה'לוּל' מיועד לתכנים שאינם יצירות, וייפתח פעם ביממה
בהודעה חדשה, על ידי אחד מחברי הפורום בהתאם לצורך.
לוּל זה ישמש את חברי הפורום כל אותה יממה.


"שווה ציטוט"
אם שורה מתוך יצירתך נבחרה ל'שווה ציטוט'
אנא שלח/י למייל שלי, שורה נבחרת מתוך יצירה של כותב אחר
לא יותר מ-10 מלים, ובצרוף לינק ליצירה

הנחיות לקעקוע היצירות - כאן

ל- YouTube - כאן


" תני לי ואלטף צלך מונח על מדרגת ביתך "
חגי
(בחרה - תיה)

בסימן כתיבה

תאריך 17/06/2007 07:35:20
מאת חיה משב
נושא אין קליטה (אולי לתחרות - הבוקר שאחרי) - פרוזה

אין קליטה / חיה משב

 

ביום העצמאות האחרון חגגנו שנה בלי טלווזיה. אני, הוא וחלל הסלון הרחב. שום זיקוק לא הזהיר את שמי תקרתנו הלבנה, רק הנהון חתם את יום ההולדת הראשון, כאדם חופשי מהאנטיביוטיקה שהוזרקה לו שנים ביחד עם נגיף השפעת. כל אחד אוכל חלק אחר של המוח, ורעש הכירסום – כמה שהתמכרנו לקצבו, כמו היה שסתום נוסף באחד מחדרי הלב. לא פשוט לקחת החלטה כזו, אבל מרגע שזה מתחיל לגרד לך בכיסים, אתה מוכן אפילו למכור ת´טלוויזיאשכה.

 

הבניין החדש היה מחווט כולו באינפוזיית "הו כן אני חמה". אנטנות הערוץ הראשון נצבעו בגווני חלודה, ולבוני הקנים נדמו כעץ בחילוף עונה. מאושרים מתפקידם החדש באבולוציית החי, הפכו האנטנות בית גידול לטחב, לגוזלים ולשאר טפילים מטפסים. ובעוד אביב מרקד על הגג, אצלנו על השידה ריצד השלג, אפור ואכזר.

 

מכורבלת בשמיכת הטלוויזיה, ימיני נתמכת בכרית הטלוויזה, משמאלי נשלחת הוראה "ימינה, ימינה. לאאא, לצד השני, אתה יודע שלפעמים אני מתבלבלת בין ימין ו..". הוא מחזיק מעל ראשו אנטנה ביתית, וכמו בטקס לגירוש שדים – מנטר, מתמתח, ונשכב על הרצפה. אני, כמו פס-הקול של הסרט אותו אנו מנסים לקלוט, נותנת את הקצב. בתחתית המסך פס ירוק מתקווקו ונמתח, ואיתו נשימותינו. "הנה, תראה, זהו – רגע, אל תזוז, למעלה, אוף אתה רואה, עכשיו זה נעלם. תביא, תביא"

"את לא קולטת, אין קליטה, גמרנו, רוצה לראות – תזמיני כבלים"

"מה פתאום לשלם לנבלות האלו על מה שמגיע לנו באופן בסיס, לא מספיק האגרה האלה  - פעם אחת שילמת להם, עכשיו אתה חייב לכל החיים, וגם ככה אנחנו רואים רק ערוץ ראשון ושני. כל בית צריך לקלוט ערוץ ראשון. בטח כשהם שמו את הצלחות שלהם על הגג, הם פגעו באנטנות "

"אולי, אז מה תעשי?"

"חברת הכבלים, הם חייבים לבוא ולתקן לי את האנטנה שהרסו".

 

משנמצאו האשמים לא נותר אלא לחכות שהצדק יעשה. לצדק יש זמן המתנה ארוך, הוא יודע כי נקי-כפיים חיים בלב שקט, והרשעים שישרפו בגיהנום ההמתנה. הוא רק לא הבחין שגיצים ממדורת השאול לפעמים מכלים את הראיות, מה שמרחיב את רדיוס הבעירה, וזה בתורו עושה כיוויות בלב השקט. אני לא התכוונתי לשבת בשקט, אלא לזרז את הגאולה.

 

למחרת בבוקר, להט האש באצבעותי, חייגתי. פי פתוח כמו חיה שמנסה לקרר את הבעירה שבגופה. "תודה שהתקשרתם, אחד מנציגנו ישמח לעזור לכם" נשלחה בריזה קרירה מכיוון השפורפרת, והתחלפה במהירות במשב קצבי שנשמע כמו תחנת רדיו. מבטי הסתלסל בעקבות חוט הטלפון, לוודא שבן-זוגי לא החליט להפתיע אותי בחבילת פקס-מזכירה-טלפון-רדיו כשבבית אין טלוויזיה לקלוט, ונח רגוע על הריבוע המנוון עם החוגה. כנראה שמישהו שם הבין שמה שעובד על טוסיק בוער מישיבה בפקקים, בטח יעבוד על אוזן מזיעה ודביקה מצפייה לנציג שירות. ופתאום כמו אות משמיים זעק קול מהשפורפרת "כולם מדברים על שלום, אף אחד לא מדבר על צדק", כל גופי מתכנס שוב לעמדתו עניתי "מוקי, מוקי, אני פה בעניין הצדק".

 

לאחר מספר שירים ´שווים´ הגיע אות החדשות. הגוף יודע שלחייך מהחדשות אפשר רק אם הקריין מתבלבל בקול רציני ואז חוזר לתקן את עצמו ופתאום שומעים את האיש האמיתי שמאחורי הקריין. אם מישהו רוצה ממש להכנס לדיכאון, למשל, בשביל לכתוב יצירת מופת חברתית – כל שעה עגולה (ויש ערוצים שמגדילים את המינון, כל מחצית השעה) 1000 מ"ג של קגרן (קטיושות, גניבות, רצח, נאצה). ומול הקול המונוטוני והחשוב, מגדילים מבזקי הטלווזיה לעשות בהעברת המסר על-ידי תמונות מזירת האירוע. תמונות חשובות, שחוזרות על עצמן, מלוות בקול חשוב, ואני יושבת ומחכה שהקריין יטעה וזה מה שאזכור מהערב. כבר אמרתי לו מספר פעמים, אם הוא רוצה לשמוע חדשות שיעשה את זה באוטו, בדרך הביתה, זה סתם הורס לי את כל היום. שמונה וחצי היד שלו כמו יד של נרקומן נשלחת לעבר כפתור הטלוויזיה, הוא יושב עם פה פעור וראש שמוט, על פניו מוקרנים עשרות צבעים בשנייה, ואז אישוניו מתקבעים. אני ניגשת לבדוק לשלומו, והבזקי האור הצבעוניים ביחד עם הקול הרציני והחשוב מקפאים גם אותי במרחב הזמן. כך ערב-ערב שני יצורים כבויים וטלוויזיה אחת דולקת צובעת את הקירות.  "´הו כן אני חמה´, מדברת אורית במה אוכל לעזור?"

"אורית, היי, כן, אני, הֶאאא, היתה פה דיירת קבועה שקלטה דרך האנטנה, ואחריה דיירים זמניים שהיו מנויים על שירותי הכבלים שלכם, ועכשיו לא ניתן לקלוט שידורים דרך האנטנה." חיכיתי שתשקלל את כל הנתונים ותגיע למסקנה המתבקשת.

"אוקיי, מה השאלה בעצם?"

"אין פה שאלה, בגלל שהתקנתם את המכשירים שלכם - האנטנה לא עובדת יותר. מישהו צריך לבוא ולהחזיר את המצב לקדמותו, אני לא צריכה לשלם לכם כדי לקלוט ערוץ ראשון"

"תראי, אני לא יודעת מה להגיד לך, ולא יודעת גם למי להפנות אותך, פשוט אין לי איך לעזור לך"

"יש לך אחראי? מנהל?"

"אני יכולה לנסות להעביר, לא בטוחה שהוא ידע מה לעשות, מצטערת"

 

שוב הרדיו כמו סטירה מצלצלת באוזני. "עכשיו יש לך זמן לקרוא את כל הספרים שקנית בשבוע הספר" אמר לי לפני יומיים לאחר טקס נסיון-קליטה כושל. שנינו ישבנו נבוכים, לא רגילים לחברת השקט. "אולי נבשל משהו ביחד" עניתי יודעת כמה הוא מתעב את הבלגן במטבח, והוספתי "זה יקח רק כמה דקות, והרבה זמן לא עשינו משהו ביחד"

"ישבנו, יחד, לארוז את הדירה הקודמת. ופרקנו את רוב הארגזים, יחד" ניסה להתחמק.

שעות לקח לי לארוז את הספרים שלי. הוא צחק עליי שאני אורזת אותם אחד-אחד בניילון נצמד, ואני אמרתי שאם אחד המובילים יפיל את ארגז הספרים שלו לתוך שלולית מים, הוא לא יראה כל-כך משועשע. הספרים שלי, למה שלי? עוד לא קראתי עשירית מהם אבל אני ממשיכה לקנות בכל הזדמנות, כאילו עצם הרכישה הופכת אותם להיות חלק ממני. איני יודעת מה יש בעמוד 102 או אפילו בעמוד 48, אך האחיזה הזו בכריכה כמו שואבת אליי את כוחו של הספר. זה הפך להיות תחביב במקום קניית בגדים שאני מתעבת. כמה הייתי רוצה ללבוש את הבגדים האלה שלא ישבו לי סתם בארון, אבל לעולם איני מוצאת את האירוע הנכון - זה קשה, אני צריכה שקט, להיות נקייה מהסחות. וחשבתי לקנות גם איזו כורסאת קריאה, כי על הספה - עמוד וחצי ואני נרדמת. אם היה אפשר לשבת כך, לאור יום, במרפסת - הייתי יוצאת כל יום בבגד חדש. אבל אחרי עשר שעות במשרד, בא לך להקיא הכל החוצה, לא להתעמק ולנסות להפנים כל מיני מסרים חבויים, לקחת מה שיש מהמקרר, לא לבשל שעות מבלי לדעת אם בכלל יצא משהו טעים. בפנסיה, בפנסיה יהיה זמן להכל, עכשיו אני אוגרת הכל לפנסיה. "מה עם ציורי הקריקטורה, אתה לא רוצה לשוב ולנסות? יש לך עכשיו הזדמנות" ניסיתי להחזיר באותו מטבע והרגשתי את נקישת המתכת על ראשי.

הנחתי את השפורפרת. השקט נעם לאוזני, שניסתה להתנקות משארי הבאסים המהדהדים בפיתוליה. "דירה חדשה" אמרתי.

 

 

 

Kחיה

Kתחרות31
 
 
   
מפת העץ
לתחרות 31, פרוזה - "הזקנה". - משפחתי וחיות אחרות. יפתח לב  
אין קליטה (אולי לתחרות - הבוקר שאחרי) - פרוזה חיה משב  
 חיה - לתחרות? tia תִּיה   
 כן, תיה. תודה חיה משב   
 זה היה די סתום בשבילי, אבל בכל זאת אהבתי. משפט שהרשים אותי מיכל  
 מיכל תודה רבה על הקריאה :) מישהו נוסף קרא? ניסה? חיה משב   
 ניסיתי להבין מה בעצם ביקשת להגיד לנו כאן. נויה  
 נויה תודה רבה חיה משב  
 2 הגרסאות לשיר נויה  
 (*****) יפתח לב   
 יפתח, לא הבנתי אם רצית להגיד לי משהו :) חיה משב   
מסעות. שירה-משפחה שלי- לתחרות yasmin  
הקמת פורום דפי נחיתה   /   הקמת פורום הקמת פורום