כל התחרויות צור קשר הפוך לדף הבית יוצרים ויצירות הנחיות שימוש הרשמה לפורום דף ראשי

תחרות 27




'ל וּ ל'
ה'לוּל' מיועד לתכנים שאינם יצירות, וייפתח פעם ביממה
בהודעה חדשה, על ידי אחד מחברי הפורום בהתאם לצורך.
לוּל זה ישמש את חברי הפורום כל אותה יממה.


"שווה ציטוט"
אם שורה מתוך יצירתך נבחרה ל'שווה ציטוט'
אנא שלח/י למייל שלי, שורה נבחרת מתוך יצירה של כותב אחר
לא יותר מ-10 מלים, ובצרוף לינק ליצירה

הנחיות לקעקוע היצירות - כאן

ל- YouTube - כאן


" תני לי ואלטף צלך מונח על מדרגת ביתך "
חגי
(בחרה - תיה)

בסימן כתיבה

תאריך 11/06/2007 02:47:19
מאת נעל
נושא "בטן". לאולימפיאדת מיכל 2007, שתיקות למרחקים קצרים

היא לא הייתה מהסוג שלו, והוא ידע את זה.   ידע , אבל לא שם לב.

 טוב, עם שדיים כאלה, גם אתה לא היית שם לב, ואת יודעת מה? גם את לא. הייתה לה בטן חלקה ושטוחה, כזאת בטן מושלמת,  בן אדם,  בטן כזאת יוצא לך לפגוש אולי רק פעם אחת בחיים,
אולי.
והיה טוב. בבוקר הוא היה קם לפניה ,מכין לה כוס נס קפה, ומביא עד למיטה , למרות שהוא בכלל לא אוהב נס ובחיים לא היה חושב להכין. גם לכל החברות הקודמות שלו לא היה מכין, אפילו שביקשו. ואם כבר לא הייתה ברירה, ולפעמים זה קורה, היה יוצא לו כזה נס חרא,  שהן היו שותות רק חצי. תמיד הוא חשב על זה אחר כך, כשהיה רואה חצי כוס של נס קפה קר על השולחן שלו, איזה כשלון הוא כשזה מגיע למשקאות חמים.. אבל עכשיו יצא לו פשוט נס פיצוץ. "ממש טעים" היא הייתה אומרת לו כשהעיניים שלה היו עוד בשלב של ההתעוררות, והאוויר הטהור של הבוקר היה נכנס דרך החלון ומציף את החדר כולו, מתערבל בריח השמפו הנעים שלה שעוד נשאר מאתמול. הוא היה מסתכל עליה שוכבת במיטה וחושב איזה מזל יש לו שהוא מצא אותה,ואיך שהיא מוציאה ממנו את כל הטוב שבתוכו, אפילו דברים שלא ידע שיש לו. ואף פעם הוא לא שם לב שיש פה אויר כזה טוב בבוקר.

אחר כך הוא היה אומר לה שהוא אוהב אותה, כי הוא פשוט לא יכל להחזיק את זה בפנים, והיא ישר הייתה קמה ונותנת לו נשיקה ושוב הם היו שוכבים, אחרי לילה של פעמיים, ושוב הוא היה נכנס לשוק, מנסה להבין איך זה יכול להיות שבכל פעם מחדש נראה לו  שזה הזיון הכי טוב שהיה לו בחיים.

בצהריים הם היו משחקים ביחד סוליטייר במחשב. היא הייתה יושבת עליו והוא היה יכול להרגיש את הריח הטוב שיש לה באזור הצוואר. לפעמים הוא היה נהיה כל כך מטושטש מהסביבה הזאת, של השיער הרך והנעים שמתערבב בריח הגוף הנהדר שלה, שלא היה שם לב שיש לו עוד איזה חמש תלתן להעביר לפני שפותחים עוד חלוקה של קלפים והיא הייתה עוצרת אותו לפני שהיה מחלק. בצעד גאוני היא הייתה מניחה את היד החמימה שלה על ידו שעל העכבר, ומזיזה לאט לעבר הקלף המיועד על המסך. ושוב הוא היה מרגיש שהוא מתאהב יותר, רוצה להשכיב אותה עכשיו על המיטה, למשוך לה את התחתונים, לפתוח את הרגליים ולדחוף את הלשון בעדינות, ככה, רק כדי שתרגיש טוב.

מבחינתה, הוא היה הגבר המושלם. בדיוק בשבילה כמו הזמנה אצל חייט, מדויק לפי מידות. הכל היא אהבה בו. הוא היה בחור טוב, מתחשב ויודע בדיוק מה שהוא רוצה. גבר שיודע לדאוג לעצמו. לעצמו ולבחורה שלו. רק עוד דבר אחד היה חשוב לו ככה, וזה שני החברים הדפוקים שלו, עידן ועוז, לעזאזל, כמה שהיא שונאת אותם. אם רק הייתה יכולה, הייתה מעלימה אותם מהחיים שלו ושלה לנצח, אם רק הייתה לה האפשרות, הייתה זורקת את שניהם לתוך מכונת הנקניקיות של "זוגלובק" ולוחצת על הכפתור.

כשעידן מגיע, ישר הוא לוקח לעצמו בירה מהמקרר. עוד לפני שהספיק להגיד "שלום" ,או לקבל אחד, כבר הוא יושב על הספה, מניח רגליים על השולחן ומתחיל לצחוק כמו איזה דפוק, "מה קורה?" , "יה מניאק" , "יה זבל", ישר קללות, ישר מתחילים לפתוח את הפה לכוון החבר שלה, חבורה של קופים משתלטים לו על הסלון, ובעצם, הוא גם שלה כבר, הסלון הזה, כי הוא שייך לחבר שלה,לגבר שהיא כל כך אוהבת, ומה הם בכלל יודעים מה שיש ביניהם..

את כל הרע הם מוציאים ממנו, ככה היא הייתה חושבת, ובעצם, אולי הם ממציאים אותו בתוכו, את הרע, כי כשהוא איתה, היא לעולם לא יכולה להתחיל לדמיין שיש בו אפילו קמצוץ קטן של משהו רע. כשהם ביחד הוא   כל כך עדין ומלטף, שהוא בכלל לא נראה כמו אחד שיכול לעניין אותו משהו כמו משחק כדורגל, או לשבת על הספה ולצעוק כמו איזה דפוק עם שני האפסים האלה.

 

תמיד הוא מחייך אליה, עידן. לא משנה למה ואיך, אם היא מספרת משהו, או שהוא מספר, או סתם כשהם נפגשים במסדרון- ברגע שהעישונים נפגשים , ישר נמרח לו חיוך על הפנים. כמו איזה אינסטינקט לא רצוני או משהו כזה. בדיוק בגלל זה היא בטוחה שהוא לא סובל אותה. הוא פשוט יודע שהיא עובדה מוגמרת בחיים שלו ושאם הוא רוצה לשמור על יחסים תקינים עם החבר שלו, ולהמשיך לשרוץ אצלו בסלון, ולעשן, ולפצח גרעינים כמו איזה בבון, הוא חייב לגרום לה לאהוב אותו. מנסה להתחבב  המניאק, היא חושבת. או זה, או שהוא מת לזיין אותה. אחד מהשניים.

 

אחרי שהם הולכים, הוא מיד מסדר את הסלון: לוקח את כל הצלחות והכוסות למטבח, שם בכיור, מרטיב במים , מסדר את כל הבקבוקים של הבירה ליד המקרר, מנער את הכיסוי של הספה, מנקה את הקליפות מהשטיח.. תוך עשר דקות הסלון נראה כמו חדש, אפילו יותר נקי משהיה קודם. אחר כך הם יושבים ביחד על הספה, רואים קליפים בערוץ 24. לפעמים, אם הוא עייף, הוא נרדם לה על הכתף והיא מלטפת לו את הראש לאט שלא יתעורר, עד שגם היא נרדמת. ולפעמים, אם יש כמה קליפים שהוא אוהב ברצף, כמו ברי סחרוף או משהו כזה, הם נשארים ערים והוא מכניס לה את היד מתחת לחולצה ומלטף לה את הבטן והיא ישר מרגישה כמו מלכה ומחייכת, כי היא יודעת איזה בטן יש לה.

 

למחרת כשהיא התעוררה, כבר הייתה לה כוס של נס קפה על יד המיטה ,היד שלו הייתה שזורה בתוך השערות שלה, והאוויר הטוב של הבוקר כבר הציף את החדר כולו . היא רצתה לדבר איתו על דברים שמפריעים לה, או יותר נכון על הדבר היחידי שמפריע לה, אבל היא לא ידעה איך להתחיל. מה היא כבר יכולה להגיד? הם בסך הכל חדשיים ביחד. אם היא כבר תתחיל לבקר את החברים שלו, או אפילו לרמוז שהיא שונאת אותם, הוא ישתגע, ובצדק. יש לה את היכולת להסתכל על דברים בצורה אובייקטיבית: הוא בן אדם טוב, מבחינתה אפילו ממש מושלם, ואם יש לו חברים כאילה טובים,אז אחרי הכל זה רק דבר חיובי. הוא נותן לה את כל הזמן שבעולם, אפילו יותר ממה שיכלה לצפות, פשוט הוא מוצא גם זמן לחברים שלו, שחשובים לו. מה לעשות, הבן אדם יודע לתכנן את הזמן. הכל מצוין, שום דבר לא בא על חשבונה. אבל היא חייבת לדבר. ככה, לפעמים אתה צריך להגיד משהו , לפעמים, אפילו רק בשביל לשמוע שאתה טועה.

פתאום היא מוצאת את עצמה אומרת לו שלא מתאים לו בכלל להתעניין בכדורגל. והוא, בהתחלה, די מופתע , כי מה פתאום היא מדברת איתו בכלל על ספורט, מנסה להסביר לה שזה פשוט הנאה כזאת ושזה אהבה שלו, וקטע של החבר´ה,ופה, ושם, ושאם היא רוצה, הוא יכול להסביר לה על כדורגל , ואולי היא תמצא בזה עניין אבל אז היא גם הזכירה את עידן ועוז ואמרה לו שלדעתה, הם הרבה מתחת לרמה שלו וכל מיני דברים כאילה, שתוך כדי שהיא אמרה אותם, היא חשבה שאם היא הייתה שומעת משהי אחרת  אומרת אותם לחבר שלה, היא הייתה מרחמת עליו, וחושבת איזה חברה מעצבנת יש לו. והיא כל כך לא רוצה להיות "מעצבנת " כזאת, במיוחד אחר כך, כשהוא אמר לה ש"יש לה בעיה של גישה" ו"שהיא מקובעת בתוך תבניות שהיא גדלה עליהן ולא מוכנה להיפתח", ועוד כל מיני דברים כאילה, היא הרגישה כמו מין "מעצבנת" כזאת, בדיוק כמו שפחדה להיות, ושוב שנאה את עידן ועוז עוד יותר, כי הם בעצם הביאו אותה למצב הזה, שהיא צריכה להתווכח עם הבן אדם שהיא הכי אוהבת בעולם ושהיא כל כך לא רוצה לריב איתו, ועוד בגלל דבר כזה דבילי.

אחר כך הם כל היום לא דיברו והיא הרגישה כאילו שיש לה איזה גמד קטן מעל הלב שנועץ בתוכו מחטים חדות בכל חמש שניות. בעבודה היא בכלל לא הייתה מרוכזת, כל היום הסתכלה על הפלאפון ורק חיכתה לצלצול ממנו, או לפחות לאיזה הודעה. בשלב מסויים הגיע אליה איזה בחור שחיפש טיסה, כוון אחד לברזיל. בחור ממש נחמד, כזה גבוה, רזה, אבל עם שרירים, שיער שחור, עיניים ירוקות. הוא אפילו הצליח להצחיק אותה איזה שלוש פעמים בזמן שסידרה לו, באמת, את הכרטיס הכי זול והכי שווה שיכלה למצוא,  ובסוף, כשביקש ממנה את מספר הטלפון האישי שלה, היא חשבה לרגע לתת לו, ואז הרגישה שבא לה לבכות.

היא דאגה להגיע לפניו הביתה, החליטה להכין לו ארוחה טעימה עם הספגטי ועוף מוקפץ שהוא אוהב. היא ערכה את השולחן , כיבתה את כל האורות והדליקה נרות בכל הבית, ואיך שהוא נכנס היא חיכתה לו בפתח. הוא בכלל לא הספיק לראות את כל מה שהיא עשתה, עוד לפני שהיא הספיקה לומר לו כמה שהיא התגעגעה אליו כל היום, הוא חיבק אותה חזק, והיא התחילה לבכות בשקט. גם לו ירדו דמעות. "אני מצטערת", היא אמרה לו, והוא לא אמר כלום, רק עשה "שששש.." וליטף לה את הראש, ואיך שהו הם הגיעו אל הרצפה והוא טרק את הדלת עם הרגל, תוך כדי שהוא שולף לה את החזייה דרך השרוול של החולצה.

בערב שוב עידן ועוז הגיעו. היא ידעה שהם יגיעו, היא ידעה אפילו איזה משחק הולך להיות: ברצלונה  - צ´לסי  כבר שבוע שהיא שומעת על המשחק הזה, אבל רק בצורה עקיפה, שומעת איך שהוא מדבר איתם בטלפון בכזאת התלהבות, כאילו שברצלונה – צ´לסי זה איזו בחורה שהוא הולך להתחתן איתה היום בערב.

איך שעידן נכנס, הוא צובט לה את שתי הלחיים ונותן לה נשיקה על הפה, כמו איזה דודה מאמריקה. כנראה שהוא באמת מתרגש לקראת המשחק הזה, היא חושבת, ועוד לפני שגמרה לחשוב הוא כבר מוציא שלוש בירות מהמקרר. עוז יותר ביישן, הוא אומר "שלום" קטן ונכנס פנימה במין תנועה של צלופח מבויש. לוקח לו זמן להיפתח, לעוז, ורק באזור הדקה העשרים של המחצית הראשונה הוא מתחיל לגלות את הקוף הקטן שבתוכו . "שקט בביייית" צועק עידן ומחכך את כפות ידיו זו בזו. שלושתם צוחקים לכמה שניות ואז חוזרים לתנוחה רצינית, יושבים על הספה מרוכזים עם הגוף מוטה קדימה, כאילו שהם מצפים לשמוע את ה "yes" האחרון והמכריע בהצבעה על הקמת מדינת ישראל. כשהיא מסתכלת עליהם ככה היא משתעשעת במחשבה שהיא יכולה לכתוב ספר קצר על ההתנהגות הגברית בזמן משחקי כדורגל ובעצם, היא חושבת, זה בדיוק מה שהיא לא רוצה להרגיש. לא מוכנה להשלים עם זה. לא מוכנה להפוך לעוד אשה מתוסכלת שבלית ברירה משלימה עם המצב ומשקרת לעצמה. היא שונאת את זה כל כך.אין בזה שום דבר משעשע, היא חושבת, ובאותו הרגע בא לה לקום וללכת, והיא יודעת שאם היא תעשה את זה, היא גם לא תחזור יותר לעולם.

דקה עשירית, גול.

ג    ו    ו    ו   ו    ו   ל   !

רונאלדיניו הכניס גול, "איזה אומנות", עוז קופץ על הספה עם הנעליים, אח"כ גם מצמיד את הפרצוף שלו אל המסך ומתחיל לחלק נשיקות לשחקנים. הוא בוחר רק את אלה של ברצלונה, ואם בדיוק מתחלפת התמונה ומופיע לו שחקן של צ´לסי מול הפרצוף,  הוא ישר זז אחורה ועושה תנועות עם השפתיים כאילו הוא יורק, וכל "החבר´ה" מתפוצצים מצחוק. בדיוק ברגעים כאלה היא מרגישה שהיא מאבדת את זה. מה מצחיק בזה, היא לא מסוגלת להבין מה מצחיק בהתנהגות האוילית הזאת, ואיך זה יכול להיות שהחבר שלה הופך לה מול העיניים לכזה מטומטם?

עידן נשאר עדיין עם שתי ידיים על הראש מאז הגול, עכשיו הוא תופש את הראש של אהוב ליבה בשתי הידיים וצורח לו אל תוך הפרצוף: " אנחנו על הגל, גבר, אנחנו בדרך לחצי גמר!", ואז הוא מפנה אליה את המבט, עם חיוך כמובן, ומטיח בה:" אישה, תכיני לנו קפה, שתיים סוכר!, אנחנו בחצי גמר!" היא מסתכלת על עידן, אחר כך היא מסתכלת על הטלוויזיה, אחר כך היא מסתכלת עליו. הוא מאושר. כמה הוא מעשן, לא מתאים לו לעשן כל כך הרבה, היא חושבת, לא מתאים לו לפצח גרעינים ולרקוד ככה בגלל גול מחורבן, לא מתאים לו.

 היא מחזירה את המבט לעבר עידן, נועצת אותו עמוק עמוק בתוך העישונים שלו.  "תכיני קפה", תגיד לחברה שלך,  ו"אישה", תקרא לאחותך, היא אומרת.

פתאום נהיה שקט. "סליחה, צוחקים איתך, מותק" אומר לה עידן בקול מתנשא, ואז  מפנה את מבטו אליו," חתיכת נסיכה גידלת לך כאן". הוא מסתכל עליה, היא מסתכלת עליו בחזרה, אבל זה לא המבט הרגיל שלהם. זה מבט אחר, שהוא לא מכיר. " הוא צוחק איתך, חמודה שלי" הוא מנסה  אבל זה לא עוזר,  היא ממשיכה להסתכל עם המבט החדש.

" אני הולכת" , היא אומרת, וממשיכה לעמוד באותו המקום, והוא, מסתכל על החברים שלו, מסתכל על הטלויזיה, מסתכל עליה, והדבר היחידי שהוא מצליח להוציא מהפה זה "תשימי מים בדרך החוצה, עידן רוצה קפה"

 

אחר כך נשאר רק שקט. מישהו הוריד את הווליום בטלויזיה, אף אחד כבר לא חושב על המשחק. הוא ישב שם המום, עדיין מסתכל על המקום שבו היא עמדה עד לפני רגע, והם, גם כן ישבו ככה ולא אמרו כלום. רק הסתכלו עליו במין מבט כזה של הזדהות, מין מבט כזה של מי שיודעים שבטן כזאת, בן אדם, בטן כזאת יוצא לך לפגוש אולי רק פעם אחת בחיים,
אולי.   
 
Kתחרות31 
Kנעל
   
מפת העץ
פרק אחד ליום - ילדת על - סיפור בהמשכים 11.6 רמיקס  
"בטן". לאולימפיאדת מיכל 2007, שתיקות למרחקים קצרים נעל  
 לא רע. רון  
 חוץ מהפונט, אהבתי הכל צ'ארלי  
 מיומנות אלתור סיפורית מרקו אולסן  
 נעל - עלית פה על משהו. מיכל  
 מאד נהניתי מהסיפור, ומהיכולת לתאר מצב משתי נקודות מבט עירית בר  
 הזכיר לי סיפור של מרקו, אחד מהסרייה של יואב הרוזנת היחפה  
 ובכן, הימור פרוע שלי, ויסלח נא לי נעל מרקו אולסן  
 תפסיק לבלבל מרקו הרוזנת היחפה  
 בשיא הכנות, נעל  
 מה שלא יהיה, נעל   
 נלחץ לי האנטר באמצע.. נעל  
 טוב. האמת שזה לא ממש מעניין אותי אם אתה מרקו ותעלוליו הרוזנת היחפה  
 זה צריך להיות כייף לשבת ולשמוע אותך מספר סיפור רמיקס  
 נעל כתוב יפה חיה משב  
 זה נכון מאוד מה שאת כותבת, נעל  
 (*****) גדעון מחיפה  
 מה שחסר לי בסיפור הטוב הזה עפרה  
יואב מרקו אולסן  
הקמת פורום דפי נחיתה   /   הקמת פורום הקמת פורום