תאריך 27/02/2007 12:40:44
מאת שמעון מנדס
נושא געגועים לגן השקמים

  
געגועים לגן השקמים
 
שמעון מנדס
 

 
משורר ישראלי בלתי ידוע כתב, לפני הרבה שנים, שיר מאד ידוע "גן השקמים". המלחין יוחנן זראי הלחין אותו ורעיתו ריקה זראי שרה אותו. השיר פותח במלים: "היה היו כאן פעם שקמים"..  כמובן שהשיר מביע געגועים לנופים של שנות נערותה של המדינה. ומכאן אפשר גם להשליך אל אל נעורינו שלנו, וגם געגועים למנהיגות אחרת. גם אז היתה בקורת נגד הממשלה והעומד בראשה. אלא שאז לא היתה לנו הפרספקטיבה לבחון את הצרכים וההתנהלות מול האישים והמעשים. והיום מסתבר שהנבחרים של אז קורצו מחומר אחר.

מנהיגות של אנשים שהגיעו אליה ביראה ופחד. אנשים שנלחמו למען הקמתה של המדינה, וכאשר הם התבקשו לשבת ליד ההגה, הם חששו שמא אינם ראויים לכתר. כי המשא כבד, ואם ייכשלו יגוז החלום שלמענו הם נאבקו. איך הגדיר זאת יצחק שמיר ?  אני בסך הכל "כלב השמירה" על הנכס הזה שנקרא המדינה של העם היהודי.

היו הישגים והיו גם כשלונות. כפי שהגדיר זאת בן-גוריון: "במקום שיש אור יש גם צל". הטיב לתאר זאת ווינסטון צ´רצ´יל האגדי, שאמר על זה פעם: "אם לא הייתי עושה שגיאות, לא הייתי עושה שום דבר בחיים". כי העשייה נבעה מן הרצון להטיב עם העם. העשייה נעשתה בתום לב ונקיון כפיים. זאת ועוד. על אף הצרכים הדוחקים של המדינה הצעירה, הדברים נעשו בשקול דעת ולא בחפזון.

בימים ההם, למחרת הכ"ט בנובמבר המפורסם, העם יצא בתופים ובמחולות, ובן-גוריון הענק קונן: מנין יבוא עזרי ? הוא גם אמר: "אינני יודע מה העם רוצה, אני יודע מה העם צריך". ואילו היום, בדיוק ההיפך,העם בוכה וראש ממשלתו צוהל, ואינו יודע מה פשר הבכי – או יותר נכון יהיה לומר לא רוצה לדעת.

הפרופסור יחזקאל דרור, נשאל בימים ההם (1959) והוא אז עדין דוקטורנט צעיר, מדוע החקיקה בכנסת נעשית בשלוש קריאות ? מדוע יש צורך בכלל בקריאה השלישית ?  השאלה נשאלה במסגרת השעור  "המשטר במדינת ישראל". והוא השיב, כי החקיקה היא מעשה מאד רציני וחשוב. לכן יש צורך לעשות את הדברים בכובד ראש, ולא בחפזון. בקריאה ראשונה, השר הנוגע בדבר מציג את החוק, ומסביר את נחיצותו. אם מליאת הכנסת מאשרת את הצעת החוק, הוא עובר לדיון בוועדה המתאימה, ושם החוק מעובד ועובר הרבה שנויים, כדי שתועלתו תהיה מכסימלית. מביאים את החוק לקריאה שניה. לאחר אשורו בקריאה שניה, יש תקופת צינון של שבועיים לחשיבה נוספת. ואם בפרק הזמן הזה אין מערערים ואין מחדשים  -  החוק עובר לקריאה שלישית, ורק אז מאושר.

החקיקה האישית בקשר לנושאי התפקידים התבססה על יסודות של האמונה בנקיון כפיהם של העושים במלאכה. איש לא העלה בדעתו, שראש ממשלה יוזמן לחקירה, או נשיא מדינה שיחשד בנאוף ובאונס. כיום אנו שומעים שהחוק הקיים לא מאפשר "לנגוע" בפרסונה כזו או אחרת, בגלל אותה תפישה של נקיון כפיים. דהיינו, אין בחוק שום התייחסות לתופעות השליליות האלה.

החקיקה של היום היא "חקיקת אינסטנט", כדי לעשות מחטפים – ביום אחד מעבירים חוק בשלוש קריאות. יותר ויותר מתגלות תופעות אפריקניות: ברגע שהגעת אל תפקיד מסויים, יש לך זמן קצר כדי לשאוב ממנו אל כיסיך, מה שיותר כסף וטובות הנאה.

כל נבחרינו דואגים לרפד את עצמם בסכומי כסף אדירים, ליום המחרת. כל שעליהם לעשות הוא לשלוח יד אל הכיס של המדינה ולקחת לעצמם את כל שירצו. המפתח לקופה הצבורית מצוי בידם, והקופה הצבורית פתוחה להם ובפניהם, במקום כזה המאפשר להם לנהוג לפי העקרון "תפוש וקח כפי יכולתך". מצד אחד, האיש הקטן נאבק על פת-לחם עם משכורתו הדלה; ומנגד המחוקקים גוזלים אותו לטובתם  -  באופן חוקי לחלוטין. ממש כמאמר חז"ל: "גניבה ברשות התורה".

לפני כשלושים שנה, כאשר הייתי עדיין בשרות, לא פעם נאלצתי לעמוד בוויכוח עם נציג זר על המדינה ואופיה. לא אחת נלחצתי בהטחת הרעיון של "עם סגולה לכל העמים". היו כאלה, שראו ברעיון זה כהתנשאות מעל לעמים אחרים. ואז לצורך העמדת הדברים על דיוקם הנכון, הייתי משיב: אמת, אנחנו עם סגולה, אבל לא במובן הגרמני של המושג: Deuchland uber ales, שזו אכן התנשאות. אלא במובן הצרפתי של המושג, דהיינו, "האצילות מחייבת" Noblesse Oblige. היום אין להתייחסות הנ"ל שום כיסוי מציאותי. כמה חבל.

נבחרינו דהיום לוקים בחוסר עמוד שדרה מוסרי, והרצון להנות ממנעמי השלטון, מביא אותם לידי עיוורון עד כדי כך, שאינם מסוגלים להבחין בין טוב ורע. כל זאת מפני שרחקנו ממורשתנו, ונתנו ספר כריתות ל"אצילות המחייבת". שם נכתב: על שלושה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו; על מכרם בכסף צדיק ואביון בעבור נעלים (עמוס).  שריך סוררים וחברי גנבים –  כולו אוהב שוחד ורודף שלמונים; יתום לא ישפוטו וריב אלמנה לא יבוא אליהם (ישעיהו).

 
  
 
   
מפת העץ
מסיפורי הדוד הנרי / פנויים-פנויות – מכון אורגזמה בע"מ הנרי גלוקסמן  
געגועים לגן השקמים שמעון מנדס  
 כמה הערות אבנר אברהם  
 הגעגוע הוא תמרור לשינויים הדרושים שמעון מנדס   
 מעניין שלא הצלחתי למצוא מאומה אודות רמי נוי  
 מנדס ידידי, המאמר רציני מאד ומרגש! פורים שמח לך ולב"ב רפי אשכנזי   
ונצואלה - מנוף המהפכה הנִיעוֹרָה שמואל ירושלמי  
הקמת פורום דפי נחיתה   /   הקמת פורום הקמת פורום