כל התחרויות צור קשר הפוך לדף הבית יוצרים ויצירות הנחיות שימוש הרשמה לפורום דף ראשי

תחרות 27




'ל וּ ל'
ה'לוּל' מיועד לתכנים שאינם יצירות, וייפתח פעם ביממה
בהודעה חדשה, על ידי אחד מחברי הפורום בהתאם לצורך.
לוּל זה ישמש את חברי הפורום כל אותה יממה.


"שווה ציטוט"
אם שורה מתוך יצירתך נבחרה ל'שווה ציטוט'
אנא שלח/י למייל שלי, שורה נבחרת מתוך יצירה של כותב אחר
לא יותר מ-10 מלים, ובצרוף לינק ליצירה

הנחיות לקעקוע היצירות - כאן

ל- YouTube - כאן


" תני לי ואלטף צלך מונח על מדרגת ביתך "
חגי
(בחרה - תיה)

בסימן כתיבה

תאריך 08/02/2007 23:29:24
מאת לתחרות 63
נושא המשכנע. מסלול סיפור ארוך

"כשהיא ישבה מולי ראיתי את האהבה בעיניה וליבי התכווץ בחמלה. עיניים עדיין יפות וגדושות הבעה, רק שפניה איבדו מזוהרן. אני לא יודע כיצד אבד לי יופייה בתוך שנה. אני זוכר את הפעם הראשונה בה ראיתי אותה. כל הערב אמרתי לעצמי שהיא הבחורה היפה ביותר שיצאה איתי."

 

*

 

היא יושבת מולו, גווה זקוף, למרות הנוקשות של גופו, ועיניה רכות, על אף הקשיחות בפניו. מסבירה לו שהיא מוכנה להמתין עד שיהיה מוכן. מבינה את הלחץ שתפס אותו בצווארון, מכירה את ההיסטוריה. זו לא פעם ראשונה שהוא מקבל רגליים קרות ברגע שצריך לקבל החלטה. היא טובה כל כך, שמתעורר בי צורך לקום מהכורסא שלי ולחבק אותה. העיניים שלה משתוקקות לאהבה. איך הוא לא רואה? הוא כמו איש עיוור. לי אין זיכרון ולו אין עיניים.

 

*

 

"אני רוצה להתחתן איתה. אני אוהב אותה. אלא שאני לא יכול. כל בוקר כשאני מתעורר היא מתקרבת לחבק אותי, ומתעורר בי דחף לעזוב ולחפש מישהי שתעשה אותי מאושר."

"אף אחת לא תעשה אותך מאושר. זה יבוא רק ממך."   

"לא הגעתי לכאן לשמוע סיסמאות," התפרץ אליו, "באתי כדי שתעזור לי, שתראה לי שאני טועה. אני רוצה להיות איתה, אבל ללא ההתלבטויות האיומות."

הפסיכולוג הרים אף הוא את קולו: "אתם חיים יחד כבר שנה והיה לך טוב. מאיפה אתה חושב נכנסו הלבטים אם זה לא הפחד שפתח להם את הדלת?"

"אני לא זוכר, הייתי צריך לתעד מה חשבתי לפני שנה. חבל שלא שמרתי יומן. אני אפילו לא בטוח שהתלהבתי ממנה בהתחלה. אולי זרמתי איתה ככה כל השנה."

 

*

 

אני מרגיש סחרחורת. זה לא עובד. אני מלווה את הטיפול כמו בחור מהרחוב ולא כמו פסיכולוג. לא עולים לי לראש מונחים מקצועיים, יש לי בבטן בוז וכעס כלפיו, ובלבי אני חומל אותה. אני לא מבין איך אדם יכול להיות כל כך מרוכז בעצמו. הוא לא יודע אם היא יכולה לעשות אותו מאושר. לא בטוח שהיא מספיק יפה. הוא מכוער בעיניי, כמעט דוחה, מזקין, מקריח ומשמין. ממלמל מעל סנטרו הכפול שהיא מלאה לטעמו. היא דקיקה, היא פרח על גבעול. אני לא יכול לסבול את זה, הפנים מגרדות לי, אני חייב להסיר את התחבושות הארורות הללו מפניי.

 

*

 

"תראה, הטיפול הזוגי לא עבד. עשינו שלוש פגישות עם שניכם, ושש איתך לבד. אבל זו לא בעיה שדורשת טיפול זוגי. דנה היא לא הנושא, רק אתה. מפחד וממציא תירוצים, נדבק כמו עלוקה לחסרונות שלה... למה אתה נושך את השפתיים?"

"כי כואב לי, אתה לא רואה שכואב לי?"

"אני רואה. אני מנסה לעזור לך, אבל אתה תקוע בלולאה שייצרת בראש שלך. אתה יודע באיזשהו מקום שם בפנים שזו תהיה טעות לעזוב אותה. הרי עשית את זה בעבר והתחרטת."

הוא גנח. "אני יודע. אבל אין לי מנוחה."

"אתה צריך ללמוד לחיות עם אי וודאות."

"אני לא יכול. אתה יודע שבסוף אני אכנע ללחץ. יש רק מוצא אחד מהפלונטר הזה."

הוא קם מהכסא ופסע לכיוון הדלת. כשידו כבר נגעה בידית הפסיכולוג קרא אחריו: "חכה..."

 

*

 

איבדתי בשנייה של חוסר ריכוז את הזהות שלי. עברו רק שעתיים מהרגע שהתעוררתי וזה מרגיש כמו נצח. זה מפחיד אותי, אני לא זוכר דבר על עצמי, מנסה לשלוף ולא מצליח למצוא אפילו תמונה אחת מעברי...

די, אסור לי שוב להילחץ. אני לא יכול להתדרדר ולאבד את העשתונות כמו קודם. נרגעתי מהבהלה העצומה שאחזה בי ביקיצה כשלא זכרתי מי אני. לכמה שניות דמיתי אותי לצוללן שיוצא מתוך המעמקים, רואה את האור מלמעלה, אבל כמה שאני מתקדם, אני לא מצליח להגיע. 

תעזור לי, אלוהים. בבקשה, תחזיר לי צלם אנוש.

 

*

 

"יש לך רעיון אחר?" שאל בחוסר סבלנות, ידו לא מרפה מידית הדלת.

הפסיכולוג נאנח, "אני לא חושב שאוכל לשכנע אותך שדנה היא הדבר הכי טוב שיש לך בחיים. גם החברים והמשפחה שלך ניסו ולא הצליחו. יש רק אדם אחד שאולי יוכל לשכנע אותך."

"מי זה?"

הפסיכולוג רשם מספר טלפון על פתק והושיט לו אותו. "זו לא הפנייה רפואית. אני נותן לך את הטלפון של שלמה כחבר, לא כפסיכולוג. אתה מבין?"

"כן."

"יכולים לשלול לי את הרישיון על הפנייה כזו. אין לו אפילו אישור ממשרד הבריאות למה שהוא עושה שם."

 

*

 

הם אמרו לי שיש בכוחה של הצפייה בסרט על המטופלים שלי להחזיר לי את הזיכרון. אני לא בטוח שהם יודעים על מה הם מדברים. איך הסרט הזה אמור להחזיר לי את הזיכרון אם אני בקושי מתערב בשיחה והוא לא מפסיק את הפטפוטים שלו. הוא גונב לי את ההצגה, הוא חי בפנטזיה. התעלומה היחידה בטיפול היא מה עושה איתו החברה המקסימה שלו. איך היא לא זרקה אותו עדיין עם שטף הבלבולים שלו וים הייסורים שהוא גורם לה.

 

התעלומה שלי מורכבת בהרבה מהסרט שלו. למה הם לא נותנים לי לפגוש את המשפחה שלי? איך אני לא זוכר דבר מרגע התאונה? יש לי אינסוף שאלות ואפס תשובות. אני כמו לוח חלק. הם אמרו שהתשובות יימצאו אצלי בראש עם הציפייה בסרט, אבל בקושי אפשר לשמוע אותי מדבר שם. אני יושב מאחורי המצלמה ורק שואל שאלות. הסרט הוא לא עליי, הוא על מטופל קשקשן, פתטי וילדותי, ועל החברה היפה שלו. כה קסומה ועיניה מציפות אהבה. איך יכולתי לעמוד בפניה?

 

*

 

"אתה תוכל לעזור לי, שלמה?"

"אני לא יודע."

"הפסיכולוג שלי אמר שאם יש מישהו בעולם שישכנע אותי - זה רק אתה."

"הוא לא התכוון אליי."

"הוא שלח אותי אלייך."

"הוא שלח אותך כדי שאני אציג לך את האדם שישכנע אותך."

"הוא לא יכול להציג את עצמו לבד?"

"לא. הוא קצת מוגבל."

"אתה פסיכולוג?"

"לא, אני כימאי."

"כימאי? איך תוכל לעזור לי? תרקח לי שיקוי קסמים שיגרום לי להיות מאושר עם דנה?"

"תן לי בבקשה את התקליטור שהפסיכולוג נתן לך,"

הכימאי לקח את התקליטור והכניס אותו למכשיר הדי וי די.

"זה תיעוד הפגישות שאני ודנה עשינו עם הפסיכולוג?"

"כן."

"ואתה עומד לצפות בו?"

"לא אני. אני לא אוכל לומר לך דבר שיפתור לך את המצוקות."

"אז איפה האלכימאי?"

 

*

 

כבר שעתיים שאני רואה סרט. פניי צורבות ואני מנסה להתרכז בקולי הנשמע מהמסך. אני פסיכולוג, הם אמרו לי שהזיכרון יחזור אליי אחרי שאשמע את עצמי מייעץ. הם ביקשו שאנסה לדמיין את עצמי יושב על כורסת הפסיכולוג, כמו לפני התאונה, ואכתוב את הרשמים שלי: מקרים דומים, הבחנה, והמלצה.

 

רשמים? אני לא מצליח לשלוף אפילו זיכרון אחד על מקרה בו טיפלתי בחיי.

הבחנה? הוא פחדן, ילדותי, פנטזיונר. היא מתוקה, רגישה, מוכנה.

המלצה: תעזבי את הטמבל ותבואי איתי. אני עוד לא יודע איזה פנים יש לי מתחת לתחבושות, אבל אני יכול להבטיח לך שהן פנים ישרות יותר, טובות יותר והרבה פחות שרוטות מהפנים של החבר שלך.

 

* 

 

"תראה, אתה מפוחד ואובססיבי. אתה מעצים את החסרונות של דנה, אבל כל ההסברים לא יעזרו, אתה לא תאמין לאף אחד."

"אף אחד מלבד האלכימאי, נכון?"

"אין אלכימאי. רק כימאי, וזה אני."

"אני לא מבין, שלמה. איפה האדם שהבטחת שיוכל שישכנע אותי בטעותי?"

"אתה הוא."

"אני?"

"כן, רק לעצמך תסכים להאמין."

"אבל אני רואה את הדברים מעוותים בגלל הפחד בתוכי,"

"אני אעזור לך לומר את האמת על דנה מבחוץ. לא מבפנים. ללא הפחד."

"איך אני אצא מתוך הגוף שלי?"

"אני אבנה לך מציאות שבה תוכל לצאת ולהתבונן עלייך ועל דנה מהצד."

"מה הקסם?"

"אין קסם. אתה תיחשף כמה שניות לגז שיש לו השפעה זמנית על הזיכרון. זה לא מסוכן, אל תדאג, זה רק ימחק לך את הזיכרון למשך כעשר שעות. כשתתעורר, לא תזכור דבר והפנים שלך יהיו מכוסות תחבושות מלבד העיניים. אני אחכה לך בחדר הסמוך במדי רופא ואספר לך שעברת תאונה ואיבדת את הזיכרון. אתן לך את הזהות של הפסיכולוג שטיפל בך, ואסביר שהדרך הטובה ביותר להחזיר לך את הזיכרון, היא לצפות בסרט בו צילמת מפגשים של טיפול זוגי. לאחר מכן אכניס אותך לחדר הטלוויזיה ואתה תצפה בטיפול של גבר שחי שנה עם בחורה ורגע לפני החתונה הוא לא בטוח שהיא מספיק טובה בשבילו. אתה תשקיף עלייך ועל דנה מתוך זהות של אדם אחר."

"אתה חושב שזה יעבוד?"

"תלוי כמה תהיה משכנע?"

"אני?"

"כן, אני אבקש ממך לרשום את רשמיך מהסרט. אני מבטיח לך שאחרי שיחזור לך הזיכרון יעניין אותך לקרוא את הדברים שתכתוב על עצמך מבחוץ."

"אני רק מקווה שאהיה מספיק בוטה..." הוא צחק.

 

*

 

הוא חולה. הוא פשוט איש חולה. אני לא יכול לראות את זה יותר. אני לא חושב שיש בעולם פסיכולוג שיכול לעזור לו. הוא צריך טיפול בשוק חשמלי. אני לא יכול לראות אותו יותר. הסרט הזה רק דכה אותי לא עזר לי כלל להחזיר את הזיכרון. לא הצלחתי לשחזר את עברי, ואם הייתי יכול לבחור את העתיד עכשיו, הייתי רוצה רק להוציא את התחבושות הארורות הללו מהפנים, להיכנס למסך ולקחת את דנה המתוקה מהאיש השרוט הזה.

 

Kתחרות29

   
מפת העץ
משקל בזנב סוס / לארוכים לתחרות 013  
המשכנע. מסלול סיפור ארוך לתחרות 63  
 ניסיון מעניין לחלוקת ה"עצמי" למספר דמויות ומחיקת הזיכרון שרית  
 עלילה לא אמינה לדעתי גם כוירטואליה, אבל מעניין, 2142  
לחפש את רוני - למסלול הסיפור הארוך לתחרות 030  
הקמת פורום דפי נחיתה   /   הקמת פורום הקמת פורום