כל התחרויות צור קשר הפוך לדף הבית יוצרים ויצירות הנחיות שימוש הרשמה לפורום דף ראשי

תחרות 27




'ל וּ ל'
ה'לוּל' מיועד לתכנים שאינם יצירות, וייפתח פעם ביממה
בהודעה חדשה, על ידי אחד מחברי הפורום בהתאם לצורך.
לוּל זה ישמש את חברי הפורום כל אותה יממה.


"שווה ציטוט"
אם שורה מתוך יצירתך נבחרה ל'שווה ציטוט'
אנא שלח/י למייל שלי, שורה נבחרת מתוך יצירה של כותב אחר
לא יותר מ-10 מלים, ובצרוף לינק ליצירה

הנחיות לקעקוע היצירות - כאן

ל- YouTube - כאן


" תני לי ואלטף צלך מונח על מדרגת ביתך "
חגי
(בחרה - תיה)

בסימן כתיבה

תאריך 08/02/2007 02:37:48
מאת לתחרות 026
נושא סתם מאושר - סיפור קצר

פקיד הבנק אברהם לביא היה סתם שקיים בתוך כלום ולא משנה שום דבר.

לידו עבדה אישה רחבת היקף ומפתה במידה מספקת בשם ורדינה בצלאל.

אברהם היה דלוק על ורדינה. הוא רצה אותה מאוד. הוא חשק בה. הוא פינטז עליה בזמן שספר את הכסף בקופה. הוא חלם עליה בלילות. הוא דמיין את עצמו עם חיוך מרוצה על הפנים אחרי המשגל איתה ואת ורדינה עם חיוך מרוצה על הפנים לפני המשגל איתו.

ורדינה הייתה קרה אליו. בשבילה אברהם היה סתם שקיים בתוך כלום ולא משנה שום דבר.

מר שפיצרכולד, הבוס של אברהם, היה איש חם מזג ונהג לפרוק את זעמו על אברהם לביא. היה לשפיצרכולד עוד הרגל מגונה, לנצל את מעמדו ולהזמין את ורדינה לביתו. פעם אחת אברהם לביא דמיין בטעות מה הם עושים בבית הזה, וזה לא היה נעים בכלל, לא היה נעים לאברהם. אם כי יתכן מאוד שזה כן היה נעים לשפיצרכולד.

ביום שלישי, כאשר שפיצרכולד, ורדינה ואברהם בצעו את ההליכים הרגילים לפני הנעילה נכנסו לבנק שני שודדים. אחד מהם היה קטן והוא החזיק אקדח. השני היה גדול והוא החזיק את המאבטח בתור בן ערובה.

"ידיים למעלה," צעק הנמוך. "אם מישהו מכם יצייץ אני ארה בו."

ואז המאבטח צייץ. זו הייתה הפתעה גמורה לכל הנוכחים. עד אז לא היה ברור מה היא בדיוק פעולת הציוץ. למשל, אברהם לביא לא צייץ מעולם. גם אם היו מאיימים עליו באקדח ואומרים לצייץ, הוא לא היה מצליח כי הוא פשוט לא ידע איך מצייצים. 

לעומת זאת, המאבטח ברגע נדיר של הארה כן הבין כיצד לצייץ. זה בהחלט היה זיק של גאוניות. מחשבה מחוננת שחולפת בראשם של בני אדם לפחות פעם אחת בחייהם. פתאום אתה תופס את העולם אחרת לגמרי. אתה מוכרח לשתף בכך את הסובבים אותך. זה בדיוק מה שחש המאבטח כשהוא צייץ.

השודד הנמוך ירה בו כמובטח. בסה"כ מדובר בתכונה חיובית, מילה זו מילה.

היה ברור שזה שוד ולא צחוק וכולם הרימו ידיים. כולם חוץ מהמאבטח.

ואז הייתה הפסקת חשמל. חושך טוטאלי השתרר בבנק.

אברהם לביא קלט שההארה שלו מגיעה אליו בחושך. אברהם לביא חש שהוא הוא מתחבר לאינסטינקטים והופך ליצור פראי. הוא הרגיש שהאשה מחכה לו במערה ורוצה שהוא יביא לה מזון ומהר. הוא ידע שחוש הריח והזריזות הפנתרית הם כלי הנשק שלו. אברהם לביא התנפל על השודד הקטן, חטף מידיו את האקדח וירה בשודד הגדול.

בלי לחשוב פעמיים הוא אחז במותניה של ורדינה. איפה שפיצרכולד כשצריכים אותו? הוא רועד בפינה ומשתין במכנסיים בעוד שאברהם לביא קופץ ראש לתוך בריכת האש. אברהם לביא נישק את ורדינה בצלאל בשפתיה הבשרניות.

אברהם לביא חזר לביתו במצב רוח מרומם. אמו לא ראתה אותו כך אף פעם. וזה לא משנה שהוא התנפל על שפיצרכולד ולקח לו את האקדח. זה לא משנה שהוא ירה במאבטח שכבר היה מת. וזה בטח לא משנה שהמשטרה מצאה את עובדי הבנק למחרת קשורים על הרצפה. זה אפילו לא משנה שהוא נשק על שפתיו הבשרניות של השודד הגדול.

בחושך הוא חיסל את השודדים, הציל את הבנק וכבש את ורדינה. ומי יכול להפריך זאת? יש מישהו שראה  שאברהם לביא לא מחסל, לא מציל ולא כובש?

אברהם לביא היה סתם מאושר שקיים בתוך כלום ולא משנה שום דבר.
 
 
Kתחרות29
   
מפת העץ
וירטו (Virtu) זוגי / שירה לתחרות 013  
סתם מאושר - סיפור קצר לתחרות 026  
 סיפור קצר לתחרות 026  
 מתאמץ מדי ג'יים  
 כן ציון  
 יש פה קטעים מוצלחים מול קטעים מתחנחנים. מיכל  
 מדליק יהודית קנטור  
 (*****) עירית בר  
 חמוד נויה  
 אכן חמוד מאותן סיבות. 2142   
אני לא רוצה לדבר על זה עכשיו / למסלול השירים לתחרות 70  
הקמת פורום דפי נחיתה   /   הקמת פורום הקמת פורום