כל התחרויות צור קשר הפוך לדף הבית יוצרים ויצירות הנחיות שימוש הרשמה לפורום דף ראשי

תחרות 27




'ל וּ ל'
ה'לוּל' מיועד לתכנים שאינם יצירות, וייפתח פעם ביממה
בהודעה חדשה, על ידי אחד מחברי הפורום בהתאם לצורך.
לוּל זה ישמש את חברי הפורום כל אותה יממה.


"שווה ציטוט"
אם שורה מתוך יצירתך נבחרה ל'שווה ציטוט'
אנא שלח/י למייל שלי, שורה נבחרת מתוך יצירה של כותב אחר
לא יותר מ-10 מלים, ובצרוף לינק ליצירה

הנחיות לקעקוע היצירות - כאן

ל- YouTube - כאן


" תני לי ואלטף צלך מונח על מדרגת ביתך "
חגי
(בחרה - תיה)

בסימן כתיבה

תאריך 08/02/2007 00:22:13
מאת לתחרות 042
נושא הפיצול למסלול הסיפור הארוך

 

בהיסח הדעת משך ב"חתול" ומוטציית התוכנה התחילה לפעול.

דבר כזה עוד לא קרה בהיסטוריה המחשבית הידועה לנו. על הצג נראו  דמויות תלת ממדיות שיצאו ונכנסו אליו לסירוגין. היה להם צחוק משונה שהיה פורץ מפה דמוי סדק בראשם. צחוק דקיק, דוקרני, טורדני שהיה בוקע בכל פעם שהיו מנדנדים מעין כבל קצר אפור שהיה מחובר אל אחוריהם.

הבזק אחד פרץ מהצג ונמשך כשובל די-נור אל האיש בבגדים האדומים וכובע הסומבררו  הרחב  שישב  על הכסא  ממול.

גבה הקומה ודק הגזרה הזה חש במעין זרם חשמלי העובר לאורך גופו, גורם לו לרטט בלתי נשלט ההולך ומגביר עוצמתו. הפחד השתלט עליו משך אותו אל אפלולית חיוורת בעולם הפחד והמורא.

 

היא, בשמלה כחולה וחולצה לבנה, יותר מאשר חששה מהמראה מנגד, נבהלה מקולה  שנשמע  מחצצר מתכתי. לרגע דומה  היה שכל החדר סובב סביב עצמו והיא התפרקה נגד עיניו לדפי ספר שחורים כשחור שערה האפל. 

 

הניסיון למשוך בידית החתול ולעצור את התוכנה מלכת עלה בתוהו.

ברגע אחד של איבוד שליטה הוא תלש את כל הציורים שלו מהקיר והחל לדרוך אותם בזעם. כתש והרס כמו היה דורך ענבים בגת. תכוף לכך, אדום פנים שטוף זיעה מלא חמה וזעם  קפץ על אדן החלון ואיים לקפוץ מטה אל הקיץ המזיע, החם.

 

הדם החל אוזל מפניה ובעוד רגע נסתחרר עליה ראשה וחשה בתחושת העילפון. עוד הספיקה לצעוק אליו חדל! ולא שמעה עוד.

 

הוא קפץ.

 

משפקחה עיניה הבחינה בשולי הצג שהלכו והאריכו עצמם  כלפיה.  זכוכית המרקע שקעה פנימה אל גוף הצג עד כדי קיעור צורתה והשולים המשיכו לצבור מרחק. דומה שהצג לבש חיים. בכל רגע, חשבה, עלול הוא  לפרוץ מתוך עצמו. הפחד שאחז  בה היה קפוא וקר. ריתק אותה אל מקומה. איבדה כל תחושה וכל אפשרות תנועה. רק עיניה  קרועות לרווחה  המשיכו להתבונן בחרדה   בזכוכית המתקמטת כלפי פנים. לפתע נופצה זו בכל נפץ זכוכית  וחריץ שנוצר החל  להרחיב ממדיו.

היצורים המוזרים הוסיפו כמות ואחרים כמותם המשיכו לצאת ולהיכנס פנימה אל פער הזכוכית שבצג. הצחוקים המתכתיים שהלכו וגברו בשל תגבורת ההמון הצוחק צרמו לאוזניה.  היה נדמה לה שהם לוכדים אותה במערבל קול אנושי שסיביו דקים רוטטים ואי אפשר לה לצאת ממנו. מאידך הגדיל הצג את הפער ושוליו הילכו עליה אימים לבלעה ולכלותה.  היא דמיינה את קיצה אי שם בעומק הצג.

 

 

הוא, שט לו בנחלי אוויר חם מעין זרמי גופרית עיליים חמים שהעלו אותו מעלה מעלה אל ים אוורירי  כחלחל. נראה היה כי חלה תזוזת מה בידית "החתול"  מברשת סרגל הכלים  בחרה מעינות תהום והחל לצבוע בזה אחר זה את נחלי האוויר שזרמו בקצב מסחרר על הצג. עתה חש עצמו נע בנחלי גופרית ומלח שמנוניים ופצעים בגופו בערו  כשרפת הקיץ בזיעתו.   משהו, חסר פשר, החל לשקוע בתוכו והרחיק עד אל מעמקי הנימים הדקים. רטט גס  עבר בהם והחלו להצר עצמם ולהתארך עד כי פרצו מן העור אל החוץ. כאן נוצרה מעין רשת דקיקה ושקופה של נימים שכח החיות העצמי שבהם משך אותם הלאה אל  צג המחשב. היצורים הקטנים המוזרים המשיכו להיכנס ולצאת מן הצג בלא הרף והנימים הדקים החלו ללפף עצמם סביבם עם שהם חונקים את הצחוק המתגלגל סביב הכבלים האפורים.

  הוא חש בדבר מה מוזר אך לא הבין משמעו. משהו מנע ממנו דעת.   נישא על פני האוויר החם דמה לספינה בלב ים בעת סערה. בלא כל שליטה בלא יכולת לעצור במעוף הזה. משני צדדיו נישאו שתי גבעות אוויר, בעלות פטמות ורודות, בכחול שקוף. הן ליוו אותו במעופו. דומה היה לו שהן שטות אט אט כענני כבשה  קטנים בתוך שמים בהירים.  הוא ניזכר שראה פעם עדר כבשים רועה במעין שלווה פסטורלית עייפה  בכרי דשא ירוקים הרועה היה גבה קומה לבוש בגדים אדומים, כאלו של נידונים למוות. על ראשו היה כובע סומבררו כחול ועיניו היו מכוסות במטפחת שחורה. לידו פסעה לה, יחפה, צעירה תמה ויפה בשמלה כחלחלת וחולצה לבנה. היא שרה שירי רועים בקול פעמונים  דק רך ונעים לאוזן.

 פתע הופיע נחשול אוויר זעמן וסחף אותו במערבולת הלאה משם. הוא הרגיש עצמו מתערבל ומתגלגל בתוך האוויר. זה היה מפחיד אך מענג כאחד.

 

עתה שייט לו במעופו במעין ים אוויר מישורי עשוי  שלווה  צבועה בצבע לילך. ראה נקודות אבק מרחפות קולטות ומרבות לעצמן פירורים צפים דקיקים ועבים, אט הפכו אלו לעננים  לבנים אפורים. הוא חשש שהעננים האלו יבלעו אותו ואיש לא יראה אותו עוד  לעולם.

 

-אלו יכולתי לשלוח את העננים האלו  להדפסה – חשב -  הייתי מסיר כל איום מצדם, אך עכשיו אבוד. עם זאת ידע בוודאות:  החתול חתם את עידן  העכברים ובכך כלו הדפסות מהעולם.

 

בעצם לא היה איכפת לו. די היה לו בחיים העגומים האלו. כל חייו צייר את השעמום וחתם על ציוריו בחותמת "סתם". היו מן כאלו חנפנים  שהעריכו את ציוריו והרעיפו עליו שבחים אין סוף, אך איש מהם לא הציע לקנות ולו פיסת צבע אחת, אף לא פס אחד של ציור. אך כל אחד מהם היה מוכן לקנות לפחות לילה אחד עם אשתו האהובה. הוא דאג לסמן אותם - את האנשים האלו. לכל אחד מהם הקדיש ציור משלו, דומה היה לו שהצליח להטביע אותם בציוריו, כך יישארו תלויים על קירותיו לדיראון עולם.

כך גם שעשע רוחו כשצייר בעיני מכחולו את קריצותיהם של הג´נטלמנים  האלו אל אשתו היפה. איש וקריצתו על תמונתו.

לא הוא שהמציא את "ידית החתול". אך הוא זה שהחליט לטעת גן אנושי בתוכנה הגורלית. הוא זה שחשב שאם ניסיון דמיוני זה יצליח או אז יעלה בידו לחסל  את אותם אדונים נכבדים שעיניהם תהו וטעו במרחבי עיניה של רעייתו האהובה.

-כל כך פשוט יהיה הדבר –חשב: אני אתן ברוחב לב ובחיוך אוהד את התוכנה הזאת, לכל אחד, מהחמדנים האלו, ביום הולדתו.

 

*

מתג "החתול" נע מעצמו לאחור כמו שילב מהלך. מיד החלו היצורים המוזרים לשנות כיוון. שוב ניתז הבזק אור מהמחשב פגע והבעיר את מנורת החשמל וממנו ניתז באלומה אדומה לוהטת אל זכוכית  החלון הפתוח.

כאן התערבל האור, הסתובב סביב צירו ויצר מעין דמות ערטילאית מוזרה מוקפת קורים אפורים  המעשנים את עצמם. שתי עיניים בוערות מתוך חישוק  ערפילי שחור  הביטו בה בשתיקה מתוחה. היא הישירה מבט אל העיניים האלו שהסתכלו בה בשקיקה וחולצתה הלבנה החלה טופחת ויורדת. היא נשמה בכבדות וזיעה קרה החלה לבצבץ במצחה. לפתע השמיעו העיניים האלו קול וגלגלי שיניים אווריריים החלו לנוע כשהם נאחזים זה בשיניו של זה. דומה היה לה שהיא נשאבת אל תוך המכונה המשומנת הזאת. אך לתימהונה הפעולה היתה הפוכה. היא קפאה על מקומה בלא יכולת לנוע הנה או הנה.  לתדהמתה החלו שולי המחשב לחזור במהירות אל מקומם, הפער בזכוכית הלך וסגר על היצורים המוזרים והקמר של הצג חזר לקדמותו.

לפני קמר זכוכית הצג ראתה הילה ערפילית בשחור אשר לבשה מימדי אנוש  ושתי עיניים בוערות מתוך חישוק  ערפילי שחור  עדיין מביטות בה  בשקיקה מתוחה. הדמות לבשה שחורים וחישוק פניה לוטה היה במסך עשן כחלחל שעלה ממרגלות הצג. פתע שינתה הדמות זווית מבט פניה קדרו משהו והיא ירקה קריצות עין שפגעו והכאיבו  עד מאוד לעיני האישה. 

 

נכון, היא היתה עוברת דרכים מטבעה,  בודקת כאן ושם ומעלה רשמיה בכתב. הרבה לא יצא לה מזה אולי ספר או שניים. גם אלו לא היו שווים את הנייר שכיבדו מילותיה עליו. מדי יום היתה משנה מקום הליכה. פעם היתה באה אל הציפורים שבמרומי האילנות פעם אל בריכות הגמבוזיות שבגנים הציבוריים. עתים, בהם נתן לה הזמן עצמו, היתה עוברת בשווקים  ובין חנויות העיר, קולטת את רמזי החיים, לוקטת אוצרות הפינות היפות אל עצמה  

עם ערב היתה חוזרת אל ביתה ושובל של מבטים שונים היה נשרך אחריה.  לצידם, שובל  הצעות מזויפות בלבוש הגינות מסוימת, נימוס, כבוד ויקר. היא היתה צוחקת במשובה, שמחה ומלאת שמחת חיים עד כדי  שדומה היה לה שאין אושר סובב סביבה כמו אותם מבטים שלוחי רסן תאווה.

 

 משהיה  רואה  תהלוכה זו המשתרכת אחריה, היה  מנפץ  בחמת זעם מכחולו אל הרצפה תולש שערותיו מראשו ועיניו היו מתעגלות לו, בשמורותיהן,אל רטט אימה.

והיא, מבחינה בחדלונו ופניה  עוטים חיוורון, ואימת המכה מרחפת מעל ראשה.

הוא היה מכה. מכה  בכפותיו הרחבות ובמבטיו המעוותים האיומים. היא היתה בוכה. הוא היה גוער שתחדל לבכות.

היא היתה בורחת לחדר השני

אז היה  ממהר ועולה לו על אדן החלון.

 

*

 

מאוחר יותר היה חוזר כחדש חופן תחת זרועו חבילת ימים טובים ויפים,

 לחייו סמוקות ופניו מחייכות. גבוה ורזה, במכנסיים שחורים הדוקים וחולצה כחולה עליה מצוירים מכל צד עטלפים לבנים, היה עולה במדרגות הבית מניח מידו לפניה חבילה עטופה במעטפת מתנה, קשורה בסרטי כחול וורוד להם שתי אוזניות מסולסלות.

היא היתה לבושה בשמלה לבנה. ללחייה סומק קל מבליט שתי גומות חן בהירות.  ממהר היה אליה מגיש לה בכריעה אבירית את חבילת השי והיא היתה פורמת באצבעותיה הדקיקות בעדינות את קשר הסרטים שבכחול וורוד. מבטה היה משובב נפש ועיניה גדולות, משכנעות.

נישוק היד היה חלק מהטקס הזה. לאחר מכן היה נושא אותה בידיו אל הקומה השנייה. שם היה יושב לצדה ומדבר אליה דברי אהבה נוגים.

זו היתה פותחת את סיפרה מקריאה לו משיריה והוא מלטף לידה ונושק ללחייה.

עוד היה מרעיף עליה דברי שבח והלל למילותיה היפות ולכתיבתה המשופעת בטוהר המילה ובהילה אצילית היוצרת אווירה חמה ונוגעת.

 

עם ערב היה  נכנס אל האולם הגדול שבקומה הראשונה ומושך ידו במכחול על הבד.

היה מצייר דיוקן אנשים שהכיר והיא היתה כותבת את ממצאי  הרחוב  שבעיר.

 

*

 

אם לא הם אז הזמן הבין שבשל  אותה "ידית החתול" ,שהחלה באורח עצמאי לבחוש באותה התוכנה,  התנער הזמן  מתוך עצמו והשעון היתל במחוגיו והוליכם לאחור.  האוויר שבחדר נדחס אל בין קירותיו  והשעות  שנראו לעין החלו זורמות  כהבזקי די – נור במהירות עצומה ומסחררת, בתוך קו אופקי מואר.  אט  אט הלכו ומילאו את החדר עד הגיען אל אדן החלון משם זרמו מטה אל אוויר הרחוב המזוהם.

עיניי הזוג התעגלו  מתימהון נעו בתוך ארובותיהן כסחרחרת נגד כיוון השעון.

הוא היה מעלה קצף בזוויות פיו והיא היתה מוסיפה גובה וטופחת בבשרה

כל הציורים שצוירו אי פעם  היו חוזרים ונדבקים אל קירות החדר  וכל הקריצות  שסומנו, העלו לעג וקלס וחיוך נוזלי ירקרק היה נוטף מזווית קריצתם.

היא היתה מתכנסת בתוך עצמה מושיבה עצמה בפינת החדר מתבוננת ורואה היאך כל כתביה הולכים ונאספים אל מאגר הזמן החולף.

הוא היה מקפץ מולה כתיש מכה בידיו לכל עבר תולש ומורט את ציוריו מן הקיר.

"אין תכלית!"  היה צועק רוקע ורומס את ציוריו אחד לאחד. "אין תכלית" היה צועק ותולש את שערות ראשו. לאחר מכן היה עולה על אדן החלון וקופץ אל האוויר הפתוח.

 

צחוק מלאכותי משהו היה מתפשט בחלל החדר ויד תלת מימדית היתה מושכת במוט "החתול" שהיה עוצר את מרוץ התוכנה ומפזר ריח יסמין מפתח מחורר שבצג.

הסמן היה חוזר לתחילת קבוצת הפקודות ועוצר. התוצאה היתה  שכל התכונות, התנועות, ההתרחשויות הממוחשבות, נעצרו. ההשפעות  האלקטרוניות המידיות שניתבו את התנהגות האדם באותו המרחב אף הם חדלו. הוא לא הרגיש בכך גם היא לא.  היתה זו ישות מוזרה עצמאית שנוצרה מאותה תוכנה שהבינה את המהלך אך למפעיל עצמו לא היתה עוד שליטה בה.

 

מי הוא זה שמשך בידית החתול?

 

*

 

הפעם חששו היה לשווא שום ענן לא בלע אותו  הוא המשיך לשייט לו במרחב הפתוח בים של שלווה  אין סופית;  קלה כנוצה  רכה כצמר גפן. הלאה הלאה נסחף במרחבי שמים. ראה מעין צעיף אור דימומי עולה ויורד כמסך אל מול דרכו. הלאה משם ראה והנה  כרי דשא ירוקים מופיעים נגד עיניו  וכבשים רועים באחו, לידם רועה לבוש בגדים אדומים כאלו של נידונים למוות על ראשו היה כובע סומבררו כחול ועיניו היו מכוסות במטפחת שחורה.

הוא ניסחף באוויר אל מול פני הרועה ובאחת משך את המטפחת השחורה מעל פניו.

פני האיש נראו אדומים שטופי זעה ומעוותי  כאב. הם  הביטו אליו  בשתיקה מעצבנת.  האיש באדום עמד יציב בפישוק רגליים. בידו האחת המתוחה משהו אחז בחוזקה במספר קריצות עין גדולות ובידו השנייה החזיק את "ידית החתול".

 הגבר העומד מולו נתעשת, ההין ונטל את ידית "החתול" מידי האיש באדום והעיף אותה הלאה ממנו. זו עשתה תפנית מוזרה של חצי גורן ונסקה עד כי נעלמה במרום. באחת משך הוא  ראשו לאחור. נערה יחפה ותמירה  עברה לאיטה, שירה בפיה. הנה  שחררה היא  דפי שירה אל האוויר הכחלחל.  עפו הדפים הלאה הלאה למרום השמים  ואי שם התמזגו בציורים החתומים בחותמת "סתם" שלידם קריצות שחייכו את עצמן.

דמות ערפילית בשחור ועיניה כבויות  זרקה מידה חצי סיגריה מעשנת בכחול חייכה חיוך מסוים אל עצמה הפנתה גב והלכה ונבלעה אל תוך מסך הערפל.
 

Kתחרות29

   
מפת העץ
בובה - מסלול שירים לתחרות 66  
הפיצול למסלול הסיפור הארוך לתחרות 042  
 הגולם שקם על יוצרו...מד"ב פיוטי, כתיבה יפה שרית  
 ארוך ג'יים  
 לאוהבי הז´אנר, לי זה התארך ללא הגעה לאיזה שיא. 2142  
זוהר / מסלול קצר/ לתחרות 60  
הקמת פורום דפי נחיתה   /   הקמת פורום הקמת פורום