כל התחרויות צור קשר הפוך לדף הבית יוצרים ויצירות הנחיות שימוש הרשמה לפורום דף ראשי

תחרות 27




'ל וּ ל'
ה'לוּל' מיועד לתכנים שאינם יצירות, וייפתח פעם ביממה
בהודעה חדשה, על ידי אחד מחברי הפורום בהתאם לצורך.
לוּל זה ישמש את חברי הפורום כל אותה יממה.


"שווה ציטוט"
אם שורה מתוך יצירתך נבחרה ל'שווה ציטוט'
אנא שלח/י למייל שלי, שורה נבחרת מתוך יצירה של כותב אחר
לא יותר מ-10 מלים, ובצרוף לינק ליצירה

הנחיות לקעקוע היצירות - כאן

ל- YouTube - כאן


" תני לי ואלטף צלך מונח על מדרגת ביתך "
חגי
(בחרה - תיה)

בסימן כתיבה

תאריך 07/02/2007 10:51:00
מאת לתחרות 069
נושא חברון מאז ומתמיד / סיפור ארוך

חברון מאז ולתמיד

 

ראיתי בחדשות הערב את יפעת אלקובי משרבבת שפתיה לכיוון כלוב הברזל, אחד מאלו שצה"ל בנה סביב בתי ערבים בחברון, כדי למנוע ידוי אבנים עליהם. התושבים הערביים צילמו סרט ביתי שתיעד רגע ביחסי השכנות בין משפחת אבו-עיישה, למתנחלים בשכונת תל-רומידה בישוב היהודי בעיר. המסר שרצו להעביר מן הסתם, הוא היחס שמקבלים התושבים הערבים יום-יום מהמתנחלים, כשמסביב הולכות ומתפתחות השכונות היהודיות והחיילים הישראליים חוששים להתערב, אבל מה שאותי משך, היה שרבוב השפתיים של יפעת אלקובי לתוך החלל הקטן ברשת הברזל כשהיא מסלסלת  בהטעמה  ש-ר-מ-ו-ט-ה, עוד פעם ושוב פעם. תאווה שלא ידעתי כמותה הדירה ממני שינה.

 

למחרת, שמעתי במסגרת הסמינר המחלקתי  באוניברסיטה הרצאה על תופעת ה-Metaverse. 
עוד באותו יום השגתי את הספר Snow-Crash של ניל סטיבנסון. תוך שעתיים של קריאה רצופה סיימתי אותו.
 
נרשמתי כחבר ב-Second-Life והתמכרתי. לבשתי ופשטתי דמויות, קניתי, מכרתי, השתעבדתי, שלטתי, ותפסתי מיומנות. פחות עניינו אותי הדמויות והחוויות הקיימות עד כה במשחק שמוביל היום את הוירטואליה.

 

אחרי שהתמקצעתי שלחתי מכתב ארוך ומפורט לחברת לינדן-לאב בסן-פרנסיסקו. הרי בסופו של דבר גם את בוני המשחק מעניין קודם כל כסף. ביקשתי שגרפיקאי-התלת-מימד הכי מקצועניים שלהם יבנו לי את קבוצת הדמויות ואת הסביבה הגיאוגרפית. תיארתי להם אותם בתמונות, בסרטי וידיאו ובכתבות, שילמתי בכסף אמיתי – דולרים אמריקאים שנמשכו מחשבון הבנק שלי ולא בדולרי הלינדן של המשחק. שילמתי הרבה עבור האוביקטים החדשים שנבנו לפי דרישתי, ושילמתי הרבה עבור הזכות להיות כל הדמויות שביקשתי, למעט יפעת אלקובי, לפני שאחרים יאמצו אותן.

 

רק את יפעת אלקובי לא הוספתי לפיצול האישיות שלי, ולמה אותה? כי אפילו אני לא רוצה לזיין את עצמי מחופש כיפעת אלקובי. אני רוצה אותה כדמות שאינה אני, כמישהי שמתאהבת בי. כל שאר האוואטארים שביקשתי ליצור, למעט ברוך עץ-חיים, ייעלמו אחרי כמה מערכות, הם רק משרתים את מטרתי, שהיא כמו שהבנתם בבירור, לעשות את זה עם יפעת אלקובי. הרי לחברון שמאלני-פחדן כמוני לא ייסע, ובוודאי שלא יעשה מעשה גבורה לפי אמות מידתה של מושא תשוקתו.

 

ברוך עץ-חיים גבוה, חסון, מכריס מעט (קראתי לא מזמן שהרופאים גילו ש-2-3 קילו עודפים לגבר זו סגולה לבריאות), שיערו וזקנו אדומים, כיפתו הסרוגה שליבתה חומה ואִמרתה צהובה, מהודקת היטב לשיערו, מוטית מעט הצדה, ציציות חורגות את קצה חולצתו הלבנה ומבצבצות מתחת לכנפיה שנדחפו ברישול למכנסי בד חאקי עבה, וכפות ידיו האדומות יוצאות ונכנסות לכיסי הדובון שאת רוכסנו אינו רוכס, תלוי מה רצונו לעשות עם ה-M-16 הקצר התלוי על כתפו.

 

חברון בשעת ערב מאוחרת. בני בלייעל ערבים עטופים בגלביות שחורות, רק עיניהם המזרות אימה, גלויות. חרבות מעוגלות בורקות בידיהם. הם גנבו את דוד, הבן של יפעת. מדוע דוד? על שם דוד בלפור, הילד שנחטף בספר "גנוב-גונבתי". גם אותו כתב סטיבנסון – רוברט לואיס סטיבנסון. לחשוב שניתן לבוא לעולם ה-Metaverse בלי משקעים אסוציאטיבים של פעם, זו דעה קדומה. בעצם, תלוי מי בא, או במלים אחרות, אני מסגיר את גילי. מי שקרא את ר.ל. סטיבנסון בילדותו מן הסתם קשיש מדי ב-Real-Life עבור יפעת אלקובי ויכול לקבל אותה רק ב-Second Life הווירטואלי. מה שמזכיר לי ששכחתי לציין שברוך עץ-חיים הוא בן 32, בוגר ישיבה תיכונית נחשבת בירושלים, סרן, מ"פ במיל´, שירת בלוט"ר, לומד היום בישיבה גבוהה, ומגיע לעתים תכופות לחברון לעודד את אחיו לדרך.

 

אלא שעכשיו הוא לבש את דמותו אל אלן קלארק, הסייפן המהולל בעל חגורת הזהב "מגנוב-גונבתי"  (לא הכדורגלן של לידס ולא חבר להקת ההוליס – כל אלו היו דמויות הרואיות לגבי קודם שיפעת אלקובי סיננה את ה-ש-ר-מ-ו-ט-ה, מאז כולן התגמדו). ובבית משפחת אבו-עיישה, לשם הובא כפות דוד בן השמונה, שנראה  כמו נלקח מתמונת ילדות של ברוך עץ-חיים קודם שחטפו אותו, מתחולל קרב חרבות ממושך, עליות וירידות בו לכל צד, בין ברוך עץ-חיים בדמותו של אלן קלארק, העומד כמו בספר, בפתח דלת אחד החדרים, מאחוריו דוד שנראה עכשיו כמו דוד בלפור, נער בריטי מלפני שלוש מאות שנים, אותו שיחרר קודם מכבליו, שמסייע לו כנושא כלים,  ומולו באים גלים-גלים, החוטפים, הפעם אינם נראים כשודדי מדבר ערבים, אלא כשודדי ים  מהאיים הבריטים מאותה תקופה.

 

וודאי תשאלו בשביל מה הייתי צריך אוואטארים שהם דמויות מ"גנוב-גונבתי"? שילמתי עבורם לא מעט לחברת לינדן-לאב. אמנם זו לא הייתה מטרתי,  בחוויות הגבורה שנועדו להרשים את יפעת אלקובי, שאגשים גם פנטזיות על גיבורי ילדות. להיפך. הייתי ממוקד מטרה. רק להגיע ליפעת שתלחש באוזני: ש-ר-מ-ו-ט-ה, תוך שהיא משרבבת את שפתיה כמו שעשתה במציאות. זקפה תותח תהיה לי מזה. אלא מה? בסופו של דבר אני יפה נפש משלום-עכשיו. לא יכול, גם ב-Metaverse , להיות מתנחל ששוסף את בטנם וצווארם של ערבים בביתם הם, אז ביקשתי שיצרו לי מצב זמני הלקוח מספר ילדות שגרם לי בזמנו לעוף על כנפי הדמיון אל גיבוריו.

 

אחרי שהאחרונים מהרעים שנותרו בחיים נכנעו, נתתי להם במתנה את חייהם בתנאי שיעזבו מייד את הבית תוך שהם מפנים החוצה את המתים והפצועים - אחרי שיפעת תגיע היא תרצה לראות ערבים מדממים ולא שודדי ים בריטים, ואת זה אני לא אוכל לראות. הפשרה: בית נקי מכוחות הרשע, מוכן לקבל יהודים לתוכו.

 

חזרתי להיות ברוך עץ-חיים ודוד חזר ללבוש דמות של בן של מתנחלים. שלחתי אותו  הביתה, לאמא שלו, שיספר לה כיצד נחטף, איך שוחרר, וכי מושיעו הגיבור, ברוך עץ-חיים שיחרר גם את הבית כולו מידי העמלקים והיא הראשונה ביישוב שמוזמנת לבוא ולראות. הרצתי את השעון קדימה בשעה. לא יכולתי לשאת את המחשבות בראשי עד שתגיע. והיא באה.

 

לא זוכר מה אמרתי, אני זוכר רק את מה שנמנעתי מלומר לה וזה היה: תעשי ש-ר-מ-ו-ט-ה. אם הייתה עושה, הייתי מצמיד את שפתי לשפתיה המשתרבבות קדימה עם הגיית ההברות. אזכיר לכם שוב שבכל הדמויות, למעט אחת, אני שולט. הן אני. יפעת לא. חששתי שתיסוג ממני כועסת ותצעק: התבייש לך. אשת איש אנוכי, ואז הלך עליי. אני כן זוכר מה אמרה: זה סיבה לבטל לימוד תורה.

 

היא יצאה להביא את שלום בעלה שהיה רכון מעל דף הגמרא היומי שלו. זו אפשרות שלקחתי בחשבון עוד בתכנון הראשוני. הוא בירך, הילל, חיבק בחום, ואני התנתקתי ממנו והסטתי את מבטי הצדה. אמרתי לו שיחפש בגדי ערבים בבית, ילבש אותם, יצא החוצה ויתגרה בחיילים. הם ממילא לא עושים כלום לערבים. המטרה ללבות את השכונה. המתנחלים יצאו החוצה, יכו בערבים, כולם יילחמו בכולם, וכך נסביר איך ברחו הדיירים מהבית הזה – הם היו היוזמים להתפרעות, לכן השתלטנו עליו, והוא מגיע לנו כדת וכדין. יפעת היססה, אבל דווקא שלום אמר לה שהרעיון שלי מצוין. בקול רפה הפטרתי לעברו שייזהר, ושיחזור אלינו אחרי שהאזור יתלקח במהומות.

הוא נהרג מאש כוחותינו זמן קצר לאחר שיצא לרחוב.

 

שוב הרצתי את הזמן. חלפה שנת האבל. הצעתי ליפעת נישואים. היא האדימה, מבוכה השתלטה עליה, דמעות נקוו בעיניה, השפילה את מבטה ולחשה: כן ברוך, אהיה לך לאישה. ברוך עץ-חיים ויפעת אלקובי יינשאו בחברון ויגורו בבית הערבי כביכול, בו גרה משפחת אבו-עיישה, שנבנה על אדמת אבותינו.

 

איני מסוגל לתאר לכם את החתונה, לא את האוכל, לא את הנאומים חוצבי להבות, לא את ריקודי הגברים לחוד והנשים לחוד, אפילו לא את החופה. לא זכור לי דבר וחצי דבר. רק חיכיתי לליל הכלולות עם האישה ששנה נמנעה ממני בשל האבל. עם יפעת שלי. כל מה שהיה עד עכשיו - חסר משמעות עבורי, הוא נועד רק למה שיקרה ממש עוד  מעט. אני רק זוכר שכולם הודו בקול רם לריבונו-של-עולם, ואילו אני הודיתי בלבי לפיליפ רוזדייל מייסד לינדן-לאב יוצרת Second-Life.

 

יפעת אלקובי שלי. חלום שנתגשם, פנטזיה שהתממשה,  יותר טוב מהמציאות, מי צריך את המציאות. ולא אכפת לי מי באמת עומדת מאחורי דמותה. היא יפעת אלקובי. בדיוק כמוה. אלא שקודם שנכנסנו לביתנו המשוחרר הופיע אצלי מישהו שהציג עצמו כנתן הנביא, כשהבטתי בו שוב הוא דמה בעיניי לנתן זהבי. דמויות חדשות ולא רצויות נכנסות לי למשחק. ידעתי שהוא הולך לייסר אותי בתוכחותיו העצבניות. ניסיתי להקדים רפואה למכה ולסלק אותו. ניסיתי לשכנע את עצמי שגם הוא זה אני. הוא המצפון שלי שמרים ראש גם ב-Metaverse, אבל בעצם אני שלחתי אותו אלי ואני יכול לשלוח אותו בחזרה לכל הרוחות.

 

גם  האוואטאר הזה הוא אתה, שיננתי לעצמי שוב ושוב כמנטרה, אבל ללא הצלחה.

נתן צעק עליי והוכיח אותי שעשיתי מעשה דוד באוריה, כבשת הרש, בקיצור שאני רוצח, ששלחתי את שלום אלקובי, מנהל מערת המכפלה, אל מותו. ניסיתי להשיב מלחמה ולטעון נגדו: ממתי אתה מגן על מתנחלים שמיררו את חיי המקומיים. הוא הביט בי בבוז ואפילו לא ענה.

 

כשלתי באותו לילה. יפעת ליטפה אותי דואגת ואוהבת. סיפרתי לה שהמצפון מייסר אותי, ושאני מרגיש כמו דוד ששלח את אוריה למותו בקרב כדי לזכות בבת-שבע.

היא נישקה את פניי ואמרה שרואים שאני מתייסר. אין ספק שלא רק גיבור אני אלא גם צדיק ומוסרי מאין כמוהו.

 

תגידי ש-ר-מ-ו-ט-ה.

 

מה?!

 

כמו אז כשצילמו אותך בטלוויזיה. בדיוק אותו דבר. למעני.

 

היא הביטה בי.

 

אתה ממש רציני בבקשה שלך.

 

הנהנתי. פעם ראשונה הרגשתי שהבעתי את רצוני באמת, והרגשתי שהיא מרגישה מה שאני מרגיש.

לרגע פחדתי שאני פושט את דמותו של ברוך עץ-חיים ולובש את דמותי מה-First-Life: גבר רך גוף ודליל שיער שעבר את גיל חמישים.

ואז היא אמרה את זה.

 

ש-ר-מ-ו-ט-ה.

 

שפתיה השתרבבו קדימה, בדיוק כמו אז בסרט בטלוויזיה. המטפחת הלבנה מכסה את ראשה, המשקפיים שמתאימות יותר לי, על עיניה. כותונת הלילה של האישה הדתייה התחלפה בבגדים שלבשה אז: החצאית הארוכה, חולצת הספורט הסגורה והאפודה. והיא המשיכה: ש-ר-מ-ו-ט-ה, פעם אחר פעם, מדגישה את תנועת השפתיים כפי שרק היא יודעת לעשותה, ונתן, נביא הזעם שמצפוני שלח אותו, התגמד וצווחות התוכחה שלו נחלשו ונעלמו יחד עם דמותו שהפעם הזכירה לי את מבקר המדינה, כמו המכשפה שנמסה מהמים שדורותי שפכה עליה בקוסם-מארץ-עוץ.

נאספתי חזק ובטוח לתוכה של יפעתוש שלי.

 

Kתחרות29

   
מפת העץ
ציפורי שיר xeno  
חברון מאז ומתמיד / סיפור ארוך לתחרות 069  
 ש-ר-מ-ו-ט-ה - תיאור מצוין של יפעת יעקובי ומטבע לשונה... שרית  
 שוב רעיון מצויין והמון פרטים שמלמדים על התמצאות בעולם עירית בר  
 הסיפור הזה שלח אותי לגוגל ואכן ממה שקראתי 2142  
 מגלה יכולות ביטוי ומחקר מקדים- מרשימות יהודית קנטור  
 רעיון מבריק נויה  
 (*****) ציון  
 למרות אלן קלארק, לידס וההוליס, לא השתלבתי בהרכב הפסנתרן  
 חמוד ומשעשע. ש-ר-מ-ו-ט-ה של סיפור הרוזנת היחפה   
 כמה מחשבות ג'יים  
מה שטוב עבורם / מסלול קצר לתחרות 65  
הקמת פורום דפי נחיתה   /   הקמת פורום הקמת פורום