כל התחרויות צור קשר הפוך לדף הבית יוצרים ויצירות הנחיות שימוש הרשמה לפורום דף ראשי

תחרות 27




'ל וּ ל'
ה'לוּל' מיועד לתכנים שאינם יצירות, וייפתח פעם ביממה
בהודעה חדשה, על ידי אחד מחברי הפורום בהתאם לצורך.
לוּל זה ישמש את חברי הפורום כל אותה יממה.


"שווה ציטוט"
אם שורה מתוך יצירתך נבחרה ל'שווה ציטוט'
אנא שלח/י למייל שלי, שורה נבחרת מתוך יצירה של כותב אחר
לא יותר מ-10 מלים, ובצרוף לינק ליצירה

הנחיות לקעקוע היצירות - כאן

ל- YouTube - כאן


" תני לי ואלטף צלך מונח על מדרגת ביתך "
חגי
(בחרה - תיה)

בסימן כתיבה

תאריך 05/02/2007 09:22:51
מאת לתחרות 035
נושא שיחות מִזוׁלוׂת - סיפור למסלול הארוך

 
"אם אתה מעל גיל 18, אנא, הקש 1. אם אתה מתחת לגיל זה, אנא, נתק."

אילן הקיש על הספרה 1.

"מס´ כרטיס אשראי, בבקשה." אמר הקול המתכתי.

הוא הקיש את הספרות מתוך כרטיסו.

"מיקומך בתור הוא – 3. הינך מועבר לעמדת האזנה."

"מה את עושה לי עכשיו?"  שמע קול גברי.

"עכשיו, אני מכניסה את הזין שלך לתוך הפה שלי..."

"כן," נאנח הגבר, "כן... עוד..."

 

אילן חש בגופו המתעורר. גבר נאה, בשנות הארבעים לחייו, בעל משרד פרטי בתחום הפיננסים, נשוי ואב לשלושה.

פעמיים בשבוע, מצא עצמו מחייג בלהיטות לקו החם, עושה אהבה עיוורת עם קול מפתה, ונותן דרור לדמיונו.

 

"הלו, מי איתי?"

"קובי." ענה.

"היי קובי, מה בא לך לעשות איתי היום?"

"היום בא לי להיכנס בדלת האחורית שלך, בייבי."

"תגיד את זה, מתוק." אמרה בקול מתפנק, "דבר אלי מלוכלך."

אילן חש מתח מיני עז.

"אני רוצה," משך את המילים באיטיות, "אני רוצה לזיין אותך מאחורה..."

 

 

*

באותה עת, ישבה דורית במטבח. הילדים התרוצצו בבית, משחקים במחבואים. היא עברה על תדפיסי הבנק. זה היה חלק מתפקידה בכוח; לדאוג שהחשבון יעמוד ביתרת זכות. זה היה הרצוי. היא עשתה כל מאמץ, שיהיה זה גם המצוי.

כשפתחה את חבילת התדפיסים, כמעט ונעתקה נשימתה. החשבון עמד ביתרת חובה ע"ס     27,000   ₪.

זה לא יתכן. חשבה לעצמה.

היא החלה לעבור במהירות על השורות:

ה.קבע בזק                             500 ₪

שיק מס´ 58031                     1,000 ₪

זה לצהרון של הילדה, ידעה.

עמלת הקצאת אשראי          80 ₪

ויזה כרטיסי אשראי             20,000 ₪

 

זה היה כרטיס האשראי של אילן.
 

"תפסיקו לרוץ!" צרחה על הילדים.

שלושתם עמדו המומים.

"קדימה. כנסו למקלחות, כבר מאוחר." ניסתה לתקן בקול רך.

המתח גאה בה. משהו כאן היה מאוד לא בסדר. 20,000 ₪ לכרטיס, שההוצאות עמדו בו בדרך כלל על 5,000 ₪, הציתו את דמיונה.

מה זה יכול להיות? הרי ברור שלא נקנה דבר לבית, לפחות לא בסדר הגודל הזה.

היא ניסתה להשיג את אילן. בנייד הוא לא היה זמין, ובמשרד כבר לא הייתה תשובה.

 

*

אם אפשר היה, לצבוע בצבעים את הלילה שעבר עליו,  היה אילן צובע אותו בשחור.

דורית לא נתנה לו מנוח.

"מה קנית בסכומים כאלה?" זעמה.

"משהו למשרד."

"תביא לי לראות את הקבלה." דרשה.

"את יודעת מה? אל תתערבי. תדחפי את האף לעניינים שלך!"

וזה לא שהיא אכן סתמה. שעות המשיכה בחקירתה הצולבת.

 

אילן עמד במקלחת, תחת המים הזורמים, וניסה לעשות סדר במחשבותיו. הוא עדיין לא קיבל את הפירוט  החודשי ולכן, לא הצליח להעלות בדעתו מניין צץ הסכום הזה.

מחשבה איומה חדרה למוחו, אך הוא מיהר לסלקה בתוקף.

לא יכול להיות, חשב. אני כבר חודשים עושה את זה.

זה לא קרה בעבר. זו בטח טעות.

 

  

*

בבוקר, כשהגיע אילן למשרד, מצא לרווחתו את פירוט החיובים מחברת האשראי.

הוא פתח את המעטפה והחל לבדוק.

15,000 ₪ נפדו לטובת חברה עלומה הנושאת את השם - "פיקסי".

הוא מיהר לחייג לחברת האשראי, וביקש פרטים על החברה.

"אני לא יכולה לדעת איזו חברה זו," ענתה הצעירה מעבר לקו, "אני רק יכולה להגיד לך, שהחברה רשומה כחברת תקשורת."

"אוקיי." נשם אילן עמוק, "אני לא ביצעתי את הקניה הזו, מה שהיא לא תהיה. אני מבקש לבטל את החיוב."

"בלתי אפשרי." ענתה, "עפ"י הנוהל, אתה חייב להגיש תלונה במשטרה."

זה מה שחסר לי, חשב בליבו. להגיש תלונה במשטרה.

העניין החל להצטייר לו כפאזל, שכל חתיכה בו, השלימה את מעגל האימה. החברה אליה התקשר לקבל שירותי מין קוליים, השתמשה במס´ הכרטיס שלו.

שתי סיבות עיקריות גרמו לאילן שלא לוותר:  האחת, הוא לא אהב להרגיש פראייר.  הסיבה השנייה הייתה, החשש הכבד, שמא דורית תגלה מה עשה בזמן שהיא טיפלה בענייני הבית.

אילן התקשר לקו החם, אך במקום להגיע כהרגלו לאחת הנשים, הקיש על הספרה שאמורה לקשר אותו עם המשרד.

"שלום," אמר, "אני מבקש לדבר עם בעל הבית."

"מי מבקש?"

"לקוח."

"לקוח?"

"כן. לקוח מאוד לא מרוצה."

"עוד רגע, אדוני."

אילן המתין על הקו. כל דקה דמתה בעיניו לנצח.

"כן, במה אוכל לעזור?" נשמע קול גבר.

"שלום לך. אני השתמשתי בשירות שלכם, אבל משום מה, נמשך מהכרטיס שלי, סכום מאוד לא ריאלי. אני חושש שנפלה כאן טעות."

"תן לי את מס´ הכרטיס שלך, בבקשה."

אילן הקריא את המספר.

"אה. כן. זה לא בטעות."

"סליחה?" נחרד אילן, "מה זאת אומרת?"

"זאת אומרת שזה לא בטעות. מה לא הבנת?"

"אתה פשוט אומר לי, שחייבתם אותי במודע בסכום הזה?"

"בדיוק."

"זו גניבה!" התרתח אילן, "אני הולך להגיש תלונה במשטרה!"

"בבקשה. אתה מוזמן לעשות זאת. לי יש בידיים כמה קלטות שעשויות לעניין אותך."

"איזה קלטות?" שאל אילן.
 

"למשל, איך אתה נשמע שנייה לפני שאתה גומר." גיחך האיש.

 

*

"אהלן גבר. מזמן לא שמעתי אותך!"

"כן." ענה אילן, "לונג טיים."

"אז, מה נזכרת בי?" שאל אייל.

"אני צריך את עזרתך."

"מה קרה?"

"סוחטים אותי."

שתיקה.

"אתה שומע, אייל?"

"כן. שמעתי. מי סוחט אותך?"

אילן סיפר את הפרטים לאייל, בתחושת אי נוחות כבדה.

אילן ואייל הכירו עוד מימי השירות הסדיר, בסיירת. חברותם נמשכה גם בחיים האזרחיים. לאייל היה משרד חקירות מצליח.

עם השנים התרופף הקשר מאליו. לרוב נפגשו באירועים משמחים, ומשמחים פחות.

"תשאיר את זה לי." ביקש אייל, "ובינתיים, תוריד פרופיל. ותשלם בשקט, אוקיי?"

"כן." אמר אילן. "אני אעשה כל מה שתגיד."

 

*

אייל החל לעקוב אחרי בעל הבית של הקו הארוטי. קראו לו שמעון מרג´ני, בן 45, ונשוי לשחקנית תיאטרון ידועה.

לשמעון מרג´ני, כך גילה אייל, היה עבר פלילי עשיר, בתחום ההונאות.

לאחר שבוע מעקב צמוד, יצר אייל קשר עם נתי, צעירה יפה אשר עבדה במשרדו  בעבר.

"היי נתי. זה אייל."

"היי מתוק."

"יש לי עבודה קטנה בשבילך."

"אני עסוקה קצת."

"כדאי לך. אני הולך לצ´פר אותך בגדול."

 

*

שמעון מרג´ני המתין במשרדו. בעוד רבע שעה, אמורה להגיע נקבה חדשה. הוא צריך לבחון אותה היטב.

נקישה נשמעה מכיוון הדלת.

מדהימה – זה מה שחשב מרג´ני כשראה אותה. גוף ארוך, דק. רגליים ארוכות נתונות בחצאית קצרצרה. שדיים עגלגלים לכודים בחולצה צמודה וללא חזייה.

"בואי, כנסי." הזמין אותה.

היא התיישבה, מניחה רגל שזופה אחת על רעותה.

גופו של מרג´ני בער. נקבה כזו יפה לא ראה זמן רב. המפתות שלו, נשמעו שוות, רק בדמיונם הפרוע של לקוחותיו. במציאות הן עשו ציפורניים, בו בזמן שתארו לגברים, איך הן פותחות את הרגליים, או איך הן מוצצות. לרוב הגיעו למשמרת, כשהן לבושות טרנינג בלוי, שערן זקוק לצביעה, ואסוף ברישול.

"מה את עושה בחיים?"

"אני רוקדת ריקודים ארוטיים במועדון, בתחנה המרכזית."

בפיה הייתה סוכרייה על מקל, עליה העבירה את לשונה, משמיעה מידי פעם קולות מציצה.

"אני צריך לנסות אותך." אמר בשקט.

"מה זאת אומרת?"

"אני חייב לבדוק אם את באמת שווה זיון."

"אני אעשה כל מה שצריך. העבודה הזו מתאימה לי מהרבה בחינות." אמרה, מביטה בו במבט חם.

מרג´ני התכופף, והחל ללקק את הרגליים השחומות.

"אחחח... את כל כך מתוקה... איזה טעם יש לך..."

"רגע." ביקשה בקול נמוך, "תן לי שנייה להסתדר."

היא הניחה את התיק הקטן שנשאה, על השולחן הרחב, העשוי עץ מהגוני.

"איזה שולחן מהמם. מה דעתך לזיין אותי עליו?"

"בואי אלי." אמר בקול ניחר.

היא רכנה על השולחן, מבליטה כלפיו את ישבנה העגלגל.

מרג´ני פשט במהירות את תחתוני החוטיני, וחדר אליה בחוזקה.

"אחחח... התקבלת." גנח, "התקבלת מותק."

 

*

"שלום," אמר אילן, בהתקשרו שוב למשרד, "אני מבקש לשוחח עם מר מרג´ני."

"מי מבקש?"

"תגידי לו שזה בעניין אישי."

אחרי שניות ספורות נשמע קולו של מרג´ני: "כן. מדבר מרג´ני. במה אפשר לעזור?"

"שלום מר מרג´ני. דיברתי איתך לפני שבועיים, בנוגע לחיוב תמוה בכרטיס האשראי שלי."

"אה. זוכר. מה אתה רוצה עכשיו?"

"אני רוצה שתחזיר לי את הכסף שגנבת ממני."

"גנבתי? לא מסרת את המספר מרצונך?"

"עשית טעות, מר מרג´ני. טעות גדולה."

"כן. ברור. אני זה שעשיתי טעות." פרץ מרג´ני בצחוק רם.

"אם לא תחזיר לי את הכסף שגנבת, כפול שלוש, אצטרך לפנות לאשתך. שחקנית נפלאה אגב. אני מעריץ אותה שנים."

"כן? ומה תגיד לה?" נשמע מרג´ני משועשע.

 

"לא הרבה. אני רק אשמיע לה את בעלה, שנייה לפני שהוא גומר."

 
 
Kתחרות29

 

 

 

 

 

 

 

   
מפת העץ
נערת רשת לתחרות 009  
שיחות מִזוׁלוׂת - סיפור למסלול הארוך לתחרות 035  
 (*****) ג'יים  
 סיפור שנכתב בחופזה כדי לגמור מהר. בלתי מושקע שרית  
 התגובה סיפור קטן: וגם החבר קיבל את האינפורמציה מחבר בטוח. יהודית קנטור  
 אם זה היה סיפור קצר, היה משיג יותר אפקט. לא מחדש. 2142  
 החמצה נויה  
דף חלק - למסלול הסיפורים הארוכים לתחרות 005  
הקמת פורום דפי נחיתה   /   הקמת פורום הקמת פורום