כל התחרויות צור קשר הפוך לדף הבית יוצרים ויצירות הנחיות שימוש הרשמה לפורום דף ראשי

תחרות 27




'ל וּ ל'
ה'לוּל' מיועד לתכנים שאינם יצירות, וייפתח פעם ביממה
בהודעה חדשה, על ידי אחד מחברי הפורום בהתאם לצורך.
לוּל זה ישמש את חברי הפורום כל אותה יממה.


"שווה ציטוט"
אם שורה מתוך יצירתך נבחרה ל'שווה ציטוט'
אנא שלח/י למייל שלי, שורה נבחרת מתוך יצירה של כותב אחר
לא יותר מ-10 מלים, ובצרוף לינק ליצירה

הנחיות לקעקוע היצירות - כאן

ל- YouTube - כאן


" תני לי ואלטף צלך מונח על מדרגת ביתך "
חגי
(בחרה - תיה)

בסימן כתיבה

תאריך 03/02/2007 10:44:08
מאת לתחרות 044
נושא סוליטר-סיפור למסלול הארוך 044

 
 
בכל ערב לפני השינה היא מדליקה את המחשב ומשחקת סוליטר.
כך היא מפיגה בממוחשב את בדידותה.  ובכל זאת ועד כמה שזה נשמע מבודד, היא נהנית.
מדברת אליו ואתו, מתווכחת, מקללת וגם מלטפת אותו כשתוצאות המשחק מספקות אותה.
מפעם לפעם היא מעבירה מהלך  ל-WORD, מדפיסה סיפורים קצרים
מחייה, משנה קצת פה ושם, יוצרת לעצמה מפת חיים ומסלול ארועים בעלי טעם אחר,חליפי.
 
פעם מבלי משים, אצבעותיה  רפרפו על פני המקלדת, הפיחו חיים בהבזקי  זיכרון שספק אם ארעו ואלו רקמו עור ואברים,הטילו עוגן בתת הכרתה ושאבו אותה למערבולת יצרית.
מזה זמן  לא חשה עוצמה רגשית וריגוש גופני שכזה.
כולה חשופה אל מול המסך המואר ואות אחר אות, שרשרת חרצנים הנשזרת ממש פה מולה, מרתקות אותה למקום ולזמן.
 
בפעם אחרת משפט טורדני ניקר בהוויתה, חרט במוחה שעה אחר שעה עד שלבסוף לאחר שעקב אחריה יומיים העלתה אותו על המסך ואז... משפט גורר משפט גורר פיסקה גורר פרק...
וכל כולה היתה רק משפט אחד שהתפלש לרגלי נשמתה כמו נחש מתלטף התובע  זכותו לנשל.
 
כבר אינה צעירה, גם יופייה המיוחד עומעם, מרחיקה את מחזריה שצצים בסביבתה אחת לתקופה. אומרת לעצמה "פג תוקפו של הקסם, עבר זמנה של האהבה ההיא".
 
השגרה לחצה על קנה  נשימתה.
החליטה לעזוב הכל. ארזה תחתונים, כמה חולצות טי, מכנסים, סנדלים ונעלי הליכה. את כלי האיפור זנחה מאחור. החליטה ללכת על המראה הטבעי, האמיתי.
 
עלתה לאוטובוס הראשון שיצא מהתחנה המרכזית שבמושבה, התיישבה בספסל האחורי ונסעה עד לתחנה הסופית.
לא הכירה איש. מעולם לא ביקרה באזור, ועד כמה שזכור לה אף לא אחד מקרוביה עבר לגור אליו.
סוג אוויר שונה. באוזניה צלילי רקע חדשים קהים, רכות להם, שיריים.
 
החתול הראשון שפגשה הנהן בידידות. זנבו כפריסקופ ואוזניו חגות לכאן ולכאן.
הכלב ברחוב השכן נבח פעם וחייך.
פרפר לבן גדול סחרר אותה במעופו עד שנחת על שיח צבעוני בגינה שלשמאלה.
מימינה ניצב ספסל עץ כתום. השמש הפיחה בו חיים ולעיניה נתגלו בקרשיו ובמושבו פרצופים ודיוקנות. מבטה הלא ממוקד הזניק את הדמויות לפעילות עצמאית. היו שפיהקו,חלקם גער בה ורק מעטים מהם בהו לתוך עיניה.
לא העזה להפר את המראה. לא רצתה לקלקל. לא התיישבה.
 
צעקת ילד נשמעה מאחור. קריאת ניצחון. בזה הרגע הקפיץ את כדורו בפעם ה-100 מבלי להפילו מהראשונה. זיעה ניגרת מפניו  ועיניו אומרות אושר. כולו בן 7 מרגיש כמו בן 17 אחרי הפעם הראשונה שלו.
 
הרימה בוהן ימנית אליו, מאשרת את תחושתו והמשיכה לצעוד לעבר בית בקצה הרחוב שחזיתו מופנית אליה.
בהתקרבה לבית הבחינה שצבע קירותיו אינו סגול כפי שנראה מרחוק אלא כחול ורדרד  כצבע השמים בחורף כשהשמש שוקעת ואורה האדום מתנפץ בעננים.  
"צבע כזה", חשבה לעצמה, " מתאים לכיסוי מיטה בתולית".
 
דלת הכניסה חלקה, עשויה עץ בהיר , מזמינה להכנס ובכל זאת סגורה בפניה.
"לכאן אני רוצה לבוא" לחשה "לכאן פותיתי היום ואני קרואה ומזומנה".
החליטה להקיש 3 נקישות ועוד אחת ועוד אחת כמו כתב מורס, מעין מפתח.
מכיון ששלא נענתה נגעה בידית הנחושת לחצה אותה מטה והדלת נפתחה במין וווווווש מנומנם וריח וניל אפף את אפה.
"עוגיות" חשבה לעצמה, "עוגיות חמאה טריות, טעימות, פריכות בצבע קרם זהבהב, עדיין חמות למגע, נמסות בין לשון לחיך, נבלעות גרגירים נימוחים".
 
שלווה עליה, נפש וגוף מאוחדים בהנאה שקטה, מתוקה, מתפנקת ורגועה.
 
עוגיות לא היו שם. רק סיר קטנטן מלא בעבועי מים שממנו היתמר אד עדין של  שמן הוניל. הסיר חלש על החדר בעומדו על גב אח גדול  וישן שמבעד דלתו הזכוכה אפשר היה להבחין בלשונות אש כחלחלות -כתומות מרקדות במעגל  אין סופי של חום ועדנה.
 
לחן עלה במוחה. שיר ילדים על אש ומעגל ואולי מדורה ועצים. צלילי השיר נדמו לה כמצופים צבעוניים המתנדנדים על פני המים. ראתה עצמה כצדף ענק האוגר בקרקעיתו החלקה נדנדת-שיר, מערסלת בנוחם.
פשטה זרועות, עצמה עיניים ורקדה את עצמה תוך המהום הלחן.
קרבה את זרועותיה לגופה ומצאה עצמה חבוקה חזק חזק,  נטועה במקום, קשובה לליבה, מוגנת.
 
לאט פקחה עיניים והחדר החזיר לה אהבה.
 
פנתה לאחור ומצאה עצמה מול ארון כהה בעל שתי דלתות שלהן ידיות ענבר,  כשניסתה לפתוח אחת מהן גילתה שאינן סגורות לגמרי .
בעדינות, הפרידה ביניהן ומולה ראתה בגדים ישנים, מבושמים משכבר, ניצבים כחיילים שנרדמו בשמירה.
 
בצידה הפנימי של הדלת הימנית פגשה את עצמה במראה ארוכה שארבעת פינותיה אחוזות במשולשי ברזל מעוטר.
 
בביתה אין מראות,  לבד מזו שמעל לכיור הרחצה.
פחד  לה ממראות.
בכל פעם שהיא עוברת ברחוב ונתקלת בדמותה בחלון ראווה היא נדהמת  מחדש. "מי זו האשה השמנה המבוגרת הזו? למה היא מסתכלת עלי? לא. לא יכול להיות שזו אני. אני רזה, צעירה ואני לא אסתכל עליה בהחזרה. לכי, לכי מכאן, אל תטרידי אותי. תסתלקי לפני שארסק אותך".
 
אבל פה, בחדר האוהב התבוננה במראה. בחנה את דמותה מלמעלה עד למטה מאחור ומלפנים וגם בצדודית הימנית והשמאלית. הכל נבחן, נחקר ואומת.
"כן, כך אני היום. בשערי מבהיק הלבן, בזויות פי חרוטים התלמים שעדיין מצפים לגשם, צווארי מדולדל וקצר, קצה פימה בסנטר ועיני הירוקות דהו. הריסים קטנו במספרם וגם הגבות דקות  מדי".
 
ליטפה את גופה.
ניסתה למזוג אהדה לגוף שהזמן השחיתו.
מצאה שרגליה נאות כתמיד ואצבעותיהן ישרות מקבילות. ושדיה עדיין ניצבים, קוראים תיגר על אף קוטנן ואולי בגלל.
 
קרבה פניה, ידידה, בטנה וברכיה למראה כמנסה להתמזג בה. הזכוכית הקרה שלחה רטט בעמוד השדרה. אפה ופיה כיסו באד את המראה וראייתה עורפלה.
כך עמדה מקבלת את עצמה לראשונה עם כל הטוב וכל הרע. נשמה ונשפה אויר ספוג ווניל כשבאוזנה הפנימית הלחן ההוא.
 
ואז במפתיע הלחץ על קנה נשימתה פסק.
שגרת חייה הפכה  לעיקר,  לחשוב,    לנכון.
 
סגרה, ושוב בעדינות,  את דלת הארון.
חלפה על פני האח הישנה.
סגרה אחריה את דלת הכניסה בעלת ידית הנחושת.
חזרה בצעדים מדודים ושקולים אל עצמה,  חייה וביתה.
 
Kתחרות29
 
 
 
 
   
מפת העץ
(*****) חלק רביעי הרוזנת היחפה  
סוליטר-סיפור למסלול הארוך 044 לתחרות 044  
 יש קסם דוריאן גריי  
 ההתחלה בנאלית, אבל מבטיחה היחפה  
 באיזשהו אופן לואיס  
 יש פה משהו מיוחד. איזשהו רעיון חזק. אבל... הרוזנת היחפה  
 סיפור בתוך סיפור נויה  
 מה פתאום 29? התכוונתי ל- 044. או מי שזה לא יהיה :) נויה   
 תיקנתי :) tia תִּיה   
 מבחינת הרעיון והקשר לתחרות זה ממש טוב. אפילו 2142  
 כתוב טוב עם כמה רעיונות טובים גדעון מחיפה   
 הפסקה הראשונה מודבקת. ג'יים  
 לא קראתי הכל הספיק לי מחצית הסיפור כדי לומר יופי! חגי  
הרס - שידור חוזר מאוד ערן  
הקמת פורום דפי נחיתה   /   הקמת פורום הקמת פורום