רדיו יוּבל   רשימת דיוור תנאי שימוש (קולמוסנט ©) הרשמה עזרה מקלדת יוּבל

הנך מזוהה כ-    , להרשמה / התחברות לחץ כאן

תאריך: 14/12/2006 19:16:05
מאת:
 אלי אשד 
נושא: הקסם מארץ עוץ : 41 שנה ל- "עוץ לי גוץ לי".

 
הקסם מארץ עוץ : 41 שנה ל- "עוץ לי גוץ לי".
 

 
קהל נכבד ברגע זה מתחיל סיפור המחזה. מעשה במשורר גדול שהאמין בכוחם של ילדים להבין מילים של זהב ולא רק של קש. הבמאי נבהל, השחקנים חישבו את סוף הקריירה, אבל שלונסקי עמד על שלו. כך באה לעולם בחג החנוכה  לפני 41 שנה בדיוק "עוץ לי גוץ לי" הצגת הילדים המופתית שרצה עד היום.

בדצמבר 65´ עלה אריק לביא על במת הקאמרי ופצח בזמר מול אולם מלא בילדים.
 
"קהל נכבד, ברגע זה
מתחיל סיפור המחזה
וזה הרגע לגלות
את הנפשות הפועלות
כלומר מה שמו של כל שחקן
ולמה הוא מופיע כאן
אבל ברמז! רק קורטוב!
ועם תוספת: בוקר טוב!".

אלה היו השורות הפותחות של מה שהתחיל כהימור מסוכן וממשיך עד היום כתרנגולת המטילה ביצי זהב אך באותה מידה מתהדרת בנוצות איכותיות במיוחד. 
 
בחנוכה של דצמבר 2006 מלאו 41 שנה להצגת הבכורה של הצגת הילדים הישראלית המפורסמת והמצליחה ביותר של כל הזמנים "עוץ לי גוץ לי" שכתב המשורר המפורסם
אברהם שלונסקי והולחן על ידי דובי זלצר. ההצגה שעלתה על הבמה לראשונה בדצמבר 1965 בבימוי של יוסי יזרעאלי והתפאורה והתלבושות של רודא ריילינגר. ומאז לא ירדה באמת מהבמות אלא עלתה שוב ושוב ושוב ובמשך שנים רבות עם צוות השחקנים המקורי. והיא מועלית בידי "הקאמרי" גם בחנוכה הנוכחי של 2006.

כינו אותה "הדיבוק" של הקאמרי על שם הצגת הדגל המקורית של תיאטרון הבימה המתחרה שאיתה זוהה יותר מכל ואותה המשיך להעלות שוב ושוב גם כן עם אותו צוות שחקנים במשך שנים רבות. כמו אצל "הדיבוק" רוב ההצגות מחדש שחזרו בדייקנות ובניגוד למקובל את ההצגה המקורית של הבמאי יוסי יזרעאלי (שזאת הייתה ההצגה הראשונה שביים בישראל ומאז ביים הצגות רבות ומפורסמות כמו "צור וירושלים" מאת מתתיהו שוהם) כראוי לקלאסיקה אמיתית.

ועדיין אחרי 41 שנה נשאר הטעם הטוב של שלונסקי בפה והצליל המתוק של דובי זלצר באוזן. השיר הפותח את המחזה "בוקר טוב" הוא אחד הפזמונים האהובים והמוכרים בשפה העברית ומוכר כמעט לכל. לאמיתו של דבר "עוץ לי גוץ לי" נשאר המחזמר המקורי היחיד שנוצר בשפה העברית במיוחד עבור תיאטרון הקאמרי. המחזמר המצליח האחר של התיאטרון "שלמה המלך ושלמי הסנדלר" נכתב במקור בגרמנית ונוצר במקור עבור תיאטרון אחר "הבימה" שם הוא מוצג גם היום.

והדבר המדהים עוד יותר שהמחזמר לילדים הצליח כנגד כל הסיכויים. איש לא ציפה שהצגה לילדים תזכה להצלחה רבת שנים כל כך ומה עוד הצגה שהייתה כתובה במיוחד בשפה "קשה" יותר מזאת של כל מחזה ילדים אחר. הכל ציפו שהצגה "קשה" כל כך לילדים תבלבל אותם. אבל איך שהוא בהצגה שעוסקת בכישוף שיש במילים התגלה כישוף משל עצמו שהתגבר על כל רואי השחורות והשאיר את הקופות מצלצלות מזה 41  שנה כאשר דורות של ילדים ומבוגרים שראו את ההצגה בעצמם כילדים באים לראות שוב ושוב את ההצגה.

מכשף המילים
 
הוא ילד גדול ושובב לא קטן
בארץ הקונצים אין קנץ כמוהו
ויחד עם טלי כל סדר בגן
הופך הוא בן רגע לתוהו ובוהו
אתם בודאי תשאלו :"איך אפשר
גדול בשנים ועדיין כילד"?
הביטו וראו כי אפשר ואפשר
ישנם שובבים כאלה בחלד!
וזהו הפלא וזהו הנס,
הנס המצחיק, שלראות פה זכינו :
פרחח ופקח, פייטן וקונדס
שכל פעוטון פה קורא לו : אחינו

שכל זאטוט לו ידיד ומכר
ובכל משובה משתוללת מראהו
וכל העופות וחיות הביבר
אומרים לו "שלום" כשובב אל רעהו,
וכאן נסיים באמרה חשובה
אמרה מפורסמת מכוש ועד הודו :
"במקום שבעומדים בעלי משובה
שם רק משורר ותינוק יעמודו"

אברהם שלונסקי היה אחד מגדולי המשוררים בשפה העברית למבוגרים והמציא אין ספור מילים. אבל הוא התפרסם גם ביצירותיו לילדים. שנים רבות לפני כן כתב את "עלילות מיקי מהו" שבו לקח את הדמות מהסרטים המצוירים של וולט דיסני "עיברת" אותה והפך אותה לגיבורת יצירה ליצנית "´קירקסית" משל עצמו מלאה בשעשועי לשון.
 
 
בין מילים רבות אחרות שלונסקי נתן אז למילה אנימציה את המילה העברית "הנשמה". שלונסקי שחיבב מאוד סרטי "הנשמה" כמו גם את מיקי מאוז יצר החל מ-1933 סדרת סיפורים מחורזים לילדים כתובים בשפה שכל כולה משחקי לשון וירטואוזיים ממש על עלילות דמות "קירקסית" ליצנית בשם "מיקי מהו" או "קונציון".
 
בגרסה המקורית שהופיעה במוסף לילדים של העיתון "דבר" ( עוד לפני שמוסף זה הפך לשבועון נפרד "דבר לילדים") מיקי מהו הנ"ל הופיע בציוריו של נחום גוטמן כדמות עכברית מובהקת למהדרין שהזכירה מאוד את מיקי -מאוז הקולנועי.
 
בגרסת הספר המלאה "עלילות מיקי מהו" מ- 1946 שאותה צייר המאייר ואמן הקומיקס אריה נבון  מיקי צויר כדמות אנושית של קונדס אנושי מתולתל, וסילק מהציורים כל רמז לעכברים אולי על מנת לא להרגיז את אולפני וולט דיסני. ספרו של שלונסקי הפך בכל מקרה ליצירה קלאסית לילדים.

ספר נוסף שחיבר לילדים היה "אני וטלי בארץ הלמה" (1957) שהוא ספר של שאלות ותשובות של משחקי מילים שנינות ודמיון בין המשורר וידידתו (נכדתו) הילדה.  אבל ילדים מודרניים ימצאו אותה קשה מאוד לקריאה ולהבנה.

אולם יצירתו המפורסמת והמצליחה ביותר לילדים היא בסופו של חשבון יצירתו האחרונה עבורם "עוץ לי גוץ לי". ומעניין לציין ן שאם כי שלונסקי תרגם מחזות רבים לתיאטרון  (עוד בעברו הרחוק בשנות ה-30 הוא עיבד בצורה דרסטית מחזה בשם "יעקב ורחל" עבור תיאטרון האוהל שזכה להצלחה גדולה)    "עוץ לי גוץ לי" הוא מחזהו היחיד שהופיע תחת שמו. זמן קצר לאחר שההצגה הוצגה לראשונה המחזה יצא גם כספר עם איוריו של אריה נבון.

הגמד השטני

שלונסקי ביסס את המחזה על מעשיה מפורסמת מאוד של האחים גרים "רומפשטיצלכן". המקור האמיתי של המעשייה הוא עיבוד גרמני מסוף המאה ה-16 של ג´והן פישארט (שככל הידוע המציא את הסיפור) ליצירתו של פרנסואה רבלה בספרו הקלאסי על הענק גרגאנטואה. שם בסיפור השעשוע מספר 363 הופיע הסיפור לראשונה ומשם נפוץ בשפות העולם מסקנדינביה ועד ספרד איטליה וגרמניה עד שהיגיע גם למלקטי האגדות הגרמניים האחים גרים דרך דורותיאה וילד שהתחתנה עם וילהלם גרים (הזוג חי בשילוש מוזר עם האח של וילהלם יעקב שחי כל חייו בביתם ודורותיאה הסבירה תמיד שהיא האישה של שניהם ).

האחים פירסמו את הסיפור לראשונה במהדורה הראשונה של קובץ האגדות שלהם ב-1812 אולם משום מה בכל פעם שהאחים פירסמו מהדורה חדשה של קובץ האגדות מ-1819 ואילך הסיפור עבר שינויים דרסטיים ורק במהדורה של 1857 הוא קיבל את הגרסה הסופית שלו וזאת אכזרית הרבה יותר מהגרסה המקורית. בגרסה הסופית שלהם זהו אחד הסיפורים האכזריים והמבעיתים ביותר הקיימים בספרות "המעשיות"
 
המעשייה נסבה סביב אישון (או שדון) קטן קומה שבכוחו –לבצע מעשה כישוף מדהים, להפוך קש לזהב, הוא מתנדב לטוות זהב מקש במקומה של בת הטוחן וכך להבטיח את נישואיה למלך שחושב שהיא מסוגלת לעשות זאת אך בתמורה הוא דורש את בת הטוחן לתת לו את הבן שייולד לה אלא אם כן זאת תחשוף את שמו הסודי. בסופו של דבר בת הטוחן מגלה בידי מסייעים את שמו הנסתר של השדון "רומפשטיצלכן" ובשורות המסיימות של הסיפור כאשר השדון גילה שרומה בידי בת הטוחן (שהיא נוכלת ערמומית יותר ממנו) הוא נתקף זעם נורא תקע את רגלו האחת עמוק לתוך בהאדמה "תפס את ידו השנייה בשתי ידיו וקרע עצמו לגזרים". סיום שספק אם אפשר יהיה להציגו בסרט הוליוודי אפילו היום אם כי אין ספק שהוא יזכה להצלחה רבה בסרטי סנאף ברשת. 

בכל מקרה המעשייה כבר נעשתה לפחות גירסה הוליוודית אחת כסרט אימה מודרני מ-1996 עם שם המעשייה של האחים גרים שבו השדון מופיע בזמננו ומתגלה כיצור מאיים ביותר שכוחו רב מספיק כדי להשמיד את הצוות של תחנת משטרה שלמה (!) לפני שהוא מחוסל לבסוף בדרך המסורתית, גילוי שמו. את תפקיד השדון גילם שחקן שהתפרסם יותר בסדרת המדע הבדיוני "מסע בין כוכבים : חלל עמוק 9" בתפקיד קבוע של "פרנגי" חייזר רודף כסף וחמדני.

זוהי בהחלט לא מעשייה חינוכית. בת הטוחן היא ערמומית ושקרנית ומצידה נגררת אחרי שקרי אביה. המלך רודף הבצע והסכל מתחתן איתה לא בגלל עצמה אלה בגלל יכולותיה הכישופיים כביכול. ואולי עצוב מכל הוא שהשד שאכן עשה את מה שהבטיח מצא את מותו בדרך אכזרית ביותר. יש גם טענות שבמקור השדון בסיפור הוא קריקטורה אנטישמית של היהודי, החי לבדו ובנפרד בממלכה ששמו אינו ניתן לביטוי ושמעוניין בילדים לביצוע טקסים אפלים. יש שטוענים שזאת בכלל מעשייה מוקדמת על השפעות סמים וכי הפיכת הקש לזהב אינה אלה מטאפורה ליצירת חשיש.

ברור גם שמי שהמציא את המעשייה ידע משהו על כישוף ותיאר במעשיה פרקטיקות אמיתיות של כישוף, שכן חשיפת השם של המכשף היא כידוע אמצעי להשיג עליו שליטה (וזאת הסיבה למשל מדוע השם המפורש של האלוהים ההוא בלתי ניתן להיגוי).
 
גירסאות מודרניות של השדון
 
על המעשייה פורסם גם ספר מיוחד בשם The Rumpelstiltskin Problem שמנסה לפתור את "אי ההתאמות"  בין הגירסאות השונות   ואת חוסר ההיגיון הכללי הקיים במעשייה לגבי המניעים והפעולות של הדמויות ובראשן השדון ולהסביר את כולן   עם כמה גירסאות מודרניות של הסיפור. יש גם גירסה מודרנית אלטרנטיבית ו"פוליטיקלי קורקטית" למהדרין של הסופרת דיאן סטנלי  בשם  Rumpelstiltskin´s Daughter  שבה השדון מתחתן עם בת הטוחן ונולדת להם בת. שהרי כפי שהמחברת מציינת איזו אישה שמכבדת את עצמה תעדיף מלך רודף בצע על שדון חביב שיכול להפוך קש לזהב ? אכן חומר למחשבה וסיפור אלטרנטיבי זה הפך גם הוא למחזמר חביב.

המעשיה פותחה גם לסיפורי  הרפתקאות מסובכים  לנוער. בספר  Straw into gold  של גרי שמידט שהפך את המעשייה הקצרה לסיפור הרפתקאות אפל ומסובך שמראה שוב שיש הרבה יותר בסיפור ממה שנראה לעין. פיתוח דומה בוצע בספר   Spinners   סיפור פנטזיה  של   צמד הסופרים דונה ג´ו נאפולי וריצרד צ´ן. זהו   עוד  עיבוד לילדים גדולים של האגדה המקורית שמראה שהשדון  רחוק מאוד להיות מהיצור השטני שמתואר בסיפור המקורי וראוי לרחמים יותר משינאה.  בעברית הופיעה גם גירסת קומיקס מקורית למהדרין של המעשייה מאת צייר הקומיקס חבר קבוצת "אקטוס", איציק רנרט במסגרת קובץ סיפורי הקומיקס של חברי הקבוצה "היה היתה צפרדע"   (2003) המבוסס על מעשיות שונות של האחים גרים. ואלו הם רק כמה ממגוון הגירסאות והסיפורים שנוצרו בהשראת אותו סיפור קצר של האחים גרים.

"חרמשנית הכסף"  מקור השראה לשלונסקי ? 

כמה שנים לפני שעלה המחזה של שלונסקי, ב-1958, יצא לאור בהוצאת "מחברות לספרות"  של ידידו של שלונסקי ישראל זמורה ספר הילדים הקלאסי "חרמשנית הכסף" מאת הסופרת האנגליה היהודיה המפורסמת   אלינור פארז´ן  שגם הוא עיבוד מורחב ביותר  עשיר וצבעוני  מאוד של אותה האגדה של האחים גרים. בסיפור זה מופיעים לצד השדון בעל השם הסודי  ("אלדד ומידד בעור אחד" בתרגום העברי של מאיה אגמון ) ציפור פלא טובה, ילדה סקרנית ושנונה ואפילו האיש מן הירח שעזב אותו בחיפוש אחרי אהובתו הפיה.

ב-1965 השנה בה הועלה על הבמה "עוץ לי גוץ לי"  "חרמשנית הכסף" גם זכתה   לעיבוד רדיופוני בידי דפנה אלרוי  כסדרת תסכיתים   בתוכנית הילדים  של "קול ישראל ". האם ייתכן שגם ספר זה שימש כמקור השראה לשלונסקי שהכיר היטב את ההוצאה של זמורה  ?
 
מאיה אגמון פרוכטמן מתרגמת הספר וחוקרת לשון וספרות בהווה :

אני מאוד אוהבת את המחזה של שלונסקי בבסיס זה אותו הסיפור אבל כל ההגשה היא שונה. אצל שלונסקי זה מחזה בחרוזים. נדיר שהיום משתמשים בלשון עשירה כל כך במחזות אפילו את שלונסקי מצמצמים היום. אבל אפילו ילדים של היום אוהבים את זה ואני רואה ילדים של היום שקולטים את זה בעל פה. הוא הולך לסוג אחר של הומור אבל הוא ופרג´ן כתבה בהומור. . היום לא היו מעיזים להוציא את זה בגלל השפה. אשר ליחסי ללשון התרגום - הוא כמובן היה אז נקרא לשון פשוטה, והעורך אברביה קלקל לי די הרבה את משחקי המילים בכך שהגביה את השפה בערך עד מחצית הספר, אחר כך נגמרה לו הסבלנות, כנראה, למזלי. ובכל זאת, לעומת היום, הלשון צריכה אולי קצת רענון.

א. א. :לדעתך יכול להיות ש"חרמשנית הכסף" שימש כמקור השראה ל"עוץ לי גוץ לי"? 

אגמון פרוכטמן : קשה לי להאמין, אלו שני ספרים שונים עם סגנון שונה, אבל העלילה היא דומה כמובן.

השפה המאגית
 
אברהם שלונסקי לקח את הסיפור האפל והמבעית של אחים גרים על כל השלכותיו הכמעט בלתי נתפסות ועיבד אותו מחדש בעברית המתנגנת היפה שלו לסיפור כמעט הומניסטי וחביב. ולמי שאינו זוכר את הסיפור בגירסת שלונסקי : מלך ארץ עוץ הרווק שמגלה איך שהוא קופת האוצר שלו התרוקנה לחלוטין מחליט לשאת אישה שתדע לנהל את ענייני כלכלת המדינה כהלכה (שיחרור האישה !) על פי היגיון עקרת הבית. עד שימצא את אישה המתאימה הוא מפגין את מרותו על עבריין המיסים היחיד - הטוחן. זה מצליח להתחמק מהמס וגם להשיא למלך את בתו בטענה השקרית שהיא מסוגלת להפוך צמר לזהב. המלך כידוע מחליט להעמיד אותה במבחן והיא מצליחה בעזרת השדון והסיפור מכאן ידוע.
 
מעניינת העובדה ששלונסקי ממקם את הסיפור דווקא ב"ארץ עוץ" מקום התרחשות יצירה קלאסית אחרת "הקוסם מארץ עוץ" של פרנק באום שהפך בסיס לסדרת ספרים ארוכה בעקבותיו ולסרט מפורסם עם ג´ודי גרלנד. האם יש קשר בין שתי ארצות "עוץ" הפנטסטיות הללו?:
 
גילי בר הילל מתרגמת ספרי הארי פוטר ומומחית לספרי ארץ עוץ:
יכול מאוד להיות ששלונסקי הושפע מהסרט או הספר "הקוסם מארץ עוץ". המחזה של שלונסקי יצא לאור בשנות השישים והספר והסרט הקוסם מארץ עוץ הגיעו לארץ כבר בשנות השלושים והארבעים. ברור שהוא הכיר גם את ספר איוב התנ"כי שמתרחש בארץ עוץ היא אדום שבמסורת היהודית הפכה לארץ של "סיפורי משל" ואת הספר שירים מארץ עוץ של יעקב אורלנד. אבל נראה לי שפרט לשם אין במחזה שלו אספקטים ספציפיים המזכירים את הספר של פרנק באום או את הסרט של ג´ודי גארלנד מלבד אולי האלמנט המשותף של הגמד. אבל כדאי לציין שבאחד התרגומים המוקדמים של הקוסם מארץ עוץ ששלונסקי אולי הכיר המנצ´קינים (עם הננסים בארץ עוץ ) נקרא "גוצים" ואולי זה שימש כמקור השראה ל"עוץ לי גוץ לי".

כך או כך הטקסט שיצר שלונסקי היה מלאכת מחשבת ממש המשלבת קלילות ושובבות לשונית עם שאיבה מהאוצר הספרותי של השפה העברית לדורותיה. מיזוג של חן ולמדנות שהוא כמעט בגדר בלתי קיים בכל הצגת ילדים עברית אחרת. אף שהמחזה הוא עיבוד של גרים הוא טבוע בחותמו האישי של שלונסקי. הוא צירף שתי מילים לאחת בסגנון שהיה דווקא סימן ההיכר של המשורר הצעיר והחדשני אז דוד אבידן. שלונסקי הצהיר אז שהוא המתייחס לטקסט לילדים במלוא הרצינות בדומה לדרך שבה הוא מתייחס לתרגום שעשה במקביל של המחזה "המלט" של שקספיר.
 
בפגישה שאותה קיים שלונסקי ב1965 עם ילד צעיר בשם דוד גרוסמן (סופר ידוע לעתיד ) הסביר המשורר מאיפה הוא לקח את כל משחקי המילים שלו, מהילדים עצמם שהוא מאזין בקפדנות לדבריהם ולחידודיהם. אגב את המחזה כתב שלונסקי עבור נכדתו סיגל אשל והקדיש לה אותו. שנים מאוחר יותר סיגל הופיעה במחזמר בעצמה בתור החדרנית בהפקה של מנחם גולן. וההקדשה לסיגל אשל  מופיעה בספר:
 
למענך סיגלי ושאר החברים
כתבתי הצגה לי בשיר ובסיפורים,
השם עוץ לי גוץ לי
ולמה זו חידה, השם הזה נחוץ לי,
וזה הקורא יידע".

 
סיגל אשל מספרת: סבא וסבתא גרו בתל אביב ובזכותם נוצר הקשר שלי עם תל אביב. והיינו הולכים איתם לקפה "רוול" שתמיד הקסים אותי מלא בחתיכים וחתיכות.

א. א. מה בעיקר את זוכרת משלונסקי ?

אשל : אני זוכרת אותו יושב בחדר העבודה שלו, שהיו בו מדפים מהרצפה ועד התקרה עמוסים בספרים. אבל בעיקר אני זוכרת שהוא היה משחק איתנו משחקי לשון. הוא היה אומר לי "אני אומר מילה ואת תחרזי אותה". מגרש המשחקים העיקרי שלו היה המילים. זאת הייתה האהבה שלו. ואפשר לקרוא לו מכשף של מילים. הייתי בת חמש כשזה הודפס. אני זוכרת כשהביאו לי את הכרטיסים וזה היה כמו אירוע אגדי עם שליח שהגיע ומסר לי את הכרטיסים וישבנו באולם הקאמרי וזה נחרט בזיכרוני.  מאוד אהבתי את הגרסה הישנה של ההצגה וחשבתי שיש בה משהו מאוד מסוגנן ונקי והשחקנים הראשיים היו בעצם המילים המיוחדות האלו. אני הופעתי בהצגה של מנחם גולן ב-1996. אני הייתי זמרת במיקצועי והופעתי בתפקיד החדרנית זה היה מרגש להופיע בהצגה שנכתבה עבורי והוקדשה לי. זה היה כמו סגירת מעגל. בשבילי זו הייתה כמו מתנה להופיע בהצגה שהיא שלי.

א. א. :שלונסקי סיפר לכם אגדות נוספות על ארץ עוץ שבה מרחש המחזה ?

אשל : לא זכור לי  שהוא סיפר לנו אגדות נוספות על ארץ עוץ, וזה אולי באמת חבל מאוד.  אני רוצה להגיד לך שהרבה פעמים ראיתי ברחוב ילדים עם סבתא והסבתא שרה לילד את שיר "בוקר טוב" או להפך. זה מדהים כמה פעמים זה קורה וזה מקסים וזה צובט לב וזאת מתנה שאני מרגישה שהיא כולה שלי.

זאת הייתה הצגת הילדים השלישית של תיאטרון הקאמרי שקיים אז תיאטרון מיוחד לילדים, אחרי "הדרקון" (בתרגום יעקב שבתאי) ו"הרפתקה בקרקס" (בתרגום יעקב שבתאי) ובניגוד לשתי ההצגות הקודמות זאת הייתה הצגה מקורית למהדרין והיא מילאה בשלמות את כלל הברזל של  תיאטרון של מבוגרים בשביל ילדים  כפי שאולי שום הצגה מקורית לילדים אחרת בארץ הצליחה.  זאת הייתה הצגת תיאטרון מבוגרת לחלוטין ולא "מתילדת" ואולי בכך סוד קסמה. יש בה גם מסר פוליטי אנטי קפיטליסטי מסווה כאשר שורש כל הרע מתגלה בזהב מסר מתאים למתנגדי הקפיטליסטים הגדולים גם היום.
 
הדבר המדהים הוא שגם הבמאי יזרעאלי וגם המוזיקאי זלצר היו אז טירונים היה זה המחזמר הראשון של כל אחד מהם אבל הם הצליחו הרבה מעל ומעבר לכל הציפיות. דובי זלצר סיפר שעבור ההצגה הוא הכין 32 מספרים מוזיקליים ומתוכם 20 שירים שונים (לשם השוואה במחזמר מפורסם אחר שלו קזבלאן של יגאל מוסינזון כתב זלצר "רק 14" שירים ורק 12 מהם מבוצעים ).

הבמאי יזרעאלי סיפר שבהתחלה הטקסט של שלונסקי נראה לו ארוך וקשה מדי לילדים ולהצגה היו חששות שהצופים הילדים לא יבינו את משחקי המילים וביקש משלונסקי לפשט מעט את השפה אך שלונסקי סירב בעקשנות להתפשר כאן. היה לו אימון מלא ביכולת הילדים להבין את השפה והמילים. והוא אף הרחיק לכת מכך. לשלונסקי הייתה תיאוריה שלמה על היכולת המאגית של המילים שאותה יישם בטקסט המחזה. הוא טען שלמילים, וגם ובעיקר המוזרות והמורכבות ביותר (וכאלה יש בשפע במחזה) יש השפעה מאגית ממש על ילדים וכי מאחורי צליליהן המשונים מסתתר עולם שלם ומרתק ובסופו של דבר גם הצלילים המוזרים יחדרו לנפשם ויהפכו לחלק מעולמם.

לאנשי הצוות היה פחות אמון משלונסקי ביכולת המילים לחדור אל הילדים. השחקנים בהצגה נבהלו. היו מהם שחששו לפני הבכורה שההצגה תתגלה כטעות איומה בקריירה שלהם הם חששו שהמחזה יהיה כישלון קולוסאלי שכמוהו עוד לא היה בגלל חוסר יכולת הילדים להבין את הלשון הפיוטית והמסובכת של שלונסקי למרות כל המאמצים ל"פשט אותה". (מאמצים ששלונסקי התנגד להם). המנהל שייקה ויינברגר "ניחם" אותם באומרו שיציגו את ההצגה 10 פעמים בחנוכה לפי ההתחייבות וזהו והם יהיו חופשיים מההצגה המסובכת והמוזרה.

אבל הילדים לא איכזבו. כאשר בפתיחה בהצגה במסגרת השיר "בוקר טוב" החל המשרת, אריק לביא, לנהל דיאלוג עם הילדים לראשונה בתולדות הצגות הילדים בארץ הילדים יצאו מגידרם שאגות שמחה ובהתלהבות כבר אחרי ההצגה הראשונה, כשאריק לביא ניצח על שאגותיהם. והילדים החלו לזמזם את השירים מיד אחרי ההצגה הראשונה. למעשה הצגה זאת האריכה ימים יותר מכל הצגת ילדים אחרת גם אלה עם שפה "פשוטה" יותר לילדים.

בהצגה המקורית הופיעו שושיק שני בתפקיד של בת הטוחן, בן זוגה אריק לביא בתור המשרת בחצר המלך (אחד מתפקידי חייו שבו לראשונה ובניגוד למקובל עד אז החל לשוחח עם הילדים באולם) השחקן המשורר אברהם חלפי בתור האישון וזאב רווח בתור המלך יוסי ידין בתור שר החצר יוסי גרבר  ונתן כוגן בתפקיד שרי החצר ואסתר גרינברג בתפקיד החצרנית.  חלפי הוגדר במקור בידי המבקר בן עמי פינגולד כטעות חמורה בתפקיד השדון מאחר שהוציא ממנו את כל השטני לדעת המבקר. ואכן לחלפי שלא שיחק מחייו דמות מרושעת היה אומלל למדי בעת בניית התפקיד הוא ניסה למצוא איזון בין השד שב"עוץ לי גוץ לי" והאנושי שבו והצליח. הוא גם לא רצה לשיר. אולם הוא הפך להיות מזוהה עם תפקידו אולי יותר מכל דמות אחרת בהצגה ואהב את התפקיד אהבת נפש.
 
זאב רווח מספר :  מה שהיה יפה בהצגה שהיה בה צוות אדיר היה אריק לביא יוסי ידין ויוסי גרבר. המוזיקה הייתה אלמנט מאוד דומיננטי של ההצגה, הכל היה מתוזמן כל כך נכון המוזיקה נתנה את הטון והשימחה והשמפניה ואת הקצב.

א. א. :  למה אתה חושב שההצגה מצליחה כל כך הרבה שנים ?

זאב רווח : היא מצליחה כל כך הרבה שנים בגלל המוזיקה היוצאת מהכלל ובגלל ההשקעה העצומה שלא הייתה כמוה בהצגה לילדים. זה היה מחזה הקלאסי לילדים עם השקעה ושחקנים טובים ובימוי טוב ומכובד. אבל עשו את זה רק עם עוץ לי גוץ לי לילדים. מעולם לא עשו הצגה כזאת ברמה של תיאטרון רפרטוארי בתיאטראות המסחריים לילדים. עשינו למשל את עלי באבא וארבעים השודדים שזאת הצגה טובה מאוד אבל זה מרחק שנות אור מעוץ לי גוץ לי.

א. א. :  נפגשתם עם שלונסקי על ההצגה ?

רווח : נפגשנו עם שלונסקי לשיחה. הוא דיבר על המשקל של השפה. אבל הייתי בקאסט המקורי. אריק לביא ושושיק שני. בשבילי עוץ לי גוץ לי זה אריק לביא.  אבל הדמות שהכי חקוקה בזכרוני מההצגה זה אברהם חלפי. אהבתי אותו מאוד הוא לא רק שחקן גדול אלא גם משורר ואיש רוח. אני זוכר שהופעתי בהצגה מזה תשע שנים. הרבה ילדים שברו את הרגליים כשניסו לחקות את הקפיצה שלי ברגלים משולבות הפטנט הזה רשום על שמי ויוסי יזרעאלי שמאוד אהב את סיגנון הקומדיה דלארטה קיבל בחדווה גם את הקפיצה המשונה הזאת. 
 

שושיק שני : עוץ לי גוץ לי היה דבר יפה כי כן יצרנו את ההצגה הזאת בעבודה משותפת עם יוסי יזרעאלי ותפקיד בת הטוחן היה תפקיד די קסום. אבל אני זוכרת שזאב רווח כל הזמן היה מצייר שפם על הבובה של התינוק שהלה היו שרים את השיר "נומה נומה" וזה די עיצבן אותי. שנים מאוחר יותר הופעתי בתפקיד השדון ומצאתי שלא היה קל להיכנס לנעלי חלפי בתפקיד השדון והוא לא כל כך הפחיד. אני לעומת זאת די הפחדתי את הילדים הצופים משום מה.  אגב הצגנו את השיר "בוקר טוב" במופע השלושים למותו של אריק לביא. הוא מאוד אהב את השיר הזה

 

נתו כוגן  : זאת אחת ההצגות היפות שהוצגו אי פעם  בכלל. אני הופעתי בכל פעם שההצגה הוצגה בתפקידי שר האוצר. רק פעם אחת בהצגה בבית שמש הי לי כאבים בשיניים אז הוחלפתי בידי גדי יגיל פעם אחת ויחידה. מבחינתי זאת אחת ההצגות המושלמות מפגש יוצא מהכלל בין כל הגורמים שההצגה מורכבת מהם הכתיבה של שלונסקי המוזיקה של דובי זלצר הציור של רודה, הבימוי של יזרעאלי והשחקנים כולם יוצאים מהכלל. הייתה שם שלימות בלתי רגילה והקהל פשוט נמוג. ההורים שבאו עם ילדיהם ראו את זה בתור ילדים וילדים שהיו שואלים את הוריהם ההורים צעקו להם שלא יפריע להם לצפות בהצגה.

 

שלמה וישינסקי : אני שיחקתי את תפקיד המשרת מספר הפעמים הרב ביותר, יותר מכל שחקן אחר וביימתי את ההצגה שתי פעמים נפרדות. שיחקתי עם חלפי המון בקאמרי והיה לו קטע שהוא עשה תמיד מאחורי הקלעים שכשהוא היה צועק "הו או הי מי ידע מה שמי" את הקטע זה הוא תמיד היה קורא מהנייר גם אחרי 300 פעמים מהבמה כי לא ראו אותו עד שיום אחד גנבתי לו את הדף והוא פשוט לא ידע מה לעשות... היום אני רואה סבתות עם נכדים שכולם ראו כבר את ההצגות והם נהנים ממנו שוב.

 
מההצגה נעשה כמובן תקליט גם הוא הצלחה ענקית. המחזה שבר את החלטת הקאמרי לא להעלות הצגה לילדים יותר מ 50 פעמים (על מנת לפנות מקום לשתי הצגות ילדים בעונה). וכמובן נדד בכל הארץ והוצג גם בעיירות פיתוח במסגרת "אמנות לעם". ההצגה נבחרה על ידי המועצה הצבורית לתרבות ואמנות כמחזה המקורי הטוב ביותר לאותה שנה (פרס שבו זכה שנה קודם שלמה המלך ושלמי הסנדלר אם כי היה תרגום למחזה כתוב בגרמנית ) מתוך 11 מועמדים בתוספת פרס של 3000 לירות שהוקדש למימון ביקור בתיאטרון של ילדים חסרי אמצעים.   בנימוקי הוועדה נכתב כי הועדה רואה בהצגה זאת ערכים ספרותיים ובימתיים ברמה מעולה וציין לשבח קיום ערכים אלו דווקא בתיאטרון לילדים תחום שבו נודעת להצגה בעלת רמה אסתטית וספרותית רמה חינוכית מיוחדת.

עם זאת ההחלטה זכתה לביקורת קשה בטענה שאין המדובר במחזה מקורי ממש אלא בעיבוד של סיפור הגרמני של האחים גרים סיפור שהוא "בעל אופי אכזרי ומפחיד". האחים גרים עדיין נחשבו אז בידי חוגים שונים בארץ כמי שאחראיים לאופיים הרצחני של הגרמנים ולא הכל נהנו מהביקורות הטובות שלהן זכה המחזה.

תיאטרון הקאמרי לילדים העלה לאחר מכן עוד כמה הצגות נוספות לילדים : "אנדרוקלס והאריה" (בתרגום יעקב שבתאי ) "הנסיכה והרועה" (בתרגום נתן זך) ו"אי המטמון" (בתרגום יעקב שבתאי) כולן הצגות מתורגמות ומשום מה אף אחת מהן אפילו לא התחילה להתקרב להצלחה של המחזה המקורי היחיד לילדים של הקאמרי "עוץ לי גוץ לי ". תיאטרון הילדים של הקאמרי נסגר אבל ההצגה "עוץ לי גוץ לי" שהוצגה במקור במסגרתו המשיכה לרוץ כאילו לא קרה דבר. יש לציין שגם ב-1989 כאשר ניסה הקאמרי להפיק שוב לאחר שנים רבות הצגה נוספת לילדים על פי אגדת עם ידועה בשם "הקוסם מהמלין" הצגה מתורגמת נוספת בידי אהוד מנור היא נכשלה שוב כישלון חרוץ. דומה שעל "עוץ לי גוץ לי" יש כישוף מגן כלשהו בקרב הצגות הילדים שהצגות הילדים האחרות של הקאמרי לא נהנו ממנו. הילדים המשיכו לנהור אל ההצגה שרצה מאז מאות פעמים בידי הקאמרי .

ב-1975 לאחר 10 שנים הוצגו 254 הצגות שאותן ראו מאתיים אלף ילדים. נתן כגן בתפקיד שר האוצר שמר 10 שנים רצוף על תפקידו זה ולא נעדר אף פעם מתפקידו. ואברהם חלפי ואסתר גרינברג ויוסי גרבר היו המשיכו גם הם לשחק בתפקידים שונים. היו שראו בתפקיד של אריק לביא בתפקיד הרץ המנחה את אחד הטובים ואולי הטוב בתפקידים שגילם בתיאטרון.

הקאמרי הציג אותה שוב ב-1979 שתי הגרסאות האלו היו בבימויו של יוסף כרמון בעקבות יזרעאלי ושוב עם אותו גרעין שחקנים חלפי היה תמיד השדון כוגן שר האוצר וגרינברג החצרונית. בתפקידים האחרים הייתה תחלופה : זאב רווח נחום שליט ויצחק חזקיה עשו את מלך עוץ. יוסי ידין גדעון שמר ואלברט כהן חילקו בינהם את תפקיד הטוחן. את דמות בתו חילקו שושיק שני גבי קרן וגבי אלדור. ובתפקיד משרתי המלך התחלקו אריק לביא גדי יגיל ושלמה וישינסקי.

בשנת 1980, בגיל 76, בעודו משחק את עוץ-לי גוץ-לי, הגמד הזריז והשובב, התמוטט  אברהם חלפי ערב אחד אחרי ששיחק בשתי הופעות ברצף והובהל לבית החולים. שבוע לאחר מכן הוא נפטר.

לאורך כל הדרך הקפיד התיאטרון לשמור בקפדנות על גירסת הבימוי המקורית של יוסי יזרעאלי גם כאשר את המחזה ביימו רשמית אנשים אחרים. תמיד צויין שהבימוי הוא בעקבות גירסתו דבר שהוא נדיר בעולם התיאטרון. וזה הביא למשבר בשנות השמונים כאשר ההצגה הועלה בגרסה חדשה ונוצצת בידי אמרגן פשנל.
 
מאבק הגירסאות
 
ההצגה הועלתה שוב ב-1985 בידי התיאטרון העממי של אברהם דשא (פשנל) בהיכל הספורט ביד אליהו בכיכובם של שלישיית הגשש החיוור שייקה בתפקיד הטוחן פולי שר הארמון וגברי מלך עוץ עופרה חזה (שהחליפה את ירדנה ארזי שהייתה הבחירה המקורית לתפקיד) כבת הטוחן וציפי שביט כחצרונית והשחקנים המקוריים אריק לביא שוב בתפקיד משרת המלך ושושיק שני (בת הטוחן לשעבר) מילאה כעת את תפקיד עוץ לי גוץ לי בהיפוך תפקידים אולטימטיבי שכמוהו לא היה. וכמובן שלמה וישינסקי הפעם בתפקיד שר הארמון.
 
ההצגה הייתה מרהיבה וגרנדיוזית ובאולם גדול יותר מאי פעם בהיכל הספורט. אולם מאחורי הקלעים התנהלו עליה מאבקים כבירים שכן יוסי יזרעאלי שהפך במשך השנים לבמאי מוכר וידוע מצא שההצגה החדשה בבימוי שלמה וישינסקי מעתיקה את הגירסה שלו במסווה של הפקה חדשה לחלוטין. הוא הגיש נגדה תביעה בבית דין בדרישה למנוע מפשנל להעלות ולשווק את ההצגה כשהוא משתמש לטענת יזרעאלי במוניטין של ההצגה המקורית ללא רשותו ובדיקתו ודרש לצפות בחזרות כדי לבדוק שגירסה זאת אינה זהה לגירסתו. בתביעתו הוא טען שבהעלאת ההצגה כרגע נפגעות זכויות היוצרים והזכויות המוסריות שלו בכך שההפקה הועתקה כולה מההצגה בת עשרים השנה לו והתבססה פי קווי המתאר שהתווה בזמנו. 

המפיק פשנל והבמאי וישינסקי טענו בבית המשפט כי ההצגה שהם מעלים היא חדשה ושונה בתפיסתה מזו של יזרעאלי גם בשל התנאים השונים וגם בשל בקשת האמנים המשתתפים (זאת בניגוד לפירסומיו הראשונים שאכן יצרו רושם שההצגה שלו הולכת בצמידות להצגה המקורית והוא אף פירסם מודעה ובה צילום קלף הפרס שזכתה בו ההצגה המקורית עם שם הבמאי). לבסוף, בהסכם פשרה בינם הוסכם לציין במודעות הפירסומת להצגה ש"עוץ לי גוץ לי" במהדורתו הנוכחית מופק בעקבות האוריגינאל של יוסי יזרעאלי, דבר שהיה בו משום תקדים אמיתי לגבי זכויות במאים על הצגה.
 

היום וישינסקי מודה : ההצגה של פשנל הלכה במדוייק בעקבות הבימוי של יוסי יזרעאלי. אתה כבר לא יכול לביים את זה אחרת ממה שהוא עשה וצריך לתת קרדיט ליוסי יזרעאלי שהמחיז את זה ביחד עם שלונסקי ועבד על זה עם שלונסקי. הוא החליט איפה יהיה שירה ואיפה יהיה טקסט. אני פשוט העתקתי, כי אם הייתי עושה משהו אחר זה היה בבירור יוצא פחות טוב. ולכן השתמשתי בפורמט שלו. יוסי יזרעאלי הוא האבא של עוץ לי גוץ לי. ואני רק הלכתי בעיקבותיו".


בית המשפט קיבל את טענתו של יזרעאלי קבע שעל המודעות לציין שההצגה מופקת בעיקבות האוריגינל של יזרעאלי ושהוא ישתתף בתמלוגים ובכך אגב נקבע תקדים משפטי להכרה בבמאי התיאטרון כיוצר בעל זכויות על ההצגה שהוא מביים (זכויות שהיו שמורות עד אז רק למחבר). למיטב ידיעתי יש רק עוד שתי הצגות בתולדות התיאטרון הישראלי שהקפידו ללכת בעקבות גירסת הבמאי המקורי ברוב בהצגות שלהן אלו הן הצגות הבימה הקלאסיות "הדיבוק" ו"הגולם" שבמשך שנים רבות הקפידו להציג אותם בתיאטרון "הבימה" בחזרה מדויקת על הצגותיהן המקוריות בתיאטרון במוסקבה בשנות העשרים.
 
עוץ לי גוץ לי חזר שוב ב-1993 בהפקת מנחם גולן עם שרון חזיז וצחי נוי ואלי ישראלי בבימויו של שחקן ההצגה המקורית שלמה וישינסקי בהצגה השתתפה כאמור גם נכדתו של שלונסקי שלה הוקדש המחזה במקור, סיגלית אשל. גולן כבר הכיר את הסיפור היטב שכן כמה שנים קודם לכן ב-1986 צילם בישראל סרט קולנוע המבוסס על האחים גרים שבו השתתפו כמה שחקנים ישראלים.  אך למרבית הצער הוא הקפיד אז להשתמש כמקור רק באגדה של האחים גרים ונמנע מלהשתמש גם במחזה של שלונסקי כפי שאולי התבקש.
 
ההצגה הנוכחית עלתה ב 30 בנובמבר 2002 בבימויו של רוני פינקוביץ´ בכיכובם של אלינור אהרון ואלון אופיר ורצה באולם הגדול  למעלה מ- 180 פעמים עד כה. הפעם הקאמרי שכבר בכלל לא סמכו על הילדים שיבינו את המילים הוציאו תוכניה מיוחדת עם מילון לשפה השלונסקאית. באותה הזדמנות גם סקרו בקצרה את ההיסטוריה של ההצגה, כולל רשימת השחקנים שהופיעו בהפקות השונות שלה בקאמרי לאורך השנים וקרדיט ליזרעאלי כאחראי לגרסה המקורית של ההצגה. הילדים בכל אופן לא התרגשו ונראים נהנים כתמיד.

סך הכל עלתה ההצגה בגירסותיה השונות קרוב ל - 2000  פעמים והיא אחת ההצלחות הגדולות ביותר של הקאמרי לאחר המלך שלמה ושלמי הסנדלר. והמוזיקה של זלצר היא אולי המוזיקה הנפלאה ביותר למחזמר ישראלי כל שהוא לצד קזבלן ושלמה ושלמי.
 

רוני פינקוביץ : הגירסה שלי היא שונה באופן טוטאלי מזאת של יורם יזרעאלי. בניגוד לגרסאות קודמות כנראה החליטו בהנהלת התיאטרון שהיגיע הזמן לעשות גירסה יותר עדכנית והרגישו שהגירסה של יזרעאלי מיצתה את עצמה. תדע, אפילו נבדקה האפשרות במלוא הרצינות שדן אלמגור יעדכן את השפה ויפשט אותה יתאים אותה לקהל הילדים המודרני שמה לעשות גדל על השפה הפשוטה של הפסטיגלים וערוץ הילדים וחששו ששוב לא יוכל להבין אותה.
 

אני עצמי הרגשתי חוסר נוחות מזה כי אני גדלתי על עוץ לי גוץ לי, וזה נראה לי ממש סוג של חילול קודש לגעת בשפה המיוחדת של המחזה. עוץ לי גוץ לי זה יותר מהצגה סתם זה מיתוס, ואין הרבה כאלה בתיאטרון הישראלי. ואז אמרה לי הסופרת דתיה בן דור "תירגע. גם אז בשנות השישים הקאמרי חששו שהילדים לא יבינו ובסוף הם כן הבינו והקאמרי הופתע מההצלחה שאיש לא ציפה לה".

וכך נשארנו עם השפה השלונסקאית. ושוב היה לנו כאן הימור ושוב זה התברר שזה הצלחה גדולה, בניגוד לכל הסיכויים אף אחד לא מבין למה בעצם זה מצליח למה גם הילדים המודרניים מתחברים עם זה אבל עובדה זה מצליח. . יכול להיות שהילדים כן אוהבי ירקות בריאים כמו שפת שלונסקי ולא מסתפקים רק "ממתקים" שזה השפה הרדודה של ערוץ הילדים. עובדה זה רץ כל השנה ובכל הארץ ולא מורידים את זה כדי לצנן את זה. ועכשיו עושים מזה גם דברים חדשים שלא היו  בעבר קלטות ודיסקים ומרשנדיזינג.
 
אבל נכון שאין הרבה טקסטים לילדים ברמה הזאת.  אני משווה את זה להצלחה של רינה ירושלמי. שעשתה את התנ"ך בשפתו ובהצלחה אדירה במשך שנים בכל העולם. אני חושב שגם כאן היה איזה שהוא כישוף מילולי של מילות התנ"ך שפעל באיזו שהיא צורה על הקהל מעבר למשחק. אני באמת חושב ובמלוא הרצינות שיש כאן משהו שהוא מעבר להבנה המבנית של הילדים, מין סוג של כישוף במילים שאיך שהוא שלונסקי יצר שהילדים טועמים ממנו וזה פועל עליהם וזה חודר להם אפילו לתת מודע. אחרת אני פשוט עומד המום ולא מסוגל להסביר את ההצלחה הזאת. כי ההצלחה הזאת היא בניגוד לכל הכללים.

 

מאיה אגמון פרוכטמן : עוץ לי גוץ לי מחזיק מעמד כנגד כל הסיכויים. אבל את עלילות מיקי מהו כבר לא רוצים  להוציא לאור בגלל השפה. וגם את "אני וטלי בארץ הלמה" הוציאו מקוצר. היום כנראה  מפחדים מהשפה של שלונסקי מאוד. 


עוץ לי גוף לי עוסק בתכניו ובצורתו בכוח הכישוף של המילה על המאזינים והצופים ואולי זאת הסיבה להצלחתו מאריכת הימים. המחזה ימשיך מן הסתם לעלות עוד שנים רבות אולי כל זמן שיתקיים הקאמרי. הוכחה נוספת שלמילים יש כישוף שמתמשך לאורך דורות שלמים.
 
 
ביבליוגרפיה של מאמרים על "עוץ לי גוץ לי"
 
  • פרוכטמן, מאיה  (2001), "על טווייה, פיות ושדון שחור ורע: לתהליך תרגומו לעברית של ספר ילדים אחד", ספר בן ציון פישלר: מחקרים בלשון העברית ובהוראתה ( בעריכת א´ שורצולד ור´ ניר), אבן יהודה: רכס, עמ´ 225-231.
  • פרוכטמן מאיה (2005), ´עוץ לי גוץ לי´ ואלדד ומידד בעור אחד´ : להשוואת שני דגמים של הומור לשוני בעברית ובאנגלית בעיבודי המעשייה "בת הטוחן", בתוך: "ביקורת ופרשנות :כתב עת לבעיות ספרות לשון, היסטוריה ואסתטיקה, חוברת מס´ 38 : טקסט שפה ומשמעות (בעריכת ז´ לבנת ות´ וולף-מוסנזון), רמת גן: אוניברסיטת בר-אילן, עמ´ 219-231.
  • פרוכטמן מאיה  (2005א), מטא-לשון, סלנג, הומור ופתגמים ביצירותיו של אברהם שלונסקי לילדים, בתוך: בין חינוך  לספרות ילדים  - שי לגרשון ברגסון (בעריכת מ´ ברוך וי´ פישביין), קריית-גת: קוראים, עמ´ 31-44. 
     
     
 

 


 

 
Bookmark and Share

 מפת העץ:
מסיפורי הדוד הנרי / פנויים-פנויות - לרקוד עם פרות  /  הנרי גלוקסמן  [16/12/2006 08:14:15] 
הקסם מארץ עוץ : 41 שנה ל- "עוץ לי גוץ לי".  /  אלי אשד  [14/12/2006 19:16:05]  «- אתה כאן
 חג שמח אלי  /  רפי גטניו  [15/12/2006 08:47:29] 
חֳדָל לסגוד לשליטים!  /  שמואל ירושלמי  [14/12/2006 18:07:05] 
דפי נחיתה   /   בניית אתריםבניית אתרים   /   הקמת פורוםהקמת פורום