רדיו יוּבל   רשימת דיוור תנאי שימוש (קולמוסנט ©) הרשמה עזרה מקלדת יוּבל

הנך מזוהה כ-    , להרשמה / התחברות לחץ כאן

תאריך: 01/12/2006 08:42:14
מאת:
 אלי אשד 
נושא: מספר הסיפורים יואל שלום פרץ

 
מספר הסיפורים יואל שלום פרץ
 

 
חוקר הפולקלור יואל שלום פרץ זכה בימים אלו לפרס מיוחד וחסר תקדים בנושא תרבות הלאדינו על סיפור קומיקס שחיבר "הרפתקאות חיים אבולעפיה ומשרתו מושון". זאת ככל הנראה הפעם הראשונה שסיפור קומיקס מקורי בשפה העברית זכה בפרס כלשהו. ברזומה שלו יש גם את הרפתקה בחלל ספר מדע בדיוני לילדים משנות השמונים. אבל עיקר עיסוקו הוא באיסוף וליקוט סיפורי עם ובחקר האמנות הנשכחת, לפחות עד לפני כמה שנים, ושל מספרי הסיפורים או אמנות "ההיגוד" כפי שהוא מעדיף לכנות אותה. 

כל דבר בא זמנו ומת אומרים. אבל כיום יש יותר ויותר דברים שכבר הספידו אותם והם קמים לתחייה ופורחים שוב. הספידו את שפת הלאדינו ואמרו שכל מה שיישאר ממנה יהיה המחזה של יצחק נבון "בוסתן ספרדי" , אבל היא קמה כיום לתחייה ואף נהנית מפריחה חסרת תקדים. עוסקים בה מוסדות מחקר, פורומים באינטרנט, מופעי זמר וסיפורת, סופי שבוע של "חלב ודבש" (לאצ´ה אי מייל), ערבי פולקלור, עיתונים, ויכוחים בלשניים. כל אלו פורחים בשנים האחרונות, כשישראל מהווה מרכז לקהילות יהודיות בעולם (תורכיה, ארגנטינה, יוון ועוד...).

הספידו גם את אמנות סיפור הסיפורים כדבר שחלף ובטל מהעולם ולא ישוב יותר. אבל בראשית המאה ה-21 אמנות זאת פורחת ושוקקת למרות כל דברי המלעיזים.

ולסופר ולמספר הסיפורים יואל שלום פרץ יש מקום בשתי תנועות התחייה. יואל שלום פרץ זכה בימים אלו בפרס לקידום היצירה החזותית של המרכז לחקר הלאדינו על שם סלטי באוניברסיטת בר אילן וזאת על סיפור הקומיקס "הרפתקאות חיים אבולעפיה ומשרתו מושון", העוסק בעלילות הרפתקן יהודי ומשרתו בימי גירוש ספרד. זהו הקומיקס הראשון שעוסק בתרבות הלאדינו של יהודי ספרד במאה ה-15 אם כי הוא פורסם בשפה העברית.

זוהי השנה הראשונה בה ניתן הפרס הזה שמטרתו היא לעודד יוצרים ואמנים בתחום האמנויות הפלסטיות והויזואליות ולתת ביטוי לעולם התרבותי העשיר של דוברי הלאדינו. זאת גם ככל הנראה הפעם הראשונה שסיפור קומיקס מקורי בשפה העברית זכה בפרס כלשהו.

יואל שלום פרץ ממרכז סיפורי העם והפולקלור הוא גם חוקר של הזרם התרבותי הפורח של מספרי הסיפורים בישראל נושא שעליו חיבר את עבודת הדוקטוראט שלו.  הוא בן למשפחה ספרדית ותיקה בארץ ויליד ירושלים (1945). אחיו הבכור הוא המשורר אבנר פרץ. לימודיו האקדמיים היו בתחום הביולוגיה באוניברסיטה העברית ובסורבון בפאריז. את התואר השני סיים בחקר בלוטת הנעורים וההתנהגות המינית של הארבה הנודד. פרץ לימד ביולוגיה באוניברסיטת בן גוריון בראשית דרכה. הוא התחיל את משימת הדוקטורט בעבודה על התנהגותם של חולדים (מה שקרוי בלשון העם חפרפרות), אך הפסיק אותו באמצע לטובת ההתיישבות העובדת. בסופו של דבר הוא קיבל דוקטוראט בתחום שונה לחלוטין.
 
הוא הצטרף למושב השיתופי יודפת שבגליל (שעל שמו נקראת הוצאת ספרים שלו). היה מגדל פרחים, איש פלחה ומטעים, כיהן כמנהל חשבונות ראשי של המשק לאורך כמה שנים, אחר כך פנה לתחום המחשבים והפך למנתח מערכות, תכנת ומנהל מערכת. הספיק ללמד ארבע שנים מחשבים במחלקת תעשייה וניהול ובמחלקת מערכות מידע באוניברסיטת בן גוריון (סביבות פיתוח באינטרנט ובסיסי נתונים). אחר כך חזר לספסל הלימודים וסיים דוקטורט במחלקה לספרות עברית בחטיבה לפולקלור של אוניברסיטת בן גוריון בנושא "מספרי-סיפורים מקצועיים בישראל" וכיום הוא מרצה לפולקלור באוניברסיטה ובמכללת אחווה.

בין לבין עסק במחקרי שדה בפולקלור בקרב שבטי הבדווים בגליל, פרסם מאמרים בכתבי העת בנושאי טבע וארץ ופולקלור וערך את המדור למדע פופולארי "שאולה שואל" בשבועון "הארץ שלנו". הוא כתב ופרסם כחמישה ספרי ילדים ותרגם כמה ספרים מאנגלית, צרפתית ולדינו. לצד עיסוקיו האקדמיים הוא מופיע כמספר-סיפורים מקצועי מעל במות שונות.הוא אב לשלוש בנות ובן, וסבא לארבעה נכדים. רעייתו נפטרה לפני תשע שנים. כיום הוא חי בחיפה עם נורית, בת זוגו.

בין ספריו לילדים בולטים סימני דרך (1981) שהוא סיפור מסע אופניים בגליל של ילד חובב נחשים וחבריו. במהלך המסע הם עוסקים באיסוף סיפורים בדוים, בהאזנה למוזיקה בדווית ובשיא המסע חושפים רצפת פסיפס עתיקה משנת 85 לספירה, עם כתובות הרומזות ללוח השמש והירח הקדום ומחליטים לכתוב על כך סיפור לפרסום בשבועון "דבר לילדים".  כל הנושאים האלו הם כמובן תחומי עניין  מיוחדים של המחבר. 

פרץ גם חיבר סיפור מדע בדיוני מעניין לילדים בשם הרפתקה בחלל (1983). זהו סיפורה של חבורת ילדים שבעתיד הרחוק של שנת 2980 יוצאת לסייר בעולמות שונים בגלקסיה וגם בגלקסיית אנדרומדדה במסגרת מבצע חילוץ של חללית ישראלית-מצרית שנעלמה בגלקסייה רחוקה זאת. בדרך החבורה נתקלת במגוון אדיר, של גזעים ותרבויות ובהם תרבות הדולפינים האינטליגנטיים של כדור הארץ. גם בספר מוקדם זה יש התייחסויות מעניינות לנושאים שמעסיקים אותו כיום ובראשם אמנות סיפור הסיפורים.
 
א.א.: אתה במקרה גם קרוב משפחה של הסופר האידי י.ל פרץ?

פרץ: משפחתו של יצחק ליבוש פרץ הייתה במקורה כנראה משפחה איטלקית שהתגלגלה למזרח אירופה. משפחת פרץ ידועה כמשפחה מרוקאית שממנה נפוצו ענפים בתורכיה, באיטליה ובמקומות נוספים. אני נצר לענף האיזמירי וי. ל. פרץ נצר לענף אחר, כך שאיפה שהוא יש איזו קרבה, אבל אני מניח שאם אתאמץ אמצא קרבה כזו לכל יהודי באשר הוא.  אני דור שמיני בארץ מצד אמי ויש לנו את תולדות המשפחה משנת 1392. זו משפחה שחיה בארגון שבספרד ואחד מבניה (בהיותו אנוס לנצרות תחת השם לואיס דה סנט אנחיל, סייע לקולומבוס לממן את מסעו). מאה וחמישים שנה לאחר גירוש ספרד עזב חלק מהמשפחה את ספרד והגיע לסלוניקי (אז בתחום הממלכה העות´מנית) ושם שב ליהדותו בגלוי וגם חזר לשם המקורי של המשפחה. לפני כמאה וששים שנה הגיע הסבא רבא של סבא שלי לחברון וייסד בה את תעשיית היין היהודית הראשונה בעת החדשה.

סופר וקומיקסאי

א.א.: למה כתבת את הרפתקה בחלל?

פרץ: כתבתי את ספר הילדים הרפתקה בחלל מכיוון שתמיד התעניינתי בסיפורי מדע בדיוני. ניסיתי להעביר בספר גם מסרים דידקטיים על יחסי יהודים-ערבים, ניסיתי לעורר אצל הילדים מחשבה על רעיונות הקשורים במשמעות החיים – "במה מותר האדם מן הבהמה", אבל השתדלתי שהדברים לא ישמעו כהטפה או מוסר השכל ושמתי אותם בפיו של רובוט מדבר, שהוא אחד מגיבורי העלילה. אגב אותו רובוט מגלה גם בקיאות בסיפורי עם יהודיים ושש להפגין את ידיעותיו, וזו כמובן דרך נוספת לשתול רעיונות ותכנים עתיקים בסיפור עלילה סופר מודרני.

א.א.: לאחרונה זכית בפרס תרבות הלאדינו על סיפור קומיקס. האם הקומיקס הזה נכתב בלאדינו?

פרץ: הקומיקס "הרפתקאות חיים אבולעפיה ומשרתו מושון" אינו כתוב בלאדינו כי אם בעברית. עם זאת יש בו פתגמים ואמרות בלאדינו עם פירוש בהערות שוליים כמקובל בספרי קומיקס. אני עוד מקווה להוציאו לאור גם בשפות נוספות כמו אנגלית, ספרדית ואולי אף לאדינו. מכל מקום הוא אכן מציג עלילה המתרחשת זמן קצר לאחר גירוש ספרד.

א.א.: איך הגעת לרעיון של כתיבת קומיקס על נושא זה?

פרץ: בילדותי הייתי קורא נלהב של "הארץ שלנו" ושל "דבר לילדים". אני זוכר במיוחד סיפור קומיקס שהרשים אותי ושהתרחש בתקופת השופטים, ואשר גיבורו הוא נער יהודי הנלחם בצבאותיו של סיסרא (גם "אמנון במתנדבים" מאת יעקב אשמן ודוש – א.א.). הסיפור הזה מאוד הלהיב אותי כילד ונתן לי השראה לכתיבת קומקס היסטורי.
 
בשנת 1992 ציינו כנושא מרכז בבתי ספר יסודיים את מלאת חמש מאות שנים לגירוש יהודי ספרד. כתבתי אז ספר בשם הנסיך מארגון: קובץ סיפורי עם של יהודי ספרד שהצליח מאוד, ואז כמפעל המשך חשבתי על דרך חדשה להביא מידע היסטורי על יהודי ספרד ומורשתם בצורה מושכת ומרתקת; בצורה שתדבר ללבם של ילדים, ולא באופן שהנושא נלמד ומשונן בדרך כלל, ועלה על לבי הרעיון ליצור קומיקס שמחקה במידת מה את גישתם של כותבי הקומיקס הצרפתי הידוע, אסטריקס, המציג את המורשת הגלית (הקלטית) הקדומה של צרפת.

הרעיון יצא לפועל רק בשנת 2000 שמונה שנים לאחר המועד המקורי שהתכוונתי אליו. הציירת ויקי גורשטיין, ציירת מחוננת ומאוד מוכשרת, תרגמה את השרבוטים שלי לציורים נפלאים ועל כך אני מודה לה מעומק לבי.

א.א.: אתה מתכנן להוציא לאור ספר המשך?

פרץ: לצערי הקומיקס לא עורר מספיק הדים כפי שקיוויתי ולא זכה להצלחה ולתפוצה גדולה. אם יעמוד לרשותי תקציב מתאים, אולי אגשים חלום ישן ואכתוב לו סיפור המשך ואולי הסיפור יזכה אז גם לתרגום לבסוף ללאדינו.
 
אם שאיפה זאת אכן תוגשם הרי  יהיה זה הקומיקס הראשון אי פעם בשפת הלאדינו.

האנתרופולוגית
 

א.א.: עסקת גם בתרגום מכמה שפות ובין היתר תרגמת ספר ילדים מעניין של האנתרופולוגית האמריקאית רות אנדרהיל בשם כנף בונה (באנגלית: beaverbird), ספר שמתאר את חייו של נער אינדיאני שנחטף משבטו ונמכר לעבדות. איך הגעת לתרגומו של ספר זה?

פרץ: מאחורי התרגום מסתתר סיפור נחמד; עדה פגיס (אלמנתו של דן פגיס) תרגמה בשעתו אחד מספריה של רות אנדרהיל. שמו של הספר היה זַמָר האיילות והוא ראה אור בספריית "דן חסכן" של עם עובד. בניגוד למקובל ברבים מספרי הילדים העוסקים באינדיאנים מן הסוג שכתבו קרל מאי ומיין ריד, לא היו כאן מלחמות עקובות מדם ולא קרקוף ראשים, אלא תמונה נאמנה ואותנטית של מערכת היחסים בין שבט אינדיאני שוחר שלום לבין מתיישבים לבנים משורטטת ביד אוהבת ומשופעת בדימויים הלוקחים מתוך עולמם הפנימי של האינדיאנים.

הספר כה קסם לליבי עד שחיפשתי ספרים נוספים מפרי עטה של אותה מחברת. התברר לי שהיא הייתה חוקרת מפורסמת של שבטי האינדיאנים בצפון אמריקה ואף חיה שנים רבות ביניהם, ובניגוד לרוב מחברי ספרי הילדים בתחום האינדיאנים, הכירה אותם מקרוב וידעה בדיוק על מה היא כותבת. רות אנדרהיל גם ערכה בנעוריה בתחילת המאה העשרים מסע מסביב לעולם להכרת "טבע האדם" בתקופה שמסעות כאלה לא היו דבר מקובל, במיוחד לגבי נשים. עם שובה ממסעה השלימה לימודי אנתרופולוגיה וחייתה במשך שלוש-עשרה שנים בשמורות אינדיאניות בארצות הברית ושם חקרה את תרבותם, מנהגיהם ולשונותיהם. היא פרסמה ספרי מחקר מדעיים רבים שהיו לנכסי צאן ברזל של המחקר האנתרופולוגי ונודעה כאחת מבנות הסמכא הידועות בתחום זה. חיפשתי ספרי ילדים נוספים שלה ובסופו של דבר תרגמתי לעברית אחד מספריה והוא ראה אור בעברית תחת השם כנף בונה.
 
במהלך התרגום נתקלתי בכמה בעיות ופניתי למחברת כדי שתבהיר לי פרטים אחדים הקשורים במנהגים ובשמות המופיעים בספרה. קיבלתי תשובה אדיבה ולבבית. היא רק התנצלה על כך שעליה לחטט בארכיון שלה כדי למצוא את התשובות לשאלותי. שבועיים אחר כך קיבלתי ממנה את מבוקשי. אחר כך בעת שערכתי את התרגום לדפוס וישבתי לרשום פרטים ביוגראפיים על חייה נכונה לי הפתעה: התברר לי שהיא ילידת 1884 והייתה אפוא בת תשעים ושש, כאשר ענתה למכתבי. את ספריה החלה לכתוב בגיל חמישים ושש ואת האחרון שבהם פרסמה בהגיעה לגבורות.

כאשר ראה תרגומי אור שלחתי לה עותק ממנו, אך לא זכיתי למענה. הנחתי אפוא שהיא פרשה ל"שדות הצייד הנצחיים" כמו שאומרים האינדיאנים. חלפו כמה שנים ואוריאל אופק המנוח פנה אלי לקבל פרטים על רות אנדרהיל לצורך האנציקלופדיה לספרות ילדים שהוציא אז לאור. נתתי לו את כתובתה והפלא ופלא! התברר שהיא הגיעה לגיל המופלג של מאה שנים ובכך הפכה לסופרת הילדים הזקנה ביותר שעדין הייתה בחיים. היא נפטרה בשנתה המאה ואחד. (רות אנדרהיל חייתה בין 1884 ל-1984 - א.א.) אני ממליץ בכל פה הן על ספריה המקצועיים והן על ספרי הילדים שלה. לצערי שני הספרים שלה שתורגמו לעברית, לא זכו למהדורות חדשות ולא קל להשיגם.

א.א.:  תרגמת גם את האפוס השומרי – בבלי, עלילות גלגמש, לעברית, מדוע בעצם? הרי יש כבר כמה תרגומים שלו בעברית?

פרץ: התרגום השירי הראשון של האפוס השומרי - אכדי עלילות גלגמש נעשה בידיו של שאול טשרניחובסקי, כנראה על פי תרגום גרמני. בשנים הרבות שחלפו מאז נמצאו קטעים נוספים של האפוס שלא היו מוכרים לטשרניחובסקי. התרגום שלו אזל מן השוק ורק בשנים האחרונות חזר ונדפס (וזה כבר לאחר שתרגמתי את היצירה מחדש). חשבתי על כן שהגיע הזמן לתרגום חדש וישבתי למלאכה. תרגמתי מאנגלית ומצרפתית. זמן קצר לאחר שפרסמתי את תרגומי השלימה המשוררת ש. שפרה את תרגום המופת שלה שנעשה ישירות מאכדית. תרגומה של ש. שפרה ושותפה למלאכה, פרופ´ קליין הוא התרגום הטוב ביותר והמקיף ביותר של היצירה הקיים כיום בעולם ויתרונו הגדול הוא שהוא תורגם ישירות משפה שמית אחת (אכדית) לשפה שמית אחרת, העברית, הקרובה לה באוצר מילותיה. אני כמובן לא מתיימר להתחרות בתרגומה של המשוררת, אבל מלאכת התרגום הסבה לי הנאה רבה. היצירה כוללת גם את סיפור המבול הבבלי שכנראה שימש השראה למשה רבנו בעת שכתב (על פי המסורת) את ספר בראשית.  

מספרי הסיפורים

סיפור הסיפורים בעל פה הוא אמנות עתיקת יומין שקיימת מן הסתם מאז התקופה הפרהיסטורית כשבני האדם התכנסו מסביב למדורות וחיפשו דרך טובה להעביר את הלילות הקרים על רקע היללות המפחידות של זאבים מסביב. ואת הערב העבירו להם השאמאן בטקסיו ומספר הסיפורים בסיפוריו על המקומות המכושפים שנמצאים מעבר לגבעה ועל הגיבורים האדירים שיצאו לשם. המספרים המשיכו לבדר בסיפוריהם את הקהל במשך אלפי שנים לרוב כשהם עומדים בכיכר שוק הומה. אבל בשנים האחרונות עם הרדיו והטלוויזיה דומה היה ששוב אין צורך במספר הסיפורים. דומה היה שמול כוחה של הטכנולוגיה נגזר דינו להיעלם ללא שוב. 

עוד בראשית המאה ה-19 יצרו חוקרי הספרות הגרמניים האחים גרים, תנועה ספרותית שמטרתה הייתה ללקט סיפורי עם ולפרסמם לפני שיעלמו ללא שוב. בין התוצאות היו יצירות מופת כמו "הקלוולה" הפינית. היום ברור לנו שכל קשר בין סיפורי העם שפורסמו במסגרת תנועה זאת ובין סיפורי עם "אמיתיים" הוא במקרה הטוב מקרי בהחלט. אבל הם עוררו את העניין הציבורי במסורת הגוועת של המספרים העממיים שנראתה מצד שני כמשהו שהלך לעולמו נקבר. החל מראשית שנות השבעים בארה"ב ולאחריה בארצות אחרות קמה מחדש אמנות סיפור הסיפורים כתופעה תרבותית וחברתית רחבת היקף בארצות המערב השונות כולל ישראל.

בשנים האחרונות יוסי אלפי אף עורך את פסטיבל מספרי הסיפורים המתקיים כל שנה בסוכות וגדל משנה לשנה. כותב שורות אלו גם הוא שייך לתנועה זאת והשתתף בסוכות האחרון בפסטיבל מספרי הסיפורים של אלפי. בנוסף מדי שבוע, בכל שבת בתוכנית של 12 בלילה הוא נותן בגלי צה"ל פינה בשם "סיפורים לשעות הלילה" שבה הוא מספר סיפורי אימה וזוועות אמיתיים מהמרתפים החשוכים ביותר של ההיסטוריה.
 
כיום, יואל שלום פרץ הוא מהדמויות המרכזיות בישראל הן באיסוף סיפורי עם והן בסיפורם בעל פה באירועים שונים. זה מתבטא גם בכתב עת מיוחד למטרה זאת "מזרחה לשמש ,מערבה לירח", שבו פרסם סיפורי עם מתרבויות שונות.
 
א.א.: איך הגעת לתחום של איסוף סיפורי עם?

פרץ: בשנת 1970 הצטרפתי למושב השיתופי יודפת שבגליל המערבי ושם באתי במגע עם הבדואים ועם סיפורי העם שלהם. התחלתי להקליט ולרשום את הסיפורים והמוזיקה הבדואית אבל מהר מאוד הבנתי שבתחום המוזיקה אינני יכול להתקדם כי אין לי הכשרה מוסיקלית והתחלתי להתמקד בסיפורים. התברר לי (כמו רבים לפני) שלרבות מן המעשיות שליקטו האחים גרים בגרמניה בתחילת המאה התשע-עשרה, כמו שלגיה, אצבעוני והנזל וגרטל יש מקבילות בדואיות והתחלתי בעבודת שדה של רישום סיפורי ילדים בדווים בערבית. חלק מן החומר פורסם גם בספר מחקר מדעי של פרופ´ רפאל פטאי המנוח.
 
א.א.: רפאל פטאי היה חוקר פולקלור ומיתוסים מפורסם שבין השאר כתב ספר על נושא "האלה העבריה" ושיתף פעולה עם הסופר המפורסם רוברט גרייבס בכתיבת הספר המיתוסים העבריים. האם פטאי שימש לך כמקור השראה בתחום איסוף הפולקלור?

פרץ: זכיתי להכיר אותו זמן קצר לפני מותו בעת שביקרתי אותו בביתו בארצות הברית. הוא היה אדם רחב אופקים. הוא חי בארץ ואף הגיש את הדוקטורט הראשון בתולדות האוניברסיטה העברית, בנושא של פולקלור הקשור במקורות מים (בשבילו זה היה דוקטורט שני, כי לפני כן הוא הספיק לכתוב ולהגיש עבודת דוקטורט בהונגריה מולדתו). אחר כך עסק במיליון ואחד דברים שקשורים לפולקלור ובסופו של דבר התגלגל לניו-יורק. כעשרה מן הסיפורים המופיעים בספר נרשמו על ידי (היתר על ידי יהודה כ"ץ).

א.א.: איזה גלגולים ושינויים מצאת במעשיות הבדוויות בהשוואה למקבילותיהן האירופאיות? במה הן שונות ממעשיות האחים גרים?

פרץ: סוד גלוי הוא שסיפורי עם עוברים מעם אחד למשנהו, כך שלמצוא את שלגייה בלבוש בדווי אינו דבר כל כך מפתיע לפולקלוריסט. הסיפורים מקבלים כאן אפיונים מקומיים: המלך הופך לאמיר המכשפה הופכת לרולה (מכשפה בדווית) נוספים שדים וג´ינים למיניהם. קשה להגיד מה קדם למה, הסיפורים הבדווים או הסיפורים האירופאים. היו מעשיות, דוגמת סיפור שלגייה, שכנראה נוצרו באזור הים התיכון ומשם התגלגלו לאירופה, ולעומתם סיפורים אחרים דוגמת הנזל וגרטל, שלדעת החוקרים מקורם דווקא באירופה.

א.א.: איך הגעת לדוקטורט בפולקלור?

פרץ: התחלתי את הקריירה האקדמית שלי כביולוג (חקרתי את הורמון ´בלוטת הנעורים´ של הארבה הנודד), עברתי בשלב מסוים לתחום המחשבים ולימדתי סביבות פיתוח באינטרנט ובסיסי נתונים באוניברסיטת בן גוריון ובסופו של דבר הגשמתי חלום ישן והשלמתי דוקטורט בפולקלור באוניברסיטת בן גוריון. כיום אני מרצה לפולקלור באוניברסיטה ומנהל את חטיבת הפולקלור במכללה האקדמית אחווה שבדרום. נושא העבודה היה "מספרי-סיפורים מקצועיים בישראל" נושא שעד כה לא נחקר בצורה אקדמית.

א.א.: מהי אמנות סיפור הסיפורים?

פרץ: אמנות הסיפור, או כפי שהיא מכונה באקדמיה, אומנות ההיגוד, היא אמנות עתיקת יומין שמילאה ועדיין ממלאת תפקיד נכבד בחברות מסורתיות שונות. ובמרכזה עומד מספר סיפורים מקצועי שנדד ממקום למקום עם "מרכולתו", שורה של סיפורים קבועים ומסורתיים ברובם שאותם סיפר לקהל בשוק תמורת תשלום.

נכון הוא שבארצות המערב התרבות המודרנית וכלי התקשורת ההמונים דחקו את רגליה ונראה היה שהיא הולכת ונעלמת, אבל בשנים האחרונות חל מהפך ולאומנות הסיפור הייתה עדנה. כמו עוף החול הקם מעפרו אם תרצה... זה התחיל בארצות הברית בראשית שנות השבעים ובמהלך שנות השמונים, שאז חל רנסאנס של אמנות הסיפור שבעל-פה ומשם זה עבר לארצות מערביות וגם לישראל. היום אמנות זאת פורחת ועולה וזוכה לתהודה רבה. התהליך דומה למה שקרה עם התעוררות העניין בשירי עם בראשית שנות השישים בארה"ב ובקנדה.

א.א.: למה אתה חושב שהיא קמה לתחייה וזכתה לפופולריות כה רבה?

פרץ: לרדיו לסרטים למשחקי המחשב, כמו גם לאינטרנט יש קסם משלהם אבל חסר בהם את היחס האישי שבין המספר לקהל מאזיניו, את האינטימיות והחוויה שבמפגש ישיר. היום יותר ויותר אנשים מגלים את החוויה שבהאזנה למספר הסיפורים החי ואת הצורך להיות שומעים פעילים ומגיבים ולא רק מאזינים פסיביים.

א.א.: למה חשוב לך כל כך לספר סיפורים בעל-פה?

פרץ: משום שאני, כמספר סיפורים, וקהל השומעים שלי, מפרים זה את זה. אני מרגיש שכל הופעה שלי כמספר היא הזדמנות להתנסות אישית, הזדמנות להבין משהו חדש על העולם. בעיני העיסוק בפולקלור ובסיפורים עממיים אינו רק השתעשעות אינטלקטואלית בחומר אקזוטי, אלא פתח להבנה מעמיקה של החיים ומשמעותם, משמעות שלא קל לגלותה בסתמי המקיף אותנו בחיים המודרניים.

א.א.: האם לא ייתכן שהמדובר באפנה נוסטלגית קצרת ימים, אחת מני רבות שחודרות לתשומת הלב שלנו על מנת להיעלם כעבור כמה שנים?

פרץ: לדעתי אין מדובר בנוסטלגיה אופנתית קצרת ימים אלא בתופעה תרבותית אמיתית ורחבת הקף שרק הולכת וצוברת תאוצה. אני מאמין שמיתוסים וסיפורים עממיים רלבנטיים לנו היום לא פחות מאשר לאבות אבותינו ואני מקווה שהם ישובו ויתפסו את מקומם בתרבות ההווה לא כהתרפקות נוסטלגית על העבר אלא כחלק בלתי נפרד מהחיים העכשוויים.

א.א.: האם הסיפור העממי לא קפא על שמריו במשך מאות בשנים?

פרץ: דווקא הסיפור העממי בניגוד ליצירה הכתובה והקפואה אינו קופא על שמריו. הוא משתנה ומתעדכן בהתאם לנסיבות ומתאים את עצמו לזרם החיים המשתנה של העולם המודרני. תהליך זה הולך ונמשך בכל מקום שמסורת של סיפור סיפורים מהווה עדיין חלק מהמורשת התרבותית, למשל בכפרים הבדווים בגליל ובעוד מקומות רבים. בגלל הנגישות הרבה של סיפורים שונים לקהל באמצעי המדיה, יש לאמצעי מדיה אלו גם השפעה גוברת והולכת על אמנות הסיפור החדשה. יש לזכור שמספרים חדשים נחשפים לחומרים הסיפורים המסורתיים בעיקר דרך מקורות כתובים וכן גם דרך הביצוע הבימתי, הקולנועי והטלוויזיוני של מסורות אלו, ולא דרך מסורת היגודית חיה מפה לאוזן. לאומנות ההיגוד כיום יש זיקה למגוון רחב של תחומים תרבותיים: פולקלור, אנתרופולוגיה, פסיכולוגיה, סוציולוגיה, לימודי תרבות , תקשורת, תיאטרון ומוזיקה.

א.א.: האם התופעה של מספרי הסיפורים המודרניים היא המשך ישיר של מספרי הסיפורים המסורתיים?

פרץ: לא. למען האמת זאת תופעה נפרדת העומדת בפני עצמה אם כי לשתי התופעות ישנם קווים משותפים מסוימים, אבל אין כאן רציפות היסטורית.

מספרי הסיפורים המקצועיים בעבר נדדו במקרים רבים ממקום למקום ומכפר לכפר, עמדו בשוק והציגו את מרכולתם בצורת סיפור סיפורים. כך גם הדבר אצל המספרים המקצועיים המודרניים המספרים סיפורים תמורת תשלום, אך כאמור, אין רצף היסטורי בין המסורת ההיגודית המסורתית לזו החדשה.

בארצות המסורתיות כמו סין הודו יפן תורכיה איראן קזכסטן וארצות נוספות יש רציפות כזאת בין מספרים מסורתיים גם היום, אבל לא בארצות המערב ששם אמנות זאת נעלמה כבר לפני מאות שנים.

א.א.: אתה חוקר אקדמאי ששם דגש על דייקנות בכל פרט וגם מספר סיפורים מקצועי איך שני המקצועות האלו משתלבים ביחד?

פרץ: לגבי אין סתירה בין השניים. אפשר לשמור על דיוק מדעי ועם זאת לספר סיפורים שמכילים שפע של דמיון... האמת היא, כפי שביטאה זאת חוקרת פולקלור ומספרת סיפורים קנדית בשם קיי סטון, שבמשך שנים רבות התנגדו הפולקלוריסטים האקדמאיים התנגדות נמרצת לכל ניסיון לראות במספרים העממיים ממשיכים טבעיים של מסורת הסיפור העממי, ומצד שני המספרים עצמם התייחסו בחשד ובחוסר אמון לפולקלוריסטים שבהם ראו אקדמאיים מיובשים. בספר שלה שפורסם באנגלית היא מנסה לעשות את החיבור – לעשות "שוֹלֶם" בין הצדדים...

בשנים האחרונות מתרבים המפגשים בין מספרים מערביים חדשים למספרים מסורתיים הן בפסטיבלים משותפים והן באמצעות פעילות אקדמית של אוניברסיטאות רבות בארה"ב, קנדה ואירופה המאפשרות לאמני סיפור מסורת להופיע בפני קהל מערבי. כך נוצרה האפשרות לשני סוגי אמנות הסיפור להפרות אחד את השני.

א.א.: אתה חובב את דמותו של נאסר א דין. למה דווקא שלו?

פרץ: נאסר אדין הוא אכן אחת הדמויות החביבות עלי בפולקלור, כמו גם ג´וחה, הרשל´ה ויתר קרובי משפחתו.

אני אוהב במיוחד את ספריו של אידריס שאה, המורה הצופי שהביא את הצופיות למערב והקדיש לנאסר אדין שניים מספריו. באופן שבו הוא מספר את סיפוריו של החוג´ה הוא מקנה להם משמעות עמוקה ומעוררת מחשבה והשראה.

בעוד שבועיים אני אמור להשתתף בכנס בינלאומי במלטה המוקדש לנושא "החכם השוטה בפולקלור" ושם ארצה על דמותו של ג´וחה ותעלולנים נוספים במסורת הנרטיבית של שבטי הבדווים בצפון הארץ והקשר שלהם עם דמותו של משורר החצר של הרון אל רשיד – אבו נוואס.

א.א.: איזה יצירות פולקלור הן החביבות עליך אישית ביותר?

פרץ: בתחום הפולקלור היהודי חביבים עלי סיפוריו של המספר התלמודי המופלא, אבא רבא בר חנה, תלמידו של ר´ יוחנן שלוקח, כמו שאומרים, את הברון מינכהוזן בכיס הקטן.

בתחום הפולקלור הבינלאומי – סיפוריו של האשיק (מספר מקצועי במרחב התורכי והאסייתי) התורכי המופלא בחצ´ט מהיר, שנחשב בעיני רבים כגדול המספרים התורכיים במאה העשרים. אחד מחלומותי הוא לתרגם את הרפרטואר שלו לעברית.

בתחום האתנומוסיקולוגיה אני מעריץ גדול של המוסיקה האפגאנית. אני חושב שיש לי את האוסף הגדול ביותר של הקלטות מוסיקה אפגאנית בארץ.

א.א.: עבודת הדוקטורט שלך עוסקת במחקר מקיף של תופעת מספרי הסיפורים בישראל. מה תוכל לספר לי על כך?

פרץ: בעבודה שלי נעשה ניסיון לבחון את התחום של סיפור-סיפורים מקצועי בישראל. ארבעת הפרקים הראשונים של העבודה הוקדשו למיפוי כולל של התופעה בארץ ולבחינתה על רקע תופעות דומות ברחבי העולם. בהמשך נבדקו תהליכי ההכשרה שעוברים מספרים בסדנאות להכשרת מספרים של בית אריאלה, הוצע מודל טיפולוגי לחקר התופעה והודגם יישומו המעשי של מודל זה על ארבעה מספרים ישראלים ידועים, לימור שיפוני, תולי פלינט, צילה זנ-בר צור ומשה חרמץ.

אומנות ההיגוד המקצועי בארץ ובעולם כמעט ולא נחקרה בכלים מדעיים. בעבודה זו נעשה ניסיון ראשון לנתח את התופעה בצורה מעמיקה ולהראות כיצד במרוצת שלושים השנים האחרונות הלכה והתגבשה אמנות חדשה בעלת השלכות חברתיות ותרבותיות על החברה הישראלית. בעבודתי הראיתי את הזיקה של אמנות ההיגוד החדשה לאמנות ההיגוד העממי המסורתי ועם זאת עמדתי על ההבדלים המהותיים ביניהן.

א.א.: באיזו מידה אמנות הסיפור חיה ופורחת כיום בישראל?

פרץ: כבר משנות השמונים החלו להופיע בארץ מספרי סיפורים מקצועיים שונים שקהל היעד העיקרי שלהם היה החברה הישראלית החילונית על רבדיה השונים והפופולאריות שלהם רק גוברת והולכת. יש כיום בארץ למעלה ממאה וחמישים מספרים פעילים. חלק ניכר מהם הוכשר בסדנאות הכשרה למספרי סיפורים של ספריית בית אריאלה בתל אביב. ל-76% מהם יש השכלה אקדמית. מעט מאוד מספרים המתפרנסים אך ורק מאמנותם. רוב המספרים (67%) מגדירים עצמם כחילונים. קהל היעד שלהם רובו ככולו איננו קהל עדתי. מבחינה מגדרית 75% מן המספרים הן נשים והגיל הממוצע הוא 52. הנתון האחרון מצביע על כך שמבחינה כלכלית, מעמדה של אמנות הסיפור עדין לא מבוסס דיו.

א.א.: אתה יכול לאפיין עוד יותר את המספרים האלו?

פרץ: לא מדובר בקבוצה הומוגנית. מספרים מגיעים לתחום זה מכיוונים שונים אבל לחלק ניכר מהם יש ניסיון מוקדם בתחומי החינוך והתיאטרון. כמעט כל המורים בבית אריאלה, שהוא המוסד המרכזי להכשרת מספרים בארץ באים מתחום התיאטרון. מגמה זו קיימת במידת מה גם בארצות הברית ובמדינות מערביות נוספות, אך בארץ היא ניכרת במיוחד. עם זאת יש מספרים שעברו הסבה מתחום המוסיקה. אחרים הפכו למספרים כפועל יוצא מעבודתם בתחומים שונים כגון ספרנות או הוראה, ויש מי שהגיעו לתחום בגלל היכרות עם מספרים עממים מסורתיים. חלקם בוגרי סדנאות שונות להכשרת מספרים. חלקם מסתמכים על ניסיונם בתחומי אמנות קרובים ויש כאלו שהחלו לעסוק במקצוע בלי לקבל הכשרה מקצועית מוקדמת.

הרפרטואר שלהם הוא בהתאם מגוון מאוד בהשוואה לרפרטואר האחיד למדי של המספרים המסורתיים. יש כאלה שמספרים טקסטים ספרותיים יש מספרים סיפורים אישיים המבוססים על חוויות וניסיונות אישיים ויש כאלה שספרים סיפורים השאובים ממקורות עממים בכתב ובעל פה שיש להם זיקה למסורת העדתית שלהם. חלק ניכר מן המספרים מסתמכים בהופעותיהם על חומר ספרותי של סופרים מוכרים (43%) או חומרים ספרותיים עצמיים (34%). רק מיעוט מהמספרים (17%) עושים שימוש בסיפורים של בני עדתם.

א.א.: אני הייתי מוסיף לרשימה זאת גם את הסטנדאפיסטים השונים שהם לדעתי מספרי סיפורים לכל דבר, רק כאלה שנועדו להצחיק.

פרץ: זוהי כמובן דעתך ואני מכבד אותה. בין כל סוגי האומנויות יש "שטחים אפורים" של אומנויות מעורבות וכל אחד מגדיר לעצמו מהי האומנות ה"טהורה" שלו ואת מי הוא מוכן לקבל כ"חבר שווה זכויות". יש על כך בלי סוף ויכוחים בקבוצות דיון של מספרים באינטרנט. אומנות ההיגוד אינה יוצאת דופן: יש תחומים יותר מובהקים ויש פחות. יש הרואים במציגים של תיאטרוני בובות חלק מאומנות ההיגוד ובמידה מסוימת הם צודקים. כך גם לגבי סטנדפיסטים. זהו סוג של הופעת יחיד המשלב כשרים בימתיים עם כשרים היגודיים. מבחינה תוכנית הם מספרים אנקדוטות קצרות, בדיחות וכדומה שמטרתן המיידית היא לעורר צחוק ושעשוע. זה בהחלט לגיטימי ואין לי דבר כנגדם. כמספר מקצועי שמתייחס לאומנות ההיגוד כאל מפעל חיים, אני חש שאומנות ההיגוד היא משהו הרבה מעבר לסטנדפיסטיות. הייתי שמח יותר לו השווית אותה מבחינת ערכה התרבותי לאומנות התיאטרון.

א.א.: היה זמן שאומנות ההיגוד נחשבה לשעשוע שמתאים לילדים בלבד. מה דעתך?

פרץ: דומני שהיום היחס הוא הרבה יותר רציני. חל שינוי ברור ביחס הקהל הרחב לאומנות זו. בעבר הלא רחוק מספר הסיפורים החדש נתפס כמי שמופיע בפני פעוטות וילדים ב"שעת סיפור", אבל היום כבר מבינים שאומנות הסיפור מיועדת למבוגרים לא פחות מאשר לילדים. באירופה וארצות הברית מתקיימים כיום בצורה סדירה פסטיבלים של מספרי סיפורים המיועדים לקהל מבוגר. זוהי עדות למידת ההערכה הגוברת והולכת לאומנות ההיגוד.

א.א.: אתה מייחס לספריית בית אריאלה מקום חשוב בהפצת האמנות הזאת בציבור?

פרץ: בהחלט. בית אריאלה עושה מאמץ רב לקידום אמנות ההיגוד המקצועית בארץ. בנוסף לסדנאות להכשרת המספרים מארגן המוסד מופעים של מספרי-סיפורים המיועדים לקהל הרחב וכן גם כנסים ארציים ובין-לאומיים שבהם נוטלים חלק מספרים מחו"ל. פעולה ברוכה זו מקדמת מאוד את המודעות הציבורית לנושא ההיגוד המקצועי. עם זאת יש מגמה מסוימת של המוסד להגיע לאפוטרופסות בלעדית על תחום ההיגוד בארץ, להתעלם במידה רבה מקיומם של מוסדות ופעילויות של גורמים אחרים בתחום ולהעדיף את בוגרי הסדנאות בכל הקשור למתן במה להופעות והשתתפות באירועים ובכנסים שהמוסד יוזם. גם לפסטיבל המספרים של המספר והשחקן יוסי אלפי יש חלק בהכנסת אומנות הסיפור לתודעה הישראלית, אף שרק חלק קטן ממשתפי הפסטיבלים שלו הם "מספרים מקצועיים" על פי הגדרתי.

א.א.: האם לדעתך לאמנות ההיגוד יש עתיד בתרבות הישראלית הכוללת?

פרץ: אני מאמין שכן. אחת מן המסקנות העולה ממחקרי היא שתופעת המספרים המקצועיים בארץ אינה בגדר אופנה חולפת, או רק חיקוי לתופעות דומות בחו"ל, אלא פועל יוצא של צורך ממשי של החברה בישראל ליצור תרבות ישראלית שורשית. רבים מן המספרים רואים עצמם כמיצגיה של תרבות זו וכמי שמנסים להעביר מסרים תרבותיים וחברתיים באמצעות אמנות ההיגוד.

א.א.: משפט אחרון לסיום?

פרץ: לדעתי הגיעה השעה לנסח את אומנות ההיגוד לא במונחים שאולים מאומנויות אחרות, אלא במונחים מיוחדים לה עצמה, שיבליטו לא רק את הצדדים המשותפים שלה עם אומנויות אחרות (שבודאי ובודאי קיימים בה כמו שהם קיימים גם באומנויות אחרות), אלא גם את הצדדים המיוחדים והמייחדים שלה שאינם קיימים באומנויות אחרות.  

יואל שלום פרץ  אופטימי מאוד לגבי עתידה של האמנות הגוועת בעבר של מספרי הסיפורים. בספרו לילדים הרפתקה בחלל (1983), המתרחש בשנת 3980 הוא מתאר כיצד גם בעתיד הרחוק כשבני האדם ינדדו בעולמות רחוקים ויפגשו בבני גזעים מוזרים, הוא חזה שימשך העניין בסיפור הסיפורים גם של בני אדם וגם של בני גזעים אחרים. הוא מצטט שם קטע מעבודת בית ספר עתידנית  בשם "פריחת הלאומניות על רקע כינון הברית העולמית במאה העשרים ושלוש:... הדגשת הייחוד האתני והתרבותי של כל עם ועם בתוך משפחת העמים הביאה לתנופת מחקר מחודשת בשטח הפולקלור".  הקטע הזה הוא  כמעט נבואי, כאשר כתב אותו המחבר בסביבות 1982 עדין הייתה אמנות ההיגוד המודרנית בחיתוליה ובוודאי לא יכול היה לשער את התנופה העצומה שלה תזכה בעשור הבא כאשר כתוצאה מאיחודים שונים כמו האחוד האירופי התגלה עניין חדש בסיפורים האופיניים לעמים המרכיבים את האיחוד כאמצאי להדגיש את ייחודם.
 
בסיפור  הרפתקה בחלל חוקרים הנערים גיבורי הסיפור את אמנות הסיפור של הגזע האינטיליגנטי מאוד של הדולפינים. פרץ מזכיר שם ספר בשם התרבות הדולפינית ושורשיה כפי שהיא משתקפת באגדות העם של המין טיוריסופס טורסיו, ששם מובאים 180 סיפורים ואגדות של הדולפינים. ייתכן שאת הפריחה הזאת של אמנות ההיגוד או סיפור הסיפורים כאמנות חיה שבה הסיפור מתהווה ונוצר בכל פעם מחדש מאלמנטים קבועים אפשר להשוות לכתיבת הבלוגים באינטרנט. הכתיבה של הבלוגר היא רק חלק מתהליך אינטראקציה קבוע עם קהל ורשימות של הבלוגרים סופגות שינויים שונים גם רטרואקטיביים כתוצאה מתגובות הקהל. האם נראה בעתיד אינטאקציה בין מספרי סיפורים ובלוגרים להפרייה ההדדית של שניהם?
 
רשימת ספרים של יואל שלום פרץ :
 
  • השפעת בלוטות ה- CORPORA ALLATA על רמת ההתנהגות המינית בזכרים בוגרים של הארבה הנודד (.L) LOCUSTA MIGRATORIA בשני זנים גאוגרפיים ובתנאים פוטופריודיים שונים / עבודת גמר לתואר מוסמך במדעי הטבע, האוניברסיטה העברית בירושלים, המכון למדעי החיים, המחלקה לאנטומולוגיה. עבודות לתאר שני ‬.1970.
  • ערים ונשמות, הוצאת י.פרץ, 1971. רומן לבני הנעורים על רקע ירושלים שלאחר מלחמת ששת הימים .
  • סימני דרך, צייר אבא פניכל, הקיבוץ המאוחד, 1981. מסע אופניים בגליל של ילד חובב נחשים וחבריו מביא לגילוי ארכיאולוגי של רצפת פסיפס עתיקה מהמאות הראשונות לספירה עם כתובות הרומזת ללוח השמש וירח הקדום.
  • כנף בונה,  מאת רות אנדרהיל, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1982.
  • הנזל וגרטל בלבוש בדווי, הוצאת המחבר. הרפתקה בחלל, צייר אבנר כץ, ספריית שחף, הוצאת שוקן, 1983. הופיע במקור ב"דבר לילדים", כרך נג 1983. ספר מדע בדיוני לילדים. .
  • מפר הבטחתו לא יינקה: סיפורים ואמונות בקרב הבדווים משבט ערב אל ערמשה בגליל,  משרד החינוך והתרבות, אגף הנוער, היחידה לידיעת הארץ ולימודי שדה, תשמ"ג 1983. סיפורי ספרד:
  • סיפורי-עם ואנקדוטות מאוצר הפולקלור של יהודי ספרד,  סיפר: יצחק מוסקונה, תרגום עברי: רבקה ויואל שלום פרץ ‬,ספריית מעריב, 1985.
  • שבע כלות לשבעה אחים: סיפורי עם בדווים מצפון הארץ .עיבדו יואל שלום פרץ וברוריה הורוויץ, משגב: מערכת החינוך הקהילתית משגב, המרכז ללימודי הגליל,  המדור הלימודי לחקר הבדווים, תשמ"ו 1986. ‬
  • אלף לילה ולילה מבחר אגדות וסיפורים מעובדים לילדים על פי המקור הערבי, ציורים מיכל לויט כתר, 1987.
  • מעשיות לילדים ולבית :שישה סיפורי האחים גרים, הוצאת יודפת, 1988.
  • הנסיך מארגון: מבחר מעשיות יהודי ספרד, לקט ותרגם מלדינו יואל שלום פרץ, איירה כריסטינה קדמון, הוצאת עגור, הוד השרון,1991.
  • ספר סעודת מלכים : מחרוזת סיפורי עם והוא לקט מחכמת דורות עברו ומימים שחלפו ואינם, הוצאת יודפת ,1991  ושוב בהוצאת מכון הברמן למחקרי ספרות ,לוד, תשנ"ד .
  • ירושלים של סיפורים ,אייר עמי רובינגר, הוצאת עגור, הוד השרון 1992.
  • אשר ראה הכל, תרגום של עלילות גלגמש,  הוצאת יודפת, 1993.
  • מנחת כלולות : מחרוזת סיפורי עם ,הוצאת משגב, 1995. צבי בר ששון, "מסורות ואמונות של הבדווים בנגב", נערך בידי יואל פרץ, להב המרכז הלימודי, 1996.
  • הרפתקאות חיים אבולאפיה ומשרתו מושון:סיפור הרפתקאות מצוייר מימי גירוש יהודי ספרד. .איירה ויקי גורשטיין,2000. ספר קומיקס
  • מספרי סיפורים מקצועיים בישראל, עבודת דוקטורט, לאוניברסיטת בן גוריון, 2004.
  • פולקלור - קריאה בספרות המחקר: קובץ מאמרים, באר-טוביה, המכללה האקדמית אחוה, תשס"ו.
 
וחוץ מזה הוא ערך (ולמעשה כתב ותרגם לחלוטין בכוחות עצמו) את גליונות כתב העת לענייני סיפורי עם "מזרחה לשמש מערבה לירח" שממנו יש 25 חוברות. האחרונה שבהן לא הודפסה אבל הועלתה לאתר האינטרנט שלו .
 

 


 

 
Bookmark and Share

 מפת העץ:
מסיפורי הדוד הנרי / פנויים-פנויות - עסקי ביטוח  /  הנרי גלוקסמן  [02/12/2006 09:33:20] 
מספר הסיפורים יואל שלום פרץ  /  אלי אשד  [01/12/2006 08:42:14]  «- אתה כאן
 ספור אישי מרתק  /  שמעון מנדס  [01/12/2006 13:36:07] 
 אני מחפש בנרות מילון לאדינו - עברית או אנגלית  /  אברשה  [03/12/2006 18:04:05] 
 עובדים על זה...  /  רפי גטניו  [03/12/2006 20:14:35] 
 לאלי, תודה על הכתבה  /  הנרי גלוקסמן  [03/12/2006 23:50:36] 
 א-ז  /  אבנר אברהם  [03/12/2007 13:49:11] 
השליטים, היכן שלכם הרגש?  /  שמואל ירושלמי  [30/11/2006 19:26:53] 
דפי נחיתה   /   בניית אתריםבניית אתרים   /   הקמת פורוםהקמת פורום