רדיו יוּבל   רשימת דיוור תנאי שימוש (קולמוסנט ©) הרשמה עזרה מקלדת יוּבל

הנך מזוהה כ-    , להרשמה / התחברות לחץ כאן

תאריך: 03/11/2006 20:20:13
מאת:
 אלי אשד 
נושא: המרגל היהודי של הפיהרר

 
המרגל היהודי של הפיהרר
 


מי היה ריכארד קאודר? יהודי אוסטרי שריגל עבור הנאצים? סוכן כפול סובייטי שתעתע בגרמנים? בעל עסק שמידע כל המרבה במחיר? בורגני שמכר את נשמתו לשטן הגרמני? גיבור שהשפיע בצורה מכרעת על תוצאות מלחמת העולם השנייה? סוכן ציוני שתרם תרומה מכרעת להקמתה של מדינת ישראל? דבר אחד בטוח מעבר לכל ספק: הוא היה מרגל במהלך מלחמת העולם השנייה. השאלה הגדולה היא עבור מי הוא ריגל: בעד היטלר או כנגדו?  ספר חדש מנסה לפענח את אחת הדמויות המסתוריות ביותר בתולדות עולם הריגול.

60 שנה לאחר סיום מלחמת העולם השנייה המלחמה הגדולה והאכזרית בהיסטוריה, דומה היה ששוב אין דבר נוסף שאפשר לחשוף לגבי מלחמה זאת. דומה שהכל לגביה כבר נדון, נחקר אין ספור פעמים ומוצה עד תום. לאחרונה יצא בהוצאת בחור ספר חדש ומדהים בשם המוזר במקצת המסקרובסקה של מקס ומוריץ מאת אברהם זיו טל. בספר זה שאותו אפשר להשיג רק דרך אתר ההוצאה באינטרנט, חושף המחבר את אחת הפרשיות המדהימות והמרתקות ביותר בתולדות הריגול העולמי, סיפורו של ריכארד קאודר מרגל יהודי שעמד בראש רשת ריגול מצליחה עד להדהים שפעלה בעבור הנאצים כנגד הסובייטים והבריטים במזרח התיכון.

אולם הספר חושף  הרבה יותר מכך. זיו טל מצא עדויות לכך שקאודר היה למעשה סוכן כפול של הסובייטים וכי בפעילותו עבור הנאצים הייתה למעשה משחק כפול מסוכן בצורה שלא תיאמן שבה העביר מידע כוזב לנאצים ששינה את פני המלחמה ואת גורל העולם כולו. על סמך המחקר שמוצג בספר אפשר לקבוע כי אותו ריכארד קאודר היה אחד מגדולי הסוכנים החשאיים בכל הדורות ואולי הגדול שבכולם, במיוחד בהתחשב בסיכון שבו פעל ממש בכל רגע כשהתמודד עם נאצים ערמומיים שונאי יהודים שחשדו בו ועקבו אחריו ותכננו לחסלו אם היה עושה את הטעות הקטנה ביותר. אבל קאודר לא עשה שום שגיאה.

ריכארד קאודר היה סוכן חשאי בשירותו של אדמיראל קאנאריס מפקד ה"אבואר", אגף המודיעין של הצבא הגרמני ה"וורמאכט". קאנאריס הצטיין במלאכתו כאיש מודיעין אך באותו הזמן פיתח רגשי שנאה כלפי היטלר והנאצים שאותם שנא, כמעט כמו את הקומוניסטים, וחתר תחתם עד שהוצא להורג בשנת 1944 בחשד (אולי מוצדק)  שהשתתף בקשר הקצינים לרצוח את היטלר. היום נראה שלאורך כל הדרך חתר קאנאריס באופן אקטיבי תחת המשטר הנאצי וייתכן שזאת אחת הסיבות להצלחתו של הסוכן שגייס ריכארד קאודר.

את פעילותו של קאודר יש להבין כחלק מ"המסקרובסקה", מדיניות ההונאה הסובייטית אלמנט שהפך למרכזי באסטרטגיה של  הרוסים ומטרתו היה להטעות ולבלבל את האויב באופן מוחלט לגבי כל הנוגע לנוכחותם של כוחות צבא, פריסתם ומקומם. "המסקרובסקה" תרמה להשגת ההפתעה הדרושה לכוחות המבצעים הסוביטיים וליכולתם להשיג את יעדיהם. כידוע ההונאה הפכה מאז לחלק בסיסי בדרך החיים הסובייטית בכלל והביאה לבסוף להתמוטטות השיטה כולה והמדינה הסובייטית.

אולם אין ספק שבתחום הריגול היא השיגה רבים מיעדיה וכפי שנראה רוברט קאודר הסוכן היהודי של הנאצים היה אלמנט מרכזי ב"מסקרובסקה" הסובייטית כלפי הנאצים. קאודר הטעה אותם בצורה מוחלטת כל כך עד שאפילו אחרי המלחמה היו אנשי המודיעין נאצים כמו הקולונל גאלין, שיותר מאוחר היה ראש רשת ביון בשירות האמריקנים בגרמניה, שהיו משוכנעים שלאורך כל המלחמה העביר להם קאודר מידע רב ערך  במסגרת שני רשתות הריגול שהפעיל "מקס ו"מוריץ", מה שאכן היה נכון בחלקו אך  רק כחלק מ"המסקרובסקה".

המרגל היהודי 

ריכרד יוסף קאודר המרגל היהודי הגדול ביותר של כל הזמנים נשאר עד היום בגדר איש מיסתורין מוחלט ורק פרטים מועטים ידועים עליו. הנסתר רב בהרבה מהנגלה.בתור דוגמה אחת מני רבות: רק שני צילומים שלו ידועים. הוא גם עשה ככל האפשר כדי לערפל את תולדות חייו ומסר על עצמו פרטים שבדיעבד התגלו כשקריים. 

ידוע שנולד בוינה בשנת 1900 וכי היה נשוי בשנות העשרים לצעירה יהודיה אוסטרית מבוגרת ממנו וכי הם התגרשו כעבור שלוש בשנים. לאחר מכן פרטי חייו לוטים בערפל וכנראה לא בכדי. לא ברור למשל, כיצד בדיוק  הגיע היהודי קאודר לעבוד בתפקיד חשוב בשירות המודיעין הנאצי. ידוע שעבד כעיתונאי ספורט בברלין ולאחר ה"אנשלוס" (כיבוש אוסטריה  בידי הנאצים) בשנת 1938 נמלט לבודפשט. בשנת 1940 הוא נפגש עם קולונל משירות המודיעין "האבוהר" שהציע לו הצעה מדהימה עבור יהודי, לעבוד עבור האבוהר ולרגל אצל הרוסים והבריטים. בתמורה הובטח לו שאנשי הגסטאפו לא יתנכלו לאימו שנשארה בוינה כבת ערובה בידי האבוהר.

מובן שאין לקחת סיפור זה כפשוטו. סביר להניח שהיה כאן הרבה יותר מכך, שהרי הנאצים לא היו משתמשים סתם כך ביהודי לתפקיד רגיש כל כך. זיו טל מעריך שהיתה אישיות בכירה כל שהיא במשטר הנאצי שלמעשה הייתה סוכנת כפולה של הסובייטים שהיא זאת שדאגה מאחורי הקלעים שהיהודי קאודר יקבל את הג'וב. זיו טל מעלה את ההשערה שאותה אישיות הייתה קורט יהנקה שהיה מידידיו של קאנאריס וגם עוזר ויועץ של וולטר שלנברג ראש שירות הביון המתחרה האס דה (שהוא זה שעצר את קאנאריס לאחר ניסיון ההתנקשות בהיטלר). לאחר המלחמה התקבלו דיווחים שיהנקה נרצח בידי הסובייטים למעשה ידיעות אחרות מראות שהוא נשאר בחיים והמשיך לעבוד בשירות הרוסים.

אם השערתו של זיו טל נכונה כי אז סביר להניח שקאודר היה סוכן שאומן במיוחד עבור הסובייטים במבצע הונאה מתוחכם ומדהים להכניס סוכן כפול לשירות הנאצים. אמנם לא ברור כלל וכלל מדוע הסובייטים בחרו בסוכן יהודי דווקא שהיה נמצא בסכנה כפולה ומכופלת של עקב גילוי על ידי הנאצים בהשוואה לסוכן כפול רגיל. ניתן לנחש שהסיבה היא שהיו לו כישורים מעולים כל כך כסוכן, שהסובייטים החליטו שאחרי הכל רק הוא האיש המתאים למשימה.
 
תהיה הסיבה האמיתית אשר תהיה קציני האבוהר לקחו את קאודר ותחת זהותם ציידו אותו בזהות חדשה של פריץ קלט ושלחו אותו לבולגריה לאסוף מידע על שדות התעופה וחיל האוויר הבולגרי. קלט מילא את משימתו בהצלחה גדולה וחזר מבולגריה לאחר שהקים שם רשת ריגול שלמה. זה שיכנע את הנאצים שהאיש אכן מסוגל למלא בהצלחה משימות ריגול מסובכות והם הטילו עליו משימה לאסוף מידע על הנעשה ברוסיה ובמזרח התיכון במסגרת שתי רשתות ריגול נפרדות שהוא יעמוד בראשן. נקבע שכל מה שאסף על רוסיה יקבל את השם הקוד "מקס" וכל המידע על המזרח התיכון (בעיקר תנועות של הצבא הבריטי) יקבל את שם הקוד "מוריץ". השמות היו בהשראת ספר הילדים המפורסם של ויליאם בוש מקס ומוריץ על שני נערים קונדסים ואכזריים שמתים לבסוף מוות אכזרי במיוחד; ספר שעל פי הדיווחים היה חביב במיוחד על היטלר ותמיד היה מונח ליד מיטתו.

קלאט- קאודר עבר הכשרה קצרה בנושאי מודיעין צבאי והפעלת רדיו מוצפן. היה עליו לאסוף קבוצות של  סוכנים שהיו אמורים להפעיל מכשירים מתוככי רוסיה, אוקראינה והמזרח התיכון ולשלוח אליו מידע בעל חשיבות צבאית. על קלט היה לרכז את המידע ולשדר אותו ממשרד בסופיה בבולגריה אל מטה האבוהר בוינה. קאודר אכן אירגן בתוך זמן קצר עד להדהים רשת של מרגלים שהחלה לפעול בקיץ 1940 והעבירה אליו כמות עצומה של מידע. קאודר עמד בסופיה תחת פיקוחו של על קצין מודיעין של חיל האוויר הגרמני  אוטו ואגנר, שקיבל את הכינוי "דאליוס".

אבל השאלה למי בעצם קאודר נאמן לא הפסיקה להטריד את הנאצים ולא בכדי שהרי היה כאן יהודי שפעל לכאורה כנגד בני עמו. הם חשדו כל הזמן שקאודר מבצע כנגדם פעולות הונאה מתוחכמות ושהוא משחק משחק כפול (כפי שאכן היה). אך למרות כל מאמציהם הם לא הצליחו להוכיח זאת.  כל רגע היה כפסע בינו ובין חיסול אך הוא הצליח לשכנע את הגרמנים שהוא אינו אלא יהודי רודף בצע מושחת וחסר מעצורים; שהוא קפיטליסט, בורגני מנוול שמכר את נשמתו לכל המרבה במחיר; שהוא ההתגלמות של הסטריאוטיפ היהודי בעיניהם ודווקא משום כך נטו להאמין לו שהוא אכן בוגד ללא נקיפות מצפון בבני עמו. גם אהבתו לאימו בת הערובה בווינה שימשה הוכחה לאמינותו. חוץ מזה הגרמנים היו זקוקים נואשות למידע טוב על עומקי רוסיה והמידע שאותו הביא קאודר התגלה תמיד כמידע טוב. לפחות עד לנקודה מסויימת. למרות מאמצים רבים ולמרות בדיקות אמינות קבועות הגרמנים מעולם לא הצליחו להוכיח שהמידע שהוא מקבל הוא איזה סוג של הונאה. נהפוך הוא. לא משנה כמה ווגנר הנציג הגרמני החשדני מאוד עקב אחרי קאודר, ולמרות מאמצים רבים הוא מעולם לא הצליח להוכיח שקאודר עוסק במשחק כפול. הגרמנים בדקו שוב ושוב את אמינותו של קאודר והצמידו לו סוכנים שתפקידם היה לעקוב אחריו ללא הרף אך הם לא מצאו דבר כנגד קאודר.

היהודי אף העז להתווכח עם הגרמנים שגילו יותר ויותר שהם זקוקים נואשות לו ולמידע שסיפק ולכן לא חיסלו אותו. ערכו בעינהם רק הלך וגדל כל הזמן. קאודר מצידו הקפיד מאוד לא לגלות את זהות מקורותיו שכן זה עלול היה להביא להפסקת נחיצותו לנאצים. והוא שלח הרבה מידע מאמצע 1941 עד 1945 קאודר שידר כמעט מידי יום מידע חשוב לגרמנים. היהודי שפעל ממשרד קטן בסופיה הפך לאחד הסוכנים החשובים ביותר של הנאצים. רוב השידורים  אגב היו מרשת מקס (כ-3,000) ורק כ-1,000 היו מרשת מוריץ. ברור שמקס היתה החשובה בין השתים.

המרגל ששינה את פני המלחמה.

בשלב מסויים הביא קאודר לשינוי דרמטי במלחמה. רשת "מקס" שלו הזינה את הגרמנים בדיסאינפורמציה שמטרתה הייתה להראות לגרמנים שהרוסים סובלים ממחסור גודל והולך בכוח אדם. כל הבדיקות הגרמניות באיזורי קרב שונים כמו ליד מוסקווה הראו שהדיווחים של מקס אמינים. הגרמנים נוכחו לדעת שהמקורות של "מקס" טובים, מפוזרים במקומות הנכונים ומעבירים דיווחי אמת. אמנם  במקרים רבים מאוד דיווחים אלו התגלו בדרך כלל רק כשמאוחר היה מדי לנצל אותם צבאית. אבל הגרמנים היו שבעי רצון מכך שהדיווחים שהם מקבלים על פעולות רוסיות תמיד מתגלים כנכונים גם אם משום מה הם מגיעים קצת מאוחר מידי מכדי שאפשר יהיה לנצל אותם. וכמובן בין הדיווחים האמיתיים שולב פה ושם מידע שקרי אך כמעט בלתי אפשרי היה לזהות אותו בין שפע המידע.

רשת "מקס" ביססה את מעמדה. הגרמנים קיבלו ממנה מידע ונחלו הצלחות שלכאורה ולעיתים באמת התבססו על מידע זה. ביולי 1942 הרשת העבירה מידע רב ערך על מתקפה סובייטית הצפויה באיזור ריז'ב. הגרמנים שנערכו מראש הודות למידע של מקס היכו בצבא האדום והרוסים איבדו כ-193 אלף איש בקרב. תבוסה גדולה וכעת נראה מקס כמקור אמין מעבר לכל ספק. החשדות הגרמניים לגביו הושתקו שהרי לא יתכן שהסובייטים יפסידו במכוון בקרב גדול כל כך למען אמינותו של מקור ריגול. אולם נראה שזאת בדיוק מה שהסובייטים עשו. וכעת החלה מקס לדווח שהרוסים נחושים בדעתם שעיר בשם סטאלינגראד לא תיכבש ויהי מה. אותה סטלינגרד התברר לגרמנים, הייתה עיר תעשיה קטנה ונידחת, רוב האנשים בגרמניה ובממשלה הנאצית (כולל כנראה היטלר עצמו) לא שמעו עליה עד אז מעולם והיא הייתה חסרת כל חשיבות אסטרטגית עבורם.

התוכנית הצבאית המקורית של הגרמנים הייתה להתקדם במהירות אל הקוקאז ומקורות הנפט שבו שהיו חשובים לעין ערוך מאותה עיר נידחת. אבל "מקס" דיווחה שוב ושוב על הוראה חשובה של סטלין: "יש לאחוז בסטלינגראד בכל מחיר. זה הקרב המכריע. אם נאבד גם את סטלינגרד, המלחמה כולה אבודה".  הגרמנים לא הבינו בתחילה מדוע אותה סטלינגרד היא כה חשובה, לאחר בדיקה הם גילו שבעיר זאת היה סטלין עצמו המפקד הצבאי בתקופת המהפכה הבולשביקית, כאשר נקראה "צאריצין", וכי יש לה חשיבות אישית עצומה עבורו שהיא כעת כפולה ומכופלת מאחר שכיום העיר נקראת  על שמו.  סיבות  סמליות שאותן אדולף היטלר יכול היה להבין היטב.

כעת החליט היטלר שמאחר וסטלינגרד היא כה חשובה לסטלין ולסובייטים מסיבות סמליות כפי שהוסבר  שוב ושוב במסרים של רשת "מקס"  כי אז הוא חייב לכבוש אותה ויהי מה ובכך להשפיל את סטלין עד עפר. השידורים של רשת מקס גרמו לגרמנים להאמין שכיבוש אותה עיר תפורר סופית את ההתנגדות הרוסית. הקוקאז ושדות הנפט היקרים מפז  שבו יכולים לחכות. סטלינגרד קודמת לכל. וכך הסוכן היהודי קאודר פיתה את הגרמנים לעצור את הוורמאכט, להעסיק אותו ולבסוף לקבור אותו במצור ארוך על סטלינגרד.

הסובייטים מצידם  ביצעו בשטח כל הזמן פעולות פיזיות שהראו לגרמנים שבעיניהם הקרב על סטלינגרד הוא אכן מכריע ובכך אישרו את דיווחיו של מקס כשהזרימו עוד ועוד כוחות לסטלינגראד. בסטלינגרד התפתח מאבק אכזרי ביותר מבית לבית שבסופו כותר הצבא הגרמני ונשבה ובכך התחולל המפנה הגדול ביותר בתולדות המלחמה. הצבא של המפקד הגרמני פאולוס שכלל כרבע מליון איש כותר והוכנע ומפקדו נשבה. במקביל הקימו הסובייטים גם רשת של "מקס דרום" שבראשה עמד אחד דמיאנוב שהציג את עצמו כפרו גרמני והיה למעשה סוכן סובייטי. גם הוא כמו קלט העביר מידע לגרמנים וכמו אצל קלט זה היה מידע שאותו העבירו הסובייטים ודיווחי האחד תמכו באמינות השני. אם לאחר המלחמה הודו הרוסים בהונאה של דמיאנוב הרי הם תמיד התכחשו לקאודר מסיבותיהם שלהם. במקביל גם רשת "מוריץ" העבירה מידע חשוב מהמזרח התיכון על הפעילות הבריטית לכאורה דרך מקורות תורכיים. הבריטים שהיו מודעים היטב לדיווחי הרשת, לא הצליחו מעולם לגלות מהו מקור המידע למרות חיפושים אובססיביים. היום אנחנו יודעים שככל הנראה המקורות האמיתיים היו חמשת הסוכנים הסובייטיים שנשתלו בלב שירותי המודיעין באנגליה – קים  פילבי ועמיתיו.

רק בשיא הקרבות בסטלינגרד, בדצמבר 1942, הפסיקו הגרמנים פתאום למשך חודש שלם לקבל ידיעות ממוריץ במזרח התיכון. הסיבה הייתה שהסובייטים שהיו עסוקים מידי בסטלינגרד ולא יכלו כנראה להתפנות להעברת מידע גם מהמזרח התיכון. אבל לבסוף הביסו את הארמיות הגרמניות ויכלו להתפנות להעברת המידע לקאודר ולנאצים גם מהמזרח התיכון. קאודר ניהל לבדו פעילות ענפה ביותר כמו הפעלת שתי רשתות ריגול בשתי חזיתות שונות וכל זאת ממשרד בסופיה כשהוא צריך להביא מידע איכותי ואמין שיעבור את הבדיקות החשדניות מאוד של הגרמנים ולא היה מחוסל. בשנת 1941 הוא העביר 1,000 הודעות ובשנת 1942 3,000 הודעות ורובן נבדקו ונמצאו כטובות. על כל פגישה הוא היה חייב להיזהר בכל מילה שהוציא מפיו ולא היה לו עם מי לחלוק את מצבו ולהתייעץ אבל איך שהוא הוא הצליח לעשות זאת.

בנתיים ככל שהתחזקו הניצחונות הסובייטיים כנגד הגרמניים וגרמנייה החלה לסגת  שוב גברו החשדות הנאציים כנגד קאודר. המפקד הגרמני ואגנר חשד בו תמיד והצר את צעדיו. הוא היה משוכנע שלא יתכן שאדם אחד מפעיל שתי רשתות ריגול בהיקפים כה גדולים וכי הוא חייב להיות סוכן כפול. הוא פנה למפקדו קנאריס והציג לפניו את חשדותיו אך קאנאריס לא התרשם כלל. בכל אופן הוא שלח קצין גרמני שיחקור את הפרשה. אותו קצין ניהל מעקבים בלתי פוסקים אחר קאודר וידידיו וחקר אותו ללא סוף. הוא הגיע למסקנה שהרשת היא תרמית רוסית או בריטית והעביר זאת לקאנאריס. אך משום מה זה לא התרשם. קנאריס קבע שאין להפריע לקאודר, הוא מספק מידע טוב ואין להרוס את הרשת שלו.

נשאלת השאלה האם קנאריס אכן הלך שולל על ידי קאודר או שידע כל הזמן שיתכן וזאת תרמית רוסית?  קשה כבר לדעת היום, קנאריס היה איש מודיעין מצטיין, אך שנאתו לסובייטים הייתה רק שנייה לתיאוב שפיתח כלפי הפיהרר ומשטרו. ייתכן מאוד שקאנריס ידע כל הזמן שקאודר הוא סוכן כפול סובייטי והעדיף להעלים עין. בכל אופן אם הוא הלך שולל הוא לא היה יוצא דופן. כל הממונים הנאציים הלכו בסופו של דבר שולל. הקצין הממונה רדוויץ סיפר כי הוא בדק בקפדנות 51 דיווחים של קאודר ורק ארבעה מהם נמצאו לא מדויקים ולא היה בהם כל ניסיון להונאה. כתוצאה בשנת 1943 הגרמנים במחווה לקאודר איפשרו לאימו לעבור לבודפסט לגור עימו.
 
גם וולטר שלנברג יריבו של קנאריס שהביא לחיסולו היה משוכנע באמינותו של קאודר ומרוצה מאוד מפעילותו. הוא כתב בזיכרונותיו לאחר המלחמה
"משרד קטן של שני אנשים עם מערכת יעילה מאורגנת ומסודרת למופת הצליח היהודי הזה להביא לנו מידע חיוני באמצעות קשרים מיוחדים וענפים במפקדה העליונה. בחזית הרוסית העריכו את הדוחות שלו כטובים ביותר והמתינו להם בדריכות. הוא היה מסוגל לדווח לנו על מהלכים אסטרטגיים מחד ופרטים מדויקים על תנועת הכוחות בכל רחבי החזית הרוסית מאידך. היו פעמים שהדיווחים שלו הגיעו שבוע ויותר לפני האירועים וכך נתנו לנו זמן להתארגן". שלנברג ממשיך ומציין: "צריך הייתי להילחם כאריה כדי להגן עליו מפני כולם גם  קלטנברונר וגם מולר ראש הגסטאפו נהגו להקניט אותי בכל יום תוך שהם שואלים מה עם היהודי. הם רצו את ראשו לא רק בגלל היותו יהודי אלא גם משום שחזרו וטענו שכל זה לא אמיתי והיהודי הוא מרגל של הרוסים. הגנתי עליו בכל כוחי".  

שלנברג בכל אופן היה חשדן גם הוא ונעזר במומחים כדי לבדוק את אמינותו של קאודר. הוא והמומחים הגיעו למסקנה שכל מה שהיהודי רצה היה רק להרוויח כסף ולהישאר בחיים. המפקד הנאצי גודריאן אבי תורת לוחמת הבזק של הנאצים בדק את תיק קאודר לפרטיו והודיע כי לאחר שלמד את כל הפרטים הגיע למסקנה שיהיה זה פשע לסגור את הרשת של קאודר. הבריטים מצידם הגיעו למסקנה שהרשת של מקס ומוריץ היא כולה הונאה רוסית מאחר שמסרו עליה ועל פעילים בתוכה לרוסים ואלה לא עשו דבר כדי לעצור את אותם פעילים.
 
קאודר מצידו ידע שחושדים בו כל הזמן והוא יכול היה לברוח על נפשו כשהחזית הגרמנית התמוטטה, במיוחד שאימו נפטרה ושוב לא היה צריך לדאוג לה. אבל הוא לא ברח עד סוף המלחמה - הרוסים עדיין היו זקוקים לו. בשנת 1944 פעילותו הגיעה לשיאה והוא העביר לנאצים יותר מ-4,500 הודעות. הרשת שלו העסיקה אז כמעט 590 מקבלי משכורות, חלקם יהודים שהוא למעשה הציל את חייהם. בנתיים קאנאריס נלכד כחלק מהקשר נגד היטלר עונה ונתלה על מיתר של פסנתר. אבל קאודר לא הפסיק לעבוד ולשלוח מידע לגרמנים. רק בפברואר 1945 הפסיקו הרשתות מקס ומוריץ לשדר.

בנתיים המלחמה התקרבה לסיומה וגרמניה נכבשה ושוב לא היה צורך בהונאה של מקס ומוריץ. לאחר סיום  המלחמה חזר קאדר לאוסטריה שם נלכד בידי האמריקנים שידעו כי בידיהם נמצא המרגל הגדול ביותר של הנאצים כנגד הרוסים, וחקרו אותו ארוכות. בנתיים הרוסים איתרו גם הם את קאודר ונמצאו בעקבותיו. ואז אירע אירוע מדהים: ב-20 ביוני 1946 הסוכן המיוחד ג'ורג' מילובונוביץ שגר בדירה עם קאודר הנחקר  הפעיל את מערכת ההזעקה של הבניין שבו הוחזק קאודר. שני הסוכנים שגרו בדירה למעלה מיהרו באקדחים שלופים במדרגות. הם מצאו שבפתח הדירה בה התגוררו קאודר ומילובונוביץ עומדים שני אישים האחד לבוש מדים של משטרה צבאית אמריקנית והשני בלבוש אזרחי. חשדם של הסוכנים האמריקניים התעורר מיד ותגבורת שהגיעה מהמפקדה האמריקנית אסרה אנשים אלה ועוד שני אנשים שהמתינו בחוץ עם ג'יפ צבאי אמריקני, כנראה גנוב, ומשאית קטנה ובה שטיח. התברר שאנשים האלה היו סוכנים רוסיים שהתחפשו במדים של הצבא האמריקני וניסו לחטוף את קאודר לגלגל אותו  כפות בתוך בשטיח ולהעביר אותו לצד הרוסי של אוסטריה.

הארבעה נאסרו והתברר שהאיש הלבוש במדים של שוטר צבאי אמריקני הוא קצין רוסי מאיור יבגני רוסטאקוב שתפקידו היה בכלל לטפל בעקורים חסרי הבית. האיש שתק וסירב להסביר מדוע לבש מדים של שוטר צבאי אמריקני. גם האחרים שתקו. האמריקנים השתוללו מזעם והודיעו שכל הקבוצה הזאת ושאר האנשים שעבדו עם רוסטאקוב  תגורש מהאזור האמריקני ויאסר עליה להיכנס אליו יותר. גנרל קייס צעק בזעם באוזני הרוסים: "לא ייתכן שאנשי צבא רוסיים שתפקידם לטפל באזרחים חסרי בית יתחזו וילבשו מדים של אמריקנים וינסו לחטוף אנשים". המרשל הרוסי שהגיב על כך טען שאין לו מושג על מה מדובר וכי הוא יחקור את העניין. 

אחרי כמה ימים הם הועברו אל הסובייטים: המשלחת הרוסית "הפושעת" נלקחה חזרה לבית המלון שלה אספה את כל חפציה ובשיירה מלווה במשטרה צבאית אמריקנית הובלו עד לגבול הרוסי שם נמסרו לידי  המשטרה הצבאית הרוסית. שוטרים צבאים רוסיים הורידו את הארבעה מהרכב בדקירות כידונים מאחוריהם אל משאית גדולה שחיכתה להם. והארבעה נעלמו. אחרי יומיים חזר המרשל הרוסי עם התשובות. הוא טען  שאותם אנשים בראשותו של רוסטקוב פעלו "על דעת עצמם" והם יועמדו לדין על מעשיהם. הרוסים התנצלו על התקרית  והבטיחו שמעשים כאלה לא יישנו.

ניסיון החטיפה יוצא הדופן העלה מאוד את ערכו של קאודר בעיני האמריקנים. הרי אם הרוסים היו מוכנים לבצע פעולה כזאת על מנת להשיגו ברור שהחזיק במידע רב ערך מאוד. ייתכן שנסיון החטיפה היה אמיתי ובוצע על מנת להגן על המפעילים הסובייטיים של קאודר ודרכם על סוכנים כמו קים פילבי באנגליה, ולמנוע את חשיפת העובדה שהרשתות מקס ומוריץ היו כל הזמן מבצע הונאה סובייטי. אבל ייתכן גם שהייתה מבויימת ונועדה רק לחזק את האמון של החוקרים האמריקניים במה שקאודר ימסור להם. עד כמה שידוע הרוסים לא ניסו יותר לחטוף את קאודר. 

בחקירתו מסר קאודר פרטים שונים על חייו ועל פעילותו. אבל האמריקנים התקשו להחליט האם אכן מדובר בסוכן כפול שעבד כל הזמן בשירות הסובייטים או שהיה סוכן משולש שמכר ידיעות לכל מי ששילם. הם ציינו שבכל מקרה המדובר באדם אינטליגנטי ביותר בעל יכולת להתאים את עצמו במהירות לסיטואציות משתנות שמבין היטב את עולם הריגול ושוחה בו כדג במים. בחקירה שלו חזר קאודר כל הזמן על המנטרה הקבועה, "אני בסך הכל רציתי להישאר בחיים. הם נתנו לי את המידע תמורת כסף". לבסוף שוחרר.

האמריקנים בכל אופן רצו רשת כמו מקס שתפעל כנגד הסובייטים והטילו על הנאצי לשעבר קולונל גאהלן להקים אותה. גאהלן אגב היכיר היטב את רשת מקס והיה משוכנע כנראה עד מותו שזה היה סיפור הצלחה גרמני. הוא הבטיח לאלן דאלאס האמריקני להקים רשת מקבילה למקס. לרוב הוא נכשל בפעולותיו ולא הביא שום מידע חשוב למרות שקיבל סכומי כסף עצומים למימונם.

ריכרד קאודר צץ שוב בצ'כיה בדצמבר 1947 הוא תיאם ביחד עם קצין צעיר בשם רוברט מקסוול מפגשים בין אהוד אבריאל מארץ ישראל ובין בכירי הקומוניסטים הצ'כים בשירותי הביון של צ'כוסלובקיה שאותם הכיר היטב. הודות לקאודר נרקמה עיסקה הנשק הצ'כית שאפשרה לישוב בארץ ישראל לנצח במלחמה ולמעשה הצילה אותו  וזאת כנגד עמדת ברית המועצות. הודות לעייסקה היה לכל לוחם יהודי רובה אישי.קאודר תרם תרומה עצומה למדינת ישראל הצעירה. הוא חזר והופיע ע ב-1952 ושוב ב-1964 בכל פעם הוא ניסה לשכנע את האמריקנים ביכולתו להקים רשת ריגול בתוככי ברית המועצות. בכל פעם האמריקנים סירבו ומן הסתם בצדק. קאודר ככל הנראה נשאר סוכן סובייטי והיה פועל שוב כסוכן כפול. לאחר מכן נעלמו עקבותיו.  אמנם הרוסים עד היום מסרבים להודות בכל קשר שלהם איתו אולם רמזים שונים מראים שאכן הוא היה סוכן שלהם.

אברהם זיו טל מחבר הספר אינו היסטוריון מקצועי. הוא היה בעברו ראש לישכה של  האלוף יקותיאל אדם ז"ל שנפל בלבנון. לאחר מכן נודע דווקא כאיש מכירות המתמחה במערכות למידה מרחוק והיה בין השאר איש מכירות מרכזי של חברת הלוויין "גילת" זהו ספרו הראשון..
א.א.: איך הגעת לעסוק בנושא כזה ובאדם כזה שהוא רחוק כל כך מתחומי העיסוק הרגילים שלך במכירות? 

זיו טל: מתוך עניין אינטלקטואלי טהור. אני מוצא את עצמי בשנים האחרונות קורא שוב ושוב על השואה כדי להבין איך זה קרה והתפתחה בי תחושה שאנו עושים עוול בצורה שבה מתארים את היהודים כצאן לטבח והתמקדו רק בכמה אירועי גבורה ושכחו את כל השאר. ונורא הפריע לי שלוקחים ילדים לפולין לטיול  במחנות וחושבים שזה מספיק כדי להציג את השואה. חשבתי שאולי תפקידנו לתאר את סיפור השואה אחרת כדי שהנוער ידע שזה לא היה כל כך פשוט ש"הם כולם הלכו כצאן לטבח". טוב מותר להיות נאיבי. ואז עליתי על סיפור שנראה לי מעניין כשלמדתי על נושא ההתנהגות של בנות הברית בנושא היהודים בזמן השואה. התמקדתי אז ביוגוסלוויה וגיליתי שאצל האוסטשים הפשיסטים היוגוסלביים היו יהודים שהיו גרועים מאנטישמים ואפילו הייתה שם יכולת לתת תואר "ארים של כבוד" ליהודים ששיתפו עימם פעולה, וזה נראה לי משונה, אבל זאת רק הייתה ההתחלה במסע המחקר הארוך שלי.
 
וככל שהעמקתי וגיליתי עד כמה אני לא יודע. ואז עליתי על הסיפור של היהודי שהפעיל רשת ריגול עבור הנאצים בבלקן, בבולגריה. נדהמתי, החלטתי שאני חייב לדעת הכל על היהודי הזה ולהבין מדוע עשה את מה שעשה. ולאט לאט בהדרגה הבנתי שהוא לא שיתף פעולה עם הנאצים, ההפך, הוא תרם תרומה מכרעת לחיסולם. דיברתי עם היסטוריונים בארץ, אנשים כמו פרופסור שלמה אהרונסון. אהרונסון קרא לו משתף פעולה עם הנאצים. ו"בובה נאצית". אבל אני יודע שאהרונסון טועה קאודר לא היה בוגד. נהפוך הוא, האיש היה גיבור והחלטתי לעשות הכל כדי להוכיח זאת וכדי לחשוף אחת ולתמיד מי ומה הוא היה.
   
התחלתי לחקור את העניין לעומק. גיליתי שרק לאחרונה התחילו להיפתח תיקי השירותים החשאיים בבריטניה ובתוכם מצאתי טונות של חומר על קאודר וזה איפשר להתחיל מחקר כמו שצריך. והתחלתי לקרוא תיקים וראיתי שיש כאן סיפור אמיתי ומורכב.  התחלתי לקנות את התיקים מצולמים. קניתי עשרות תיקי חקירות של קאודר ואנשים אחרים שקשורים אליו  שנחקרו לעומק בידי הבריטים וחזרתי עם התיקים לארץ והבנתי מה היה שם וחזרתי לחפש ומצאתי גם אצל האמריקנים חומר. כך למשל יש באוניברסיטת קנזס מחלקה שמתמחה בהיסטוריה צבאית והתברר לי שיצא שם מחקר מעניין שעוסק בריגול הנגדי של סטלין ומצאתי גם ספר שיצא לאור ממש בשנה שעברה ושם תוארו שתי רשתות ריגול אחת של קאודר ושנייה של דמיאנוב הרוסי. הבנתי ששתי הרשתות קשורות זו לזו וגם האמריקנים חשדו בזה. יצרתי קשר עם המחבר והתברר שהוא בכיר בסי אי אי. וקשה להגיע אליו. אבל שלחתי לו שאלות והוא עזר לי המון בידע וגם בהצעות איפה כדאי לחפש ושקעתי בזה וזה ריתק אותי ועסקתי בזה במשך יותר משנה ולא תמיד ידעתי אם זה אמין או לא. לבסוף יצא הספר שלמיטב ידיעתי הוא הראשון שעוסק בפירוט בפרשה אפלה זאת של קאודר המרגל היהודי של הנאצים.

א.א.: מצאת קרובי משפחה שלו?

זיו טל: לא אם כי יש הרבה יהודים בצ'כיה בשם זה.

א.א.: הוא הציל יהודים?

זיו טל: הוא בחקירות מזכיר 74 שמות שעבדו ברשת מתוכם 12 לפחות היו יהודים. שהוא אומר במפורש שהוא הציל אותם. היה ד"ר הנס דויטש למשל שהיה עורך דין, היה חבר שלו מוינה שהוא הציל אותו והפך אותו למנהל משרד בסופיה. גרושתו של דויטש גם היא יהודיה הוא העביר אותה מוינה לבודפסט והפך אותה למזכירה. כך גם יהודים אחרים שהציל אותם בטענה שהוא זקוק להם ברשת והעסיק אותם במשרד. והוא אומר שאם הוא לא היה לוקח אותם הגסטאפו היה לוקח אותם. החוקרים לופטוס ואהרונס מדברים על עשרות יהודים שהיו ברשת. אני בכל אופן יודע בוודאות רק על 12 יהודים שהוא מזכיר את שמותיהם בחקירה שלו בידי האמריקנים..

א.א.: היו עוד יהודים שפעלו בשירות הנאצים? 

זיו טל: היו יהודים נוספים שהאבוהר שירות הריגול הגרמני  היפעיל  בידיעה שהם יהודים. גיליתי למשל  שבאוקטובר 1942 הם לקחו  14 יהודים בברלין והפכו  אותם לסוכנים והעבירו  אותם לבאזל וכל ה14  האלה ניצלו בלי שיבצעו פעולת  ריגול אמיתית.  כמה מהם אגב היו חברים של הגברת קאנאריס ואולי זאת הסיבה להצלתם. בכל מקרה אנשי האבואר היו צרכים להגן עליהם כל הזמן מפני חבריהם הנאצים שרצו לחסלם.

א.א.: מה אתה חושב עלה בגורלו של קאודר?

זיו טל: כפי שמצוין בספר עקבותיו נעלמו אחרי 1964. אני חושב שהוא נשאר במערב אירופה והפך לסוכן קומוניסטי. אבל הרוסים מתעלמים לחלוטין מקיומו ומסרבים בכל תוקף למסור עליו מידע כששואלים אותם עליו, וגם מסרבים להודות בכל קשר שלהם עימו, ואין לי מושג מדוע. נראה שמבחינתם הנושא של ריכרד קאודר עדיין נשאר בגדר חומר נפץ. יש רק  אזכור לראיון אחד שבו רומז קצין נ.ק.ו.ד  סובייטי שקאודר  אכן היה כל הזמן סוכן רוסי.  אגב כל פרשת ההפעלה שלו מזכירה מאוד את פרשת הפעלת ישראל בר שהיה מרקע דומה מאוד לזה של קאודר והגיע לישראל והפך למקורב לבן גוריון עד שנתפס כסוכן סובייטי.
 
 
פרופסור שלמה אהרונסון שגם הוא חקר את  הקריירה של קאודר אינו קונה את התיאוריה של זיו-טל.
אהרונסון: כתבתי ספר  בשם היטלר בעלות הברית והיהודים באנגלית שתורגם ויצא לאור בקרוב בעברית  ושם יש טיפול שלי בפרשת קאודר שמתבסס על מה שמצאתי בארכיונים כמו הארכיון הלאומי האמריקני ששם יש גם מסמכים של הבריטים על הפרשה. יש שם עדות של וולטר שלנברג שהיה למעשה הבוס שלו ושנחקר אחרי המלחמה בידי האמריקנים ודיבר על קאודר, וכן יש שם גם מברקים של קאודר שהוא כתב בתור סוכן והבריטים פיענחו ועברתי עליהם.

והרושם שלי מקאודר הוא שזה היה יהודי שהשתוקק מאוד להיות ארי ולהפוך לאחד מהנאצים ופעל ברוח זאת, כלומר בוגד ומשתף פעולה עם הנאצים. והוא באמת והביא להם לתועלת רבה עד שנודע להיטלר שהוא מעסיק יהודי וכמובן זה הרגיז אותו מאוד ושלנברג  נאלץ למסור אותו למודיעין ההונגרי אבל המשיך להשתמש בו תחת "כיסוי" כסוכן חשאי בהחלט היה לו משקל אבל יהדותו הייתה לרועץ. אבל אני רוצה לומר לך המברקים של קאודר לנאצים שקראתי הם פשוט קישקושים שאין הדעת סובלת אותם ומתקבל הרושם שגם הבריטים לא לקחו אותם ברצינות בכלל.

א.א.: אז למה הנאצים כל כך החשיבו אותו?

אהרונסון: לדעתי הנאצים לקחו אותו ברצינות כי הוא אמר להם בדיוק את מה שהם רצו לשמוע. לגבי הקונספציה שלהם. נראה לי שהדרג המדיני שלהם, כבר מראש, החליט מה שהוא רוצה לשמוע והמודיעין שלהם רק נועד לחזק את הקונספציות שלהם וקאודר ככל הנראה הבין טוב מאוד מה בדיוק הם רוצים לשמוע וכיוון בדיוק לנקודות המתאימות ביותר בכל שלב של המלחמה.

מצד שני אני בספק אם הוא היה סוכן סובייטי כפי שחושב זיו טל. אם הוא היה סוכן כל כך חשוב וכל כך מוצלח שלהם שממש ניצח עבורם את המלחמה כפי שהוא חושב, כי אז הסובייטים היו מכירים בו. יש להם הרגל לכבד אנשים שהביאו להם תועלת כזאת ולא להשאיר אותו לחקירה אמריקנית. הרוסים יודעים להעריך סוכנים ואם היה כל כך מוצלח היו נותנים לו דרגת קולונל ולא משאירים אותו תלוי באוויר לאחר המלחמה, כפי שקרה.
 
אלה טענותי ואינני רואה סיבה לשנותן. אגב הסיפור על קאודר ידוע כמובן מזה שנים רבות. החידוש אצל זיו טל שהוא טוען שהאיש הצליח להטעות את הגרמנים בצורה שהייתה פאטאלית מבחינתם. אבל, אם כך היה [הרי] לא נפתרה השאלה: למה הרוסים לא נתנו לו את הכבוד שהגיע לו באיש שניצח עבורם את המלחמה? 
 

האיש שהציל את מדינת ישראל הצעירה? 

חוקרי תולדות הביון המערבי ג'ון לופטוס (לשעבר חוקר פושעי מלחמה נאציים ממשרד המשפטים האמריקני  של פושעי מלחמה נאציים) ומרק אהרונס כתבו גם הם על קאודר בספרם THE SECRET WAR AGINST THE JEWS והם מוסיפים פרטים על קאודר שאינם נמצאים בספרו של זיו טל. לטענתם הנאצים ראו ברשת של קאודר רשת של "יהודים פשיסטיים" שמוכנים לרגל כנגד ברית מועצות וראו בהם כלי עזר חשוב במאבק כנגד הריגול הקומוניסטי. משום כך הנאצים היו מוכנים להתעלם מפקודה של היטלר עצמו שלא לתת ליהודים להיות מעורבים בריגול הנאצי. על פי לופטוס ואהרונס למעשה מדובר בעשרות יהודים "קומוניסטיים" שסיכנו את חייהם כנגד הנאצים ועל ידי המידע המזוייף שסיפקו להם נתנו לנאצים לחוש תחושת ביטחון שגויה לגבי הצלחותיהם ולגבי "חולשתם" של הסובייטים. אותה רשת סוכנים בראשותו של קאודר הכניסה את הנאצים לכמה מלכודות שהביאו לבסוף לתבוסתם הסופית על ידי המידע השגוי ששלחה להם. המלכודת הראשונה הייתה בסטלינגרד. המלכודת השנייה הייתה לשכנע את הנאצים לתקוף בקורסק ששם יחידות הטנקים של היטלר הושמדו בקרב אדיר מימדים על ידי כוחות סובייטיים שחיכו להם במארב. המלכודת השלישית הייתה לשכנע את הנאצים בשנת 1944 שהצבא האדום נמצא על סף ההתמוטטות בזמן שלאמיתו של דבר הסובייטים התכוננו למתקפה המאסיבית ביותר של המלחמה. 

לדברי לופטוס ואהרונס הרשת של קאודר גרמה לגרמנים יותר נזק מאשר כל שירותי הביון המערביים גם יחד. 70 אחוז מהדיוויזיות הגרמניות הושמדו במלחמה ברוסיה ולרשת של קאודר היה תפקיד מכריע בהצלחה הזאת. קאודר סייע לרוסים בצורה מכרעת להוליך שולל את הגרמנים ועיקר תרומתו באה לידי ביטוי בשלושת הקרבות הגדולים שבהם הובסו הגרמנים ובראשם סטלינגרד שלקאודר היה תפקיד מרכזי ב"הפניית" הנאצים דווקא לעיר לא חשובה זאת.

לטענת לופטוס ואהרונס  המסתמכת לדבריהם על מקורות בכירים בשירותי הריגול של ישראל שאת זהותם הם אינם חושפים, בסיום המלחמה הפך קאודר לסוכן ציוני. הוא סירב להצעה קומוניסטית בסיום המלחמה לקבל זהות חדשה של לוחם ביוגוסלביה בשירות האמריקנים. לטענתם קאודר טען שההונאה הזאת תיחשף מיד על ידי האמריקנים. לדברי לופטוס ואהרונס קאודר הוכה קשות על ידי האמריקנים בעת שחקרו אותו מאחר שסירב בתוקף לענות על שאלות שונות שנשאל על ידי החוקרים וזה הפך אותו למריר מאוד כנגדם. לכן הוא החליט לעבוד מעתה רק עבור הציונים  בארץ ישראל. לטענת המקורות הנ"ל קאודר חשף לבן גוריון את הסיפור על רשת מקס שנוהלה למעשה בשרות הסובייטים ובן גוריון השתמש בפרטים אלו כאמצעי לחץ על הסובייטים שלא היו מעוניינים שמידע זה ייחשף לאמריקנים. בן גוריון דרש בתמורה לשתיקתו הכרה סובייטית במדינת ישראל. לטענת מקורות אלו הסחיטה של בן גוריון אכן הצליחה להשפיע על המדיניות הסובייטית למשך זמן קצר לפחות והייתה אחת הסיבות לתמיכה המפתיעה של הסובייטים בהקמת מדינת ישראל.

על פי לופטוס ואהרונס קאודר סייע לקבוצת סוכני ביון ארץ ישראליים ולמליונר התקשורת לעתיד מקסוול ליצור קשרים עם ממשלת צ'כיה, קשרים שבוצעו דרך מקורות מקומיים מרשת "מקס" (שככל הנראה המשיכה לפעול גם אחרי המלחמה). אותם מקורות סייעו לאהוד אבריאל להיכנס לצ'כיה בדרכון שוויצרי והם אלה שסייעו למשלחת הרכש בביצוע העסקה. גם היסטוריונים בריטיים אגב מאשרים שעיסקת הנשק הצ'כית בוצעה בעזרת רשת "מקס". לופטוס ואהרונס טוענים שישראל החליטה להסתיר את חלקם של מקסוול וקאודר בביצוע העיסקה "מסיבות ברורות" בגירסאות הרשמיות של הפרשה. קאודר לפי מקורות אלו היה אחר כך במשך כמה שנים תחת איום הוצאה להורג בידי האמריקנים כראש רשת ריגול סובייטית אבל לבסוף שוחרר בפתאומיות כתוצאה מעזרה סודית על ידי קים פילבי וסוכנים כפולים אחרים בריגול הבריטי.

על פי לופטוס ואהרונס השתיקה הסובייטית לגבי רשת "מקס" ותפקידה בשירותם מוסברת בכך שלטענתם אלן דאלאס, ראש שירותי הביון האמריקניים, הכניס את הרשת לעבוד בשירות האמריקנים. ובכך הכניס סוכנים כפולים גם לשירותו וזה גם נזק רב גם למערב במזמן המלחמה הקרה. את זה הסובייטים מעדיפים שלא לחשוף.
א.א: אברהם זיו טל, אתה מכיר את המידע בספרם של לופטוס ואהרונס על קאודר, מדוע הרבה מזה אינו מופיע כלל בספרך על חייו?

זיו טל: משום שאין לי מושג כלל אם זה נכון או לא. אינני יודע אם קאודר אכן הפך לסוכן ציוני כפי שהם טוענים ואם כל הסיפור עם בן גוריון והמידע שלו על רשת מקס כאמצעי לחץ על הסובייטים הוא נכון. נכון הוא שגם לא ניסיתי לחקור ביסודיות את הנושא הזה. אני יכול להגיד לך שניהלתי הרבה שיחות טרנסאטלנטיות ארוכות עם ג'ון לופטוס בניסיון להבין מאיפה הוא קיבל את המידע הזה. לופטוס אמר לי שהיו להם שלושה מקורות שונים למידע על קאודר: מקור ישראלי (כנראה משירותי הביון של ישראל), מקור אמריקני ומקור בריטי. אבל לופטוס ואהרונס לא היו מוכנים לחשוף את שמות המקורות שלהם בלי הסכמתם.

לופטוס בכל אופן קבע שהוא משוכנע שהדיווחים האלה אמינים והרשה לי לצטט אותו ואת אהרונס בעניין הזה. אחר כך כשראיינתי את ההיסטוריון אורי מילשטיין שגם הוא חקר את הנושא של עיסקת הנשק הצ'כית וגם ראיין את אהוד אבריאל בנושא התברר שאין בידיו את הפרטים האלו על תפקידו של קאודר. אבל ייתכן גם שאבריאל לא ידע שקאודר עמד מאחורי עסקת הנשק, או שידע והעדיף שלא לספר למילשטיין. בכל אופן לופטוס הפנה את תשומת ליבי לדברי ההספד של ראש ממשלת ישראל יצחק שמיר בעת הלוויתו של רוברט מאקסוול בירושלים. שמיר ציין כי לעולם לא ידעו עד כמה עזר מאסקוול לישראל בשעתה הקשה ביותר. הוא ככל הנראה כיוון לאותה עסקת הנשק עם צ'כיה ומה שנכון למאקסוול נכון לא פחות לגבי קאודר.

א.א.: מה דעתך על לופטוס ואהרון וספרם? הם מקור אמין?

זיו-טל: כן לדעתי הם מקור אמין ביותר.

המשת"פים: יהודים בשירותו של היטלר
 
ריכרד קאודר לא היה המרגל היהודי היחיד שעבד בשירות הנאצים. ידועים עוד כמה מקרים כאלה אם כי בעלי הצלחה "פחותה". מיכאל בר זוהר מספר בספרו מזימה: סיפור המרגל היהודי של היטלר, את סיפורו של פאול ארנסאט פקנהיים, פטריוט יהודי גרמני שהוצא בידי קנאריס ממחנה דכאו ובעוד אימו מוחזקת כבת ערובה  להתנהגותו הטובה (כמו במקרה של קאודר) אומן לשרת כמרגל בארץ ישראל על מנת לעקוב אחרי פעילות הבריטים שם ולדווח לקנאריס למען המלחמה של רומל. הוא הוצנח בארץ ישראל אך נלכד מיד בידי הבריטים ככל הנראה משום שיריביו של קאנאריס לא היו מוכנים שיהודי יסייע לנאצים (קאודר אחד הספיק להם ככל הנראה). העבירו את המידע על הצניחה לבריטים ובכך סיכלו את תוכניתו של קאנריס. אותו פאקנהיים שרד במשך כמה שנים במחנות מעצר של הבריטים ולאחר שהשתחרר פרסם מותחני ריגול בגרמניה.

מקרה שני שעליו כתב הסופר אהרון אמיר, בספר הנבלים (תחת השם הבדוי "מיכאלה נדיבי"), היה פרשת ראובן שינצווייט סוחר קרקעות שנתגלה כמי שרצח את המהנדס יעקב צוואנגר. בשנת 1937 הוא נאסר ל-15 שנים ואחר כן שוחרר. בזמן משפט אייכמן נתגלו מסמכים שהראו ששינצוויט הנ"ל נפגש ביוזמתו עם אייכמן בשנות השלושים. הוא הציג את עצמו כנציג "ההגנה" והציע לו לרגל עבור הנאצים בארץ ישראל. הוא הציע לנאצים שהם ישכנעו יהודים לעלות לארץ ישראל ובתמורה "ההגנה" תעביר להם מידע. בדיווח של איכמן לממונים עליו נמסר שהמדובר בקצין בכיר של ההגנה שכדאי לבחון אותו. הוא קיבל אישור לבוא לבדוק את העניין מקרוב. אייכמן הגיע לחיפה ושהה שם 6 שעות. אותו שינצווייט נפגש עם אייכמן גם בקהיר. אך יש גירסה חלופית שלפיה שינצווייט היה סוכן בריטי דווקא. אמיר מספר שבבדיקה בארכיון ההגנה מצא שלא שמרו כל מסמכים על הפרשה, אולי משום שמישהו רצה להסתיר משהו בנושא. כמובן יש לזכור שגם ראשי הלחי יאיר שטרן ויצחק שמיר, שהיה אחר כך ראש ממשלת ישראל, היו מוכנים עוד בראשית שנות ה-40 לשתף פעולה עם הנאצים כנגד הבריטים וניסו לארגן עימם פגישות בנושא... כך שריכארד קאודר הסוכן היהודי של הנאצים לא היה היחיד.
א.א.: מה אתה מתכוון לכתוב בעתיד? 

זיו-טל: על נושא שהוא קצת קשור. הספר הבא שלי יעסוק במחקר באירגון ההברחה של הכנסייה הקתולית שאחד הבכירים בו היה האיש שלעתיד הפך להיות האפיפיור פאולוס השישי ושמיד לאחר מלחמת העולם היה אחראי להברחת פושעי מלחמה נאצים ואוסטרים מרובים ובהם אדולף אייכמן לארגנטינה.

א.א.: ולאחר כל המחקר הזה מה אתה חושב על רוברט קאודר?

זיו טל: האיש היה גיבור, גיבור שביצע גם מעשי בגידה אבל לא הייתה לו ברירה. הוא הציל בכוחות עצמו 12 יהודים ושינה את פני המלחמה עם ההונאה המתוחכמת שלו. הייתי רוצה שמדינת ישראל תיתן לריכרד קאודר את הכבוד ותכנה רחוב על שמו בישראל. מגיע לו. 
 
 

 


 

 
Bookmark and Share

 מפת העץ:
מסיפורי הדוד הנרי / רקוויאם לביג ג´ון  /  הנרי גלוקסמן  [04/11/2006 09:37:18] 
המרגל היהודי של הפיהרר  /  אלי אשד  [03/11/2006 20:20:13]  «- אתה כאן
 הספור מזכיר את "התזמורת האדומה"  /  שמעון מנדס  [04/11/2006 08:57:27] 
 רודולף אבל - הערה קטנה  /  אברשה  [04/11/2006 09:36:30] 
 תקון קטן להערה  /  שמעון מנדס  [04/11/2006 11:15:03] 
 אברשה טעות בידך: האמריקאים ידעו בדיוק מי הוא -  /  רפי אשכנזי  [04/11/2006 17:13:18] 
 ידעו שהוא מרגל אבל לא ידעו הרבה יותר  /  אברשה  [04/11/2006 17:31:56] 
 תוספת למנדס: "ראש התזמורת האדומה" לאופולד טראפר  /  רפי אשכנזי  [04/11/2006 17:10:24] 
 סליחה אבל זו הגזמה פראית.  /  אברשה  [04/11/2006 17:36:36] 
 אברשה, תלמד טוב על טראפר לפני שאתה פוטר אותו מיהדותו!  /  רפי אשכנזי  [05/11/2006 17:22:56] 
 הוא אכן היה יהודי  /  עמיש  [05/11/2006 21:57:57] 
 השלמות שלאחר ההוצאה לאור - הערות המחבר  /  אברשה  [04/11/2006 09:33:06] 
 לאשד, ישר כוח על המאמר היפה המעניין ואפילו מרגש!  /  רפי אשכנזי  [04/11/2006 10:50:45]  
 קנאת סופרים תרבה חכמה...  /  אברשה  [04/11/2006 12:03:09] 
 אברהם זיו-טל, ברוך בואך  /  רפי גטניו  [05/11/2006 10:52:25] 
 לא הבנתי על מה הפליאה  /  עמיש  [05/11/2006 21:59:56] 
עתונות טובה מהי ?  /   שמעון מנדס  [02/11/2006 20:34:25] 
דפי נחיתה   /   בניית אתריםבניית אתרים   /   הקמת פורוםהקמת פורום