רדיו יוּבל   רשימת דיוור תנאי שימוש (קולמוסנט ©) הרשמה עזרה מקלדת יוּבל

הנך מזוהה כ-    , להרשמה / התחברות לחץ כאן

תאריך: 29/09/2006 20:45:26
מאת:
 אלי אשד 
נושא: המשורר של יפו: על מנחם תלמי

 
המשורר של יפו: על מנחם תלמי
 

 
בשבוע שעבר יצאתי לסיור של המדריך דורון עוזר בעקבות "התמונות היפואיות" של מנחם תלמי. סיור שהתבצע מסביב לאיזור "השעון" במרכז יפו ובמהלכו סיפר המדריך על מקומות ואישים בתולדות חיי הפשע של העיר בעשרות השנים האחרונות, וליווה את הפרשיות בסיפור סיפורים (שאותם הוא יודע בעל פה!) של מנחם תלמי על עולם הפשע והג´מעה של יפו. כל סיפור סופר ליד המקום הספציפי שבו הוא מתרחש באיזור השעון הגדול של יפו. 
 
לאחרונה גם מוקרנים בטלוויזיה בערוצים שונים שידורים חוזרים של סדרת הטלוויזיה וותיקה ומוצלחת "תמונות יפואיות" על פי סיפורים אלו.
 
ואלו הן סיבות טובות לחזור ולהיזכר בסדרה זאת, ובסידרת הסיפורים הקלאסיים שעליהם היא מבוססת וביוצרם הסופר והעיתונאי מנחם תלמי.
 
לפני שהייתה סדרת הסופראנוס שהציגה את אנשי המאפיה בארה"ב כדמויות של אנשים רגילים כמוני וכמוך שבמקרה גם מכים ורוצחים אנשים על ימין ועל שמאל, הייתה סדרת "תמונות יפואיות" של מנחם תלמי על אנשים שעשו את אותו הדבר רק עם הרבה יותר הומור.  אמנם גם הוא לא היה הראשון בשטח זה. הרבה לפני מנחם תלמי היה דיימון רניון שתיאר בצורה דומה את פושעי ניו יורק על הסלנג המיוחד שלהם (שלא ברור עד כמה היה אמיתי ועד כמה הומצא כולו בידי ראניון) וזה הועבר לעברית בצורה מזהירה בידי המתרגם אליעזר כרמי  שיצר בתהליך עברית חדשה משלו כפי שעשה מאוחר יותר תלמי.

תלמי גם לא היה הראשון לתאר בצורה פופולארית "אנושית" את אנשי העולם התחתון של יפו. היה זה יגאל מוסינזון שהחל בתיאור יפו במחזות המפורסמים שלו "קזבלן" שהפך למחזמר קלאסי, "אלדוראדו" ובספרו חסמבה וילדי ההפקר (שכולם הוסרטו). אבל נראה שהמשורר האמיתי של  "הרוח היפואית", שסיפוריו משמשים עד היום כבסיס לטיולים מאורגנים בעיר זאת הוא מנחם תלמי. סגנונו המיוחד הפך גם למקור השראה לסופרים ועיתונאים אחרים שתיארו את יפו כמו אהרון בכר, עורך הדין-סופר צבי לידסקי וגם ליגאל מוסינזון עצמו בכמה מסיפוריו הקצרים שפורסמו בעיתון "לאישה".
 
"נפגשתי" במנחם תלמי לראשונה ב"משפט", שבו היינו שנינו מעורבים בבית ספר, כנגד ספרות הילדים העברית שבו ניטען שערכים שונים שהועברו בה כביכול הפכו את הילדים הקוראים לגזענים שונאי ערבים ואנטי מזרחיים וכי הסופרים בנוסח מנחם תלמי שימשו כלא יותר מסוכני תרבות של הממסד וכיוצא באלה טענות מגוחכות. מנחם תלמי עצמו לא הופיע שם אך נתן "עדות" מצולמת וקבע בעדותו כי איש לא אמר לו מעולם כיצד לכתוב ומעולם לא שאף לפתח בקוראיו ערכים של גזענות ותוקפנות, נהפוך הוא.  תוך כדי המשפט חשבתי לעצמי שהיה זה אירוני שדווקא מנחם תלמי מצא את עצמו "מואשם" באחריות ליצירת תפיסה צברית "גזענית", שהרי מי כמוהו פעל לתאר את העדות השונות והצבעוניות ובראש ובראשונה עדות המזרח בארץ, ביפו, וזאת תוך כדי סימפטיה והבנה רבה לאנשים אלו ודרך דיבורם המיוחד.
 
הכתב המשוטט
 
מנחם תלמי הוא עיתונאי ומספר עברי שנולד ברמת גן בשנת 1926. אביו היה סופר ועיתונאי גם הוא אפרים תלמי (1905-1982) ששימש בין השאר כעיתונאי הצבאי הראשון ובמשך 14 שנה היה העורך של מגזין הילדים "דבר לילדים" ופירסם בו סיפורים ושירים רבים. אפרים תלמי גם זכה בפרס יציב לספרות ילדים על תרומתו בתחום הספרות והעיתונאות לילדים. למנחם תלמי ולאביו היו תחומי עניין ופעילות משותפים והם יצרו שיתוף פעולה, של אב ובנו, ארוך שנים ונדיר ביותר בספרות העברית. ביחד השניים כתבו וערכו אנציקלופדיות, ספרי עזר ואנתולוגיות על ארץ ישראל, תולדותיה ונופיה וגם על תולדות הציונות, הישוב והמדינה.
 
מנחם תלמי עצמו היה חבר במחתרת ההגנה והשתתף במלחמת העצמאות בקרבות ירושלים ושער הגיא בשורות חטיבת גבעתי. אחר כך היה חבר במערכת העיתון הצבאי "במחנה" וכתב משוטט של "דבר השבוע" שהביא כתבות ורשימות על פינות נידחות שונות בארץ (כמו אביו לפניו באותו העיתון). במשך שנים היה כותב בולט וחבר במערכת "מעריב" ושם במקביל לכתבות על מקומות אקזוטיים ואנשים שונים ומשונים ברחבי הארץ, עסק גם בתיאור חיי העולם התחתון בעיר הגדולה. חלק גדול מספריו הראשונים התבטאו בעיסוק פטריוטי בפעולות המחתרת וצבא ההגנה לישראל במלחמות העצמאות ומבצע סיני.

ספרו הראשון היה "לחיות לחיות" - 13 סיפורים קצרים בעל רקע אוטנטי מאוד שמן הסתם התבססו על חוויותיו האישיות על רקע המאבק בבריטים ומלחמת השחרור. הספר לא היה שונה באופן בולט מספרי התקופה של אנשים כמו משה שמיר ויגאל מוסינזון. אלו היו סיפורים על טיפוסים אופייניים של לוחמים צעירים וותיקים; "צברים" פשוטים אוהבי ארצם שהוצגו על מעלותיהם וחולשותיהם ושמטרותיהם הפרטיות זהות כמעט תמיד ליעדיהם הלאומיים, בדומה למחבר שתיאר אותם. חלקם היו זיכרונות של מקרים מלפני המלחמה ואחריה שהמחבר היה עד להם. מה שאפיין במיוחד את הסיפורים היתה היכולת של המחבר להשתמש בדיאלוגים כתובים בשפה יומיומית טבעית, ולא נמלצת וגם בשפת הסלנג הצברית המובהקת שעד אז כמעט ולא הופיעה בספרות, מתובלת בביטויים עממים של עברית שבעל פה. הייתה כאן, אם נרצה, עבודת ההכנה לסלנג המיוחד שיצר בסיפורי יפו שלו שנים מאוחר יותר.
 
בין שאר הישגים, מנחם תלמי הוא הסופר הראשון והבולט ביותר שכתב על פרשת גילוי "דרך בורמה" ששברה את המצור הערבי על ירושלים. הוא כתב על כך בכמה ספרים, בצורות שונות כמו גם בצורה סיפורית. בספרו הראשון דרך בורמה, שאויר בידי נחום גוטמן, כסיפור הרפתקאות ובספרו לנוער הבחורים לא הכזיבו (המשך לספרו יחי האומץ ששולב עימו ביחד במהדורות מאוחרות). הוא כתב על כך גם בצורה תיעודית בספרים כמו שיירות באש וכך לחם ישראל. התיאור שלו על גילוי דרך בורמה בספרו הבחורים לא הכזיבו אף עובד לסיפור קומיקס בידי מרדכי אמיתי בעיתון דבר לילדים (בעת שזה נערך בידי אביו אפרים תלמי). משום מה לא ניתן שם קרדיט ליוצר הסיפור, ומנחם תלמי בעת שדיברתי איתו לא זכר כלל את קיומו של סיפור זה אם כי נראה שכתב לשבועון בתקופה שבה פורסם הסיפור.
 
תלמי חיבר גם סיפורי הרפתקאות רבים לילדים ולנוער שגיבוריהם היו תמיד נערים שוחרי הרפתקאות שהוצגו על מעלותיהם וחולשותיהם ודיברו בלשון טבעית ואמינה לבני גילם, שיעדם האישי זהה בדרך כלל עם צורכי האומה והאירועים הבדיוניים שבוצו אצלו לרוב בתוך רקע אותנטי מוכר היטב לקוראיו הצעירים. הכל מסכימים שספריו של תלמי היו ממיטב ספרות ההרפתקה לנוער של זמנו. אלו כללו את יחי האומץ (1951), סיפור על נערים בשנות השלושים שמגלים סליק של כלי נשק ומסייעים לאנשי ההגנה לשתק קן פורעים ערביים ולהשתתף בהגנת קיבוץ שכן. הוא כתב ספר המשך לספר זה הבחורים לא הכזיבו (1952) גיבורי הספר הקודם שהתבגרו משתתפים בהגנה על ירושלים הנצורה ומגלים אגב כך את דרך בורמה.

אחד מסיפוריו הידועים של תלמי לילדים על מלחמת העצמאות  הוא "טייס משנה פנג" על כלב זאב שמסר את נפשו על הצלת בעליו הטייס. הכלב "פנג" שהשתייך לטייסת בחיל האוויר הצעיר של 1948 ודבק יותר מכל בטייס בשם רוני וסייע לו בהטלת פצצות (!) . לימים נפגע מטוסו של רוני בעת טיסה מעל עיירה ערבית. הטייס וכלבו ניצלו איכשהו, אך הראשון איבד את הכרתו. הכלב הנאמן חפר בור באדמה, נכנס תחת גוף הטייס, הרים אותו על גבו ונשא אותו במלוא כובד משקלו עד קיבוץ בית הערבה. סמוך לקיבוץ, משלא הגיבו הטייס המעולף והכלב על דרישות השומרים להזדהות, הוא נורה למוות בידיהם. הטייס ניצל. הסיפור כולו פורסם לראשונה בשבועון "דבר לילדים " ולאחר מכן פורסם בקובץ הסיפורים ´בעוז רוחם ותורגם לשפות אחרות.

לאחר מכן עבר לכתב ספרי הרפתקאות מחיי הנוער במדינת ישראל אלו כללו את:
  • המטוס המריא בחצות (הוצאת עמיחי, 1955), צייר יוסי שטרן (פורסם במקור ב"דבר לילדים "). זהו סיפורם של שני נערים המסתננים למטוס לאנגליה ועוברים הרפתקה בלונדון.
  • הנזיר מאי האלמוגים (הוצאת עמיחי, 1954), צייר יוסי שטרן (פורסם במקור ב"דבר לילדים"). המשך של הספר הקודם שבו טייס נופל עם מטוסו מעבר לגבול ולאחר שהוא נחלץ מהשבי משתתף בהצלת חבריו.
(חלק גדול מספריו של תלמי לבני הנוער הופיעו כסדרות של שני ספרים).

הוא כתב עוד כמה ספרי הרפתקאות ידועים לנוער ובהם בולט אחד מספרי המדע הבדיוני המקוריים הראשונים בעברית תעלומת הצלחת המעופפת (1955). זהו סיפור על מפגש של נער ישראלי עם חייזר מכוכב הלכת נוגה, נסיעתו בצלחת מעופפת לכוכב נוגה שם הוא צופה בחייהם האוטופיים של אנשי הכוכב ובאולימפיאדה הבין כוכבית בינם ובין אנשי המאדים. כן כלולים בעלילה מפגשיו של הנער עם בני כוכבים אחרים כמו כוכב העצלנים ולבסוף חזרתו לכדור הארץ למציאות התל אביבית האפרורית. היה זה כנראה הסיפור הראשון שבו השתמשו במילה "חללית" (שמו של הסיפור בגירסה הראשונה שלו בהמשכים ב"דבר לילדים" בשנת 1954. המילה הומצאה רק זמן קצר לפני הפרסום על ידי אורי אבנרי באמצעות השבועון "העולם הזה".
 
בין ספריו של תלמי ישנם גם:
  • הכנופיה של חיימו (עמיחי, 1957), צייר גרשון גרא (פורסם במקור ב"דבר לילדים). זהו סיפור על נער בן מעברה נקלע לכנופיית נוער עבריין וחוזר למוטב בסיוע מדריכי גדנ"ע ומנסה להחזיר למוטב גם את חבריו. אם נרצה יש כאן רמז ראשון לנושאים של "תמונות יפואיות".
  • מכנסי עור היגואר (עמיחי, 1960), צייר אהרון אבדי (פורסם במקור ב"דבר לילדים "); סיפורם של זוג מכנסי עור העובר מיד ליד, מאדם לאדם, תוך כדי הרפתקות ואירועים, המתחוללים על פני יבשות אמריקה, אירופה ואסיה. זוג מכנסים אחד, שעבר עשרות בעלים - ספנים, טייסים, אסירי מחנות-הסגר נאציים, לוחמי מחתרת וחופש. זוג מכנסים שיצר עשרות סיפורים מרתקים של מאבק, מלחמות וידידות.
  • צוחק מי שצוחק אחרון (שרברק, 1969), צייר משה בן שאול, על שלושה נערים ופרופסור יהוידע השונמי השולט ב-28 שפות שהוא גם בקצין בכיר בצה"ל. הם יוצאים לחלץ במימי אשקלון מטמון ימי מימי שלטון התורכים בארץ שאותו הטמין סבו של הפרופסור ונופלים בשבי המצרים בימי מלחמת ששת הימים. הללו מסתבר הטמינו במקום נשק והם מעבירים את הפרופסור והנערים לכלא בעזה ממנו הם מצליחים לברוח ולהתחבר עם כוחות צה"ל בעת כיבוש עזה. תוך כדי הסיפור מציג תלמי לקוראים מידע רב על ימי שלטון התורכים ועל מעמד הסוחרים היהודים האמידים, סוחרי תבואה, של התקופה.
  • מרדף במדבר, (שרברק, 1970), צייר משה בן שאול. גיבורי הספר הקודם מוטלים בעת סופה לחוף ערב הסעודית ונאבקים להיחלץ משם בשלום. כנושא משני מספר תלמי את הסיפור של פרופסור יהודי מומר שניסה להקים במאה שעברה מדינה יהודית במדיין, בחוף הצפון מערבי של חצי האי ערב, שנים אחדות לפני שהרצל פרסם את תוכניתו. האיש בסיוע קצין פרוסי אסף יהודים נרדפים באירופה, אימן אותם וחישל אותם והוביל אותם למדיין אך תורכים מנעו ממנו להגשים את חלומו והאיש נעלם וחלומו נשכח. עד שתלמי העלה בו חיים מחדש.
  • ספרו האחרון היה ילדי הירקון, אייר דני קרמן (157 בסדרת דן חסכן, עם עובד, 1993) ואחד האחרונים בסדרה זו של 164 ספרים.  זה היה קובץ של 20 סיפורים נוסטלגיים על הירקון והילדים שלידו בימי התורכים והבריטים שחתם את הקריירה הספרותית של תלמי בשיבה נוסטלגית לימים ראשונים.  .

המבקרים שיבחו את סיפוריו של תלמי כספוגים באווירת הימים ההם, ימים של רעות וגבורה וכמעלים על נס את אומץ הלב המשרת מטרה נעלה. (וכמובן דווקא ערכים אלו הופכים את סיפוריו של תלמי למאוד "לא פוליטיקאלי קורקטיים" היום). 

הוא התבלט בקריירה שלו בשני סוגים לכאורה מנוגדים עד כמה שרק אפשר בכתבות וברשמי מסעות על פני הארץ המגלים אהבה רבה לנוף הארץ ישראלי. בין השאר היה מבקר מסעדות או יותר "סוקר מסעדות" שכן התפרסם לשימצה כמי שאינו אומר מילה רעה אחת על מסעדה שבה הוא מבקר דבר שהביא עליו התקפות קשות מצד מבקר מסעדות אחר רון מייברג.  הכתבות שלו על העיר תל אביב הן עדיין מעולות מסוגן ומלמדות רבות על השינויים שעברה עיר זו לאורך עשרות השנים שבהן סקר אותה תלמי. כפי שאפשר למשל לראות מהכתבה משנת 1972 על  הסרת עמודי החשמל של רחוב אבן גבירול בתל אביב בידי צבי אשד. 

הוא זכה בפרס למדן לספרות ילדים על בעוז רוחם ובשנת 1971 בפרס על שם וולטר שווימר לרפורטז´ה עיתונאית בשם "הייתי תיק בעיריית תל אביב" שהופיעה במעריב בתאריך 28.8.1970.  מבקרים טענו שבניגוד למתחרים יגאל מוסינזון ושרגא גפני כל ההרפתקאות שעוברות על גיבוריו הנערים של תלמי הן "בגדר הסביר והאמין" מאחר ולתלמי יש "חוש מידה ואיפוק המונע מימנו מלהיגרר להפרזה". טענה זאת לא הייתה מדויקת מאחר שגיבוריו הגיעו בין השאר לשבי המצרי בצוחק מי שצוחק אחרון ולמדיין שבמדבר סעודיה במרדף במדבר ועד לכוכב נוגה ומעבר לו בספר תעלומת הצלחת המעופפת. אבל נכון הוא שיותר מכל התפרסם תלמי כמי שנתן תמונה כביכול ריאליסטית ומדוייקת ביותר של העיר יפו ותושביה ועולם הפשע שבה - האנשים שהם כביכול מעבר ל"הרי החושך" עבור תושבי מרכז תל אביב מרחק 10 דקות נסיעה (אם אין פקקים) במכונית. 

יפו של מנחם תלמי

יש אולי משהו אירוני בכך שהסופר הפטריוט שהתפרסם תחילה בסיפוריו על חייהם וגבורתם של נערים צבריים אידיאליסטיים התפרסם יותר מכל בסיפורים על טיפוסים שהם בהחלט אינם מסוג הצברים המקובלים, שהם רחוקים מאוד מלהיות אידיאליסטים והם בכלל פושעים קשוחים. אבל בדרך כלל (אבל בהחלט לא תמיד) אלו "פושעים בעלי לב זהב" והסיפורים הוגדרו כ"אסופה צבעונית ותוססת" של "טיפוסים" בעלי עבר והווה, בעלי דעות שחוקות ומקוריות על החיים בכלל ועל בני האנוש בפרט. 
 
לאמיתו של דבר כבר קובץ הסיפורים הראשון שלו היה כתוב בסלנג הצברי. בסיפורי יפו יש לראות המשך טבעי וכמעט מתבקש של נטייתו זאת לתאר ולגם יצור את השפה שהאנשים מדברים בה ברחוב.
 
בשנות השישים החל תלמי ליצור מעין ז´אנר חדש: סיפורים כאילו מין החיים על המתרחש ברחוב ובשכונה, להציג בסיפוריו ישראלים מהעולם התחתון מוצגים בהומור שהפך לסמל ההיכר שלו כאילו "מבפנים", מנקודת מבט של "צופה משתתף". הוא החל בכך כאשר פירסם מפעם לפעם כתבות ב"מעריב" על דמויות ציוריות ביפו בסגנונו של דימון ראניון ודווקא כאן זכה להצלחה גדולה במיוחד. כתבות אלו שכאילו נכתבו מנקודת המבט של דמויות ציוריות במיוחד ברחוב ובשכונה היפואית זכו לכבוד (המפוקפק?) שכמה מהן הופיעו בהדפסה חוזרת במגזין ההומוריסטי הארוטי "גמד", אם כי לא ברור כלל אם היה זה ברשות או בידיעת המחבר. מערכת "גמד " תיארה אותו כך:  מנחם תלמי אינו רק כתב מוכשר, המטייל בארץ ומכיר כל פינה בה. הוא גם פיליטוניסט מחונן בתיאוריו בעיקר של "עמך", אנשים של יום –יום מהנים ביותר.  ובכך צדקו .

בשנות השבעים החלו הכתבות, סיפורים מסוג זה שרכשו לעצמם מבחר דמויות קבועות ומוכרות היטב לקוראים, להתפרסם דרך קבע במוסף "סוף שבוע" של מעריב בטור בשם "תמונות יפואיות". זהו אולי הטור המצליח והמפורסם ביותר שהופיע אי פעם במוסף זה. תלמי אסף את הסיפורים לא רק ביפו אלא גם במקומות "עממיים" אחרים כמו נמל אשדוד, נמל חיפה, חוף שמן ומקומות אחרים והלביש אותם על חבורת גיבוריו הקבועים לאחר עיצוב ספרותי בלשונו הייחודית. אלפי קוראים התמכרו אז לחבורת הגיבורים שהייתה כל כך שונה מגיבוריו הצברים הקודמים טיפוסים מסוגם של סלומון הגדול, ברכה אמובלנס, ג´מילי בעל המסעדה, חצ´ורה הזקנה הקשוחה מוריס היפה, מלאך המוות וכל השאר.

למעשה יצר כאן תלמי ז´אנר חדשני שתיאר טיפוסים אוטנטיים בחצר האחורית השונה של החברה הישראלית כמו שקודם לכן היה בין הראשונים שהציגו את הסלנג של הצברים אליהם השתייך בספרות היפה. כעת הוא התפרסם בשחזור העגה בסלנג המיוחד של טיפוסים אלה שאותו שומעים ברחוב אם כי לעיתים הסלנג היה כולו המצאתו הפרטית של תלמי עצמו. תלמי הביא בסיפורים בדיוניים גוזמאיים אלו את שפת השוק, צבעיה וההומור הססגוני שלה. מנחם תלמי התגלה בסיפורים אלה כבעל עין חדה ביותר החודרת לפינות רבות של החיים ובמיוחד לאפלות שבהן וגם כבעל כושר ביטוי מעורר קנאה ממש. זה העלה לא פעם גם את רשימותיו העיתונאיות לדרגת פרקי ספרות חדורי רוח שירה כמעט.
 
כל הסיפורים והרשימות שלו קובצו לבסוף בסדרת תמונות יפואיות, בת שישה ספרים שלמעשה המורכבת משתי תתי סדרות. שלושה מהספרים מתארים את עלילות ה"ג´מעה", חבורת בריונים ופושעים יפואיים קבועים החוזרים בסיפורים השונים שבראשם עומד סלומון הגדול.

שאר השלושה מתארים מונולוגים של מגוון טיפוסים שונים ומשונים ולא חוזרים על עצמם מאותו המיליה.  בספרים כשגבר היה גבר, הבונבונים הכי יפים ופעמיים תורכי מובאת שורה ארוכה של רשימות הומוריסטיות שבהם מצוירות בקווים חטופים דמויות של אנשים "מהעם" כפי שהם מתגלים לפני הקורא במונולוגים שלהם והפטפוט הזורם מעצמו בחופשיות ובטבעיות. תלמי הוכיח את עצמו כמי שיש לו עיין חדה ביותר ויכולת לחדור לשכבות חברה שונות מאוד מאלו שלו. הוא מגלה יחס חם ורחב אופקים גם לאנשים בעולם הפשע ולעולמם המיוחד. אוסף הטיפוסים הוא עשיר ומגוון אולם את הטון העיקרי נותנים בני עדות המזרח ונראה שכוונתו הייתה לאפשר לאנשי השוליים האלו לעלות על הבמה ולתת להם לראשונה לדבר ולהציג את עצמם. לעתים קרובות הסיפורים הם גם נוגעים מאוד אל הלב - איך שהוא יש נימה של עצב עם כל ההומור.

הוא סלל לעצמו דרך ייחודית במונולוגים העסיסיים שכביכול הקליט מתושבי בתי הקפה של יפו, באי השוק ומועדוני הלילה ושולי העולם התחתון, חובבי העסקים השחורים, הטיפה המרה, האישה היפה, האבטיח העסיסי הגבינה המלוחה והפיצוחים המסתובבים ברחובות יפו מסיחים עם אחרים ועם עצמם בעגה מיוחדת משלהם לשון שהיא ככל הנראה תערובת של עברית ערבית ומי יודע מה עוד. אנשים ולשון הרחוקים מרחק שנות אור מהכנסת, מהממשלה, מההסתדרות והאקדמיה, מהציונות ומארץ ישראל השלמה כל אותם נושאים שבהם עסק בספרים במדריכי הטיולים ובלקסיקונים "המכובדים" יותר שחיבר ביחד עם אביו.

את הספרים ליוו ציורים קריקטוריסטים מקסימים של זאב בשני הספרים הראשונים ושמואל כץ בכל השאר, שהוסיפו רבות לקיסמם ושהצליחו לבטא את אווירתה של יפו על סמטאותיה בתיה ושלל הטיפוסים המאכלסים אותה. כל טיפוס ואופיו אורח לבושו והבעת פניו כך שאנו לא רק שומעים את השיחות והקולות והדמויות אנו גם רואים אותם. 

תלמי כמעט, ולעיתים יותר מכמעט, מצליח לחבב עלינו את הדמויות האלה מהעולם התחתון שבחרו להם את הפשע כדרך חיים ומקצוע. הוא נותן לנו לעקוב אחרי סגנון דיבורם, אורח חייהם ומעשי הקונדס שלהם, הרפתקאותיהם הביזאריות מאוד, תאבונם שאינו יודע שובע וגרונם הניחר שתמיד זקוק למשקה.  עבריינים אלו הם אנשים כמעט חביבים גם משום שהפשיעה עבורם היא מעין ספורט עם כללים ברורים ביותר שיש בהם מותר ואסור. לא כמו חבורות הפושעים בימינו שאינם בוחלים באמצעים וכל דרך כשרה בעיניהם כדי להשיג את המטרה.

איך לקרוא לסיפורים האלו? הם אינם בדיוק פיליטונים וגם לא סאטירות ויש בהם מנה הגונה ביותר של פולקלור. אולי כדאי לקרוא להם "הומורסקות פולקלוריסטיות".

רבות מהרשימות של תלמי הומחזו למערכונים משעשעים בחוגי חובבים. ואחר כך הוסרטו לטלוויזיה לסדרה "תמונות יפואיות" .
 
ראיון עם מנחם תלמי

א. א.: מר תלמי איך הגעת לתחום העיתונאות והכתיבה?

תלמי: במידה רבה היה זה באשמתו של אבי.  הגעתי לעיתונאות אחרי שעבדתי כמה חודשים בחברת החשמל, אבל החלטתי שזה לא מתאים ועברתי לעיתונאות ובמידה רבה ב"אשמת" אבי אפרים תלמי שגם ניווט אותי לתחומים ספציפיים במקצוע זה שבהם עסקתי כל חיי. הוא היה נוהג לכתוב ב"דבר" רשימות "צבע" קצרות ואישיות שהיו מלאות פיוט וגדושות אהבת האדם והנוף והיה בהן חידוש מסוים בזמנן לגבי צורת הראייה ודרך הביטוי. היו אלה רשימות של מבט חטוף  צבעוני, רוויות תמימות והתפעמות. אלו היו רשימות על הירקון כשהיה עוד נהר, תיאור של שומר בכרמי ראשון לציון כשעוד היו שם כרמים ופרדסים, רשימה על רחוב של חול שהפך לעורק סואן, על יונה הדוגרת בין החרבות, על דקל השבוי בין חומות בטון ורשימות על סתם טיפוסים מעניינים בעיר ביום גשם תל אביבי או בבוקר אביב בכרמל. היום הן נראות כדבר של מה בכך אבל בזמנו רשימות אישיות כאלו היו חידוש גדול ודרמטי בעיתונות. ואני זוכר שהן הרשימו אותי מאוד. אחר כך אבי עבר לעסוק בכתבות צבאיות ולאחר מכן בתיאור פעולות הפיתוח הראשונות שנערכו במדינה כשמושג "פיתוח" עוד לא הפך למילה גסה והיה בו קסם של ראשונות. במקביל הוא תיאר את נופי הארץ ובגילוי פינות חבויות. הוא לא התבייש לאהוב את הכל במליצה כמעט שירית. ואת כל אלה זכרתי ותייקתי בקרבי. בבוא היום אזרתי אומץ והלכתי בעקבותיו. התחלתי לפסוע אחרי ציוני הדרך שהשאיר. אם כי ברור שפה ושם ערכתי קיצורי דרך וגם בררתי לי משעולים חדשים שהוא לא עבר בהם.  הוא אגב טען תמיד שהוא היה רווה נחת יותר אילו הייתי מחזיק בעת סופרים ולא בחרט עיתונאים אבל נראה לי שבסופו של דבר הוא היה מרוצה שהוא השאיר יורש בשבילים האהובים עליו שמשוטט בהם ומעלה אבק באותם מרחבים שאליהם היה קשור קשר אמיץ כל כך.
 
א. א.: כמה שנים עסקת בתחום זה?

תלמי: פירסמתי אלפי כתבות ב-40 שנות כתיבה התחלתי ב"דבר" ורוב חיי כתבתי ב"מעריב". הייתי מטייל גדול בארץ. הייתי "כתב משוטט" של מעריב, וכתבתי סיפורים שונים בהשראת הסיורים שלי ברחבי הארץ.
 
א. א.: עסקת רבות בספריך בפרשיית הדרך שנסללה על מנת לפרוץ את המצור על ירושלים במלחמת העצמאות. האם אתה המצאת את הכינוי "דרך בורמה" לדרך זאת?

תלמי: אני לא בטוח לחלוטין שדווקא אני המצאתי את השם "דרך בורמה". יכול מאוד להיות שזה הייתי אני אבל אולי זה היה מישהו אחר. בכנות אני כבר לא זוכר ומעדיף לא לקבוע את העניין במסמרות. בהחלט יכול להיות, וגם סביר, שכתבתי הראשון על דרך בורמה. אבל זה מעבר לכל ספק שאני פרסמתי את דרך בורמה יותר מכל אחד אחר.

א. א.: איך הגעת לכתוב ספרות לנוער? 

תלמי: הספרים הראשונים שלי לנוער יחי האומץ והבחורים לא הכזיבו שעסקו באותן הדמויות בשלבים שונים של חייהן בתקופת המחתרות ובתקופת הקרבות על ירושלים נכתבו בהשראת החוויות שלי כמפקד צעיר מן השפלה שהשתתף בהגנת ירושלים הנצורה.  שם פגשתי נערים צעירים בני שש עשרה ושבע עשרה וצעירים מכך בני ירושלים שהגנו על ביתם. לא פעם התפעלתי מאוד מעוז רוחם של הנערים הצעירים האלו שדומה היה שכלל לא נבהלו משריקת הכדורים והפגזים ואמרתי לעצמי: יום יבוא ואספר על נערים צעירים אלה ומעלליהם. אז בעת הקרבות נזרעו הזרעים לספרי הראשונים.

א. א.: מה הספר החביב עליך ביותר מאלו שכתבת לנוער?

תלמי: המטוס המריא בחצות שתיאר את הרפתקאותיהם של שני נערים שהתחבאו במטוס והגיעו לאנגליה. הספר היה מבוסס על הנסיעה הארוכה לאנגליה ועל ההתלהבות שלי מהביקור בארץ אחרת. אז כשכתבתי את הספר זה לא היה דבר פשוט בכלל לנסוע לחו"ל כמו שזה נראה היום. רוב האנשים בשנות החמישים כלל לא ביקרו בחו"ל. היום הספר נראה כאילו נכתב בעולם אחר. וכמובן ילדים לא יוכלו לעלות בהיחבא היום על מטוס עם כל הבדיקות הביטחוניות. עוד ספר שחיבבתי היה הכנופיה של חיימו שבו ניסיתי לצאת מ"הנישה" של מלחמת העצמאות שהפכתי למזוהה איתה בספרי וניסיתי לכתוב על משהו אחר, סוציאלי יותר. אז כתבתי שם על ילד שמסתבך עם כנופיית פושעים. סיפור שהיה ונשאר ריאליסטי מאוד.
 
א. א.: מי המאייר החביב עליך ביותר?

תלמי: יוסי שטרן היה הצייר החביב עלי בגלל סיגנון הציור והתפיסה המהירה שלו.
 
א. א.: למה הפסקת לכתוב ספרי ילדים?

תלמי: כשהפסקתי לעסוק בעיתונאות זנחתי במקביל גם את ספרי הילדים. ספרי האחרון היה ילדי הירקון שהיה מעין סיכום של הכתיבה לבני הנוער על ארץ ישראל של פעם. ילדי הירקון זה הספר החביב עלי ביותר כי הוא נותן מבט על ארץ ישראל של פעם שאני זוכר כילד ומאזכר ומנציח מיני מאורעות ואנשים מילדותי ויש שם גם הרבה סיפורים מתקופת הירקון.  מאז כנראה יבשו המעיינות ויותר כבר לא מעניין אותי לכתוב.

א. א.:מה אתה חושב על מקצוע העיתונאות כיום בהשוואה לתקופתך?

תלמי: העיתונאות היום זה מקצוע שהדרו הולך ונעלם.

בשלב מסויים שימש סיפור של תלמי כבסיס לסרט ידוע של מנחם גולן בשם "פורטונה" על סיפורה של משפחה קשת יום בדימונה ובתה היפה שהובטחה בילדותה לאדם עשיר אך מתאהבת בצרפתי. הסיום כמתבקש הוא טראגי.

א. א.: סיפור שלך שימש כבסיס לסרט "פורטונה" של מנחם גולן. מה חשבת עליו?

תלמי: לא אהבתי את פורטונה שעבר אלף גילגולים בידי מנחם גולן. ומאז די איבדתי את החשק לעסוק בסרטי קולנוע.
 
א. א.: איך הגעת לכתוב את סיפורי יפו?

תלמי: בעבודתי במעריב הייתי מרבה לסייר ביפו ובכל השטח כשהיא עוד הייתה עיירה אקזוטית בקצה העולם. התחלתי לכתוב את הסיפורים בשנות השישים וכולם קובצו לספרים. כתבתי אותם בכל יום שישי והיה מתפרסם במעריב של יום שישי. והיו בלי סוף תגובות והרים את התפוצה של מעריב בלי סוף. אמרו עלי "זה דאמון ראניון הישראלי" אבל אני רוצה להגיד לך שהוא אף פעם לא השפיע עלי במודע כי זה תחומים אחרים ואנשים אחרים שפה אחרת, דימויים אחרים.

א. א.: למה שינית בשלב מסויים את המאייר מזאב לשמואל כץ?

תלמי: אהבתי את שניהם. שניהם היו טובים מאוד, כל אחד בדרכו שלו, ובאמת אין לי העדפה מיוחדת לגבי אחד מהם. זאב הוחלף מסיבות טכניות לא בגלל חוסר העדפה. אבל ברור ששמואל כץ עשה גם הוא עבודה אדירה באיורים. 
 
א.א. :ביפו הגיבו על הסיפורים שלך עליהם ?

תלמי : "החברה" ביפו ידעו טוב מאוד שאני כותב עליהם והתייחסו לזה בחיבה כמעט בגאווה. אבל תבין הדמויות בסיפורים אלו לא ממש דמויות אמיתיות. אלו לרוב שילוב של כמה אנשים ולפעמים גם זה לא. וזה בהחלט לא מסמך היסטורי. נכון שמידי פעם צצו אנשים שטענו שהם הדמויות בסיפור מסויים שאני המצאתי ושהדברים אירעו להם. אין לי שום בעיה עם זה .שיהיו בריאים. 

א.א. הלשון של הסיפורים היא אותנטית ?

תלמי: בוא נגיד שהלשון בחלקה אותנטית בחלקה מומצאת לצרכי הסיפור ,אני לא באתי לבצע כאן מחקר אנתרופולוגי.

א. א.: מה חשבת על הסדרה הטלוויזיונית של "תמונות יפואיות"?

תלמי: לא התלהבתי. חשבתי שעשו אותה די מאולץ. הם עשו מישמש מהסיפורים. אבל זה גם לא ששנאתי אותה. הם בהחלט עשו את המקסימום האפשרי עם מה שעמד לרשותם. אני עדיין חושב שזה יכול היה להיות טוב יותר אם היו עושים את זה בצורה אחרת ועם תקציב אחר אבל אני גם לא איש סרטים, ובהחלט יכול להיות שדעתי שגויה.
 
א. א.: ומה אתה חושב על סיפורי יפו היום?

תלמי: הם אף פעם לא התיימרו לעשות שום דבר יותר מלתת לאנשים קצת הנאה אחרי יום עבודה קשה. אבל אני חושב שהם הפכו ליותר מכך, הם הפכו להיות חלק מהפולקלור בעצמם, סיפורים שאנשים מספרים זה לזה אגב שתיית קפה מסביב למדורה וסיפורים שמדריכים מספרים למטיילים בסיורים שלהם סביב יפו. וזה אולי יכול להיות מקור של גאווה לסופר.
 
בעקבות הסדרה מבוצעים היום סיורים ביפו. על יפו אמנם כתבו כמה וכמה סופרים ובהם ש"י עגנון שהתגורר שם במשך תקופה, אולם דומה שהסופר שהפך במשך השנים לסופר המזוהה ביותר עם יפו כעיר אקזוטית ועממית הוא מנחם תלמי . 
 
נספח :רשימת ספריו של מנחם תלמי (מחולק לפי ז´אנרים)

סיפורי מלחמה
  • הנתיב החדש: דרך בורמה, צייר נחום גוטמן, ספרית כיס לחייל העברי, שרות התרבות של צבא ההגנה לישראל, 1948.
  • לחיות לחיות: סיפורי מלחמה, ספרי משלט, ספריית פועלים, 1949
  • כך לחם ישראל: פרשיות מלחמת העצמאות, יזרעאל, 1953 (מהדורה נוספת בשנת 1975).
  • כך התגונן ישראל: פרשת ההתגוננות מימי השומרים ועד קום המדינה, עמיחי,  1954.(מהדורה נוטספת בשנת 1978) . בספר כלולות פרשיות מתולדות הישוב, החל בימי אברהם שפירא ו"השומר" ועד קום המדינה.
  • לוחמי החופש בישראל: תולדות השומר ההגנה הפלמ"ח נילי, אצ"ל, לחי, עם אביעזר גולן ועמנואל כ"ץ, ש.פרידמן, 1955 (תלמי כתב את החלק על השומר, ההגנה והפלמ"ח) .
  • כך לחמנו בסיני, עמיחי, 1957, תיאור הקרבות של מבצע סיני.
  • שיירות באש, צייר גרשון גרא, עמיחי, 1957 (מהדורה נוספת בשנת 1975) פרשת הגבורה של השיירות הפורצות לירושלים הנצורה, ליישובי הנגב המבודדים ולגליל העליון בזמן קרבות תש"ח. הספר כולל תיאור של גילוי "דרך בורמה".
  • ישובים באש, צייר גרשון גרא, עמיחי, 1958. פרשיות גבורה של עשרות ישובים עבריים שהותקפו במלחמת העצמאות ובראשם פרשיות ממצור ירושלים (הוצאת ספריית מעריב, 1982).
  • נחש הכסף: סיפורים ורשימות מן המלחמות, משרד הביטחון, ההוצאה לאור, 1978. 
ספרי ילדים
  • יחי האומץ, איורים איה שמואלי, מסדה, 1951 (מהדורה שניה בהוצאת נ. טברסקי, 1953, עם ציורים של משה פרופס, מהדורה חדשה ומשולבת עם הבחורים לא הכזיבו, איורים של איה שמואלי, מסדה, 1970) . עובד לעברית קלה בידי יגאל מולדובסקי בשנת 1972 עם איורים של אורה איתן ועם הסברים באנגלית, בהוצאת המחלקה לחינוך ותרבות בגולה של ההסתדרות הציונית העולמית ויצא לאור כקלטת השמעה ב-1979. הספר זיכה את תלמי בפרס למדן לספרות ילדים
  • הבחורים לא הכזיבו, הוצאת נ.טברסקי, 1953, אייר יוסי שטרן (שולב ב"יחי האומץ" הוצאת מסדה,1970) .
  • המטוס המריא בחצות, צייר יוסי שטרן, עמיחי, 1955 (פורסם במקור ב"דבר לילדים").
  • הנזיר מאי האלמוגים, צייר יוסי שטרן, עמיחי, 1954 (פורסם במקור ב"דבר לילדים") . המשך הספר הקודם
  • תעלומת הצלחת המעופפת: או החללית, צייר מ.אריה, הוצאת עמיחי, 1955 (במקור יצא ב"דבר לילדים" כרכים כ"ד – כ"ה, תשכ"ד תחת השם "החללית" עם איורים של "אפריים" (תלמי?).
  • בעוז רוחם: שבעה סיפורי גבורה בארץ ישראל, צייר מ.אריה, הוצאת עמיחי, 1956. שבעה סיפורי גבורה אותנטיים מימי המאבק ומלחמת העצמאות שהראשון בהם מוקדש למעשה גבורתה והקרבתה של חנה סנש והריהו בבחינת סמל לסיפורים האחרים - על אנית המעפילים הפורצת את ההסגר לחופי הארץ, ועל דינה´לי הרגמית, הנערה אמיצת הלב. הסיפורים בכללם מימי המאבק ומלחמת השחרור.
  • הכנופיה של חיימו, צייר גרשון גרא, עמיחי, 1957 (פורסם במקור ב"דבר לילדים) .הלוגו של הסיפור בהמשכים "בדבר לילדים".
  • מכנסי עור היגואר, צייר אהרון אבדי, עמיחי, 1960 (פורסם במקור ב"דבר לילדים").
  • צוחק מי שצוחק אחרון,  צייר משה בן שאול, הוצאת י.שרברק, 1969.
  • מרדף במדבר, צייר משה בן שאול, הוצאת י. שרברק, 1970.
  • ילדי הירקון , אייר דני קרמן, עם עובד, 1993. מספר 157 בסדרת "דן חסכן". קובץ של 20 סיפורים נוסטלגיים על הירקון והילדים שלידו בימי התורכים והבריטים .
ספרי ידיעת הארץ
  • ספר הנגב: רשימות סיפורים ושירים, כינסו וערכו אפרים ומנחם תלמי, עמיחי, 1953.
  • ספר ירושלים : רשימות סיפורים ושירים כינסו וערכו אפרים ומנחם תלמי , עמיחי, 1956 (מהדורות נוספות ב- 1967. וב-1975 .)
  • ספר הגליל-אנתולוגיה ספרותית : רשימות סיפורים ושירים . כינסו וערכו אפרים ומנחם תלמי . עמיחי, 1957.
  • ילקוט דרכים , עמיחי , .1958. ספר הכולל מבחר מרשימותיו העיתונאיות של תלמי המשקפות את יצירתו העיתונאית של תלמי . גם רשימות קצרות על מקומות שונים ברחבי הארץ סקירות גיאוגרפיות והיסטוריות ותיאורי נוף ואדם .,לרשמים ממבצע קדש ..וגם כתבות מחיי העולם התחתון שהן בגדר ניגוד מוחלט אבל משקפות את הפן האחר ביצירתו של תלמי .
  • ישראל דרכים וישובים: המדריך העממי החדש . עם אפרים תלמי . הוצאת יזרעאל , 1960. (_ מהדורה שלישית מורחבת ומתוקנת ב-תשכ"ו)
  • כל הארץ : לקסיקון גיאוגרפי של ישראל . עם אפרים תלמי . עמיחי , 1962 (מהדורה רביעית מסודרת ומעודכנת , 1979)
  • ים כינרת . לוין אפשטיין, 1965.
  • ים המלח , לוין אפשטיין, 1966.
  • ירושלים והגדה המערבית :מדריך למטייל .מאת אפרים ומנחם תלמי . הוצאת אותפז, 1967.
  • מהחרמון ועד שארם א-שייך. עם אפריים תלמי . ספריית מעריב , 1970. .
  • כל ארץ ישראל : לקסיקון לעם . עם אפרים תלמי . הוצאת דבר, 1971. (מהדורה שישית מתוקנת ומעודכנת ,1978)
  • פתח דע : אנשי שם מונחים לועזיים לוחות היסטוריים : ספר עזר לתלמידי הכיתות הגבוהות . ערך עם מ. אביגל וד.פינס . עמיחי,1961.
  • לקסיקון ציוני , עם אפרים תלמי ,. הוצאת מעריב . 1973 (מהדורה שמינית עם תוספות ועידכונים, 1982,ספריית מעריב) .
  • ספר המסעדות של מאו"ל: המסעדות הכי טובות בעולם והכי מומלצות +המלצות לטיולים וקניות ברחבי העולם , ספריית מעריב , 1990.
  • הסיפור "טייס משנה פנג" שהופיע במקור בקובץ "בעוז רוחם" פורסם גם ב- 1965(הוצאת "יחדיו" משרד החינוף המזכירות הפדגוגית) בקובץ "שלושה סיפורים" עם סיפורים של משה סתוי ונחום ירושלמי עם עיטורים של עודד בורלא. הסיפור תורגם לאנגלית בשם "הכלב שטס" 1969.
  • הסרט פורטונה של מנחם גולן מ-1966 מבוסס על סיפור של מנחם תלמי .
 
ספרי יפו מאת מנחם תלמי
  1. כשגבר היה גבר. צייר זאב. מסדה ,1971..
  2. הבונבונים הכי יפים .צייר זאב, מסדה. 1978. אותו ניסיון פולקלוריסטי ליצור לנו יפו, שתהיה קלה לקריאה ומשעשעת בתוספת קמצוץ דיימון רניון בסגנון מקומי.
  3. תמונות יפואיות . צייר שמואל כץ .ספריית מעריב .1979.
  4. תמונות יפואיות : סיבוב שני . צייר שמואל כץ. ספרית מעריב .1981.
  5. יפו סבאבה: תמונות יפואיות סיבוב שלישי . צייר שמואל כץ , ספרית מעריב , 1983..
  6. פעמיים תורכי .צייר שמואל כץ . ספרית מעריב, 1986.

סיפורי תלמי במגזין "גמד" 
 
גמד 138 יוני 1969.  מי גנב את האימא שלך!
גמד 176 -7 אוגוסט ספטמבר 1972 המכות הגדולות של יוסקה הקטן
178 אוקטובר 1972 רק בא הקיץ .
186 .יוני 1973 מי אש בפרצוף
188אוגוסט 1973 . מצלמים את הג´ינגי ´
193. ינואר 1974. עם מי להתחתן ? 


 


 

 
Bookmark and Share

 מפת העץ:
מסיפורי הדוד הנרי / "יחידות" עם האדמו"ר מויז´ניץ  /  הנרי גלוקסמן  [30/09/2006 09:42:38] 
המשורר של יפו: על מנחם תלמי  /  אלי אשד  [29/09/2006 20:45:26]  «- אתה כאן
 המדור הציורי של תלמי " מאו"ל "  /  שמעון מנדס  [29/09/2006 21:39:38] 
 נחש הכסף  /  רפי גטניו  [30/09/2006 00:58:26] 
 "נחש הכסף" סיפור מאת מנחם תלמי  /  רפי גטניו  [30/09/2006 16:11:17] 
 אכן סיפור מקסים  /   אלי אשד   [30/09/2006 20:32:28] 
 לרפי, למה נחש  /  גאולה חמילבסקי  [06/10/2006 15:49:22] 
 לגאולה - התשובה בגוף הסיפור  /  רפי גטניו  [06/10/2006 18:37:13] 
 לרפי, במקורות נחש מסמל  /  גאולה חמילבסקי  [06/10/2006 19:23:06] 
אי שפיות זמנית ?  /   שמעון מנדס  [27/09/2006 14:30:19] 
דפי נחיתה   /   בניית אתריםבניית אתרים   /   הקמת פורוםהקמת פורום