תאריך 29/08/2006 17:00:26
מאת שמעון מנדס
נושא הוד מעלתו הדובר

 
הוד מעלתו הדובר
שמעון מנדס
 

 
כל מי שראה את התדרוך היומי לעתונות של דוברת-צה"ל בזמן המלחמה, צפה במסיבת עתונאים לוליינית, שמסקנה אחת עולה ממנה: פני התדרוך היומי כפני המלחמה. גם כאן רק חיל האוויר בלט במקצועיותו. כל היתר עורבא פרח, כולל הדוברת עצמה. כמובן, שהרעיון לעשיית התדרוך היומי הוא אינו מקורי שלה. היא העתיקה אותו ממערך ההסברה של הצבא האמריקני בעירק. אלא ששם, הגנרלים לא רבו ביניהם כל ערב מי יופיע בפני העתונות. בעוד שאצלנו, כל הקצונה הבכירה חפשה את הכבוד המפוקפק, לפי הצורה הנלעגת שבה הם הופיעו, להופיע בפני האומה. מן הסתם כל אחד מהם סבר כי הופעה כזו תוסיף נקודות-זכות לרזומה האישי שלו לקראת הרמטכ"לות.

כל זה נבע כמובן מחוסר מקצועיותה של הדוברת, שהגיעה אל התפקיד בגלל שהיא נחמדה, ובגלל הרצון לקדם נשים לעמדות ולדרגות בכירות. אין לי בעיה עם קידום נשים, אבל לא על חשבון איכות התפקוד המקצועי. היה זה העתונאי אמנון אברמוביץ שרצה לתאר את עשייתה הנלוזה  בכך שהוא נקב בשמה המלא: מירי רגב סיבוני. זה היה אמנם נבזי לשרבב את שם נעוריה של הדוברת, אבל הוא בחר להצביע על הכשל ההסברתי בכך שחזרנו לימי המעברות.

אחד הכלים החשובים ביותר העומדים לרשותו של כל מנהל (בכל ארגון) הוא הדובר. המינוי הזה הוא בבחינת משרת אמון אישי בין העומד בראש הארגון לבין הדובר. לכן מטבע הדברים כאשר המנהל מתחלף גם הדובר הולך יחד אתו. שכן הדובר חייב להיות מזוהה באופן מוחלט עם מדיניותו של המנהל – זה מצד אחד. מאידך, כיון שכך, המנהל סומך על הדובר בכל מאת האחוזים, שהוא ייצג אותו ואת מדיניותו ואת ארגונו לפי רוחו ומדיניותו. אלא שדא עקא, כיון שנושא משרה זו הוא חשוב כל כך, בארגונים גדולים נושאי תפקיד הדובר הם בדרך מלחכי פנכה יותר מאשר הם מקצוענים. יתרה מזו, הבוס לא נותן לדובר לעשות את עבודתו נאמנה.

בארצות הברית, למשל, מי שמייצג את הארגון כלפי חוץ בדרך כלל הוא הדובר. הוא יוזם את הפצת המדיניות, והוא זה שמציג אותה ביום יום בפני התקשורת. המנהל מופיע בפני התקשורת לעתים רחוקות, כאשר יש ארועים חריגים. הופעת המנהל לתדרוך יומי בפני התקשורת יש בה פחיתות של כבוד – כי זהו תפקידו של הדובר. רק בישראל זה אחרת.

בישראל הדובר משמש בתפקיד קצין קשר לעתונות. דהיינו, הדובר צריך לשמש כמתווך בין הבוס שלו לבין התקשורת. הבוס עושה את עבודת הדוברות. זו הסיבה שכאשר באים למנות דובר אין כל חשיבות לידע המקצועי שלו. התופעה הזו בולטת בעיקר בצה"ל. הזילות בנושא הדוברות הגיע לשיאו, כאשר אחד הרמטכ"לים לקח את ידידו , שהיה קצין אפסנאות ועשה אותו דובר. האיש בקושי ידע לדבר עברית ראויה. הרמטכ"ל שלח אותו לקורס של שלושה חדשים באנגליה, כדי ללמוד אנגלית. כמובן שזה הרבה לא עזר. כיון שהאנשים כבר לא בחיים לא אציין את שמותיהם. מכל הדוברים הצבאיים שהיו לצה"ל אני מכיר רק דובר אחד שהיה מקצועי אמיתי – הלא הוא נחמן שי. כי הוא היה קצין חי"ר בהכשרתו הצבאית, ולמד עתונאות ותקשורת בהכשרתו האזרחית.

התדרוך היומי שהצבא קיים מדי ערב, היה באחריותה של דוברת צה"ל. וכיון שהיא אינה מקצועית בנושא זה, התדרוך הפך להיות בדיחה אחת גדולה. הראיה לכך, שהדוברים דברו אל מצלמות הטלוויזיה, אבל האולם היה ריק מעתונאים. קציני המטה הכללי רבו ביניהם מי יופיע בפני התקשורת מדי ערב. היו שדברו לענין עם הופעה בטוחה ושפה שוטפת, והיו כאלה שגמגמו. אבל אף אחד לא וויתר על הופעה בפני הטלוויזיה. ולא היה דובר מקצועי שישתיק את כולם, ויקבע רק קצין אחד שיתדרך את העתונות. אילו דובר-צה"ל היה בעברו קצין קרבי, לא היה צורך בשום קצין מטכ"לי שיסביר את מהלכי המלחמה.

בראשית שנות ה-60 של המאה הקודמת, החליטה הנהלת האוניברסיטה העברית לא לאפשר ללמוד "מדע המדינה" ו"יחסים בינלאומיים" כשני חוגים נפרדים. לשאלת הסטודנטים מדוע ? השיב הפרופסור בנימין אקצין ז"ל, בהומור העוקצני שלו: "אנחנו החלטנו, שמי שמייעד את עצמו לראשות הממשלה – ילמד מדע המדינה; ומי שמייעד את עצמו להיות שר החוץ – ילמד יחסים בינלאומיים. אין כפל תפקידים. בתרבות הארגונית שלנו אין הפרדה בין תפקידים, כאשר מדובר במשרת הדובר. כולם רוצים להיות מפקדים וגם דוברים. ולא קם שום רמטכ"ל שיאמר לקציניו את הדברים שפרופסור אקצין אמר לתלמידיו.

לדוברת צה"ל הנוכחית אין שום הכשרה בנושא העתונות. בעברה, היא הלכה לדיון אצל סגן הרמטכ"ל בנושא כלשהו – ושם בדיון ההוא הגישה שלה מצאה חן בעיני דן חלוץ. וכאשר הוא התמנה לרמטכ"ל לקח אותה לתפקיד הדובר. זאת אנו למדים מפי השמועה. וכאשר האלוף בני גנץ, אלוף פקוד צפון ואוגדונר כזה או אחר רבו ביניהם על ההופעה בטלוויזיה מדי ערב, לא היה מי שישתיק אותם. וכל זאת למה, כי לדוברת הנכבדה אין שום הכשרה עתונאית וגם אין לה שום הכשרה צבאית. ואילו הרמטכ"ל היה עסוק מעל הראש בנהול המהלכים הצבאיים. ובמלחמה חשוב שמי שמופיע בפני התקשורת יהיה בעל אוטוריטה צבאית.

לכן הגיע הזמן שצה"ל הגדול ישנה את השיטה – למען צה"ל ולא למען הרמטכ"ל. בעצה אחת של הרמטכ"ל, סגנו וראש אכ"א, יבחרו את הקצין הקרבי בעל הכישורים המתאימים, שהם מייעדים אותו להיות דובר. ישלחו אותו לארה"ב לשנת למודים – שילמד שם מה זה עתונות, ויכיר את "שדה הקרב" העתידי שלו וכאשר הוא יחזור הוא ימונה להיות הדובר. חשוב מאד שהדובר הצבאי יהיה גם גנרל וגם עתונאי – הנסיון המצטבר שלו יעניק לו את האוטוריטה הדרושה כדי להתמודד לא רק עם עתונאים, אלא גם עם חבריו האלופים.
 

   
מפת העץ
ציניות במיטבה. אבי גולדרייך  
הוד מעלתו הדובר שמעון מנדס  
 חותם על הבחנתך בשתי ידיים אבנר אברהם  
 *** אבנר אברהם  
 מעניין לעניין באותו עניין הנרי גלוקסמן  
 שאלה מופנית לכבודו דוד פלד  
 רק בשבילך אבנר אברהם  
 (*****) דוד פלד  
 (********) אבנר אברהם  
 (*****) דוד פלד  
 (********) אבנר אברהם  
 לא קם דובר כדובר האהא סוריא  
 מסכים לחלוטין ז'אן-קלוד  
 למה בעצם יש בעיה עם סיבוני? עמיש  
 לעניין ההסברה עמיש  
 ולכך תוסיף: דוד פלד  
 אני לא רוצה להסביר כלום עמיש  
 דוד, איך אומר הכתוב.... "על זה בוכה הנביא" שמעון מנדס  
 זו קלישאה עתיקה אבנר אברהם  
 למה סיבוני ? שמעון מנדס  
 הבינותי, אז הנשים ועדות המזרח אשמים בתוצאות המלחמה. ז'אן-קלוד  
 זוהי מסקנה עקומה, כדאי ללך לקרוא את עמיש שמעון מנדס  
 מנדס כמה אתה תמים וטוב- מי שלא מתאים ידאג לפנות את כסאו? אבי גולדרייך  
 אבל זו בדיוק מטרתה של ועדת החקירה הממשלכתית אבנר אברהם  
 צריך לזכור מתי הפכה גברת רגב לדוברת. אבי גולדרייך  
 לעניות דעתי עמיש  
 אכן אבי גולדרייך  
 בקיצור, היא באותה חבורה מושחתת אבנר אברהם  
דרייפוס, השוטר אזולאי ודברים אחרים. ז'אן-קלוד  
הקמת פורום דפי נחיתה   /   הקמת פורום הקמת פורום