רדיו יוּבל   רשימת דיוור תנאי שימוש (קולמוסנט ©) הרשמה עזרה מקלדת יוּבל

תאריך 15/08/2006 20:29:35
מאת שמעון מנדס
נושא הכשל הערבי והתבוסה הישראלית

 
הכשל הערבי והתבוסה הישראלית
שמעון מנדס
 

 
יש בינינו כאלה הסוברים כי מאחר שהמלחמה הסתיימה בתיקו, אפשר שהשוויון הזה ישמש קטליזטור להסכם שלום בינינו לבין חזבאללה/לבנון. לנגד עיניהם עומד התקדים של מלחמת יום הכפורים משנת 1973. מה שנעלם מעיניהם הוא המגמות של הצדדים הלוחמים. בשנת 1973 מצרים רצתה בסך הכל להחזיר לעצמה את חצי האי סיני, ואילו המטרה של חזבאללה היא אפילו לא להחזיר או לשמור על לבנון. הכח של חזבאללה מהווה נושאת הנשק של אירן בעולם הערבי, שיעמוד לרשותה ביום פקודה. בשיחות להפרדת הכוחות בין ישראל ומצרים, שנערכו בחורף 1974 בק"מ ה-101 מקהיר, אמר אז הרמטכ"ל המצרי הגנרל עבד אל-גאני גמאסי לאל"מ (אז) גד שומרון, מצרים הגיעה למסקנה שבשדה בקרב היא לא תוכל לנצח אותנו, ומנגד החזבאללה מצהיר כי היעד הבא שלו הוא שחרור ירושלים. מכאן שהמשאלה הזו היא בחזקת דברים בעלמא.

פתחתי בדוגמא הנ"ל כדי להמחיש עד כמה אנו מנותקים מן המציאות. בדיוק כמו ההערכות שלנו ליציאה למלחמה. חיל האוויר יכה מלמעלה, החי"ר והשריון יכו למטה ובזה נגמר הענין. נצחנו במערכה ועם ישראל חי. אלא שהמציאות היום היא אחרת. והתיזה הזו מצביעה על כך שנרדמנו בשמירה.

כאשר מינו את האלוף דן חלוץ כרמטכ"ל, היו הרבה תהיות: מה לאיש חיל האוויר בנהול מלחמות קרקע ? היו שסברו, ואני ביניהם, כי האיום הגדול העומד בפני ישראל הוא האיום האירני. ולעת כזאת טוב שיפקד על הצבא, איש חיל האוויר, אחרי הכל במרכז העימות שיהיה לנו עם אירן, עומד הנושא האווירי – טילים ומטוסים. על כן ראוי שהאיש שימונה לפקד על הצבא, טוב שיהיה לו ידע מקיף בסוגיות אוויריות אלה. כמוצר לוואי אפשר לקבל, שדן חלוץ אולי יצליח להכניס מעט מן הנורמות הכחולות לחילות היבשה הירוקים. ברכה רבה כשלעצמה.

אבל מן הדין היה, בעוד שהרמטכ"ל יטול על עצמו את האחריות על הטיפול במלחמה האווירית עם אירן, את שדה הקרב העתידי בתחום לוחמת היבשה והפיקוד על חילות השדה, יטיל על סגנו הירוק – לוחם וותיק עתיר נסיון. גם מלחמת היבשה פנים רבות לה.  אין דומה מלחמה של צבא כנגד צבא, למלחמה של צבא מול גרילה. והמעניין הוא שבנושא הלוחמה מול גרילה אנו מתמודדים אתו ללא הצלחה ברצועת עזה. מול כוחות גרילה לא נלחמים עם שריון וחטיבות, אלא צריך להקים יחידות קומנדו/גרילה דוגמת ה-101 שהיתה לנו בראשית קיומנו.

צבא שחווה על בשרו את קרב "החווה הסינית", מן הדין היה שלא ייפול למלכודת הקרב על המעבר הצר של הסלוקי. הרי אנו יודעים שחזבאללה הכין את אנשיו ואת השטח למלחמה עם ישראל, אז מדוע  לא לקחנו בחשבון שהמעבר יהיה  מטווח בכל סוגי האש שיש לחזבאללה ? ועם כל זאת הלכנו עם הראש בקיר.  צבא שחווה על בשרו את מחדלי הימ"חים ב-1973, האם צריך לחוות אותם שוב ? ועל אף כל זאת, הכינו את חזבאללה מכות מאד כואבות: הרסנו לו את המטה הכללי, מחסני נשק גדולים, מפקדות שדה, משגרים רבי-עוצמה; פגענו קשה בתשתית הקיומית של חזבאללה, אבל לא הכנסנו ל"רברס", כמאמר הגששים, ואז למעשה לא עשינו דבר.

עצם הסכמתנו לקבל את החלטת מועצת הבטחון, ללא הכללת החזרת החיילים החטופים בהחלטה עצמה, מחדל זה מצביע יותר מכל על התבוסה הכואבת שלנו. הרי כל המהלך המלחמתי יסודו ומטרתו בהחזרת החיילים. ואנחנו היינו הגורם המכריע שבלעדיו אין הפסקת אש.

מלחמת יום הכפורים הסתיימה כידוע בתבוסת הצבא המצרי. צבא מצרים הובס ב-1973 כפי ששום צבא אחר בעולם לא הובס, פרט לצבא יפן אחרי הירושימה ונגסקי. ועם כל זאת הצבא המצרי חוגג את הנצחון הגדול של ה-"6 באוקטובר". עתונאי שלנו שאל פעם את השגריר המצרי בתל-אביב : ידוע שהצבא המצרי הובס במלחמת אוקטובר, אז מדוע אתם חוגגים את זה כנצחון ? ענה לו השגריר: הנצחון או ההפסד במלחמה נקבע במה שקורה לאחריה. אם יש הישגים אז יש נצחון; אם אין הישגים אז יש הפסד. אנחנו קבלנו את כל סיני עד לגרגר האחרון. האם אתם הייתם מחזירים לנו את סיני ללא מלחמת אוקטובר ? ודאי שלא.
 
על משקל הסקאלה הזו, ישראל הגדולה והחזקה, עם אחד מחמשת חילות האוויר הגדולים בעולם, ובין הטובים ביותר שיש ביניהם; עם צבא גדול וכוחות שריון עם הטנקים הטוב ביותר בעולם, יצאה למלחמה ולא השיגה דבר. היא רק הוכיחה שאפשר גם אפשר להלחם בה כשווים מול שווים עם אמצעים הרבה יותר דלים.

ולכן היום חזבאללה חוגג את תבוסתה של ישראל יחד עם סוריה ואירן, שבתחילת המלחמה הן חששו מאד. ויש לו על מה לחגוג. בתום המלחמה חזרנו לבוקר של חטיפת החיילים, ה-12 ביולי, שבו הצהיר נסראללה שהחיילים הישראלים יוחזרו לאחר מו"מ עם גורם שלישי, בתמורה למה שהוא יבקש עבורם.

הכשל הערבי בכלל מתבטא בעיקר בבריחה מן האמת. המנהיגים הערביים תמיד ברחו מן האמת. אפילו המלך עבדאללה הראשון, מייסד הממלכה ההאשמית, אומר זאת בספרו. במלחמה הזו מנהיגי סעודיה, מצרים, ירדן והנסיכויות הערביות במפרץ הפרסי, רצו מאד שישראל תכה את חזבאללה מכה ניצחת. כי הוא מהווה איום קיומי עליהן. הם נתנו לנו את חופש הפעולה, מבלי להתערב, אבל לא היה להם העוז לתקוף את חזבאללה על התפרעות כוחותיו בגבול ישראל.
 
 

   
מפת העץ
טייקון הבורסה ואלבוראק, או כמה הרהורים נוגים דוד פלד  
הכשל הערבי והתבוסה הישראלית שמעון מנדס  
 איזו תבוסה? אולי מנטלית שלך! ע.צופיה  
 זה רק הסיבוב הראשון שרון קנצרובסקי  
 ע. תקרא את המאמר היטב כדי שתבין אותו שמעון מנדס  
 אולי לא הבנת אותי שרון קנצרובסקי  
 אתה רואה רק את התפאורה ע.צופיה  
 בכל דבר אתה מתבל את ביבי אבנר אברהם  
 ביבי לתיבול! ע.צופיה  
 כל פוליטיקאי בונה עצמו בתקשורת אבנר אברהם  
 (*****) אבנר אברהם  
 מטרות המלחמה דוד פלד  
 זו מטרה שאתה מגדיר אותה בדיעבד אבנר אברהם  
 ראה תגובתי אליך בפתיל הבא דוד פלד   
 מסקנה שלאחר מעשה אבנר אברהם  
 דיבורים ע.צופיה  
 דיבורים ודיבורים אבנר אברהם  
 עוד דיבורים ע.צופיה  
 קודם כל כשמנצחים אולי זה פחות חשוב... אבנר אברהם  
 יעדים ע.צופיה  
 אתה לא מגדיר נכון את יעדי המלחמה אבנר אברהם  
 נרדמנו בשמירה.כמה נכון התאור, וכואב סוריא   
 יכול להיות שיש לכולנו טעות שרון קנצרובסקי  
 זה שהחזבאללה, סוריה ואיראן מצהירים על נצחון אבנר אברהם  
 אבנר, הרי נתתי לדוגמא את מלחמת יום הכפורים שמעון מנדס  
 אני בהחלט מסכים איתך אבנר אברהם  
 מי שבורח מהמלחמה יקבל גם מלחמה וגם חרפה. אבי גולדרייך  
 אבי מה אומר לך נהנתי מכל מילה ! סוריא  
 חבל מאד רפי שמחקת 2 מכותבים נוספים מהכתבה אתה נוהג כפראוודה אבי גולדרייך  
 אתה ממשיך בשיטת הפשקווילים רפי גטניו  
 תשובה אבי גולדרייך  
 זה מאד נח... רפי גטניו  
 אתה צודק בכך אבי גולדרייך  
 שכחת את הנבל ההוא עמיש  
 אבי, אתה מתבטא ככותב קמעות שמעון מנדס  
 חבל עזה כמשל. אבי גולדרייך  
 לא מכיר אבי גולדרייך  
 אדיר זיק-עכשיו אני יודעת מי הוא . .. סוריא  
מסיפורי הדוד הנרי / רקוויאם לדר´ ישראל בר (1966-1912) הנרי גלוקסמן  
הקמת פורום דפי נחיתה   /   הקמת פורום הקמת פורום