רדיו יוּבל   רשימת דיוור תנאי שימוש (קולמוסנט ©) הרשמה עזרה מקלדת יוּבל

תאריך 05/05/2006 12:00:26
מאת הנרי גלוקסמן
נושא מסיפורי הדוד הנרי / רקוויאם לאינטלקטואל מבוזבז

 
רקוויאם לאינטלקטואל מבוזבז
 
מסיפורי הדוד הנרי

הנרי צבי גלוקסמן
 

 
בימי חיי למדתי להתייחס להסטוריה באופן ביקורתי. לפני שלוקחים אותה ברצינות צריך לבדוק מי כתב אותה ומי שִכתב אותה לפי גחמותיו. כמי שנולד בתקופת מלחמת העולם השניה, למדתי עליה ממה שנכתב אחריה, ובעיקר ממה שהוסרט בהוליווד. כלל הברזל הוא, שהמנצחים לרוב משכתבים אותה והמנוצחים "אוכלים את הכובע". וכך למדתי, שהצבא הגרמני היה מורכב בעיקר מכל מיני הנסים ופריצים, חבורה של לא יוצלחים. רק מאוחר יותר, עם כל הסלידה מהצבא הגרמני, למדתי שזה היה צבא שאמנם הוקם בחיפזון, אבל חומש ואומן והגיע להישגים עצומים, לחם בגבורה וגם הצליח לכבוש את כל אירופה. רק מאוחר יותר, כאשר התחלתי ללמוד בצורה מסודרת והתחילו להופיע פירסומים אובייקטיביים, הבנתי שזה היה צבא יחסית טוב, בעל מוטיבציה, ממושמע ובעל רצון להקרבה.
 
דבר דומה קרה לי כשהגעתי לארץ בתום קרבות מלחמת השחרור, וכמובן נחשפתי להסטוריה הצבאית. וגם כאן ההסטוריה עוותה במידת מה  של סלקטיביות. מהמורים שלי למדתי שהכוח העיקרי היה הפלמ"ח. אני מאוד מכבד ומעריך את מה שהם עשו, אבל למרות שכל הפלמ"ח, לדורותיו, מנה לא יותר מ- 5-6 אלפים, אירגון ההגנה, שהיה הכוח העיקרי באותה התקופה ועשה את מירב העבודה השחורה, קיבל פירסום נחות, ועל אירגון האצ"ל פשוט פסחו על חלקו במאבק, וכביכול תפקידם היה שולי והוחזקו כחבורה של פרחחים המונהגים על ידי פולני מצוחצח. אני מדגיש, זה מה שזכור לי מהילדות, בתחילת שנות ה- 50 וכמי שחונך בעמק הירדן.

מאוחר יותר קיבלתי זווית אחרת על מלחמתו של האצ"ל ומאבקו בבריטים מאדם שעזר לי לחבר את הפזל של כל המאבק לקוממיות המדינה. בתחילת שנות ה- 60 , כחייל, הזדמנתי לעכו ולצד המסעדות המעולות ביקרתי בכלא עכו. ברור, שאם בבחירות שלאחר הקמת המדינה היה זוכה בגין, ולא בן-גוריון, היה כלא עכו נכנס לפנתאון הלאומי. אך מאחר שהחלו "ימי מפא"י העליזים", פשוט הפכו את הכלא לבי"ח לחולי נפש ובעברית תקנית יותר -  "בית משוגעים". את הכבוד האבוד הציל איש תחזוקה, חירות´ניק בנפשו, שהיה בעל תפקיד מינהלי, שמיקם את משרדו בסמוך לחדר הגרדום, שעליו הייתה תלויה בובה, ומשך שנים רבות היה טורח לארח את המבקרים ל"הצגה": פעולת הגרדום ונהלי ההוצאה להורג, וקביעת המוות. עזרו לו בעיקר שליטתו במספר שפות וגם העובדה שהוא לקח על עצמו את התפקיד בהתנדבות. בין היתר גם היה מספר את כל תולדות האצ"ל.

יומו הגדול ביותר היה כאשר אחת לשנה, בגין וותיקי האצ"ל היו מגיעים לטקס ביום השנה לעולי הגרדום (אורחים מכובדים אחרים לא עניינו אותו במיוחד) ואז הוא היה מגיע לרוממות רוח וחש את משב כנפי ההסטוריה טופח על פניו.

אני מניח, שרבים שבקרו שם הכירו אותו. שמו היה ארנסט מילר, שמסיבות משפחתיות שינה את שמו ליהודה ענתות. הוא כבר נפטר, וההסטוריה לא טרחה להזכירו ולו בשלט קטן ליד הגרדום. היה יליד וינה, מאותה העלייה היקית המפורסמת, שלא הצליחו ממש להשתלב בהוויה הישראלית החדשה.  רזה, גבוה, מזוקן, ששידר מין עליונות אינטלקטואלית. אפשר היה לדמיין אותו יושב בבית קפה בוינה בשעת אחר צהריים קרירה על כוס קפה טוב ואפפל שטרודל, בחברתם של פרויד, ניטשה, ואחרים, ודנים בסוגייה פילוסופית כלשהי, או במנצח מפורסם שהזדמן לעיר. היה קשה לדמיין אותו כאיש תחזוקה או מינהלן, שכל היום מפעיל את ידית הגרדום וחוזר ו"לועס" את תולדות האצ"ל. מין אינטלקטואל מבוזבז. בל נטעה, הוא אמנם שידר כלפי חוץ סגפנות ולהט המפכני, אבל ביסודו היה נהנתן לא קטן, שדאג לעצמו ולהופעתו. בצעירותי היינו קוראים לטיפוסים כמוהו "מהפכנים של סלון", עם כל המשתמע מכך.

כך או כך, אני זוכר את דמותו בחיבה.
 


 
   
מפת העץ
שובו של הבלש העברי הראשון אלי אשד  
מסיפורי הדוד הנרי / רקוויאם לאינטלקטואל מבוזבז הנרי גלוקסמן  
 הנרי ברוך בואך רפי גטניו  
 ההיסטוריה היא ענין של אופנה שמעון מנדס  
 נדמה לי שגם היום מבקרים קבוצות באגף הגרדום אבנר אברהם  
 כלא עכו כיום הנרי גלוקסמן  
 לא רק ההיסטוריה זה עניין של אופנה גל  
 לגל הנרי גלוקסמן  
 פואמה פדגוגית הנרי גלוקסמן  
 מאמר יפה של צבי גלוקסמן, יפה ואפילו אובייקטיב! רפי אשכנזי  
 להנרי ברוך בואך - מעניין מאד מה שכתבת דליה   
 לדליה הנרי גלוקסמן  
 היסטוריה - או יותר נכון היסטריה ראובן גרפיט  
 ראובן גרפיט, חסרנו אותך מאד! מאמר מצויין, כמצופה! רפי אשכנזי   
 גרפיט, ברוך שובך רפי גטניו  
מלחמת השחרור 1947-1949 גיבורים נשכחים יורם המזרחי  
הקמת פורום דפי נחיתה   /   הקמת פורום הקמת פורום