תאריך 07/04/2006 21:01:44
מאת שמעון מנדס
נושא ישראל מול החמאס כאתגר או האתגר שמציב החמאס לישראל.

 
ישראל מול החמאס כאתגר או האתגר שמציב החמאס לישראל.
 
שמעון מנדס
 

 
בחודש ינואר השנה זכה החמאס בבחירות שנערכו ברשות הפלסטינית, בנגוד לכל המצופה. לא היה ספק שארגון החמאס יצליח לעבור את "החסימה" ולהגיע אל המועצה המחוקקת של הרשות הפלסטינית. מה שהכה בהלם את כל העולם, כולל את החמאס עצמו, הוא שהחמאס זכה בבחירות ברוב מוחץ, כך שאינו זקוק לשום קואליציה כדי להרכיב את הממשלה  ומאז כל העולם אחוז בוקא ומבולקא – שוב, כולל החמאס עצמו. גם אצלנו נשמעות דעות חליפיות מן הערב ועד הבוקר, כיצד עלינו לטפל במצב.

אתמול (חמישי 5.4.2006) נערך במכללת נתניה יום עיון בנושא האתגרים שמציב בפנינו החמאס. את האירוע ארח "מרכז דן אברהם לדיאלוג אסטרטגי", משהו שמקביל ל"מרכז הבינתחומי" של הרצליה, או "מרכז משה דיין" באוניברסיטת תל-אביב. פאנל המשתתפים היה מאד מגוון, וכלל פקידים בכירים וקציני מודיעין ירדניים, שגריר ארה"ב בישראל לשעבר, פרופסור דן קרצר. כמו כן השתתפו שני פלסטינים בכירים. הראשון היה ד"ר סופיאן אבו-זאידה מעזה, והשני היה זיאד אבו-זיאד מירושלים. הראשון היה שר בממשלת הפת"ח הקודמת, והשני היה שר וחבר בפרלמנט פלסטיני. המתדיינים נמנו על שתי קבוצות. האחת דנה בהיבט הפוליטי של הנושא, והשניה דנה בהיבט הבטחוני. ברשימה זו אני מבקש לשתף את הקוראים בדיונים שנערכו שם. האמינו לי שגם אתם תופתעו ממה שעיניכם תראינה על המסך.

כמובן שהפאנל כלל מדענים וקצינים משני צדי המתרס -  מה שמכנים "יונים ונצים".  ריבוי הדעות שהובאו בפני קהל המשתתפים, אמנם גרם קצת לבלבול, אבל אין ספק שניתן היה להבחין בין הגישה הפילוסופית, לבין הגישה המעשית.

את הרצאת הפתיחה נתן ח"כ שמעון פרס. כמובן שפרס הפליג בנושא החזון הכלכלי, שיביא מרפא לתחלואות העולם המודרני. כאילו כרך את המרכסיזם והקפיטליזם יחד, שהכלכלה היא הקובעת את עתידו הוורוד של העולם. הוא נתן לדוגמא, את ההסכם בין ישראל לירדן על הקמת פארק תעשייתי בעמק בית-שאן. בירדן הפארק כבר עובד, ובשנה שעברה ירדן ייצאה משם סחורות  בשווי של 1.5 מיליארד דולר, והפארק שם מעסיק 130,000 איש. ואילו אצלנו שום דבר לא זז, בשל בעיות ביורוקרטיות של כל מיני ארגונים ומועצות. פרס סיים את דבריו באומרו שהנסיון לחנך את עמי האזור לדמוקרטיה נדון לכשלון, כי עמי האזור עדיין לא בשלים לכך.

ד"ר סופיאן אבו-זיידה (יש לו את הדוקטורט מאוניברסיטה אנגלית), רצה לשתף אותנו בשתי קונספציות שמתרוצצות בשטחים. הקונספציה הראשונה אומרת, שנצחון החמאס תוכנן על ידי ארה"ב. מטרת האמריקנים לחזק את החמאס המתון מול בן-לאדן ואל-קעידה.

הקונספציה השניה טוענת, החמאס ניצח, והמשטרים הערביים רוצים לחסל אותו, כי הוא מהווה סכנה למשטרים שלהם. לדעתו  הגורמים לעליית החמאס: מצב כלכלי קשה, חוסר יכולת של ממשלת הפת"ח לעשות רפורמות והצבור האמין כי הפת"ח כבר מיצה את עצמו.

ד"ר אבו זיידה הוסיף נקודת מעניינת באומרו, כי זו היתה הפעם הראשונה בהיסטוריה, שהמנצח לא רצה לנצח (החמאס), ומי שהפסיד בבחירות (הפת"ח) לא רוצה לחזור לשלטון. למה ? כולם בדילמה. כאשר הפלסטינים שינו את החוק שראש הממשלה יהיה עצמאי, זה היה לטובת אבו מאזן. ואלה ששינו את החוק, הם אף פעם לא תארו לעצמם שחמאס ירכיב ממשלה. היום המצב מסובך. יש שני ראשים.

חבר הפרלמנט הפלסטיני והשר לשעבר זיאד אבו-זיאד, (בעל תואר ראשון במשפטים מאוניברסיטת דמשק) דבר על הסיבות שהעלו את החמאס לשלטון. הוא אמר שהעם הפלסטיני לא בחר בחמאס בהיבט האידיאולוגי שלו, אלא שהוא נואש מן השחיתות של ההנהגה, ומן העובדה שממשלת הפת"ח לא שינתה דבר. שיטת הבחירות הפלסטינית, המבוססת על 50% יחסיות ו-50% אזוריות, היא שנתנה לחמאס את הרוב המוחלט בפרלמנט. בשיטה היחסית, יחסי הכוחות היו 44% לחמאס ו-41% לפת"ח. הפת"ח נכשל בשיטת האזורית, כי נכשל בארגון  הפריימריס, בגלל שחיתות. סיבות נוספות: השחיתות, כשלון אוסלו והתגברות הפשיעה בגלל העדר שלטון חוק. הרעיון של ממשלת אחדות בפלסטין נפל, כי החמאס סירב להכיר בפת"ח כנציגו היחיד של העם הפלסטיני.

ד"ר מרוואן דודין, שר לשעבר בממשלות ירדן, וכיום חבר בסנאט הירדני, לא אמר שום דבר בשמו. הוא הביא למאזינים ארבע ציטטות משלושת החדשים האחרונים, המתארים את המצב. הראשונה שבהן אמרה, שהדרישה שחמאס יכיר בישראל באופן מיידי כמוה כהחזרת השעון  25 שנים לאחור. והשניה אמרה, שרעיון "ישראל הגדולה" מת,  והסכם על הקמת מדינה פלסטינית קשה מאד. לאריק שרון היה הכח, אבל לא היה לו תמריץ, לאבו מאזן היה התמריץ, אבל לא היה לו הכח. לשליטים של היום אין את שניהם.

אהוד יערי (ערוץ 2) נעל את ישיבת הבוקר, כאשר העיד על עצמו, כי כל מה שהוא עומד להגיד, מבוסס על מפגשים ושיחות עם פלסטינים בכל המחנות ובכל הרמות, וכן מקריאת מסמכים, ושיחות עם עמיתים ואחרים בחו"ל. והמידע שהוא מביא מאד מהימן. הוא בחר לציין כמה נקודות בצורה טלגרפית.

1)   הפלסטינים ידעו היטב במי הם בוחרים.

2)   ראשי החמאס היו שותפים של עראפאת, והם היורשים הטבעיים שלו.

3)   יש נסיגה אצל החמאס מן הרעיון של מדינה בגבולות 1967. החמאס אינו רוצה   "עצמאות קטנה", לכן הם יעשו הכל לברוח מרעיון המדינה, ורוצים לרוץ לזרועות ישראל כדי לקנות שקט להתארגנות ולהצטיידות.

4)   הפתיון שלהם כלפינו: אנחנו ניתן לכם שביתת נשק, כי אנחנו היחידים המסוגלים לעצור את הירי. לא מסחר ולא קשרים.

5)   החמאס נמצא במצור משני כוונים. התנועה האסלאמית הבינלאומית צרה על החמאס להמשיך בתיזה הקיצונית שלו. "מועצת חכמי התורה" של אירן, אל-קעידה וחזבאללה, לא ירפו את לחצן מן החמאס, כדי שימשיך במה שעשה עד עכשיו. מאידך, יש על החמאס מצור בינלאומי; מדינות ערב: "אל תבואו לוועידת חרטום"; ומדינות אירופה וארה"ב מאיימות בהפסקת הסיוע, אם לא יתמתן.

6)   בניגוד לדעות הנשמעות פה ושם, החמאס לא עובר שום מטמורפוזה לשינוי ערכיו ופעולותיו.

7)   אם החמאס יצליח לשרוד חצי שנה, הוא יתבסס על כסא השלטון, ואז כבר אי אפשר יהיה להורידו. לכן צריך לעשות הכל כדי לשתק את החמאס שיתוק מוחלט.

דן קרצר, שהיה שגריר ארה"ב בישראל, מכהן היום כפרופסור בביה"ס למדיניות ומינהל באוניברסיטת פרינסטון. פרופסור קרצר תיאר את העמדה האמריקנית בנושא החמאס, ואמר  שמאז 9/11 ארה"ב הכריזה מלחמה גלובלית על הטרור. לשם כך ארה"ב מקימה בריתות ברחבי תבל. החמאס עלה לשלטון, כי הכוחות המתקדמים של הפת"ח נכשלו. במשך השנים, החמאס הצליח ליצור לעצמו תשתית סוציאלית לרווחת האוכלוסיה. (מזכיר לנו את ש"ס). עלינו לעשות הכל כדי לסייע בפיתוח כלכלי באזור  -  בעזרת ה-G8. אבל נשאלת השאלה, האם עלינו להמשיך לפתח את הדמוקרטיה במזה"ת. המטרה של הקבוצות השולטות היא לא להביא דמוקרטיה לעמיהן, אלא לבסס את שלטונם במסווה של שמות ליברליים.

אלוף (מיל) עמוס גלעד, ראש האגף המדיני-בטחוני במשרד הבטחון, הביע דעתו על האיום האסטרטגי הטמון בעליית החמאס. לדעתו, החמאס עלה לשלטון באורח דמוקרטי, אבל הם רוצים לבטל את האפשרות הזאת להבא. הם כבר קשרו קשרים עם גורמים עוינים בירדן כדי לבטל שם את ההגמוניה ההאשמית, בשיתוף עם האחים המוסלמים וחזבאללה. מצד אחד, ממשלה על טהרת החמאס יש לה חולשה. אבל מאידך, היא תוודא ששום גורם צבאי פלסטיני לא יורשה לטפל בחיסול הטרור. אבו מאזן חייב עכשיו לעבור מבחן  מנהיגות קשה, כאשר דחה את קווי היסוד של ממשלת החמאס, ובקש מהם להפגש אתו לקביעת קווי יסוד חדשים. החמאס מבקש כעת להשיג תקופת רווחה אסטרטגית, שתביא לו שקט.

אל"מ (מיל) דוד חכם, היה יועץ לעניינים ערביים ברצועת עזה. יש לו שעות חמאס שאין לאף אחד אחר. לדבריו, החחמאס יפעל לפי שני עקרונות-מושגים: הסבלנות=الصبر והפסקת אש= هدنة. כל זאת כדי לאגור כוחות למאבק האמיתי. לפי אמונתם סופו של האסלאם לנצח, גם אם זה יקח 5-10-50 שנה. הם יפעלו עכשו על רוח ההסכם של מוחמד עם שבט בני-קורייש (הסכם חודיבייה משנת 628), משהו שדומה להסכם ריבנטרופ-מולוטוב 1939.

אלוף (מיל) יעקב עמידרור, בעבר ראש חטיבת המחקר באמ"ן, וכיום סגן נשיא המכון האקדמי "לנדנר" בירושלים. לדבריו, עליית החמאס לשלטון היא לא מהפך, אלא סימפטום למה שמתחולל בעולם המוסלמי והאסלאם הרדיקלי. זה החל במהפכה באירן, שגרמה לאחר מכן בהפיכה באפגניסטן. וזה המשיך בהצלחתו של עראפאת שהביאה אותו ממנהיג טרור למנהיג בינלאומי מוכר. התיזה היא שהאסלאם הוא הפתרון. לא אנחנו בשלנו את הדייסה הזאת, אבל הוספנו לו תבלין: הבריחה מלבנון ולאחר מכן היציאה מעזה, בצורה שזה נעשה, זה תורגם על ידם שלחץ טרוריסטי מביא לנטישה. החמאס זקוק היום לשקט על מנת להתחזק ואלגור כוחות. וכאשר יהיה נוח לו הוא יחליט מתי להפסיק את הפסקת האש.

עד כאן הבאתי דברים בשם אומרם. המגוון של הדברים ושל הדוברים הוא גדול. אני מאד מקווה שמה שקרה בסתו 1973 לא יחזור על עצמו. כאשר הכתובת היתה על תעלת סואץ ואנחנו לא ראינו אותה. כאשר מישהו מהדוברים שלנו פנה לגנרל הירדני ושאל אותו מדוע שלא נשתף פעולה בנושא זה? השיב הגנרל אנחנו יודעים היטב לטפל בנושאים כאלה, ואיננו זקוקים לשום סיוע (במאמר מוסגר אומר שהוא התכוון לסיוע גלוי). אני מאמין שאכן ירדן תדע לטפל באסלאם הרדיקלי שלה, אני רק מאד מקווה שהממשלה שלנו תדע לפעול באותה נחישות.
 


 
 
   
מפת העץ
האם החברה הפלסטינית מסוגלת לבחור מנהיג מתון ? שמעון מנדס  
ישראל מול החמאס כאתגר או האתגר שמציב החמאס לישראל. שמעון מנדס  
 ונקווה שלא רק אני קראתי זאת אלא גם משהו ממשלת ישראל-" סוריא  
 השליש הצבאי של ראש הממשלה היה נוכח במשך כל הדיונים שמעון מנדס   
 הדמיון הוא רק בכותרת דוד סיון  
 לגבי הדמיון אתה צודק, אבל... שמעון מנדס  
 והילד הקטן צועק: "המלך הוא ערום!" האך האשליה עוד נושמת? רפי אשכנזי  
 עם כל הכבוד דוד סיון  
 ד"ר סיוון היקר, כמכר ותיק אעיז לשאול, האם קראת מה כתבתי? רפי אשכנזי   
 האשליה של "ניהול הקונפליקט" דוד סיון  
 אכן הניתוח שלך הכי קרוב למציאות המתעתעת בהרבה מאיתנו אבנר אברהם  
קריקטורה שבועית / הבזר הקואליציוני tach  
הקמת פורום דפי נחיתה   /   הקמת פורום הקמת פורום