-------------------------------------------------------------------------
{ { { { { { בנו לכם אתר לגן ילדים, למטפלים הוליסטיים, אתר אישי... לחצו כאן
מנהלי הפורום: לינה ויהודה בכר חזרה לאתר חינוך וגן - ילדודים | לאתר האדם השלם | לאתר גן ציפורן

לרכישה הספר
מאסטרים של אור ואהבה
מעגל האור הגדול והחיבור לנשמה, מדיטציות ודימיון מודרך
מאת יהודה בכר - בהוצאת גוונים

פורום חינוך וגן - ילדודים

תאריך 01/04/2006 17:12:16
מאת לינה ויהודה
נושא הכובע של מריה

קבלנו את הסיפור הזה במייל,  שושנה. תודה לשוש
 
.....ותודה לאל שיש ילדים קטנים שמחמיאים ללא פחד, ומי ייתן שגם אנו לא נתבייש להחמיא בכל הזדמנות שרק אפשר..."

--------------------------------------------------------------------------------
הכובע של מריה                      
 
 
את הקטע הזה שלחה אלי ליאת ויינבלט. זהו טור אישי של אורלי כץ שפורסם בחוברת "הורים". כותבת אורלי כץ כי הפסיכולוג אוליבר ג´יימס ערך מחקר שלפי תוצאותיו, 80% מהנשים אינן מרוצות מהמראה שלהן. למרבה הפלא, 20% הנותרות לא היו הנשים היפות ביותר עלי אדמות, אלא פשוט אותן אלה המרוצות מעצמן, אלה שטוב להן עם מה שהן.
בהקשר זה קראו את הסיפור המלבב הבא, שמצטטת אורלי כץ בכתבתה:
 
 מריה גוואדלופה גרה עם אמה, בדירה קטנה בניו יורק. מריה לא הייתה יפה במיוחד ולא מכוערת, לא חכמה ולא טיפשה... בחורה ממוצעת, פקידה זוטרה וחייה אפורים ושגרתיים.
בוקר אחד עצרה מריה מול חנות כובעים חדשה. זיק סקרנות ושובבות, זכר מילדותה, נעור בה והיא פסעה לתוך החנות. ניסתה בביישנות כמה כובעים עד שעינה צדה כובע שמשך את תשומת ליבה. היא הניחה את הכובע על ראשה ו... הכובע הלם אותה! ילדה שבחנות משכה בשרוול חולצתה של אמה ואמרה "אמא, תראי כמה יפה האישה עם הכובע הזה". "גברתי, הכובע פשוט הולם אותך" אמרה האם למריה. קונה אחרת לא התאפקה וציינה זאת גם.
מריה הביטה בדמותה המשתקפת במראה....ולראשונה בחייה הבוגרים אהבה איך שהיא נראית. אור ניצת בעיניה, חיוך שובב עלה על שפתיה, שילמה בעבור הכובע ויצאה לרחוב.
בחוץ העולם נראה לה אחר. היא שמה לב לצבעוניות הפרחים, להמולת הרחוב וריחותיו. בבית הקפה שעברה לידו כל בוקר, בחור צעיר הסיר עיניו מהעיתון, חייך אליה וקרא:   "הי דרלינג, .. חדשה בסביבה? תצטרפי לקפה?" מריה המשיכה בהילוך מרחף.
במשרד ברך אותה השוער בבוקר טוב... מעולם לא התייחס אליה. במעלית לחצו עבורה על כפתור הקומה. במשרד דברו על האור בעיניה והחמיאו לה על מראה.
וכשהגיעה לביתה פתחה אמה  עבורה את הדלת ופליאה בעיניה: "כמה טוב את נראית, מריה, יש אור בעינייך, כמו בימים שהיית ילדה".
" אמא", אמרה מריה, "זה כנראה בזכות הכובע".
"איזה כובע?" שאלה האם. מריה הניחה את ידיה על ראשה וגילתה כי הכובע לא היה שם. ניסתה לשחזר. היא לא זכרה שהורידה אותו במונית... או בזמן הפסקת הצהריים...חשבה על החנות ואז זכרה בבהירות  כיצד הניחה את הכובע ליד הקופה כדי להוציא את ארנקה מתיקה, וכיצד שכחה את הכובע, מונח שם על הדלפק כשיצאה אל הרחוב...
אילו רק חשבנו כל הזמן שאנו יפים, חכמים ומוצלחים הרי כאלו היינו... והרי כאלה אנחנו...
ותודה לאל שיש ילדים קטנים שמחמיאים ללא פחד, ומי ייתן שגם אנו לא נתבייש להחמיא בכל הזדמנות שרק אפשר...
 
   
מפת העץ
לקרוא ולהפנים... לינה ויהודה 01/04/2006 17:15:36 
הכובע של מריה לינה ויהודה 01/04/2006 17:12:16  אתה כאן
יום הולדת שמח ללירון, לליסה ולענבר היקרות לינה ב 01/04/2006 09:46:25 
דפי נחיתה   /   בניית אתריםבניית אתרים   /   הקמת פורוםהקמת פורום