רדיו יוּבל   רשימת דיוור תנאי שימוש (קולמוסנט ©) הרשמה עזרה מקלדת יוּבל

הנך מזוהה כ-    , להרשמה / התחברות לחץ כאן

תאריך: 31/03/2006 11:32:56
מאת:
 אלי אשד 
נושא: ברנשים קשוחים עם לב זהב

 
ברנשים קשוחים עם לב זהב
 

 
עמוק הוא יסוד הטוב בליבם של ברנשי הברודווי ופעמים הוא נזקק לרעידת אדמה קטלנית על מנת שיצוף ויעלה ממעמקים".

דיימון ראניון (בתירגום אליעזר כרמי) 
בימים אלה שבהם אנחנו מוצפים בידיעות תקשורתיות נרעשות על גיבורי התרבות החדשים של החברה הישראלית, ראשי כנופיות פשע כמו זאב רוזנשטיין העומד להישלח לארה"ב, בני משפחת אלפרון המכבדים בנוכחותם כל תוכנית אירוח ומציגים את גירסתם סוחטת הדמעות לאחר עוד אירוע אלים שבו היו מעורבים ורבים אחרים, עלה על הבמות בבית לסין מחזמר שמתאר טיפוסים מסוג זה הנמצאים בשולי עולם החוק ומעבר לו. כמו רבים מעיתונאי הפשע שלנו גם המחזמר הזה מציג את אנשי עולם הפשע בצורה רומנטית של "הפושע בעל לב הזהב". והם אפילו לא ידעו שהם כאלה.

ואין זה מחזמר רגיל זהו אחד המחזמרים המפורסמים ביותר ומוערכים ביותר של כל הזמנים "ברנשים וחתיכות", מאת ג´ו סוורלינג ואייב בורוז על פי סיפוריו של העיתונאי דיימון ראניון. במרכזו עומדים אותם טיפוסים קשוחים של העולם התחתון או בכל אופן של השוליים הקיצוניים מאוד של העולם המהוגן השורצים דרך קבע במיזללת מינדי  ברחוב הברודווי בניו יורק ומשם מנהלים את עיסקיהם המאוד לא מהוגנים (יש שיגידו "אפלים").

במרכז העלילה עומד סקיי מאסטרסון, אלוף ההימורים ושובר לבבות ידוע הנוהג להמר על כל דבר בעולם (גיא זוארץ), שמתערב עם נתן דטרויד (צביקה הדר), ושאם ירצה, יוכל לשכנע כל בחורה לבוא אתו לבלות לילה בהוואנה שבקובה. נתן  מציב לפניו משימה לכאורה בלתי אפשרית: לקחת להוואנה  את שרה בראון (לירז צ´רכי), מיסיונרית אדוקה המטיפה בדיוק נגד כל מה שסקיי מייצג. סקיי השועל הערמומי מקבל את האתגר בחדווה, מנצל את תמימותה של שרה ולבסוף כובש את ליבה בזמן שהיא מנסה להחזירו למוטב (משימה בלתי אפשרית בפני עצמה). אך האם ינצל סקי את המיסיונרית התמימה או שיגלה שמתחת לחזותו הקשוחה מסתתר אחרי הכל ובניגוד לכל הסיכויים לב של זהב?

זהו מחזמר שלמרות שנכתב בשנות החמישים ומבוסס על סיפורים משנות השלושים הוא גם עכשווי יותר מתמיד שכן הוא עוסק בעניין ובמידה מסוימת בהערצה שלנו לדמויות שעל שולי החוק ושמעבר לו. דומה שעניין זה ניכר היום בחברה הישראלית אולי אף יותר מתמיד עם דמויות כמו משפחת אלפרון ורוזנשטיין ואחרים שהפכו לכוכבים תקשורתיים נוצצים; דמויות שלא פעם העיתונאים מתארים אותן כאילו יצאו מסיפורים של האיש שעל פי סיפוריו התחבר המחזמר, דיימון ראניון .

רבים מסיפוריו של ראניון הוסרטו אבל דומה שהצלחתו הגדולה ביותר בתחום הבמה הייתה במחזה "ברנשים וחתיכות", שנוצר רק לאחר מותו, שהוצג 1200 פעמים בברודווי ושהופק לאחר מכן כסרט עם פרנק סינטרה ומרלון ברנדו. המחזה נחשב עד היום לאחד ממחזות הזמר הגדולים ביותר של כל הזמנים ומבוסס על סיפורו הקצר  של דיימון ראניון "האידיליה של מיס שרה בראון".

מה שלא כל כך ידוע הוא שכמה הדמויות הראשיות היו מבוססות על אנשים אמיתיים וכי לאמיתו של דבר הדמות הראשית של סקי מסטרסון מבוססת על אדם מפורסם מאוד ודווקא מעולם המערב הפרוע, באט מסטרסון. הנ"ל היה שריף בעיר העקובה מדם, דודג´ סיטי במערב, נודע שם בשליפתו המהירה והקטלנית, והיה במשך תקופה הבוס של איש החוק המפורסם ויאט ארפ. לבסוף הוא החליט לעזוב את המערב הפרוע הקטלני ולעבור לסביבה בטוחה מעט יותר, לניו יורק שם עבד ככתב ספורט ושם היכיר אותו דיימון ראניון. מסטרסון הנ"ל כיכב מאז כדמות במערבונים קולנועיים רבים מספור ואפילו בסדרת טלוויזיה שהתבססה על חייו. אבל נראה ש"ברנשים וחתיכות" שמתבסס על חייו בניו יורק דווקא הוא היצירה המפורסמת ביותר עליו.
 
מעניין שהסיפור המקורי של ראניון שנכתב כבר בשנת 1929, שימש כבר אז כמקור למחזמר גרמני של  ברטולד ברכט וקורט וייל בשם "הפי הנד". אך זה היה פלגיאט שלא נתן קרדיט למקור הראניוני (ברכט טען שהוא מצא את סיפור אצל אחת דורותי ליין שלא הייתה ולא נבראה).  זאת הפעם השלישית ש"ברנשים וחתיכות" מוצג על הבמה בישראל והפעם הרביעית שהוא תורגם. שלושת הפעמים הקודמות היו כולן פרי תרגומו של דן אלמגור שהיה שותף בעבר ביצירת מחזמר ישראלי מקורי בשם "עיר הגברים" על פי יצירותיו של דייימון ראניון, תופעה נדירה ביותר שמראה על הפופולאריות  העצומה והנדירה של סופר אמריקני זה בישראל . 

דיימון ראניון האיש והאגדה

דיימון ראניון הוא אחד מאבות ומהדמויות הבולטות של המקצוע העיתונאי המיוחד, "הכתב הפלילי"  שמסקר את תחום עולם הפשע. התחום שהתפרסם בישראל בשנים האחרונות הודות למאמציהם של אנשים כמו בוקי נאה עד שאף נעשה עליו סדרת טלווזייה בערוץ 1. אולם ראניון היה הרבה יותר מעוד עיתונאי המסקר את עולם הפשע. הוא זכה לתהילת עולם בראש ובראשונה הודות לסיפורים שכתב על אנשי עולם הפשע שאותם  הכיר היטב ואותם תיאר בצורה רומנטית מאוד. סיפוריו התאפיינו בסגנון המיוחד בביטויי הסלאנג המפורסמים ובשפה שבה אין עבר ועתיד רק הווה ובסוף המפתיע שבגללו הפך ראניון למפורסם (אם כי סופרים אחרים כמו או הנרי קדמו לו בכך). בכך גם הגדיר היטב את עולמם של הטיפוסים המיוחדים שעליהם כתב שהיה כולו חיים מהיום למחר ולא מעבר לזה שכן מעבר לכך היה רק בית הסוהר והקבר כתוצאה מיריית כדור או שליפת סכין.

אין זה ברור אם אמנם כך דיברו אותם עבריינים של ניו יורק. דומה ששפה זאת הייתה בחלקה לפחות פרי המצאתו של ראניון. אבל זה באמת לא משנה. בסיפוריו של ראניון אין פושעים שהם אנשים רעים באמת, אולי רק קצת, אפילו כשמדובר ברוצחים שכירים שקצרו כך וכך עשרות או מאות אנשים בקריירה עקובה מדם. לא ולא. אצל ראניון כולם, המבריחים והקלפנים, המהמרים וזייפני הכספים, סוחרי המשקאות ומוכרי הסמים, הרוצחים השכירים והגנגסטרים הגדולים הם לאמיתו של דבר (כשאתה מקלף מעליהם את הקליפה הקשוחה) אנשים טובים וישרים. הם אפילו כמעט חביבים ונחמדים אם אתה מכיר אותם באמת. בסופו של דבר אין אצלו דבר כזה "עולם הפשע", רק "ברנשים וחתיכות" שיושבים במקומם הקבוע במזללה של מינדי  שהיא המסעדה האמיתית מאוד של לינדי בברודווי שבו נהג ראניון לשרוץ וקיימת עד היום. בכלל חלק גדול מהדמויות שאותם תיאר ראניון בסיפוריו מבוססות על אנשים אמיתיים שאמנם עברו טרנספורמציה ענקית  בסיפוריו עד שהם בעצמם התקשו להכיר את עצמם אם קראו את סיפוריו.
 
אמנם רוב הסיפורים של ראניון הם גם אכזריים ושופעי גויות מתים (כפי שהיה בחייהם האמיתיים מאוד של הטיפוסים העבריינים שאותם תיאר) אבל איכשהו בעולמו של ראניון איש לא לוקח את האלימות והמוות ברצינות רבה מידי, אולי משום שזהו חלק בלתי נפרד מהחיים. בעולמו של ראניון אפילו האירועים האכזריים ביותר מתוארים בהומור יבש של הגרדום ואפילו, לא יאמן אבל זה נכון, בקורטוב מסויים של אהבת אדם רומנטית. איך שהוא ראניון הפך את עולם הפשע הקודר הרצחני והמאיים של ניו יורק לעולם רומנטי ואגדי ואולי בכך הייתה הצלחתו הגדולה ביותר. אם יש בו משהו שהוא בולט יותר מכל הרי זאת אהבתו לעיר ניו יורק ומעל הכל לרובע הברודווי שבו נהג לנדוד בלילות עם ידידו העיתונאי שהפך שני רק לו בפרסומו וולטר וינצ´ל (שכתוצאה מהיותו ל"סמכות" בענייני עולם הפשע נהג במשך שנים לקריין את סדרת "הבלתי נגועים" המפורסמת בטלווזיה על עולם הגנגסטרים שהפכה לאחר שנים לסרט מצליח בכיכובו של קוין קוסטנר) בחיפושים אחר אירועים שישמשו חומרים לכתבותיו ולסיפוריו. כל כך אהב ראניון את ניו יורק ואת רחוב הברודווי שהוא ביקש שלאחר מותו ישרפו את גופתו ויפזרו על ברודווי את אפרו כדי שיוכל להתאחד עימו גם לאחר מותו.

ראניון עצמו מופיע בסיפוריו תמיד כמשקיף ו"מזדנב" אלמוני מהצד, אחד שאוהב להמר קצת אבל מעדיף להשאיר את הצרות לאחרים שמספרים לו את סיפוריהם ולא לתחוב את חותמו יותר מידי בעיסקי אחרים -  רק לספר עליהם. פרט לכך איננו יודעים עליו דבר מהסיפורים. אבל הוא בהחלט היה טיפוס מעניין (ומוזר) בפני עצמו לא פחות מהגנגסטרים שעליהם כתב. הוא בא ממשפחה של עיתונאים. גם סבו וגם אביו היו עיתונאים בעיר פואבלו שבמערב (שעליה כתב סדרת סיפורים בתור "העיר העתיקה שלנו"), אך פירסומו בא לו ככתב בניו יורק ובראש ובראשונה הודות לסיפוריו ומאמריו שהיו כה פופולאריים עד שהמו"ל שלו הרסט נתן הוראה חמורה ביותר לעורכיו: שלא יקצרו בהם אפילו במילה אחת. זכות שלא הייתה שמורה לשום עיתונאי אחר. את הרעיונות לסיפוריו לקח ראניון גם מחייו שלו.

הוא היה מהמר אובססיבי אבל בדרך כלל הפסיד. איך שהוא כל מי שהימר עליו באגרוף ובמירוצי סוסים התגלה תמיד ככישלון וזה אילץ אותו לכתוב עוד ועוד סיפורים ממש עד לימים האחרונים לפני פטירתו  בשנת 1946 כתוצאה ממחלת סרטן הגרון.

מילון חדש של עברית

אחד התופעות המדהימות של ראניון היא שהצלחתו הגדולה ביותר מחוץ לארה"ב הייתה דוקא בישראל וזאת הודות לעבודת הקודש של אדם אחד שהיה מסור מאוד לראניון - המתרגם אליעזר כרמי. כרמי שתירגם מאות ספרים אהב יותר מכל את ראניון וספריו שבהם נתקל עוד בשירותו בצבא הבריטי במדבר. הוא נהג לספר שבמדבר לא היה להם נייר טואלט והוא ועמיתיו נאלצו להשתמש למטרה זאת בספרים. עד שיום אחד נתקל במקרה בספר של ראניון שבו התכוון להשתמש לאותה מטרה. אלא שבמקרה החל לקרוא אותו ומאז כבר לא יכול להפסיק. מאז בהמשך עשרות שנים תירגם כרמי את מרבית סיפוריו וחלק לא קטן מרשימותיו  העיתונאיות של ראניון לעברית בהוצאות ספרים שונות. היו כאלה שהקים בעצמו כמו הוצאת כרמי את נאור, דקל, מ.מזרחי ובפורמטים שונים של ספרי כיס וספרים בכריכה קשה. תרגומים אלו זכו להצלחה אדירה והשאירו את חותמם על דורות שלמים של קוראים ישראליים, משנות הארבעים ועד שנות השמונים. אחת הסיבות לכך ואולי העיקרית הייתה: איך שהוא כרמי הצליח לבצע את הבלתי אפשרי ויצר שפת סלנג שוות ערך לזאת שיצר ראניון, אבל בעברית. שפת סלנג מוזרה זו הייתה שאובה לא רק ממקורות "צבריים" לא תקניים אלא אפילו ממקורות תלמודיים.

כך בין המילים המרובות שהמציא כרמי באופן מיוחד עבור תרגומיו לסיפורי ראניון ניתן למצוא את: "משכנע" (אקדח), "כפתור" (שוטר), ברנש (איש שעדיף להתרחק ממנו פן יבולע לך), "עגבניות" (חתיכות,  גם כן המצאה של כרמי), "מרשרשים" (כסף), "דו רה מי" (גם כן כסף), "סמרטועתון" (עתון), "כתבן" (עתונאי), "עופרת" (קליעי אקדח), "לקקן" (לשון), "עורב" (רופא), "יבואן" (מבריח משקאות), "אשת חיקו הנצחית" (אישתו) ועוד הרבה. בשפת הפושעים הלא משכילים של כרמי יש מילים וביטויים תלמודיים רבים כמו דנן, בי בי רב, חזקה עליו, עד גמירה, ורבים רבים אחרים.

אין הרבה סופרים בעברית שהיה להם סיגנון כה מיוחד במינו וקל לזיהוי מיידי כמו אלו של אליעזר כרמי.  ויש לזכור שמשימתו הייתה קשה שבעתיים מזאת של סופרים אחרים, שכן הוא היה משלב סגנון זה לתרגום יצירות של אחרים ולא ליצירה מקורית משלו. כרמי הסביר את הצלחתו "צריך לחשוב כמו ראניון כדי לכתוב כמותו". כרמי אף טרח וכתב ביוגרפיה מפורטת של חיי ראניון שהופיעה בהמשכים בשני הכרכים האחרונים של סיפורי ראניון שתרגם בהוצאת מזרחי. אליעזר כרמי אף שיתף פעולה עם דן אלמגור בשנת 1970 בכתיבת מחזמר ישראלי מקורי על פי סיפורי ראניון בשם "עיר הגברים" שבו אחת הדמויות הייתה  באופן יוצא דופן ראניון עצמו (שאותו גילם מנחם זילברמן), ובו נוצר הפזמון הידוע "פינקס הקטן" שהוא כיום חביב מאוד אצל גבירות של סאדו מאזו.

אפשר להשוות את ההצלחה של דימון ראניון בישראל לזאת של צ´רלס בוקובסקי בתקופה מאוחרת יותר. שניהם נודעו בשפתם העסיסית ובתיאורם נתחי חיים שאחרים העדיפו להתעלם מהם. דימון ראנייון סופר הפשע האמריקני הפך לסיפור הצלחה ישראלי, והתרגום של אליעזר כרמי לשפתו המיוחדת שימש כדוגמה ומודל לסופרים ישראליים ובראשם מנחם תלמי שסיפוריו על פושעי העיר יפו נראים כמעט כשווי ערך  לסיפורי דיימון ראניון על הברודווי. ודומה שבימים אלו שבימים אלה שבהם אנחנו מוצפים בידיעות תקשורתיות נרעשות על גיבורי התרבות החדשים של החברה הישראלית, ראשי כנופיות פשע כמו זאב רוזנשטיין העומד להישלח לארה"ב, בני משפחת אלפרון המכבדים בנוכחותם כל תוכנית אירוח, סיפוריו של ראניון נשארו אקטואליים ורלבנטיים כתמיד.
 
 דן אלמגור: הקשר שלי עם ראניון היה בחמישה שלבים: כשהייתי חייל מצאתי בחנות ספר שירים של דימון ראניון. דבר שלא ידוע הוא כתב פזמונים בסיגנון קיפלינג. מצאתי את הספרון הזה ותירגמתי אותו אבל זה  לא פורסם. יום אחד כשהייתי כתב צבאי בעיתון גדנ"ע חבר שלי שלעתיד הפך לעורך דין ידוע וקונסול כבוד של איסלנד בישראל השאיל את הספר ולא החזיר והספר נעלם. מאז חיפשתי את הספר בכל רחבי ארה"ב  ולא מצאתי עותק.

ב-1958 תירגמתי את "ברנשים וחתיכות" לראשונה לקונצרט פומבי בקול ישראל עם גידעון זינגר ויונה עטרי. זאת הייתה הגרסה הראשונה בעברית של כל פזמוני ההצגה אבל זה הושמע רק ברדיו. עברו שנים ואז בשנת 1970 השתחררו כמה חברה צעירים כמו ששי קשת, יהודה ברקן, מנחם זילברמן ואחרים מלהקת הנח"ל, כולם חסידי ראניון. הם באו אלי ורצו להציג את "ברנשים וחתיכות" בתרגומי. פנינו לסוכני ההצגה  והם אמרו: מצטערים זאת הצגה גדולה ומפוארת ולכם, חבורה של צעירים אנחנו לא יכולים לתת את הזכויות. לא וויתרנו והחלטנו לכתוב "ברנשים וחתיכות" משלנו בגרסה ישראלית מקורית המחזמר "עיר הגברים" בבימויו של דני ליטני.

אליעזר כרמי המומחה הגדול בעולם לדיימון ראניון כתב את המערכונים על פי שלושה סיפורי ראניון הסיפורים "קזאנבוה הולך הביתה", "לחיי הכלה" ו"תחרות הזלילה". "חוש הומור "הפך לאופרטה". אני לקחתי שלושה או ארבעה סיפורים של ראניון והפכתי אותם לבלדות מושרות. כתבתי גם שבעה פזמונים על דמויותיו המפורסמות של ראניון כמו דייויד הזריז ו"מאקסי אוהב סוסים". ומתי כספי הלחין בקצב הבלוז והצ´רלסטון עם וקובי אשרת ושלמה גרוניך היה על הפסנתר . .  בין השחקנים הייתה אבירמה גולן שגילמה את "הוד מעלתה" בפזמון המפורסם ביותר מההצגה, "פנקס הקטן", שמבוסס על הסיפור "פינקוס" של ראניון. . . עוד פזמון ידוע היה הבלדה על "ג´ו רגל חמה". וגם כתבתי פזמונים על דיימון ראניון עצמו כולל שיר על צוואתו ומותו ועל פיזור אפרו מעל ניו יורק. המחזמר היה הצלחה גדולה.

השיר "פנקס הקטן" הפך לקלאסיקה כזאת עד כדי כך שבגלי צה"ל יזמו הקריינים לכבוד שבועות פרויקט מיוחד: תוכנית שלמה שעסקה במקורו ובמשמעויותיו של השיר שעבורה ראיינו את כל מי שרק אפשר. אחרי זה עברו עוד 15 שנים ובתיאטרון חיפה קיבלו את הזכויות ל"ברנשים וחתיכות" ותירגמתי את הפזמונים בפעם השנייה והמחזמר עצמו פעם ראשונה. מיכה לבינסון היה המפיק ובתפקיד הראשי שיחק נתן דטנר עם חנה לסלאו וטוביה צפיר והבאנו כוריאגרף מחו"ל קן אולדפילד. עשינו אז הצגה בחיפה ובסינרמה בתל אביב והייתה מאוד מוצלחת .

והשנה החליטו בבית לסין להציג שוב את "ברנשים וחתיכות", ומכיוון שפעם הייתי עסוק עם מחזמר אחר "המפיקים" הם פנו לדורי פרנס שתירגם את זה מחדש והבמאי הוא אותו קן אולפילד שהיה הכוראוגרף בגירסה הקודמת. אלון אופיר שהיה אמור להיות עם ההצגה פרש מסיבות שונות.

כשהתחלנו לעבוד על "ברנשים וחתיכות" פתאום נזכרתי בספר השירים הישן של ראניון והתברר שהוא אזל לגמרי בארה"ב. ונזכרתי בבחור הזה מהצבא ששאל אותו ממני. וצילצלתי אליו וביקשתי שיחפש אצלו בבוידם. והפלא ופלא הוא מצא את זה כעבור יומיים, וכך חזרו שירי דיימון ראניון לרשותי, שירים באמת יפים.

לגבי אליעזר כרמי חוברות הבלשים היו פופולאריים מאוד ובהם עולם הבלש" שהעורך היה "עזריאל מכיר" שהוא כרמי. אני בתור ילד הייתי כותב לכל העיתונים. ויום אחד ראיתי שיש תחרות לחיבור נובלה בלשית.  וישבתי וכתבתי נובלה בלשית בכתב ידי ורציתי להגיש שני סיפורים אבל שלחתי אותם בשני שמות שונים כי היה מותר להגיש רק אחד וכתבתי אחד בשם דן אלבלינג ואחד בשם שמואל אלבלניגר. העורך כרמי כתב לדן שאין לו כישרון אבל שיבח את הסיפור של שמואל. אבל הסתבר שגם אבא שלי זאב אלבלינגר שלח סיפור והוא קיבל פרס ראשון, וכרמי שיבח אותו והעיר על בניו התאומים. ואבא שלי קיבל את פרס ראשון אבל התפלא איך זה שיש לו בנים תאומים שעל קיומו של אחד מהם אף לא ידע.

כרמי לא היה הראשון שתירגם את ראניון לעברית לפניו היה סיפור של ראניון בדבר השבוע בשנת תש"ח - הסיפור בשם "הכל שקט בברוקלין" שתירגם יעקב אורנשטיין. אחר כך תירגמו בעולם הזה בשנת 1953 תירגום תירזה בירון בשנות ה-40 שתירגם אבל זה לא יצא מוצלח. כי אז בעברית לא היה ......  והתרגומים ב"דבר השבוע" היו לא מצחיקים. כרמי המציא סלנג עברי והמציא את המניירה של ראניון לכתוב רק בלשון הווה ללא עבר.

 
רשימת ספריו בעברית
 
שושנת סנט פייר, ספרי ידיעות אחרונות מספר 62, הוצאת ידיעות אחרונות, תש"ז. זהו ספרון של 63 עמודים הכולל שלושה סיפורים: א.שושנת סן פייר, ב. פרס הנאה,  ג. רוז מרחוב החלומות.
 
מחרוזת הפנינים, תרגם אליעזר כרמי, הוצאת הדב 1949, תש"ט.
 
על טוביה האיום וסיפורים אחרים: סיפורי ניו יורק, תרגם "י. בן יעקב" (שם בדוי של כרמי?). (סדרת ספרי כיס לכל מספר 15.) הוצאת נ. טברסקי 1949, תש"ט. 
 
השבעה, תרגם א.כרמי, הוצאת מסדה, 1952, תשי"ב. מהדורה שניה בשנת 1974.
 
ליליאן, עברית עזריאל מכיר (אליעזר כרמי) הוצאת ניקודים, 1953.
 
כתבי דמון ראניון א, סיפורים, תרגם אליעזר כרמי, הוצאת כרמי את נאור, 1953.
כתבי דמון ראניון ב, טיפוסים קשוחים, תרגם אליעזר כרמי, הוצאת כרמי את נאור, 1954.
 
כתבי דימון ראניון, טיפוסים קשוחים – סיפורים, עברית אליעזר כרמי, הוצאת כרמי, 1957. גירסה נוספת בהוצאת כתבי מחברים נודעים, 1960.
 
ברנשים ובובות, תרגם אליעזר כרמי, סדרת הספרייה הקטנה, הוצאת ש.פרידמן תשכ"א.
 
חזרה לברודווי, תרגם אליעזר כרמי, דקל, 1967, תשכ"ח.
 
עיר הגברים, תירגם אליעזר כרמי, הוצאת דקל, 1968, תשכ"ח.
 
מלוא החופן, תירגם אליעזר כרמי, הוצאת דקל, 1969, תש"ל.
 
ברנשים וחתיכות, תירגם אליעזר כרמי, הוצאת מ.מזרחי, 1987.
 
טיפוסים קשוחים, תרגם אליעזר כרמי, הוצאת מ.מזרחי, 1987.
 
שמונה לאחת, עברית א. כרמי, הוצאת מ.מזרחי, 1987.
 
הברוקלינאים, עברית א. כרמי, הוצאת מ.מזרחי, 1989.
 
כל אנשי הברודווי, עברית אליעזר כרמי, הוצאת מ.מזרחי, 1991.  
 
ג´ו סוורלניג  ואייב בורוז, ברנשים וחתיכות, תרגם דוני ענבר, המרכז הישראלי לדרמה ליד בית צבי המחזה תורגם שוב בידי דן אלמגור.
 
באטש מטפל בתינוק, תדריך בתשדירים לספרות לבית הספר העל יסודי, המרכז לטכנולוגיה חינוכית, 1986 (ביחד עם הסיפור השוטר וההימנון מאת או- הנרי).
 


 


 

 
 
 
Bookmark and Share

 מפת העץ:
משקפת שדה - טור שבועי  /   יורם המזרחי  [01/04/2006 10:28:30] 
ברנשים קשוחים עם לב זהב  /  אלי אשד  [31/03/2006 11:32:56]  «- אתה כאן
 הביטוי לקקן אצל כרמי  /  עמיש  [31/03/2006 23:16:50] 
קריקטורה שבועית / ללא קטר  /  tach  [27/03/2006 08:31:46] 
דפי נחיתה   /   בניית אתריםבניית אתרים   /   הקמת פורוםהקמת פורום