תאריך 03/01/2006 17:03:51
מאת שמעון מנדס
נושא הקרחת מתפארת בשיער של אחותה

 
הקרחת מתפארת בשיער של אחותה
 
שמעון מנדס
 

 
מעת לעת מצהיר אבו עלא, ראש ממשלת הרשות הפלסטינית, הצהרה הנוגעת לירושלים. השבוע, לאחר שנודע לו כי ניצי הפת"ח אינם רוצים לכלול אותו ברשימת הנבחרים לפרלמנט הפלסטיני, הכריז כי הוא מסיר את מועמדותו מן הרשימה, בגלל שישראל אינה מאפשרת לתושבי מזרח ירושלים להצביע בבחירות הפלסטיניות. אופי הצהרותיו, כמובן, בא להעיד שירושלים היא עירו של הנביא מוחמד. על אף שידוע לכל בר בי רב, שמוחמד לא הזכיר את ירושלים בספר הקוראן אפילו פעם אחת. באופן אישי, אני בעד החזרת כל השטחים שסופחו לירושלים – מתוך שגעון גדלות שלנו אחרי מלחמת ששת הימים  -  כדי לשמר את יהדותה של העיר. אבל את העיר עצמה אי אפשר לחלק, שכן שליטה כפולה בעיר, רק תגביר את האנרכיה.

צריך להזכיר לאבו עלאא אפנדי, כי ירושלים זה לא רק רחובות ואבנים. ירושלים זה בעיקר רוחניות. במשך אלפיים שנה, ירושלים היתה בידי הערבים, ואלה לא עשו ממנה ולמענה דבר. ירושלים היתה לא יותר מאשר כפר קטן זניח. האסלאם באותה תקופה לא התענין בירושלים, אלא דאג  לפתח את מכה ומדינה, כדי שאלה תמשכנה להיות אבן שואבת להמונים כעולי רגל. מה שקרה בפועל הוא, שירושלים, זו שאבו עלאא רוצה אותה, נדדה עם היהודים לבגדד, אחר כך לאנדלוסיה שבספרד, ואחר כך לווילנה שבליטא. ירושלים הרוחנית הלכה עם היהודים באשר הם. עוצמתה של העיר ירושלים, כוחה הרוחני של ירושלים, ההכרה העולמית במרכזיותה של ירושלים, חזרו אליה רק לאחר שהיהודים חזרו אליה. כי אלה שהחזירו את העם היהודי לארצו, היו אנשי רוח ענקיים, ולא אספסוף מונהג על ידי מנהיגים ערביים של מדינות אחרות.

מהבחינה הזאת האסלאם בכלל, והפלסטינים במיוחד, לא תרמו לירושלים כהוא זה. יתרה מזאת, אפילו  מסגד אל-אקצא, שהפלסטינים דהיום טוענים שהוא המקום המקודש ביותר לאסלאם אחרי מכה ומדינה, הוצע ליהודים על מגש של  כסף. באמצע שנות השבעים של המאה ה-19, האוצר התורכי היה במשבר פיננסי קטסטרופאלי. או-אז הבריק במוחו של הסולטן העות´מאני רעיון לחקות את הצאר הרוסי, שכאשר היה במצב דומה הוא הציע את למכור את אלסקה לאמריקה, והציע את הר-הבית למכירה ליהודים. הוא הציע את הר-הבית לסיר משה מונטיפיורי. וזה הלך להתייעץ עם הרבנים דאז, וכמו עתה, הם אסרו עליו לקנות את הר הבית, בנימוק של "עד בוא המשיח". 

העולם מתייחס לירושלים כאחת הערים המרכזיות בתרבות המערב, בגלל הערכים שאנו יצקנו לתוכה, ולא בגלל שבאנו לחיות בה. ואם הפלסטינים רוצים להציג הישגים תרבותיים, עליהם לבנות  "ירושלים" משלהם  -  ברמאללה או בבית-לחם, או בכל עיר גדולה אחרת ביהודה ושומרון או בעזה ולא להתפאר בגדולתה ומרכזיותה של ירושלים עבור האסלאם בכלל, ועבור הפלסטינים בפרט. אם שכח ראש ממשלת הרשות הפלסטינית, אחמד קריע (قريع=הַקֵּרֵחַ), את קורותיה של ירושלים, הריני מזכיר לו אותם. הפתגם הערבי אומר: "הקרחת מתפארת בשיער של אחותה" (القرعة بتتباها  بشعر  اختها).  וכך נוהגים הפלסטינים, מתפארים  בירושלים כאילו שהם המציאו אותה, והם עצבו אותה  והיא היתה שלהם מאז ומעולם. אבל האמת היא שהקרחת הירושלמית שלהם, מתפארת בשיער שאנו הצמחנו על ירושלים.
 
 



   
מפת העץ
משחקי חורף 2006 בצל הטרור הבינל"א יורם המזרחי  
הקרחת מתפארת בשיער של אחותה שמעון מנדס  
 הנסיך מוולס בזכרונות מסעו בארץ-הקודש,מתאר הרבה"ריגוש" יורם המזרחי  
 מה שלא הבין דיין.... חולשת דעת... שמעון מנדס  
 האם אתה תמים, שמעון? אבנר אברהם  
 אנחנו הרי איננו יודעים לנהל משא-ומתן.... שמעון מנדס  
תוף הכיבשן zaczac  
הקמת פורום דפי נחיתה   /   הקמת פורום הקמת פורום