רדיו יוּבל   רשימת דיוור תנאי שימוש (קולמוסנט ©) הרשמה עזרה מקלדת יוּבל

הנך מזוהה כ-    , להרשמה / התחברות לחץ כאן

תאריך: 30/12/2005 10:07:59
מאת:
 אלי אשד 
נושא: מאקס ומוריץ

 
מאקס ומוריץ
 
 

 
החודש מלאו 140 שנה לסיפור הקומיקס הוותיק ועדיין הפופולארי ביותר בהיסטוריה, "מאקס ומוריץ" מאת וילהלם בוש. עלילות שני ילדים תעלולנים שמוצאים את סופם בדרך מזווויעה במיוּחָד.
 
מי לא שמע עוד עד היום
על מקס ומוריץ – זוג איום-
שני ילדים, שני ידידים,
אינם קוראים, אינם לומדים....
אבל תמיד הם מוכנים
לגנוב דבר-מה מן השכנים,
באחרים להתעלל
ולקלקל ולקלל"
 
(קטע הפתיחה של הסיפור המצוייר "מקס ומוריץ" מאת וילהלם בוש בתרגום אורי סלע)


לאחרונה הוצג בישראל מופע מסוג חדש ויוצא דופן: אופרה מקורית לילדים בשם מאקס ומוריץ עם ליברטו של הפזמונאי דן אלמגור ומוזיקה של גיל שוחט. האופרה היא יוזמה של עיירית חולון בשיתוף האופרה הישראלית כמופע הפותח של מרכז המדיה "מדיטק" החדש בעיר. וזוהי אחת ההופעות המושקעות ביותר לילדים אי פעם בישראל .
 
אופרה זאת לילדים היא בהחלט דבר חדש מסוגו בישראל אבל הסיפור שעליו היא מבוססת אינו חדש כלל. זהו סיפור הקומיקס האמיתי הוותיק ויש האומרים גם המצליח ביותר בעולם שפורסם לראשונה כספר בגרמנית על ידי וילהלם בוש בשנת 1865 (ופורסם לראשונה בהמשכים במגזין ב-1860) והפך לסיפור הגרמני הידוע הנפוץ הנמכר המוכר, המצוטט, והמתורגם ביותר מגרמנית מכל סוג שהוא (ביחד עם סיפורי האחים גרים המתחרים היחידים להצלחה ופרסום עולמי בספרות העולמית).

מקס ומוריץ הוא סיפור מצוייר של הומור שחור משחור שנועד לילדים (אבל גם מבוגרים נהנים ממנו הנאה גדולה), על שני ילדים מרושעים ואלימים המבצעים שבעה תעלולים אכזריים במיוחד באנשי כפרם כל אחד מהם אכזרי מקודמו. פעם הם גורמים לחיסול התרנגולות של אחת השכנות ואחר כך זוללים את הצלי שנותר לתיאבון. אחר כך גורמים לנפילת חייט הכפר שרודף אחריהם למים הקרים תוצאה של מלכודת שהכינו לו. בהמשך הם ממלאים את מקטרתו של מורה הכפר באבק שריפה וגורמים לה להתפוצץ בפניו בעת שהוא מנסה להציתה (תעלול שבמציאות יכולות להיות לו תוצאות קטלניות בלשון המעטה). ממלאים את מיטת הדוד בחיפושיות ושרצים שתוקפים אותו בשנתו. וכך הלאה, השניים ממררים את חיי שכניהם בכפר. עד..שהם מוצאים לבסוף את סופם בצורה איומה באמת, הם נתפסים על ידי אופה שמכניס אותם בהנאה גדולה לתנור עטופים בבצק. איך שהוא הם שורדים ומצליחים לאכול את דרכם החוצה אך איכר זועם שהשניים חתכו את שקי התבואה שלו בסכין טוחן אותם עד דק בתחנת הקמח ושרידיהם נאכלים על ידי אווזים.  סוף טוב, לכולם טוב עם חיסולם של שני הנערים. מוסר ההשכל הוא ברור מעין כמוהו.

בהצגה הישראלית לעומת זאת (כמו גם ברוב התרגומים לעברית של היצירה) הם שורדים בחיים ורק מקבלים עונש של עבודות שרות ולומדים את לקחם.  כיום המסר האכזרי של יצירתו המקורית של בוש הוא קשה מאוד לעיכול. אבל הסיפור המקורי לא איבד מאומה מעוצמתו. סיפור זה הפך את בוש לכותב הגרמנית הידוע ביותר בעולם וסיפורו משמש כמקור לא אכזבה לציטוטים בגרמניה שם הם מוכרים לכל ומצוטטים ללא סוף עד היום. סיפור זה נחשב בעיני רבים לסיפור הקומיקס האמיתי הראשון שבו נוצרו קונבנציות מקובלות שונות של קומיקסים כמו "אפקטים קוליים" ומסופר הן בתמונות והן במילים שלמעשה אינם תלויים זה בזה.

אביהם של מקס ומוריץ

וילהלם בוש, האיש שיצר את זוג המתפרעים ויש שרואים בו את האב המייסד של ז´אנר הקומיקס כולו הוא האמן הגרמני וילהלם בוש (1832-1908). הוא היה אמן רב תחומי: צייר, רשם, מאייר (אחד מהספרים הידועים שאייר קובץ המעשיות המזרחיות של וילהלם האוף "השיירה" פורסם בעברית לפני כמה שנים עם איוריו שהם עדיין מרשימים), מעצב, אמן הדפס ותחריטאי וגם משורר וסופר. בנוסף לכל זה כתב גם ליברית לאופרה וטקסטים לתיאטרון בובות, הפיק וביים מופע פיות ועסק בליקוט מעשיות ואימרות כנף כשם שעשו בזמנו האחים גרים.

אבל יותר מכל ומעל הכל הוא התפרסם בסיפורים מצויירים סטיריים לרוב ללא מילים (סוג שהוא המציא) אבל לעיתים שילב בוש בסיפורים חרוזים על מנת להסביר את העלילה המסובכת ועל מנת להבהיר את מוסר ההשכל הבלתי נמנע. עוד בחייו כונה בוש "אלוף הציירים ההומוריסטיים של גרמניה" ורבים מסיפוריו ידועים עד היום לכל גרמני. הם לעגו לחולשות אנוש ולמנהגים מקודשים שונים. אבל התפרסמו לא פחות בכך שמסרו את אפיין של הדמויות ואת תנועות הנפש שלהם בקווים מועטים פשוטים ולעיתים גאוניים ממש, ותיארו מצבים מוזרים ומטורפים במיוחד שקורים לדמויות השונות. למשל הסיפור "הלנה החסודה" (1872) על נזירה אדוקה מאוד ושתיינית לא קטנה סיפור שהיה התקפה ארסית על הכנסיה הקאתולית ו"דיוגנס בחבית" שהוא סיפור מאבקו של הפילוסוף היווני הקדום בשני נערים שמתעללים בו ובחבית שבה הוא שוכן (סיפור שתורגם לעברית כמה פעמים) ועוד. אבל אף לא אחד מהם זכה לפרסום העולמי של מקס ומוריץ.

רוב סיפוריו של בוש אגב נועדו למבוגרים דווקא וייתכן מאוד שכך היה גם במקרה של "מקס ומוריץ" יצירתו המפורסמת ביותר (שיש טוענים שהתבססה על ילדים שבוש הכיר אישית). בוש נפטר בגיל 76, ושנים אחרי מותו הוקם לזכרו מוזיאון שלם המוקדש לו וליצירתו עם חדר מרכזי המוקדש למקס ומוריץ ששם מוצגים האיורים חיתוכי העץ המקוריים רישומי הכנה כתבי היד תרגומים שונים גרסאות שונות ומוצרי לוואי וחפצים שונים המבוססים על הדמויות מרחבי העולם. ויש רבים מאוד כאלה. "מקס ומוריץ" תורגם לכחמישים שפות הדמויות הופיעו בהצגות, במחזמרים, בסרטים ובסרטונים מצויירים, וגרר מאחוריו שובל ארוך מאוד של מוצרי לואי שונים כבובות, כקלפי משחק, כמדבקות ועוד ועוד מגוון עצום של מוצרים. פניהם המגחכים בגיחוך מרושע של מקס ומוריץ הפכו בגרמניה לזהים עם שובבות ותעלולנות ומופיעים ללא סוף בארצות הדוברות גרמנית בפרסומות, בגרפיטי והם מושא בלתי פוסק לציטוטים לגבי כל נושא שאפשר להעלות על הדעת (אחד המעריצים הגדולים של "מקס ומוריץ" היה אחד, אדולף היטלר, שלפי עדות מזכירתו הספר מעולם לא מש ממיטתו). מאידך בגלל ההומור השחור משחור שלו וגישתו החינוכית האכזרית (בלשון המעטה) בוש זכה גם לביקורת חמורה ממחנכים, ביקורת המזכירה מאוד את זאת שאותה ספג הקומיקס במאה העשרים בשנות החמישים בזמן שמקס ומוריץ הפך לקלאסיקה. לבוש היה גם יחוד נוסף, הוא אמן הקומיקס הראשון שיצירתו תורגמה לשפה העברית .

מקס ומוריץ בישראל

בין שאר השפות מקס ומוריץ תורגם גם לאידיש שם קיבלו את השמות בעלי הצליל היהודי "נוטל ומוטל" ומאוחר יותר במהדורה משנת 2000 "שמואל ושמארקע".  לעברית הם תורגמו עוד בשנת 1898 על ידי המשורר אברהם סולודר תחת השמות העבריים למהדרין "שמעון ולוי". אך דעתו של המתרגם כנראה לא הייתה נוחה מהרעיון של סיפור מצוייר שכן הוא הקפיד לתרגם את הסיפור ללא הציורים שהם אינטגרליים לחלוטין לטקסט. אולי חשב שהציבור היהודי אינו בשל לקבל סיפור שבו הטקסט והציורים מעורבים ללא הפרד וכך הסיפור איבד לחלוטין את קסמו בעברית.  מאז תורגם סיפור מקס ומוריץ עוד כמה פעמים לעברית. בכמה מקרים שונו שמותיהם לשמות עבריים ובכמה מקרים נשמרו השמות הגרמניים המקוריים. הרפתקאותיהם תורגמו על ידי אנשים כמו חווה כרמי בשם "מכס ומוריץ זוממי המזימות" (הוצאת גולדשטיין, 1939, ושוב בהוצאת שמעוני בשנת 1944), המשוררת אנדה אמיר שקראה להם גד ודן, בתרגום בשם "גד ודן: שישה תעלולים של שני שובבים", ב"בעקבות ויליאם בוש" (הוצאת יבנה,1939, ובמהדורה שניה בשנת 1956 בהוצאת ניב ושוב בשנת 1972), על ידי אורי סלע בשם "ספר התעלולים של מקס ומוריץ (1965, בשנת 1971 בהוצאת א.לוין אפשטין ובשנת 1983 בהוצאת מודן; הופיע גם כתקליט ושימש כבסיס לדיסק מולחן על ידי מיקי גבריאלוב) ולבסוף בשם הפשוט "מקס ומוריץ: תעלולים מסופרים בחרוזים ובציורים" על ידי אוריאל אופק בהוצאת זמורה ביתן בשנת 1984. בשני התרגומים הראשונים הושאר סופם הנורא של הצמד. אך לרוב בתרגומים החדשים יותר כמו באופרה של דן אלמגור הושמט הסוף הנורא באמת של התעלולנים. ככל הנראה ההנחה הייתה שילדים של היום (כמו גם הוריהם) לא יוכלו לקרוא דבר מעין זה. רק אוריאל אופק שמר על נאמנות למקור בתרגום החדש ביותר.

לעברית תורגמו עוד כמה מסיפורי הקומיקס של בוש. סיפורי הקומיקס הראשונים של בוש בעברית הופיעו במגזין "עולם קטן". זה היה כתב העת החשוב הראשון לילדים שהופיע בשפה העברית. הוא הופיע בוורשה בשנים 1905-1901 ונערך על ידי אברהם לייב בן אביגדור ושמואל לייב גרדון. הוא היה יוצא דופן בספרות הילדים העברית של התקופה בכך שהיה "העתון המצוייר האחד בספרותנו בכלל והיחיד ומיוחד לבני הנעורים שלנו בפרט" כפי שהגדירו זאת העורכים. אכן היו בו שפע של ציורים ואיורים שבלטו מאוד בספרות העברית של אותה תקופה שהתעלמה כמעט לחלוטין מהיסוד האיורי.  משום מה סיפוריו של בוש תמיד הופיעו שם כאילו נכתבו על ידי "ב.צ. וורמן".

סיפורי הקומיקס של בוש שהופיעו ב"עולם קטן" היו:
  1. דיוגנס והנערים השובבים,  כרך א´, מס´ 12, ע´ 513-518 1901. (סיפור זה תורגם לפחות עוד פעמיים נוספות גם " בארץ השובבים" על ידי אברהם אבן שושן וגם על ידי יהודה אטלס).
  2. שני המכשפים,  חוברת 18, ע´ 812-813.
  3. הצפרדעים הגיבורים, כרך ב´, ע´ 425-426. ציורים ללא מילים שלהם הוסיף כתב העת סיפור שמסביר את העלילה. 
  4. נקמת הפיל, כרך ב´, מס 25-26 , ע´ 561, 1903.

עוד סיפורי קומיקס שהופיעו ב"עולם קטן" שאולי גם הם היו מפרי עטו של בוש אך הופיעו כיצירות אנונימיות לחלוטין כללו את :
  1. נקמת פסל הגיבור, כרך א´, ע´ 159-160, סיפור בלי מילים.
  2. הנחש והקוף, ע´ 405, סיפור בלי מילים.
  3. מלחמת הקיום, סיפור בלי מילים, ע´ 477-478.
  4. תעלולי ילדים, קומיקס בלי מילים, כרך ב´, חוברת מס´ 37, ע´ 819.
  5. צייד אדם היער אורנג אוטנג בבורנאו, מאת "ורס", כרך ג´, מספר 20, 1904.
  6. משובת תעלולים, כרך ג´, חוברת 27, 1904; סיפור קומיקס ארוך יחסית.

סיפורי קומיקס נוספים של בוש הופיעו בעברית בספרים אחרים בארץ השובבים:מחרוזת סיפורים עליזים שעיבד אברהם אבן שושן (המילונאי לעתיד ומתרגם סיפורי הקומיקס על הדוב רופרט בשנות השלושים) בהוצאת אחיעבר בשנת 1941. ספר זה כלל את הסיפורים "מעשה בתם ורם", "פילון והכושי", "קרב תרנגולים"" ,יובב והאווזים", "עכברון פיקח" ו"דיוגנס והקונדסים". שני ספורים נוספים של בוש הופיעו בשנת 1942. אלה היו "הצפרדע ושני הברווזים", חוברת של 12 עמודים שתירגם מנחם לוי בהוצאת "פרסא", ו"אמבט לשבט –המצצן ופתי דן" גם בשנת 1942 כחוברת של 16 עמודים שתרגמה חוה כרמי בהוצאת י. גולדשטיין.

זה קצת מוזר שבין השנים 1939 - 1944 פירסמו בישראל באופן פתאומי כמעט כמה וכמה יצירות של מחבר גרמני כמו בוש. הרי אז בימי מלחמת העולם השניה והשואה הנאצית היה כבר חרם על תרגומים מגרמנית. חרם שרק מחברים כמו אריך קסטנר, בוש, קרל מאי האחים גרים כחסינים. ייתכן שאפשר להסביר את ה"חסינות" ואפילו את הפופולאריות של בוש דווקא בשנים אלו בכך שתיאר את  כלל הגרמנים בסיפוריו המתורגמים כבריונים סדיסטיים. לכן ייתכן מאוד שדווקא אז התאים לקהל בארץ ישראל לקרוא את סיפוריו של גרמני  מסויים זה.

לאחר מכן חלה הפסקה של שנים רבות עד שתורגם ספרו הבא של בוש סיפורים מוזרים על חתולים ועכברים ורקיקים מסוכרים וכל מיני דברים, שתרגם אורי סלע (הוצאת אלפא, 1977). הוא כלל במיטב המסורת הבושית שני סיפורים אכזריים ומצמררים במיוחד: הראשון, "הסיפור המוזר על חתול ועכבר וקולב ומגף ומרדף שנגמר", שהו סיפור נקמתם של העכברים בחתול הרודף אחריהם. "הסיפור המוזר על רקיקי הסוכר שסופו לא מתוק אך גם לא כל כך מר". זוהי  גירסת בוש לסיפור "הנזל וגרטל" (עמי ותמי) של האחים גרים - סיפור על זוג הילדים שנחטפים על ידי זוג רצחני ביער שמתכננים לאכול אותם. אך הסוף הוא טוב, (אם כי לא לקניבלים) הילדים שורפים את זוג מעניהם וחוזרים הביתה רק על מנת לקבל עונש חינוכי מההורים על שאיחרו. בהחלט חומר שילדים יהנו לקרוא (אם כי אני לא יודע אם גם מבוגרים).

חוץ מאלו הופיע בעברית, בשנת 1998, גם ספר האגדות של מחבר האגדות הגרמני המפורסם ויליאם האוף, "השיירה" מאוייר בציוריו של בוש.

חיקויים עבריים של בוש
 

 
בעברית הופיעו כמה וכמה חיקויים לסיפורי מקס ומוריץ. אלה כללו את מה שהוא ככל הנראה סיפור הקומיקס המקורי הראשון בעברית שהופיע ב"עולם קטן". היה סיפור אנונימי בשם "גמול הרשע" שהופיע בכרך ב´, חוברת 55, ע´ 115-118, בשנת 1902. העלילה, בסגנון סיפוריו של בוש, עוסקת בתעלולי שני ילדים המנסים להפיל את חברם מהגשר למים ונופלים בעצמם, אך הציורים הם של ילדים עם קפוטות ויש להם שמות יהודיים. ייתכן שאת הסיפור כתב וצייר איש של מערכת "עולם קטן". אם זה נכון כי אז ניתן לכנות סיפור זה כ"סיפור הקומיקס המקורי הראשון בשפה העברית" (אם כי ייתכן שמדובר בסיפור קומיקס זר ש"יוהד" לצורכי כתב העת).
 
חיקוי נוסף שהופיע בעברית שנים מאוחר יותר היה ספר בשם רות ורינה: מעשה מצחיק ומעציב בשתי ילדות – מסופר בחרוזים נאים ומצוייר בציורים יפים, שהוא תרגום של ספר גרמני של חלדה פון לוטצו (ח.פ.לויצוף בעברית) עם איורים של פ. מדלינה והעיבוד לעברית הוא של בנימין קלאר. הספר יצא לאור בשנת 1952 ובמהדורה נוספת בשנת 1957. זהו סיפור חיקוי מדוייק ל"מקס ומוריץ" עם פורמט דומה, איור אחת לכמה משפטים. הסיפור עסק בהרפתקאותיהן ותעלוליהן המרושעים של שתי ילדות תעלולניות שמגיעות לתל אביב ושם פורעות כל רסן וכמעט מביאות למותם של אנשים מטביעה (!) הסוף הטוב או הרע (תלוי בנקודת המבט) מתאר את סופן המר של הילדות שנבלעות על ידי לויתן שהגיע לחופי תל אביב. בסוף הספר נכתב "על כן קחו מוסר השכל בנות רעות איש אינו סובל". זהו סנטימנט שהרבה יזדהו עימו גם היום אם גם לא יסיקו את המסקנות הקיצוניות שאותן הסיקה מחברת הספר לגבי מה יש לעשות עם בנות כאלה.

חיקוי נוסף, מקורי יותר, היה של לא אחרת מאשר המשוררת לאה גולדברג ביחד עם המאייר אריה נבון . בכרך ג´ של דבר לילדים הופיעו הרפתקאותיו של "מורי –אורי" אחיו הקטן והשובב אפילו עוד יותר של הגיבור הידוע שלהם אורי מורי (גם הוא תעלולן לא קטן) כשכל הרפתקה תיארה תעלול אכזרי כל שהוא שביצע השובב ואת עונשו של הילד בסגנון סיפורי "מקס ומוריץ" של בוש. סדרה זאת לא החזיקה מעמד זמן רב אולי נמצאה כלא חינוכית יתר על המידה. אולם במורי –אורי ניתן לראות הקדמה לסיפורי תעלולנים מאוחרים יותר כמו קופיקו ודני דין הילד הרואה ואינו נראה בספריו הראשונים שהם מעין גרסאות מודרניות של מקס ומוריץ.

חוץ מכל אלה מקס ומוריץ ממשיכים להתקיים בגילגול חדש מזה 107 שנים רצופות כסדרת הקומיקס מאריכת הימים ביותר של כל הזמנים "ילדי קזמאנייר" בארה"ב. מקס ומוריץ מתו בצורה איומה לפני 140 שנה אבל הם ממשיכים לחיות ולשגשג עד עצם היום הזה .

 

 



Bookmark and Share

 מפת העץ:
משקפת שדה - טור שבועי  /   יורם המזרחי  [31/12/2005 22:50:52] 
מאקס ומוריץ  /  אלי אשד  [30/12/2005 10:07:59]  «- אתה כאן
 לתומי חשבתי שהם זוג קומיקאים יהודים  /  שמעון מנדס  [30/12/2005 17:25:40] 
 יתכן שטעותך היתה בזהוי דזי´גן ושומכער,מגדולי הקומיקאים ביידש  /  יורם המזרחי  [03/01/2006 08:13:22]  
 אשד, כרגיל מהנה מפרה ומחכים.  /  רפי אשכנזי  [30/12/2005 19:00:06]  
 -מלאכת מחשבת.מעלה זכרונות ילדות ברחביה והסביבה הייקית  /  יורם המזרחי  [30/12/2005 23:19:06]  
בישול ואכילה / כרעי עוף במנגו  /   שמעון מנדס  [29/12/2005 11:44:47] 
דפי נחיתה   /   בניית אתריםבניית אתרים   /   הקמת פורוםהקמת פורום