תאריך 20/12/2005 16:47:56
מאת שמעון מנדס
נושא יתמות מנהיגותית מתוצרת עתונאית

 
יתמות מנהיגותית מתוצרת עתונאית
 
שמעון מנדס
 

 
בשנת 1952 הייתי חייל צעיר  בקורס מ"כים.  באותם ימים בריאותו של נשיא המדינה, הפרופסור חיים וייצמן, היתה במצוקה רבה. והחלה אז חרושת שמועות של "מה יהיה ?" "ומי יחליף את הפרופסור וייצמן בתפקידו?" ועוד כהנה וכהנה, בדיוק כמו בימים אלה, כאשר ראש הממשלה הובהל לבית החולים. זאת, על אף העובדה, שהפרופסור וייצמן לא החזיק בתפקיד ביצועי כלשהו, או כפי שהוא אמר זאת אז, בערך כהאי לישנא: "הסמכות היחידה שיש לי, לטחוב את הממחטה שלי לאפי".

ביום ההלווייה, שנערכה ליד ביתו שברחובות, המחלקה שלנו מקורס המ"כים השתתפה במסדר כבוד ברחבת הקבר ואני זוכר אז איך שחרושת השמועות רצה (אז עדיין לא הכירו את רס"ן שמועתי), שוייצמן מת כבר לפני ימים אחדים, אלא שחששו להודיע זאת ברבים, כי לא ידעו מי יהיה מחליפו, ומי יבוא במקומו. את כל הטראסק (זה המונח  שאז השתמשו בו כדי לתאר את האנדרלמוסיה השמועתית) יצרה כמובן העתונות  -  בדיוק כמו היום.  השמועות יצרו תחושת יתמות ממנהיגות. לימים, בשנת 1962 אם אינני טועה, כאשר נפטר מחליפו של וייצמן, יצחק בן-צבי, היתה רגיעה. שכן, למרבה הצער אחרי הכל האיש היה בסך הכל נשיא, שאינו נושא בתפקיד בצועי.

מענין לציין בהקשר זה, כי גם בשנת 1968, כאשר ראש הממשלה לוי אשכול נפטר באופן פתאומי מהתקף לב, לא היתה הרגשת יתמות. לא רק בגלל המוות הפתאומי של ראש הממשלה, אלא שהיתה לו מחליפה, שאיש לא ערער על מנהיגותה. ואני  זוכר היטב איך ששמה של גולדה מאיר עלה מיד:  "עכשו הגיע תורה של גולדה". כך סברה כל הנהגת מפלגת העבודה, וכל העתונות היתה בדעה אחת אתם. ממש בפראפראזה הלקוחה ממשטר מלוכני: "המלך מת, יחי המלך".

גם לאחר רציחתו של ראש הממשלה יצחק רבין, בידי יהודי בן- בליעל, לא היתה יתמות מנהיגותית. היה כאב גדול,  על אבדן מנהיג אהוב וישר-דרך. והיה זעם רב על כך שמי ששם קץ לחייו היה אחד מ"שלנו". עד לאותו יום, כל אחד מאתנו יכול היה להתחכך עם ראש הממשלה, בהזדמנויות שונות, ובאירועים שונים. ראשי ממשלה נהגו להתחכך בצבור, מי מהם בחיבה ומי מהם כצורך שהתפקיד מחייב. היתה שמירה אישית על ראש הממשלה, אבל לא במימדים כאלה כמו היום. ואותו בן-בליעל שרצח את יצחק רבין, קטע את האפשרות הזאת. המציאות השתנתה עד כדי כך, שראש ממשלה אינו יכול להרשות לעצמו להשתתף בהלוויית חברו, נשיא המדינה לשעבר, עיזר וייצמן  -  כל זאת מחשש שהשתתפותו תחייב לערוך לנשיא לשעבר הלווייה מאד מצומצמת.

והנה כיום, כאשר ראש ממשלה מובהל לבית החולים, העתונאים עטים על כל קיר ועל כל מזרק ועל כל אחות או רופא, כדי להוציא מידע רפואי על האיש, שעדיין נמצא בבדיקות. הבהלה שיצרה העתונות, יצרה תחושת יתמות מנהיגותית: "מה יהיה ?" במדינה מתוקנת, יושבים העתונאים ומצפים עד שהרופאים יסיימו את הבדיקות הרפואיות הראשונות, ואו-אז ייצא מאן דהוא מוסמך ויודיע את אשר יודיע. והאירוניה שבדבר, גם לאחר שהרופאים גיבשו דעה ושלחו את אחד מהם להודיע בשער בת-רבים את המימצאים הרפואיים, שניתן להודיע עליהם באותו שלב, העתונאים מסרבים לקבל דברים כהווייתם, מחשש שמא הרופאים אינם דוברי אמת.  אחרת, מדוע לא נתנו לצלם את ראש הממשלה, חצי עירום על מיטת חוליו ?

איך אפשר לא לדעת אם האיש מת או לא, איך אפשר לא לדעת אם תקעו מחט בגופו או לא,  איך אפשר לא לדעת אם עשו לראש הממשלה חוקן, כן או לא,  איך אפשר לא לדעת האם האיש יהיה מסוגל לתפקד כראש ממשלה או לא, ובמקום לדווח על חדשות, העתונות שלנו מנסה לייצר אותן  ובכך יוצרים הרגשת יתמות מנהיגותית,  כאשר האיש עודו בחיים.

אין שום תרבות של כיבוד הזולת והרי זאת הבעיה המרכזית של חיינו בתקופה זאת  "חוסר תרבות של כיבוד הזולת" והמצחיק שבדבר, שלמחרת היום, שני עתונאים נכבדים מלינים על בית החולים, שכל כמה דקות מודיע הודעה כזו או אחרת. הם שכחו שלא בית החולים ביקש להודיע אלא העתונאי, חסר התרבות הוא הוא שמנסה בכל דרך להודיע על סקופ כזה או אחר. נושא המאמר הוא על יתמות מנהיגותית,  אבל האמת שאנו "יתומי תרבות".
 


 
   
מפת העץ
בישול ואכילה / מתכון מסובך ששווה כל רגע עמיש  
יתמות מנהיגותית מתוצרת עתונאית שמעון מנדס  
 הפעם עושה רושם שהציבור גילה בגרות יותר מעיתונאיו רפי גטניו  
 אפשר להרגע מנדס, העם הרבה יותר חכם מהפוליטיקאים= רפי אשכנזי  
 אין פה עניין של חוכמה אבנר אברהם  
 תהליך ההתיח"צנות הוא תהליך כלל עולמי אבנר אברהם  
 טעות חמורה עמיש  
 וכאן בגולה לרגע הרגשתי יתמות סוריא  
 נושא המאמר כנראה לא הובן שמעון מנדס  
 הובן. לדעתי, ההבחנה שלך נכונה מגי  
 עמיש, זה מה שאני זוכר.... שמעון מנדס  
 ברור אבל בכל זאת לא תוחבים את הממחטה לאף עמיש  
 :) תלוי באף, תוחבים גם מנורה מגי  
 ברררררררררררררר עמיש  
 חג שמח מגי רפי גטניו   
משקפים פרימיטיביות וצרות בדואיות שמעון מנדס  
הקמת פורום דפי נחיתה   /   הקמת פורום הקמת פורום