רדיו יוּבל   רשימת דיוור תנאי שימוש (קולמוסנט ©) הרשמה עזרה מקלדת יוּבל

תאריך 16/11/2005 17:09:59
מאת שמעון מנדס
נושא הנפרוק החמאס מנשקו עכשו – כן או לא

 
הנפרוק החמאס מנשקו עכשו – כן או לא
 
שמעון מנדס
 

 
עוד בטרם החלה ההתנתקות שלנו מרצועת עזה, הכריז ראש הממשלה אריק שרון, כי לאחר ההתנתקות, הרשות הפלסטינית תהיה חייבת לפרוק את ארגוני החמאס והג´יהאד האסלאמי מנשקם, כתנאי להמשך המו"מ בינינו לבינם. יש בינינו החולקים על התבונה שיש בהתעקשות על הפרוק כתנאי. אלה הגורסים כך, מאיצים בממשלה להמשיך במגעים עם הרשות הפלסטינית במקביל לדרישה לפרוק הנשק. הם אף מעלים טענה רצינית האומרת, שהמשך המגעים עם הרשות תחזק את ראש הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס – הלא הוא אבו מאזן. דבר שיגרום להרגעת השטח ברשות הפלסטינית.

וכאן נשאלת השאלה החשובה, האם באמת יש הגיון בטענה זו, או שמא  העמידה על כיבוד הסכמים עם השכנים היא חיונית יותר?  האם ההיענות שלנו למשאלת הלב של אבו מאזן, שלא נתעקש על פרוק הנשק, תחזק אותו? לעניות דעתי, אבו מאזן לא קורץ מאותו חומר של מנהיגים דוגמת בן-גוריון או המלך חוסיין, שלא חששו לנקוט באמצעים חמורים כדי להשליט סדר במדינתם. אבל על מנת שנקבל מושג רחב בסוגיה זו, נלך אל ההיסטוריה הקרובה כדי ללמוד ממצב דומה, ואז יהיו לנו הכלים שיסייעו בידינו לגבש עמדה.

הקריאה לאחדות העולם הערבי נשמעה לראשונה בשלהי המאה ה-19, והקריאה למרד בקיסרות העות´מאנית שיצאה מפיו של השריף חוסיין ממכה – מייסד השושלת ההאשמית המודרנית – היתה חלק מן התודעה הזו. כזכור, השריף חוסיין הצטרף לכוחות של הבריטים במלחמתם נגד האימפריה העות´מאנית בתנאי, שלאחר המלחמה האימפריה הבריטית תסייע בידו להקים ממלכה ערבית מאוחדת. בתום  מלחמת העולם הראשונה, ביקש השריף חוסיין מבריטניה למלא אחר הבטחתה. אלא שבריטניה  התחייבה אחרת. היא חילקה את המזרח התיכון  לאזורי השפעה/שליטה בינה לבין צרפת.

אבל הקולות לאחדות ערבית לא נמוגו, וקמה תנועה פאן-ערביסטית גדולה שדרשה לממש את רעיון האחוד הערבי. כבר בראשית הדרך נחלקו הדעות בין שני מחנות גדולים בתנועה הלאומית הערבית. קבוצה אחת עמדה על כך שהאחוד המלא יהיה מיידי, אחרת האחוד לא יקום לעולם. כוונת המציעים היתה כמובן למנוע את חלוקת העולם הערבי ליחידות מדיניות נפרדות, לפי רצון המעצמות. הקבוצה האחרת טענה, כיון שהיחידות המדיניות המרכיבות את העולם הערבי הן חלשות, לכן יש לאפשר לכל היחידות המדיניות לקום ולהתפתח בנפרד זו מזו, ולאחר שכל אחת מהן תהיה חזקה כלכלית ותרבותית, אפשר יהיה לאחד את העולם הערבי. "לבנים מפוררות וחלשות לא יעמידו קיר. אבל לבנים חזקות יבנו קיר אחד חזק", זה היה המשל שהשתמשו בו מחזיקי הדעה השניה.

כמובן, שניתן מיד לזהות את המגמה של כל אחד משני המחנות. הדעה שדגלה באחוד מיידי, היתה בעד רעיון האחוד ככזה. ואילו הדעה השניה היתה של הבדלנים, שלא רצו את האחוד בכלל. מאחר שזה לא יאה ולא  פטריוטי לטעון נגד רעיון האחוד, לכן השתמשו במשל של הקיר. הם רצו להשאיר את חלוקת האזור למדינות נפרדות, כי זה שרת את השאיפות האישיות שלהם. הפאן-ערביסטים האמיתיים טענו כנגד ההסבר של "משל הקיר", כי לאחר שכבר כל מדינה ומדינה תהיה יציבה ואיתנה, רעיון האחוד יפול ואי אפשר יהיה ליישמו. כיום אין כבר ספק שהמגמה הבדלנית היא שניצחה. ורעיון האחוד כבר לא יקום.

אם נחזור לפלסטין של היום, הבעיה הקיימת בין הרשות הפלסטינית לבין הארגונים היא אותה הבעיה שהיתה בתנועה הפאן-ערביסטית. אבו מאזן סבור שאם יתיר לחמאס להשתתף בבחירות  על נשקו וגדודיו, לאחר הבחירות הארגונים יבינו שכדאי יהיה להם לפרק את ארגוניהם ולהצטרף לפוליטיקה. דברים אלה נאמרים מתוך חולשה, ולא כתוצאה של ראיית הנולד. זו כמובן תהיה שגיאת חייו, שתקבור את פלסטין להרבה זמן. לאחר שהחמאס ירכז בכוחו 40% מן הפרלמנט והג´יהאד ירכז בכוחו 10% מן הפרלמנט, הם כבר לא ירצו להתפרק מנשקם. הם ימשיכו במסורת של "האגף המדיני"  ו"הזרוע הצבאית", כפי שהיו עד עכשו. יהיו להם הכח והלגיטימציה לדרוש ולשמר את כוחם הפוליטי וכוחם הצבאי.

היכן אנו עומדים? ראשית, על הפלסטינים לדעת שהסכמים יש לכבד, ומחובתם למלא את ההתחייבויות שלהם. שנית, אנו חייבים לעזור לאבו מאזן ולעצמנו, ולכן עלינו להתעקש  על פירוק הארגונים מנשקם, בטרם יטלו חלק בבחירות לפרלמנט הפלסטיני. על הג´יהאד האסלאמי והחמאס לדעת שיש מחיר לקבלת הלגיטימציה הפוליטית במדינתם החדשה.

ויש כמובן את האופציה האחרת, שהכוחות הפלסטינים יתכתשו ביניהם, והכוחות החזקים הם שינהיגו את המדינה החדשה. כאשר מחמוד א-זהאר יצטרך לנהל ענייני מדינה, הוא ודאי יצטרף למנהיגים האופוזיציוניים, שכאשר הגיעו לשלטון, פתאום הם גילו "דברים שרואים מכאן, לא רואים משם".  כך פועל ההגיון במדינות דמוקרטיות. והנסיון הוכיח שאצל עראפאת, התיזה הזו לא פעלה. החלפת התפקידים מיו"ר ארגון למנהיג מדינה לא עשתה שום שינוי אצל האיש.

אבו מאזן הסכים שהחמאס ישתתף בבחירות כאשר יחידות הארגון הלוחמות ישארו בשלמותן, ולאחר הבחירות כל היחידות הלוחמות של החמאס יצטרפו לכוחות הבטחון של הרשות הפלסטינית – על ציודן ונשקן. אבל אם וכאשר התפתחות המאורעות לא תהיה בהתאם לציפיות של החמאס, יחידות אלה תישלפנה מהפיקוד של הרשות ותחזורנה אל חיק הפיקוד הצבאי של החמאס. לכן ההימור הוא מאד מסוכן.

יתרה מזאת, אם ארה"ב רוצה בכל מאודה להחדיר את הדמוקרטיה לעמי האזור, עמים אלה צריכים לדעת, להכיר ולבצע תהליכים דמוקרטיים כהילכתם. אחרת נחזור למה שקרה בנושא רעיון האחדות הערבית.


 
   
מפת העץ
מה יעשה אריאל שרון ? רפי גטניו  
הנפרוק החמאס מנשקו עכשו – כן או לא שמעון מנדס  
 למנדס תודה על המאמר. אין זאת כי עננים שחורים נאספים רפי אשכנזי  
 השאלה החשובה היא מה עלינו לעשות רפי גטניו  
 אינני מאמין שנוכל להיכנס לתהליך מדיני עם הפלסטינים אבנר אברהם  
 אתה צודק. לכן כתבתי "להציג אופק מדיני" רפי גטניו  
 כל פעילות חד צדדית חריגה ביהודה ושומרון אבנר אברהם  
 אבנר - מערכת הבחירות טרם החלה רפי גטניו  
 נקודת ההתחלה של פרץ היא קווי 67´ אבנר אברהם  
 גטניו, מה זה : "להגיב באופן קשה על כל פתיחה באש"? רפי אשכנזי   
 מה שכל מדינה נורמלית עושה כאשר תוקפים את שטחה הריבוני רפי גטניו  
 המצב ברש"פ בעייתי ומסכן את המשך התהליך המדיני אבנר אברהם  
 שורש הרע טמון במעורבותה של מצרים שמעון מנדס  
 פרס החמאס "מגיע" למובארכ וקונדליסא רייס.העובדות בשטח יורם המזרחי  
 יורם, למה רק אתה ואני רואים את המציאות האמיתית שמעון מנדס  
 ארץ משאלות הלב....עוורים שאינם יכולים לקרוא הכתובת על הקיר יורם המזרחי  
 שבת שלום וברכות לשובך יועזר  
 יועזר, זו לא שאלה של כח אלא שאלה של יכולת שמעון מנדס  
 מסכים איתך יועזר  
 אין משמעות לנשקו של החמאס ע.צופיה  
קריקטורה שבועית / פרץ tach  
הקמת פורום דפי נחיתה   /   הקמת פורום הקמת פורום