רדיו יוּבל   רשימת דיוור תנאי שימוש (קולמוסנט ©) הרשמה עזרה מקלדת יוּבל

הנך מזוהה כ-    , להרשמה / התחברות לחץ כאן

תאריך: 30/09/2005 16:45:45
מאת:
 אלי אשד 
נושא: מאיה קגנסקיה נגד סולז´ניצין

 
מאיה קגנסקיה נגד סולז´ניצין
 

 
כמו כל האלים הוא נולד במזרח, וכמו כל האלים הוא לא אהב את העם שאל תוכו נולד, וגם בז לעם הזה מעומק נשמתו. מיעוט קטן, דל אוכלוסין, שחום מאובק, הלועס וזולל ללא הפסקה, החי מסחר חליפין ומיום האתמול, עם של תגרנים ונוכלים.

(מאיה קגנסקיה על סטלין, מתוך הספר דמדומי אלים, ע´ 45)

אריסטוקרטית בין האספסוף

העלייה הרוסית הביאה לישראל מספר גדול של סופרים והוגים יהודיים בשפה הרוסית. אולם רק אחת מהם  זכתה לפרסום גדול באופן יחסי, גם בישראל אם כי נשארה רוסיה בכל נשמתה. זוהי מאיה קגנסקיה שלאחרונה פורסם ספר מסות שלה בעברית בְּשם דמדומי אלִים.

אלו הן מסות מתורגמות בידי ידידה ומתרגמה הקבוע פטר קריקסונוב. אולם הן עדיין בין המסות המקסימות ביותר מכל סוג שפורסמו בעברית גם אם אין מסכימים עם הדעות הפוליטיות והתרבותיות האקסצנטריות מאוד לפעמים של המחברת.
 
מאיה קגנסקיה היא סופרת נערצת בשפה הרוסית ונחשבת לאחת האינטלקטואליות החשובות בשפה זאת מבין אנשי הקהיליה הרוסית בארץ. מבחינות רבות מאוד היא יותר רוסיה מהאינטלקטואלים הרוסים עצמם.
מאיה קגנסקיה
מאיה  נולדה בקייב היום בירת אוקראינה ב-1939 ולמדה באוניברסיטת קייב פילולוגיה וספרות. היא עבדה כעיתונאית ספרות, אמנות ותיאטרון בעיתון הקוסמוסול בקייב. הקריירה העיתונאית  שלה שם הסתיימה  ב-1967 אחרי שהעורך שלה שלח אותה לאישים ידועים מוכרים בעיר לאסוף תגובות שליליות על מלחמת ששת הימים. נאמר לה אז שישראל היא מדינת אויב ואין מקום לפרסם כלפיה אלא תגובות שליליות. היא "היתפוטרה" כשסירבה לבצע את המשימה החשובה. אז גם החליטה לעלות.

מדוע החליטה לעזוב את ברית המועצות שתרבותה (הרוסית) הייתה ונשארה כה חשובה לה ולחייה? הסיבות היו מגוונות: לדבריה היא עזבה את רוסיה בגלל שנאה לקומוניזם ובגלל פנטזיה על העם היהודי. היא רצתה להיות חלק מההיסטוריה הטראגית של העם היהודי. אבל גם בגלל שחשה שקהילת הסופרים והאינטלקטואלים הרוסיים שהיא הייתה חלק בלתי נפרד ממנה אז, "נדבקה" בחיידקי הקסנופוביה והאנטישמיות הארסית, על ידי מי אם לא הסופר הגולה הנערץ, סולז´ניצין. היא חשה שהשפעתו השלילית  גם ממקום גלותו, הייתה כל מדבקת.

במשך שבע שנים הייתה מסורבת עלייה עד שקיבלה היתר לעזוב את ברית המועצות והיגיעה לישראל ב-1976.ומאז היא חיה בירושלים ביחד עם בעלה הבלשן חוקר הספרות זאב בר סלע.

ירושלים היא עיר שמאיה בעלת התרבות הרוסית עד עמקי נשמתה שונאת והיא בזה לתושביה הדתיים והערביים ולתרבותם "המזרחית" הנחותה בעיניה. אז למה היא גרה דווקא בירושלים? אולי משום שירושלים האמיתית שלה היא ירושלים "שבלב", ירושלים "מיתית" כמו עבור לא מעט מהתושבים האחרים של ירושלים האמיתית. אלא שבמקרה של מאיה ירושלים המיתית אינה זאת של התנ"ך אלא ירושלים כפי שתוארה בידי הסופר הרוסי הנערץ עליה מיכאיל בולגקוב בספרו  האמן ומרגריטה, ירושלים "רוסית "  של ימי בית שני בסיפור  על צליבתו של ישו בירושלים המשולב בסיפור המרכזי בספר על נחיתתו של השטן במוסקבה הקומוניסטית המודרנית.

היא מעולם לא התאקלמה בישראל באמת. היא כל כולה אינטלקטואלית רוסית ובזה בוז עמוק לתרבות הישראלית הנחותה בעיניה. ככל הנראה המשורר הישראלי היחיד שאותו טרחה לקרוא בעיון, וגם לכתוב עליו הוא חיים גורי וגם זה רק לרגל תרגום לרוסית של יצירותיו.

היא גם התפרסמה בשנאתה לעבר הסוציאליסטי של ישראל ופעם צולמה בסרט תיעודי כשהיא מסרבת ללחוץ את ידיהם של זקנים מקיבוץ דגניה. זאת בגלל עברם הפרו סטלינסיטי לדעתה. בדיעבד היא הביעה חרטה מסוימת על חוסר הנימוסיות "הברוטאלית" כלפי אנשים זקנים. אבל לא חזרה בה. מצד שני, האינטלקטואליות הרוסית הגאה שלה מלאה ברגשי נחיתות ברורים לעומת התרבויות הגרמנית של רילקה והצרפתית של אלכסנדר דיומא.
 
מאיה היא אריסטוקרטית בנשמתה, לפחות כסגנון האריסטוקרטים הרומנטיים הדמיוניים - אלה שתוארו בידי אלכסנדר דיומא (ולא כפי שהיו במציאות, לרוב חלאת המין האנושי). אריסטוקרט כהגדרתה הוא מי שסועד עם רוחות רפאים, רוחות רפאים של התרבות שהייתה ואיננה עוד; מי שמקבל את גורלו בשלווה וממשיך לפעול ולעבוד בשקט למרות כל הקשיים. לעומת זאת, בעיניה בורגני הוא מי שמתלונן ללא הרף על כל דבר.
 
הבת שלה חוקרת הספרות, אילנה גומל, ביצעה כנגדה את המרידה האולטימטיבית כאשר במקום לבחור כמודל אריסטוקרטים צרפתיים בסגנון דיומא העדיפה לבחור את היריבים הבורגנים החנוונים הויקטוריאנים של דיקנס. הבת היא כיום ראש המחלקה לספרות אנגלית באוניברסיטת תל אביב.

דימדומי האלים

עד כה פרסמה מאיה כ-500 מסות ברוסית, בעיקר בעיתונות היומית בשפה הרוסית בישראל, אולם רק כ-30 מהן תורגמו לעברית (רובם בידי המתרגם המעולה וידידה הטוב פטר קריקסונוב), רק אחת לאנגלית ועוד אחת לצרפתית. כך שלמרבית הצער היא כמעט שאינה מוכרת בשפות אלו. היא גם מוכרת פחות מידי בעברית וזאת למרות שהיא זכתה בשלשה פרסים בינלאומיים על יצירתה הספרותית.
 
למרות תפוקתה הספרותית העצומה היא פירסמה עד כה מספר מצומצם עד להדהים של ספרים. במשך השנים הייתה אמורה לפרסם ספר שיחות עם אריאל הירשפלד על החטא ועונשו של דוסטויבסקי שאמור היה להיות נילווה לתרגומו של פטר קריקסונוב לספר זה וספרים על צ´כוב ומנדלשטאם ברוסית שלא יצאו לאור.

ברוסית היא פרסמה ספר עם בעלה זאב בר סלע בשם מסטרגמס ומרגריטה העוסק בבולגקוב ובספר הרוסי הידוע 12 הכיסאות (שנעשה לסרט בידי מל ברוקס) וספר עם בעלה ובתה ד"ר אילנה גומל על ספרות המדע  הבדיוני הרוסי. היום היא עובדת על ספר שעוסק ביצירתו הרוסית של זאב ז´בוטינסקי שבו תתמקד בין השאר ביצירתו המופתית "שמשון".

הספר דמדומי האלים נותן לקורא העברי טעימה אמיתית ראשונה, של מגוון ומבחר יצירותיה כפי שתורגמו ונבחרו בידי פטר קרקסונוב. יש בו 11 מסות. מלבדן יש עוד עשרים ואחת מסות נוספות שתורגמו לעברית ולא נאספו ויש עוד מאות נוספות ברוסית שמי יודע אם משהו מהם יתורגם אי פעם. כמה מן המסות שלא נכללו בספר הן לא פחות טובות מאלו שפורסמו. למשל מסה על הסופר האנטי אוטופי הסובייטי זמיאטין או המסה המדהימה, "מה עומד מאחורי "ספרו של ולאס". זהו ניתוח של מאמרים וספרים שונים שנכתבו בהשראת  ספר פגאני רוסי קדום  שחלקו נכתב כביכול במאה התשיעית או השביעית לפני הספירה (!); הוא "פרי יצירתם של האבות האריים הקדומים של העם הרוסי". הספר שמתאר בין השאר את מעורבותם במלחמת טרויה. למעשה הספר הוא פרי זיוף מודרני מראשית או אמצע המאה העשרים, (בדומה ל"פרוטוקולים של זקני ציון"). 

מאיה הוכיחה  שהפצתו ופרסומו המודרני של ספר זה הם מעשה ידיו של חובב מדע בדיוני, אחד ולאדימיר סקורלאטוב. על ידי פרסום ספר זה ובמאמרים מפבורקים שונים שכתב סביבו בשמות בדויים (כולל שם של אישה), הוא יצר תרבות פגאנית בדיונית שכביכול התקיימה ברוסיה הקדומה, שמבוססת יותר מכל דבר אחר  על סיפורי מדע בדיוני אמריקניים גזעניים משנות השלושים שסקורלאטוב תרגם לרוסית.
 
סקורלאטוב יצר ב"מאמרים" אלה תיאור היסטורי כביכול של מאבק קדום בין "אנשי גרזיני הקרב" (שם קוד של סקורלאטוב ל"רוסים הסלאביים האריים") גזע על הרואי ואויביהם החומרניים אנשי הגביעים דמויי הפעמון (שמיים מהמזרח התיכון למעשה יהודים מנוולים שהיצירות המזויפות מראות שהיו אויבי העם הרוסי הקדום עוד מן האלף השלישי לפני הספירה). אותו סקורלאטוב שאף להקים בברית המועצות מעין חברה הרואית של חיילים שבה יושמדו כל המשכילים בדומה לחברה הנאצית. למעשה בתיאור העבר הבדיוני המזוייף של ספר ולאס, סופר המדע הבדיוני המתוסכל סקורלאטוב, יצר מעין מודל אוטופי של "תרבות שנעלמה", שמן הראוי לחזור ולחקות אותה בעתיד ושאין כמעט שום הבדל בינה ובין האוטופיה הגזענית הנאצית.

מובן שחשיפת הזיוף לא שינתה דבר מבחינת הפגאנים ברוסיה ובאוקראינה שממשיכים להעריץ את הספר המזויף. כיום בראשית המאה העשרים ואחת יש באוקראינה וברוסיה תנועות נאו-נאציות מסוכנות  שמתייחסות אל הספר ככתב קודש. הן בעלות אידיאולוגיה שטנית של כיבוש אירופה והעולם בידי הגזע העליון שלהם והשמדתו הסופית של האויב היהודי. יש מקום לחשש שתנועות אלה עוד תגרומנה נזק רב.
 
במסות בספרה מנסה מאיה להיכנס לעולמו הרוחני והדמיוני של סופר. זוהי טקטיקה שרק בארט ונאבוקוב נקטו בה לפניה בדרך שהיא עושה. אולי גם גבריאל מוקד עשה זאת בספרות הביקורת העברית, במסות יוצאות דופן שכתב על עגנון שניסו לחדור לעולמו הבדיוני כאילו היה מציאות. המסות הפותחות את הספר הן אוטוביוגרפיות ומנסות להסביר מדוע הגיעה לישראל הארץ שאת תרבותה היא כל כך לא אוהבת.

אולם המסות המעניינות ביותר הן אולי לא במפתיע אלו שעוסקות ברוסיה בהיסטוריה שלה ובאנשי הספרות שלה. מאיה מטפלת בספר זה בדיקטאטור המפחיד והשנוא סטלין במסה המעולה "סטלין שלי", אחת משתי היצירות המדהימות שקראתי אי פעם על הדיקטאטור (היצירה השנייה נכתבה בידי הסופר האנגלי החשוב מרטין אימיס). במסה היא חודרת לנפשו של סטלין ומתארת את דרך מחשבתו ומניעיו. אולם איך שהוא הרושם שנוצר הוא שכפי שהכותרת אומרת הסטלין המתואר הוא סטלין "של מאיה", דהיינו קונסטרציה ספרותית כמעט דתית שספק רב אם יש לה קשר לאיש הבשר ודם שנקרא סטלין. זה גם לא משנה באמת, כי ספק אם הסטלין האמיתי היה מעניין כל כך כמו הסטלין שאותו מתארת מאיה.

המסות האחרות בספר עוסקות בסופרים האהובים עליה, בולגקוב ונאבוקוב, מרינה צוויטובה ודוסטוביסקי,  או שנואים אבל נערצים כמו סולז´ניצין. ניתן למצוא במסות של מאיה תערובת של דחייה ואפילו איבה, אבל גם משיכה לסולז´ניצין שכנראה מסמל בעיניה את רוסיה האמיתית. שהרי סולז´ניצין מראה כיצד סופר יכול וצריך להיות מורה דרך, נביא זעם שהכל לפחות מקשיבים לו גם אם במציאות לא טורחים ליישם את דבריו. לדעתה של מאיה שליט ברית המועצות האחרון גורבצ´וב היה במידה רבה תלמיד של סולז´ניצין. בולגקוב ונאבוקוב הם הסופרים האהובים על מאיה מבחינה ספרותית, אבל בחייהם היו שניהם מוגי לב וחלאת אדם. בולגקוב בתור דוגמה היה בחייו עבד נרצע של סטלין.
 
סולז´ניצין, האיש העיקש שגלה מארצו ונלחם למען אמונותיו הוא הסופר הנערץ עליה באמת גם אם מאיה לא אוהבת את יצירתו. זאת  בגלל מה שהוא מסמל באישיות כסופר: את הרצון ואפילו יכולת מסוימת להשפיע על החברה. מאיה למדה מסולז´ניצין שלדעתה השפיע על גורבצ´וב ולמשך זמן מה ניסתה להיות הסולז´ניצין של בנימין נתניהו. היא הייתה בצוות האינטלקטואלים שנתניהו קיבץ סביבו ולקראת בחירות 1996, פרסמה מאמרי תמיכה בו שהיו המאמרים הטובים ביותר שפרסם אינטלקטואל מנקודת מבט ימנית, אם גם אקסצנטריים לחלוטין מבחינות רבות. מאיה מרגישה שכתוצאה מתמיכה זאת היא מוחרמת עד היום בקרב חוגי השמאל השולטים בעולם הספרות והתרבות ובראשם ידידתה לשעבר, המתרגמת נילי מירסקי. וכיום המצב מבחינתה גרוע מאשר בימיה האפלים ביותר של הדיקטטורה הסובייטית, שהרי אפילו בימי סטלין התייחסו בכבוד לסופרים ולהשפעתם. לכן רדפו אותם אסרו אותם ואף הוציאו אותם להורג. אבל כיום בימי הקפיטליזם הדורסני ואמצעי התקשורת האלקטרוניים, למי איכפת מה סופרים אומרים? אפילו לירוק לכיוון שלהם כבר לא טורחים.

מאיה כותבת:
 
"הטראגיות של גורל המשורר בן זמננו טמונה בכך שאין בו עוד שום טראגיות ... החברה אינה רודפת עוד את המשורר, אבל היא גם מסרבת לראות בו נביא,קדוש מעונה וגיבור. קצת יותר טוב מצבו של המשורר בעולם האיסלאמי שם גוזרים גזר דין מוות לא רק על המחבר אלא גם על המתרגם. בחברה מתוקנת המשורר נידון לסובלנות חברתית או במילים אחרות לאדישות. מה יכול המשורר להעמיד כנגד הסובלנות הכללית? אך ורק חוסר סובלנות משלו ובראש ובראשונה יהיה זה חוסר הסובלנות של הטעם הספרותי, אי הסכמה לכל סגנונות הכתיבה הקיימים
 
(מתוך מרד המשוררים).

 
במצב סיוטי כזה של דיכוי, בחוסר הדיכוי לכל הפחות יש את הנחמות הקטנות: לאחרונה סולז´ניצין הואיל ברוב טובו לשים לב סוף סוף, לקיומה של מאיה והזכיר אותה לראשונה בהתייחסות בודדה באחד ממאמריו בדצמבר 2004 במגזין רוסי.
 

"המאמר של קגנסקיה הוא קפריזי וצבעוני אבל נותן תיאור של בולגקוב ברמה הכי גבוהה ובצורה הכי קרובה למציאות.



ניתן רק לנחש איזו שמחה נגרמה כתוצאה מהאזכור הבודד, על ידי האויב הותיק, בביתה של הגברת קגנסקיה. 

והמסקנה שאליה מגיעה מאיה במילים האחרונות שבספרה:
 

"בשלהי המאה הזאת- סולז´ניצין הוא האישיות הדגולה היחידה" (וכפי שאומרת מאיה בגילוי לב מדהים), "אני מרגישה פתאום כלפי האדם הזה אהדה עזה ומוזרה כאחד שאינה תלויה לא באידיאולוגיה ולא בגורלה הפוליטי של רוסיה. הלא בסופו של דבר שנינו שייכים לאותו זן של בני אדם שאולי עומד להיכחד מן העולם. אנחנו שונים זה מזה מבחינת אורח המחשבה, אבל שנינו חושבים על אותם דברים על המהפכה, על אישיות האדם האינדיווידואלי, על ההיסטוריה ועל האומה".



כן, צדק סולז´ניצין, האנטישמי  הארור, בטענותיו השונות, צדק כל הזמן. מאיה קגנסקיה שונאת את סולז´ניצין האנטישמי ואת מה שהוא מייצג אבל בסופו של חשבון היא משתוקקת להיות כמוהו.
 
רשימת המאמרים של מאיה בעברית
 
1."איזוהי ארץ בחירתנו " האינטליגנציה היהודית בברית המועצות מספר 3  פברואר, 1979. ע´ 125-131.
 
2."האהבה מנצחת את המוות  או שנות החמישים " תרגם : אשר יזרעאל עיתון 77 מספר 20 ,1980 ע´ 25-27 .(המסה תורגמה גם לצרפתית  והופיעה בגירסה שונה במקצת בשם "סטלין שלי " בספר "דמדומי אלים " בתירגומו של קריקסונוב)

3."חלומות של יהודים : סיפור " תרגם צבי ארד מאזניים  1980  ע´ 3-12 .
4."מה עומד מאחורי "ספרו של ולאס " תרגם ד"ר נחום קארול , יהודי ברית המועצות מספר 19, 1987 ,ע´ 116-124.  תורגם גם לאנגלית בבולטין "יהודים ונושאים יהודיים בפרסומים סובייטיים " מספר 4
Maya Kaganskaya, “The Book of Vles: The Saga of a Forgery,” Jews and Jewish Topics in Soviet and East European Publications (Jerusalem), 4 (1986);
5."גורבצ´וב –מגשים תוכניתו של סולז´ניצין " יהודי ברית המועצות : עליה ומאבק בשנות השמונים מס´ 11, 1988 , ע´ 48-51.
6."סוף דבר" לרומאן הגוארדיה הלבנה  מאת מיכאל בולגקוב בתרגום נילי מירסקי , הקיבוץ המאוחד  1989. 
7"לעת חורף, מרינה צווטאייבה " חדרים מספר 9  1990, ע´ 4-25.  (פורסם גם ב"דמדומי אלים ")
8. במקום מבוא : סתיו של פטריארך " ל" כיצד נוכל להסדיר את החיים ברוסיה מאת אלכסנדר סולז´ניצין   תרגום פטר קריקסונוב , הוצאת ידיעות אחרונות , 1991. (הופיע גם  ב"דמדומי אלים ")

9
."המיתוס האחר " תרגם ארקן קריב פוליטיקה מס´ 37  1991. ע´ 21.
10."המשיכה אל בעלי הכוח " פוליטיקה מספר 41  1991. ע´ 50-53.
11."מהות העניין : שייכות וניכור " יהודי ברית המועצות מס´ 15 , 1992. ע´ 204-209.
12."השמאלנים" האומה מס´ 109 1992   ע´ 86-87.
13."מלך או נביא : השירה העברית בראי השירה הרוסית ". אב מספר 1  1993, ע´ 48-52. (מאמר על המשורר הישראלי  חיים גורי)
14."מרד המשוררים " תירגם פטר קריקסונוב , דימוי מספר 7  1994. ע´ 14-15.
15. "לבימוי טרגדיות של שייקספיר והערות נוספות "  נתיב מספר 40 .  1994.
16."אולגה פריידנברג : קווים לדיוקן "  תרגם פטר קריקסונוב  אב מספר 4  , 1995 , ע´ 94-101.
17."חובת הנבחרות : דברים שנאמרו בהרצאה לרגל צאתו של הספר "רילקה –דרכו של משורר " מאת עדה ברודצקי ". הארץ  21.7.1995.  ע´ 8
18."אחרית דבר ל"הזמנה לגרדום"   מאת ולאדימיר נאבוקוב , תרגום פיטר קריקסונוב , הקיבוץ המאוחד , 1995. (הופיע גם ב"דמדומי אלים ") .
19."אימת החיים " דימוי מספר 8 ,  1998 , ע´ 34-38. 
20."לזכר הילדות "  מוסף הארץ  29.4.1998 , ע´ 95. (הופיע שוב  בשם "מדוע אני חיה בישראל או לזכר הילדות "" האומה מספר 156 2004 ע´ 89-90 ושוב  בספר "דמדומי אלים ")
21."סולז´ניצין חוזר לרוסיה "  הארץ  1998 .(פורסם גם ב"דימדומי אלים ")
22."השטן בירושלים " הארץ תרבות וספרות  אפריל , 1999 .(פורסם גם ב"דמדומי אלים ")
23."קוראי הטוב קומה אחרי בולגקוב ורק אחריו " הארץ  04.09.1999 ,ע´ 14.
24.."אגם הים התיכון בקוסמוס הרוסי " הארץ  אפריל ,2000 (הופיע גם ב"דמדומי אלים ") . 
25.."מדוע אני אוהבת לישון" הארץ  2000 וגם בכתב העת "כרמל מספר 7, 2003 (הופיע שוב ב"דמדומי אלים")
26."אני ,אנחנו ואתם של יבגני זמיאטין " תירגם פטר קריקסונוב  גג  מספר 2  2000 ,ע´ 24-43.
27. "הלכה של דם שפוך" מעריב , 14.3.2002. 
28.. "על הנזק שבדו שיח " דימוי מספר 20 , 2002 ,ע´ 27-40.
29.."סוף דבר ללב כלב –סיפור מפלצתי מאת מיכאיל בולגקוב ,תירגום פטר קריקסונוב , הוצאת  ידיעות אחרונות , 2002. 
30". דוסטויבסקי פטרבורג " כרמל כתב עת לשירה מספר 7  2003 , ע´ 32-38 . (הופיע גם ב"דמנדומי אלים ")
31. "לא ישראל היא ש"קלטה " אותי : אני ספגתי וקיבלתי אותה אל תוכי " ארץ אחרת מספר 19  2003 , ע´ 14-17
32 . שיבת החג (פורסם  פרסום ראשון "דמדומי אלים").
 
ראיונות עם מאיה

1: ברוסיה אתה פוגש מפעם לפעם אדם שהוא שווה עולם " חדרים  9, 1990 , ע´ 170-187. .ראיון עם הילית ישורון
2. יעקב אגמון שאלות אישיות: מבחר ראיונות מתוך התוכנית בגלי צה"ל " משרד הביטחון ההוצאה לאור , 1994. כולל ראיון עם מיה קגנסקיה צייר דני קרמן.
 
מאמר  ביקורתי על מאיה

ניסים קלדרון. " הגברת קגנסקיה "  בתוך פלורליסטים בעל כורחם : על ריבוי התרבויות של הישראלים   הוצאת אוניברסיטת חיפה , 2000. ניתוח של מאיה על פי הראיון שלה עם הילית ישורון . 
 
 
 
Bookmark and Share

 מפת העץ:
משקפת שדה - טור שבועי  /   יורם המזרחי  [01/10/2005 12:00:28] 
מאיה קגנסקיה נגד סולז´ניצין  /  אלי אשד  [30/09/2005 16:45:45]  «- אתה כאן
 אין ספק שמדובר באישיות מרתקת.מודה ומתוודה עד היום לא שמעתי  /  יורם המזרחי  [01/10/2005 04:42:46] 
 אלי אשד, כרגיל מרתק. מאיה קגנסקיה, אולי מבטאת את --  /  רפי אשכנזי  [01/10/2005 11:46:15] 
 מרתק  /  יועזר  [01/10/2005 11:41:25] 
 יועזר, אתה משליך את מושגי "תכנית לול" על אנשים הרבה  /  רפי אשכנזי  [01/10/2005 12:18:10] 
 אינני סבור שהבנת את תגובתי  /  יועזר  [02/10/2005 06:36:16] 
 בשנים האחרונות יש הרבה חומר על קגנסקיה  /  עמיש  [02/10/2005 23:11:38] 
משקפת שדה - טור שבועי  /   יורם המזרחי  [24/09/2005 10:21:19] 
דפי נחיתה   /   בניית אתריםבניית אתרים   /   הקמת פורוםהקמת פורום