רדיו יוּבל   רשימת דיוור תנאי שימוש (קולמוסנט ©) הרשמה עזרה מקלדת יוּבל

הנך מזוהה כ-    , להרשמה / התחברות לחץ כאן

תאריך: 16/09/2005 09:18:10
מאת:
 אלי אשד 
נושא: ג´וזפה ורדי פוגש את המומיה ברמת גן : על המחזמר "אאידה"

 
ג´וזפה ורדי פוגש את המומיה ברמת גן :
על המחזמר "אאידה"
 


למרות צרימות פה ושם המחזמר "אאידה" שמעלים תלמידי בבית צבי בכיכובה של עדי כהן היא הפקה סבירה ביותר.  אבל המחזמר המודרני שמבוסס על אחת האופרות המפורסמות ביותר על מצריים העתיקה מזכיר יותר מכל דבר אחר דווקא, סרט אימה מודרני מסדרת "המומִיָה".
 

המחזמר


לאחרונה במסגרת גל המחזמרים השוצף על במותנו-מחיי יצחק רבין ועד הווי הודי, אפשר למצוא מחזמר   מעט שונה. באולם תיאטרון היהלום ברמת גן בהפקת תיאטרון הספרייה מעלים  תלמידי בית הספר למשחק  בית צבי מחזמר מודרני המבוסס על אופרה - אופרה "אאידה" של הקומפוזיטור האיטלקי המפורסם מהמאה ה-19 ג´וזפה ורדי.
 

"אאידה" היא אולי התוצר המפורסם ביותר של התרבות המערבית שעוסק מצרים העתיקה (עם נתעלם מסרטי האימה השונים על "המומיה" כמובן). הסיפור מתאר את סיפור אהבתם הטראגית של אאידה, נסיכה, שהפכה לשפחה בארמון המלוכה המצרי וחולמת לחזור לאביה ולארצה, וקצין המשמר, רדמס, בארמונו של המלך שאותו היא משכנעת לעזור לה. סיפור האהבה הופך למשולש אהבה שבו לרוע המזל הצלע השלישית היא לא אחרת מאשר הנסיכה השחצנית בת פרעה, אמנריס המעוניינת להינשא לרדמס וכאשר היא מגלה את בגידתו במצרים (ומה שהרבה יותר נורא בה עצמה) היא מצווה לקבור את שני האוהבים חיים בסיום טראגי. אבל שני האוהבים מתאחדים בעולם הבא , וקמים לתחייה כמומיות בזמננו ומספרים לנו את סיפורם הטראגי.

האופרה

גם סיפור יצירתה של האופרה הוא יוצא דופן: האופרה הזאת הוזמנה מהמלחין האיטלקי המפורסם ג´וספה  ורדי  על ידי הכאדיב של מצרים איסמעיל, לשם הצגה בפתיחה החגיגית של תעלת סואץ בשנת 1869 וזאת במטרה להראות לאנשי המערב את גדולתה של מצרים (העתיקה) .

היצרים המעורבים

את הסיפור המקורי כתב הארכיאולוג המפורסם אוגוסט מריאט  מייסד המוזיאון המצרי בקהיר, שטען אז שהסיפור מבוסס על אירועים אמיתיים מההיסטוריה המצרית שאותם חשף כביכול בחפירותיו. למעשה הסיפור הוא המצאה וכמוהו השמות שאין להם קשר למצרים הפרעונית (אאידה לקוחה כנראה משם יווני במצרים ההלניסטית שאותו חשף מריט בחפירותיו). שם הפרעה שבתקופתו מתרחשת העלילה לא מצויין במכוון. ייתכן שמקור ההשראה כלל לא היה מצרים העתיקה אלא מקור קרוב יותר. הכוונה לאופרה של מוזיקאי בשם מסטסיו בשם "ניטי"משנת 1756 שגם בה סיפור המעשה מתרחש במצרים העתיקה ושבה הופיעו דמויות בעלי שמות דומים וגם שם היה משולש אהבה כמו זה שבאאידה. הטקסט הנ"ל היה מפורסם ולא פחות מ-32 קומפוזיטורים כתבו לו מוזיקה .

על פי טענה אחרת אחיו של מריאט, אדוארד, יצר את הסיפור בעת שביקר את אחיו בשנת 1766, ואחד מבניו דרש מאז תמלוגים מהאופרה ללא כל הצלחה.

בכל אופן מריט הוא זה שללא כל ספק תיכנן את התלבושות והתפאורות כדי שיהיו אותנטיים ככל האפשר. אבל מעולם לא קיבל שכר או תמלוגים על מאמציו, לאחר הצלחת האופרה מעבר למשכורתו הרגילה מהכאדיב, דבר שהרגיז את יורשיו עד לטירוף לאור הצלחתה העצומה של האופרה. הכאדיב איסמעיל עצמו טען במכתב לורדי שהוא שיכתב את העלילה במו ידיו וכמה זה נכון זה לא ידוע אבל אולי בגלל זה מריאט לא קיבל כל שכר מיוחד על עבודתו זאת. יש גם טענות שהאיטלקי סולרה שגם עבד בשביל הכאדיב, הוא שכתב את העלילה ולא מריאט אבל הנ"ל היה אוייב של ורדי (הוא כתב עבורו את הליברטו לאופרה מתוכננת בשם "אטילה" וסירב להשלים אותה) ולכן הקשר שלו לסיפור נשמר בסוד מפני ורדי שהיה מסרב לעבוד על אופרה שנכתבה על ידי מי שהוא נכווה ממנו בעבר. .

ורדי עצמו שלא היה מרוצה מהעלילה נתן אותה לכתיבה מחדש לקמיל דה לוש, שכתב את הגירסה הצרפתית של הליברטו ואחריו אנטוניו גיאלנסזוני  כתב את הגרסה האיטלקית ובסופו של דבר ורדי עצמו שיכתב סופית את העלילה.

וכך אחת האופרות המפורסמות ביותר בהיסטוריה עברה תחת ידי כותבים רבים, ארכיאולוג צרפתי עם או בלי אחיו, כאדיב מצרי, מחבר ליברטו איטלקי שהיה יריבו של ורדי, מנהל תיאטרון צרפתי וכמובן המוזיקאי עצמו לפני שהפכה ליצירת מופת. אולי באיזו דרך מסתורית הצלחתה נובעת מהשילוב של כל כישרונותיהם של בני הלאומים השונים האלה. למרבית הצער מסיבות שונות הצגת האופרה  נדחתה עד 1871 וכך היא לא שימשה בפתיחה הרשמית של תעלת סואץ.

באופרה זאת הצליח ורדי למזג באופן יחיד במינו את האווירה המצרית הקדומה כביכול עם מוזיקה בסגנון אירופי מערבי וליצור בכך סיגנון חדש של זימרה ומאז אופרה זאת אינה יורדת מהבמות. ויש הרואים בה את  אחת משתי האופרות המפורסמות ביותר של העולם ביחד עם "כרמן" של ביזה.

המחזמר

בשנים האחרונות החליטה חברת וולט דיסני, שזכתה בהצלחה גדולה עם העלאת מחזמרים על הבמה המבוססים על הסרטים המצוירים שלה, "היפה והחיה" ו"מלך האריות", לקחת את האופרה הקלאסית וליצור את סיפור העלילה מחדש כמחזמר עם מוזיקה חדשה ומודרנית ולזנוח לחלוטין את המוזיקה הקלאסית של ורדי. כנראה שההחלטה נבעה מן ההנחה שהקהל המודרני הצעיר שוב אינו מסוגל להתמודד עם המקור האופראי. מבחינת חברת וולט דיסני היה בכך חידוש שהם מעלים מחזמר שעלילתו לא הוכיחה את עצמה תחילה כסרט שובר קופות. אך נראה שבמקרה זה הם סמכו על האופרה של ורדי כמקדמת המכירות. עוד מאפיין יוצא דופן הוא שמדובר בסיפור טראגי בניגוד לכל המחזמרים הקודמים של החברה. אולם נראה שחברת וולט דיסני החליטה להתגוון גם מבחינה זאת ולא להיות ידועה רק כיוצרת מחזמרים לילדים ולכל המשפחה.

המחזמר עלה על הבמות ברגל שמאל, וכמו לאופרה המקורית גם לו יש יוצרים רבים ומגוונים. ההצגות הראשונות שלו בשנת 1998 היו כישלון נחרץ. אחריהן הוא עבר מקצה שיפורים יסודי ביותר בעלילה על ידי כותבים חדשים ועלה שוב על הבמות והפעם רץ בהצלחה גדולה, ארבע וחצי שנים על בימת ברודווי ולאחר מכן יצא לסיבוב הופעות בצפון אמריקה וארצות העולם למשך שלוש וחצי שנים נוספות. הוא זכה גם לאלבום כיסוי רב משתתפים שכל הכנסותיו היו קודש למלחמה באיידס ובין מבצעי שירי המחזמר היו, סטינג, טינה טרנר, ג´נט ג´קסון, ספייס גירלס ואחרים. נראה שהמחזמר יישאר על במות העולם עוד זמן רב. היוצרים של המחזמר הם האחראיים להצלחה המוזיקלית הגדולה ביותר של דיסני בכל הזמנים "מלך האריות" אלטון ג´ון כותב המוזיקה וטים רייס  שכתב את התמליל.

אלטון ג´ון וטים ריס לקחו את האופרה המקורית של ורדי ומריאט ונותנו לה גירסה קלילה ברוח זמננו. וזהו המסע השני של טים ריס למצרים העתיקה לאחר יוסף וכתונת הפסים שעשה עם ללויד ובר. מעניין שהסיפור בכללותו מזכיר גם את סיפור המסגרת של סרטי "המומיה" המודרניים, שככל הנראה היוו מקור השראה ליוצרים כמעט כמו האופרה הוותיקה של ורדי, שגם בהם יש זוג אוהבים בוגדני שבגד במצריים ונענשים על כך בקבורה בחיים וזה ניכר במיוחד עם הפתיחה והסיום של המחזמר המתרחשים בזמן המודרני שבהם אנו מוצאים את עצמנו במוזיאון מודרני עם מומיות שבהן משתמרות נשמותיהם של אוהבים טראגיים ממצרים העתיקה, עד שלפתע קמות הגוויות לתחייה ומתחילות לספר את סיפורן. זהו טריק קולנועי שחוק היישר מבית היוצר של "המומיה".

סך הכל המחזמר נעים וקליט, ויש לשבח את יכולת השירה והמשחק של עדי כהן כנסיכה הנובית המרדנית,  בן זוגה ניר שלמון בתור רדאמאס ורוני גופר בתור הנסיכה אמנאריס. הם נותנים הופעה מכובדת בהחלט בהתחשב במגבלות של האולם ושל שאר השחקנים. הם גם מסוגלים בהחלט לשיר וזה חשוב הרבה יותר במקרה הזה מאשר יכולת המשחק. עם זאת חשבתי שדווקא התפקיד הקומי במקצת של אמנאריס היה מתאים יותר לכישוריה של עדי כהן מאשר התפקיד הטראגי של הנסיכה הנובית.

השחקן הטוב ביותר בכל אופן היה נועם טלמון בתפקיד הקטן של אביו של רדאמס שבו הצליח להקרין אווירה חזקה מאוד של איש חצר זומם מזימות.
התלבושות של השחקנים לא מצאו חן בעיני כלל הן לא נראו קשורות כלל למצרים העתיקה אלא לזמנים שונים ומגוונים, וזה פגם באווירה שאותה ניסו ליצור במחזמר.
כדאי לציין  שזהו המחזמר השני של שחקני בית  צבי בתיאטרון היהלום בכמה חודשים על מצרים העתיקה לאחר מחזמר על משה של דודו טופז  ודווקא שם התלבושות והעיצוב היו מרשימים בהרבה.

ורדי זה לא, אולם בתור תחליף לקהל מודרני שרגיל יותר למוזיקת פופ ורוק זהו תחליף סביר בהחלט. ניתן בהחלט להעלות על הדעת שכאשר ישאלו ילד של היום בעוד כמה שנים האם הוא זוכר את המוזיקה של "אאידה" הוא יתחיל לפזם את המוזיקה של אלטון ג´ון. מה שיכול להעלות מחשבות נוגות על היחס ליצירות קלאסיות, אבל מצד שני יש כאן גם ניסיון לגיטימי להתמודד מחדש עם חומר קלאסי .
 


  



Bookmark and Share

 מפת העץ:
משקפת שדה - טור שבועי  /   יורם המזרחי  [17/09/2005 09:20:21] 
ג´וזפה ורדי פוגש את המומיה ברמת גן : על המחזמר "אאידה"  /  אלי אשד  [16/09/2005 09:18:10]  «- אתה כאן
 לאשד, תודה על המאמר המרשים, בעיקר על וורדי {כמובן...}  /  רפי אשכנזי  [16/09/2005 18:03:37]  
היה כן היה... והיתה כלא היתה  /  רפי גטניו  [11/09/2005 17:23:06] 
דפי נחיתה   /   בניית אתריםבניית אתרים   /   הקמת פורוםהקמת פורום