רדיו יוּבל   רשימת דיוור תנאי שימוש (קולמוסנט ©) הרשמה עזרה מקלדת יוּבל

הנך מזוהה כ-    , להרשמה / התחברות לחץ כאן

תאריך: 21/08/2005 14:53:02
מאת:
 אלי אשד 
נושא: מתאבד בעזה : על האופרה "שמשון ודלילה"

 
מתאבד בעזה : על האופרה "שמשון ודלילה"
 

 
"יש לי תשוקה עצומה לרצועת עזה, אולי בגלל שמשון ודלילה"
 
 (לוי אשכול,1967)
 
כל העיניים בישראל ובעולם נשואות כעת לרצועת עזה שם מתבצעת ההתנתקות. עזה נמצאת כעת במרכז העניינים אולי יותר מאי פעם בהיסטוריה - לפחות מאז תקופת הפלשתים וימי שמשון ודלילָה.
שמשון
בצירוף מקרים (?) מדהים זמן לא רב לפני ההתנתקות מעיר זאת הוצגה על במותינו אופרה שעוסקת בתור הזהב של עזה כאשר היא לא הייתה המקום הצפוף ביותר עלי אדמות, מרכז למתאבדים דתיים מטורפים, אלא כאשר היא הייתה מרכז צבאי ותרבותי של עם גאה, הפלשתים. זאת האופרה "שמשון ודלילה" של המלחין הצרפתי סאן סנס, בבימויו של האמריקני ויליאם פרידקין, שהוזמנתי לאחרונה לצפות בה. לאחר הצפייה החלטתי שספק אם אי פעם צפיתי אופרה אקטואלית כל כך על במותינו.

אולי בגלל האקטואליות הביזארית הזאת גם עירית תל אביב בחרה לאחרונה ב"שמשון ודלילה" כאופרה המתאימה ביותר להצגה חינם בפני התושבים בפארק הירקון כפי שעשתה כבר רק עם אופרה תנכית אחרת נבוקו של ורדי על גלות בבל. התושבים הצביעו ברגליים, אלפים רבים מהם באו לפארק הירקון לצפות באופרה על עזה, אולי בפעם הראשונה בחייהם. התוצאה: עיריית רמת גן תובעת כעת לדין את עיריית תל אביב על הרעש העצום בגני יהושע שהפריע איומות לשכנים ברמת גן בעת השמעת האופרה.

האופרה המבוססת על הסיפור התנ"כי המפורסם, היא סיפור על גיבור עברי פנאטי טרוריסט, בנו של עם מדוכא הנלחם בעם מפותח יותר טכנולוגית היושב בעיר עזה. הוא מוצא את מותו כמתאבד עזתי של היום בסיום המרשים של הסיפור התנכי ושל האופרה כשהמקדש מתמוטט על הקהל.

הסיפור שימש בעבר כנושא ליצירות מפורסמות של סופרים כמו זאב ז´בוטינסקי ופליקס סלטן, פלק הלפרין (שכתב על "שמשון הגיבור בילדותו"), לאה גולדברג, דוד אבידן, אהרון אמיר (בספרו "פלשת") ושולמית לפיד. אפילו אפרים סידון חיבר סדרת טלוויזיה קומית שלמה על זמנו של שמשון בשם "חצי המנשה". (סקירה מקיפה על גלגוליו של סיפור שמשון ביצירות ספרות שונות ובאמצעי מדיה שונים, ניתן למצוא בספר מחלפות שמשון, של דוד פישלוב).  
 
הסיפור נראה כמו שיקוף מעוות של המציאות העכשווית, אבל זה מה שהתרחש בארץ זאת לפני 3100 שנה. סיפורו של שמשון הגיבור, דמות כמו "טרזנית" של גיבור פראי שגבר על אריות בידיו הריקות (אם כי זה אינו מוזכר כלל באופרה שם הדמות של שמשון מוצגת בצורה מרוסנת יותר מאשר בסיפור התנכי המקורי). הסיפור הוא גם אחת מעלילות הריגול הראשונות שבמרכזו עומדת עלילת האהבה של שמשון הגיבור הפיכח, אך הלא כל כך חכם, לדלילה המרגלת הערמומית שמסגירה אותו לבסוף לידי הפלשתים.

הגירסה הנוכחית של האופרה בוימה בידי הבמאי הידוע ויליאם פרידקין שהתפרסם בראש ובראשונה הודות לסרט האימה הקלאסי שלו "מגרש השדים" (שגם לו יש כידוע קשר למזרח הקדום השד שמככב בו הוא שד בבלי קדמון) שהחליט לעשות את האופרה בסגנון היסטורי גרנדיוזי נוסח הסרטים של ססיל דה מיל, שבזמנו יצר סרט מפורסם על נושא שמשון ודלילה בכיכובם של ויקטור מאטור והדי לאמאר, על פי הספר הטוב ביותר בנושא זה, ספרו הקלאסי  של זאב ז´בוטינסקי.

הבמאי פרידקין סיפר שספרו של ז´בוטינסקי שמשון סייע לו במיוחד בגיבוש הקונצפט לאופרה. פרידקין החליט נכונה להשאיר את סיפור האופרה בקונטקסט שלו במאה ה-11 לפני הספירה ולא להעביר אותו לתקופות מודרניות יותר כפי שנעשה מקובל יתר על המידה בשנים האחרונות וקיבל ביטוי בניסיונות עלובים להבליט את "העל זמניות" של סיפורים שונים, שגורם להם, יותר מכל, להיראות כמגוחכים. האופרה של סן סנס היא אחת המעטות הידועות שעוסקות בנושא תנכי. לרוב נושאים הלקוחים מהתנ"ך אינם מעניינים במיוחד את יוצרי האופרות (להוציא יוצאי דופן כמו ורדי) ומושארים לז´אנר השונה של האורטוריות שהם יצירות מוזיקליות דרמטיות על נושאים דתיים.

סן סנס היה מלחין אופרות ידוע במאה ה-19 שכתב יצירות מפורסמות מאוד בזמנו. אבל כיום ידוע כמעט ורק הודות ל"שמשון ודלילה" שהיא היצירה היחידה שלו מבין 12 אופרות שכתב (על נושאים כמו הנרי השמיני מלך אנגליה) שממשיכה להופיע באופן קבוע על במות האופרה בעולם. כאשר כתב אותה לראשונה היא נחשבה לאופרה רדיקלית ופורצת מוסכמות. גם הנושא התנכי שלה מנע ממנה להיות מוצגת בצרפת ששם נושאים תנכיים נראו כ"לא ראויים" לאופרות. כתוצאה היא הוצגה לראשונה על הבמות בגרמניה  דווקא ב-1877, ורק ב-1890 היא הוצגה בצרפת, בשפתה המקורית בצרפתית. באנגליה ששם נושאים תנכיים היו אסורים להצגה על הבמה מחשש ל"חילול הקודש", האופרה נאסרה מיידית, כנראה בראש ובראשונה בגלל תיאור הטקסים הפגניים והאורגיות בסוף האופרה. רק ב-1909 הוסר באנגליה האיסור על הצגתה בהשראתו של המלך אדוארד השביעי שעל פי הדיווחים נהנה מאוד מתיאור האורגיה בסיום האופרה.
 
האופרה הזאת גם בגלל הנושא התנכי שהוא נדיר באופרות הוצגה בישראל כבר בשנת 1925, ומאז פעמים רבות יותר ממאה פעמים במהלך 35 שנות קיומה של האופרה הישראלית, כולל הפקת ענק ב-1972 של התזמורת הפילהרמונית הישראלית באמפיתיאטרון הרומי בקיסריה בניצוחו של זובין מהטה, ובצירוף מקרים מוזר הוצגה באותו הפסטיבל הפקה אחרת של האופרה זאת. היא הוצגה שוב לרגל יום העצמאות החמישים של ישראל ב-1998 בהפקה מרהיבה על ידי האופרה הממלכתית של וינה.

האופרה שאת הליברטו שלה כתב פרדיננד לאמאר היא אכן רבת עניין. הדגש המרכזי שלה הוא המאבק של הגיבור לוחם החופש שמשון, בעריצות הפלשתית המדכאת את עמו. שמשון אינו נלחם למען הדת אלא למען הלאום. באופרה שנכתבה באמצע המאה ה-19, הועלתה ב-1877 שיא תקופת הלאומיות באירופה יש דגש, שלא היה קיים באופרות קודמות ששיקפו את האריסטוקרטיה וערכיה המלוכניים, על המאבק בעריצות ולמען הלאום. האופרה מתארת התקוממות לאומית המונית כמו אלו שהיו באירופה באמצע המאה ה-19 ושיש כיום בעזה. אפילו סיפור האהבה של דלילה ושמושן משועבד למאבק הלאומי דבר שלא יעלה עלה הדעת אם היה נכתב על ידי סופר אירופאי או ישראלי כיום, שאז היה מותקף מכל עבר כלאומן פנאטי. אבל בהחלט סביר ומתקבל על הדעת אם היה נכתב על ידי משורר פלסטינאי כיום.

כך למשל הסצנה הראשונה באופרה מעמתת את שמשון ובני ישראל עם מושל עזה הפלשתי, אבימלך, שלועג  לבני ישראל המדוכאים על אמונתם באל חסר כוח ותוקף אותם. שמשון מופיע כאן כמי שמשתף פעולה עם בני עמו כמעט בניגוד לסיפור המקראי שם הוא מופיע כלוחם בודד שנאבק בבני עמו שמעדיפים חיים שקטים  לא פחות מהפלישתים. שמשון אמנם מתעמת עם הנציב הפלישתי ומכה אותו לאחר שחטף ממנו את חרבו  והורג אותו, ואז הכוהן הגדול של דגון, הסמכות הפלשתית הדתית העליונה, הופך להיות מנהיג הפלשתים לאחר שהמנהיג החילוני הומת.
 
במערכה השנייה דלילה שנשבעה לעזור לבני עמה וגם דוחה בבוז כסף שהציע לה הכוהן הגדול שהרי היא שונאת את שמשון שככל הנראה דחה אותה בעבר, מפתה את שמשון ומשכנעת אותו לגלות לה את מקור כוחו. הוא משתכנע ונלכד בידי חיילים פלשתיים שמעוורים אותו. המערכה השלישית מתארת תחילה את שמשון המסובב אבן רחיים כעבד מסכן (בסצנה המזכירה סצנה מסרט מוקדם של שוורצנגר "קונן הברברי"). לאחר מכן מתוארת חגיגה ואורגיה המונית במקדש דגון. הכוהן הגדול לועג לשמשון ולאלוהיו ושמשון מובל לקירות שבמאמץ עליון הוא מצליח למוטט אותם.
 
אבל מעניין שאצל סאן סנס אין לשמשון כל כוחות על אנושיים כפי שיש לו בתנ"ך (שם הוא הורג אריה בידיו נוסח טרזן, עוקר שער עיר מציריו ונושא אותו למרחק גדול ושאר מבצעי כוח מדהימים) להוציא כמובן בסצנה הסופית ההכרחית כשהוא מפיל קירות מקדש שלם על יושביו.

דלילה הדמות המרכזית השנייה באופרה היא דמות הגדושה בשנאה בלתי מוסברת לשמשון. היא חולמת לנקום בו אולי בגלל אהבה נכזבת כל שהיא (כפי שמתואר בספרו המאוחר יותר של ז´בוטינסקי שייתכן בהחלט שראה את האופרה הזאת). בסופו של דבר דלילה היא ככלי שרת בידי הכהן הגדול של האל דגון שהוא ולא אבימלך הנציב הפלישתי האויב האמיתי בכך מושם הדגש אחרי הכל על מרכזיות המוטיב הדתי הרעיוני  במאבק. זהו מאבק למען הלאום מול הנציב הפלישתי וזהו גם מאבק דתי בכהן הגדול של דגון, ובכל מה שהוא מייצג. אלא שמתוך עולם זה של אהבה ושל פריון שאותו מיצגים כביכול הפלשתים צומחים כל העת מזימות של הרס ושיעבוד, בגידה ומוות לשמשון. דלילה אינה מסתירה גם את קנאתה באלוהים שלו מחויב שמשון שמתחרה בה כביכול על אהבתו ונאמנותו. מצד שני נרמז שבינה ובין הכוהן הגדול של דגון יש קשר ארוטי. מולה ניצב אלוהי שמשון שהוא  מעל לטבע ולסקס; הוא אלוהי האמת הרוחנית העמוקה ואיננו מתקשר ליסודות הקלילים המקסימים של הטבע כמו פרחים ריחניים וריקודים מפתים בשדות, אלא לסערות, לרעמים וברקים. 

שמשון מתגלה באופרה כמנהיג העם כמנחם וכמאמין בניגוד לסיפור התנכי שם הוא לוחם בודד ומבודד לחלוטין זהו מהאבק בין הרוח של שמשון ובין דלילה שהיא סמל של עולם הטבע הפגאני הפורח ובנות הפלשתים מוצגות כמחוללות ושרות והסקס של האישה והמאבק הוא מעל לכל בין הגבר והאישה. מכל בחינה שמשון ודלילה הוא אופרה מאוד לא פוליטיקאלי קורקטית היום.

המערכה השלישית היא המרשימה מכל בפתיחתה בסצנה של ריקודים ומשחקים במקדש לאלילים, בעת ששמשון כבול עד שהוא מפיל את המקדש על כולם ובכך מביא את האופרה לסיומה הלא מפתיע אך הדרמתי מאוד.  שאר המערכות היו מרשימות פחות ואם כי נהניתי מהמקהלה במערכה הראשונה, המערכה האמצעית הייתה ההחלשה ביותר אבל המערכה השלישית הייתה כמובן השיא ומבחינה זאת מרשימה מאוד מכל בחינה. אני התרשמתי.

שמשון הוצג כגיבור החלש ודלילה הייתה המפתה הערמומית והמרשעת, ואם כי לא תמיד הדרמה הייתה חזקה מספיק, הרי הסצנה המסיימת במערכה השלישית כיפרה על הכל.

אופרה אנטי עזתית מכל בחינה אבל אין ספק שהמתאבדים הדתיים בעזה של היום יכולים למצוא בטרוריסט הפנאטי שבמרכזה השראה עצומה במאבקם בישראלים הכופרים החושניים.
 


 
 


Bookmark and Share

 מפת העץ:
משקפת שדה - טור שבועי  /   יורם המזרחי  [21/08/2005 17:37:18] 
מתאבד בעזה : על האופרה "שמשון ודלילה"  /  אלי אשד  [21/08/2005 14:53:02]  «- אתה כאן
 מה המשותף בין אחמד טיבי ואלימלך שניהם היו בעזה והלכו לעזה  /  סוריא  [24/08/2005 21:14:24] 
השעון של הקולמוס  /  עמיש  [17/08/2005 21:33:27] 
דפי נחיתה   /   בניית אתריםבניית אתרים   /   הקמת פורוםהקמת פורום