רדיו יוּבל   רשימת דיוור תנאי שימוש (קולמוסנט ©) הרשמה עזרה מקלדת יוּבל

הנך מזוהה כ-    , להרשמה / התחברות לחץ כאן

תאריך: 12/08/2005 12:44:26
מאת:
 אלי אשד 
נושא: פרוייקט השלום של לובה אליאב

 
פרויקט השלום של לובה אליאב
 

 
תאמרו כי אלה הם חלומות באספמיא ומגדלים פורחים באוויר אך כמה יפים הם חלומות אלה, הניתנים להגשמה בידי אנוש –מול האלטרנטיבות של סיוטי לילה שגם הם ניתנים להגשמה ומסתיימים בקטל ובהפיכת כל האזור כולו לתל חרבות שעליו מרחב ענן רדיואקטיבי "

(לובה אליאב)
 

לכותב שורות אלו יש חולשה לפוליטיקאים ששוברים את כל החוקים , לא דווקא בכך שהם גונבים כספים או מזייפים הצבעות ,אלא פוליטיקאים מהזן הנדיר הרבה  יותר שהולכים להתנדב כאחים בבתי חולים וכמורים בבתי סוהר בלי כל ציפיה לרכוש מזה פרסום  הון פוליטי .אפשר לספור את הפוליטיקאים מסוג זה על אצבעות יד אחת ויש הטוענים שיש רק אחד כזה ושמו  הוּא  אריה לובה אליאב
 
בימים אלו יצא לאור בהוצאת עם עובד ספרו החדש, ה-15 במספר, של אריה לובה אליאב תאומי צביה, שיש לראות בו מעין סיכום חיים ומחשבה. הספר הוא קובץ של מאמרים, מיסמכים, מסות וקטעים שבהם בין דברים רבים אחרים הוא דן בשאלת קיומו של אלוהים ביקום שלנו, בתנ"ך ובאירוטיקה הנסתרת (והלא כל כך נסתרת) שיש בו, בפרשנויות ספרותיות ובשאלות מהות השלום. לצד כל אלה משולבים פרקים מתולדות החייו העשירים והמלאים במעש של לובה אליאב. אדם שפעם נחשב לאיש שוליים אבל כיום רעיונותיו הם כמעט בגדר קונצנזוס.
 

לובה אליאב הוא פוליטיקאי מזן שכבר נכחד כמעט לחלוטין. אדם שלא רק מדבר על אידיאלים אלא גם מיישם אותם בכל מאודו בחייו. ובזמן שאפשר להיות ציני כלפי מרבית הפוליטיקאים בימינו אי אפשר להישאר ציני במחיצתו של אדם כמו אליאב.
 
אליאב נולד ב-1921 במוסקבה והגיע כבר בגיל 3 לארץ. בצעירותו הוא היה פעיל בחוגי ההעפלה ופירסם ספר מפורסם על פעילותו זאת בהבאת מעפילים (ובהם אישתו לעתיד טניה) בספינה "חיים ארלוזורוב" בספר בשם הספינה אולואה (1967). הוא ניהל את הקמת חבל ההתיישבות לכיש ואת הקמת העיר ערד, וגם היה פעיל מאוד בין יהודי ברית המועצות כמזכיר בשגרירות ישראל בברית המועצות וכראש צוות ארגון העלייה "נתיב". על חוויות אלו פירסם ספר בשם בין הפטיש והמגל שפורסם תחת שם בדוי "בן עמי"  בגלל האופי הסודי של פעילותו זאת.

ובשנות השישים הייתה לאליאב קריירה מצליחה מאוד מפלגת העבודה, לא הדינוזאור של היום אלא המפלגה החזקה והדומיננטית של שנות השישים וראשית שנות השבעים, בה הגיע לתפקיד בכיר ביותר בתחילה כבן חסותו של לוי אשכול ולאחר מכן בכוחות עצמו. הוא היה מזכ"ל המפלגה והכל ציפו שהוא הוא יהיה היורש של גולדה מאיר בהנהגת המדינה, ולא אנשים כמו שמעון פרס או יצחק רבין. אלא שאז החליט אליאב לפעול בניגוד לכל היגיון פוליטי. הוא פירסם בשיא תחושת האופוריה שלאחר ששת הימים, ספר בשם ארץ הצבי : הערכת מצב שבו הזהיר מפני המשך הכיבוש של העם הפלסטינאי והציע דרך אלטרנטיבית לעתיד של שיתוף פעולה בין שני העמים.

  
כתוצאה הפך אליאב למוקצה במפלגתו ולאדם מוזר ומשוגע כמעט בעיני ראשיה. ההתנגשויות בין אליאב ומפלגתו הגיעו לשיאן בעת ההצבעה על ´מסמך גלילי´ שפתח בעצם את השטחים בפני בניית ההתנחלויות. 80 חברים הצביעו בעד המסמך ואחד התנגד – לובה אליאב. הוא נאלץ לעזוב את המפלגה והפך לפוליטיקאי של השוליים במפלגות כמו שלי. מה יכול היה לקרות אילו היה אליאב מתעקש ונשאר כבכיר במפלגתו ומוביל אותה לבחירות כנגד הליכוד ואיך זה היה משפיע על עתיד יחסינו עם הפלסטינאים היא שאלה מעניינת ביותר אך כמובן אין עליה תשובה.

לאחר חברותו בכנסת עבד כמורה מתנדב במכללת תל חי ובעיירות הפיתוח שדרות, מעלות, אור עקיבא ובקרית שמונה, וגם  עבור שירות בתי כלא. הוא גם עבד כאח מתנדב בבית חולים איכילוב (האם אתם הקוראים יכולים כיום להעלות על דעתכם חבר כנסת שיעבוד כמתנדב בבית חולים, ועוד ללא מצלמות טלוויזיה שילוו אותו על כל צעד ושעל עם היוצא מהכלל של יוסי שריד שגם הוא עבד מורה מתנדב?). לובה אליאב כתב על כך ספר בשם עולם מלא
 

הקריירה של לובה  אליאב כפוליטיקאי מהמרכז הסתיימה אבל הקריירה שלו כסופר ובראש ובראשונה כמחנך רק החלה. בשנת 1986 בגיל 65, הגיל שבו רוב האנשים פורשים לפנסיה הוא הקים את הקהילה החינוכית בניצנה שעל גבול ישראל מצרים. קהילה זאת היא יחידה במינה בארץ, תשלובת של כפר נוער, בית ספר שדה, אולפן עולים ופארק המבוסס על אנרגיית השמש עבור נוער שוחר מדע. במקום יש מרכז להדרכת מדריכי מחשבים צעירים, תוכנית לימוד של ספורט אתגרי-מדברי, תוכנית אקולוגיה ומחזור חומרים,  וגם תוכנית לחקר הדיונות בחלוצה. במקום יש אפילו מתקן התפלה חדשני. זה פרוייקט יחיד במינו שעליו גאה אליאב במיוחד והוא מקווה שהמקום ישמש כמנוף להפרחת הנגב כפי שחלם דוד בן גוריון. אליאב שואף להקים במקום חבל לכיש מודרני  נוסח המאה ה-21.

אליאב עסק כל חייו עסק בקליטת גלי עלייה ובמרוצת השנים עברו במקום למעלה ממאה וחמישים אלף בני נוער רובם עולים מחבר העמים ומאתיופיה. היום עוסק הכפר בחינוך נוער ממוצא אתיופי, פרויקט שהוא בעל חשיבות עצומה בעיניו. המטרה העיקרית של הכפר להכיר לנוער את הנגב ולגרום לו לאהוב אותו ולבסוף, מי יודע, אולי גם להתיישב בו.
 
לובה אליאב זכה לפרס ישראל על תרומתו לחברה בשנת 1988 ולאחרונה, בשנת 2003, בפרס בן גוריון על תרומתו לקליטת עלייה ולישוב הנגב על פי חזון בן גוריון. הוא אף היה מועמד לנשיא המדינה מטעם העבודה ב-1993 אך הפסיד בהתמודדות עם עזר ויצמן. כעת כאמור פרסם האיש רב הפעלים והזכויות הזה ספר סיכום תאומי צביה שבו הוא מביא מאמרים שונים עם השקפת האני מאמין שלו ופרקים מתולדות חייו, פרקי סיכום של חיים עשירים ומלאי מעש מעין כמוהם.

פרויקט ישפלאור

בין פרקי הסיכום ניתן למצוא פרק מרתק של חזון אוטופי של אליאב על קונפדרצית "איס-פאל-אור" ( או "אורדון") ) שאותו יצר לראשונה בסמינר באוניברסיטת הרווארד בשם "האופציות הפתוחות בפני ישראל", סמינר שהשתתפו בו אנשי ממשל בכירים, אלוף שלמה גזית ואפילו נסיך סעודי. "איס-פאל-אור" הוא קיצור של ישראל, ירדן ופלסטין שאליאב מקווה שיוכל לפעול כ"שוק משותף" לטובת כלל תושבי האזור. הוא תיאר את המפעלים המשותפים הגדולים האפשריים ותשתיות משותפות שונות  למדינות האיזור בנקודות המפגש בינן, ושאר פרויקטים של ישות חדשה זאת שעתידה לדעתו לחדש את פני המזרח התיכון ולקדמו. בין הפרויקטים שמציע אליאב אפשר למנות הקמת מפעל מים בצפון שיביא לחלוקה רציונאלית יותר מזו הקיימת היום של מי הירדן והירמוך ובהסכמת לבנון גם הליטני ושיביא להפיכת הכינרת למאגר רב שנתי שישקה מאות אלפי דונמים נוספים הן בבקעת הירדן בשתי עבריה והן בישראל וברצועת עזה שתהיה חלק מפלסטין.
 


הוא מציע מפעל גדול בבקעת הירדן שיתבסס על חקלאות אינטנסיבית ועל יצור מזון ליצוא וישמש כתשתית ליישוב פליטים פלסטינאים בקנה מידה רחב. שכן היצרנים החקלאיים יהוו בסיס איתן להקמת כפרים עיירות וערים שיקלטו רבבות מתיישבים חדשים הפליטים שיהפכו את עמק הירדן לאזור פורח, מייצר ומייצא. "ישפלאור" תקים מפעל ענק בים המלח שהוא המאגר הטבעי הגדול ביותר שלה וששלושת מרכיביה מקיפים אותו סביב. על פי התוכנית הזאת  בין ים המלח ומפרץ עקבה, משני צידי הערבה, תקום תשתית של תחבורה מודרנית (אוטוסטראדות, רכבות מהירות ושדות תעופה) שתשרת גם פרוייקט אגרוטכני גדול לייצור מודרני של מזון, בקנה מידה בינלאומי שמוצריו ישלחו בעיקר לאירופה בדרך הים והאוויר.

אליאב מקווה כי לאורך הערבה הן בצד הישראלי והן בצד הירדני פלסטיני יקומו ערים חדשות דמויות ערד וכפרים חדשים שיוכלו לקלוט אלפי מתיישבים כולל פליטים. והערבה כמו בקעת הירדן תיהפך לאזור התיישבות צפוף ופורה כמו אזור הים התיכון מראש הנקרה לרפיח.

גולת הכותרת של תוכניתו של אליאב הוא הקמת אגד ערים חדש וענק שבבנייתו ישתתפו גם מצרים וסעודיה שבו ישולבו עיר נמל גדולה וחדשה באזור סעודיה הגובל עם עקבה שישולב עם נמל עקבה נמל אילת ונמל טאבה המצרית למפעל משותף. מכיוון שהאזור הנוכחי במצרי הורמוז שדרכו מועבר הנפט הוא אחד המסוכנים והפגיעים בעולם לתהפוכות פוליטיות, עדיף לסעודים להעביר נפט דרך אזור אחר בטוח יותר. מנמלים אלה יזרום הנפט הסעודי, המצרי והירדני וגם הישראלי בצנרת לים התיכון לאגד ערים ונמלים חדש שני שיקיף את נמל אל עריש המצרי, רפיח ועזה הפלסטינאיות, ואשקלון ואשדוד הישראליות. משם ישלח הנפט במיכליות לאירופה וצפון אמריקה. לדעת אליאב זוהי הדרך הקצרה  הכלכלית והמתבקשת ביותר להעברת נפט מהמזרח התיכון והיא תהיה מנוף עצום לפיתוח כל המדינות נוגעות בדבר. היא תשאיר את נמלי הורמוז כמעבר חשוב אך תיטול מהם את בלעדיותם. 

לדעת אליאב אגדי ערים אלו יהיו בעתיד בין הערים הגדולות והמפותחות ביותר במזרח התיכון וימלאו תפקידים דומים לאלו שמילאו אנטוורפן ורוטרדם באירופה. הם יהוו את מוקד המפגש בין שלוש יבשות - אפריקה אסיה ואירופה. מסביב להם יבנו תעשיות יסוד בכימיה ובפטרוכימיה ומטרולוגיה. כמובן שיש לבנות אותם בצורה שלא תפגום בסביבה וביופייה ולא תהרוס אותה. זהו חזון שאליאב, חובב תנ"ך גדול, רואה בו הגשמה של חזון השלום התנ"כי ועל כך כתב ספר בשם לב חדש ורוח חדשה.
 
להלן ראיון עם לובה אליאב:

א.א.: 33 שנים אחרי הפירסום המקורי, מה אתה חושב היום על ארץ הצבי שעורר בזמנו סערה כה גדולה?

אליאב: אני לא חושב שצדקתי בכל הדברים שכתבתי שם, אבל בהחלט צדקתי בכמה מהם ובדיעבד אין ברירה אלא לאמר "אמרתי לכם".  באותן השנים הייתי מזכ"ל מפלגת העבודה בשיא עוצמתה, הייתי מין מספר 3 במפלגה וכבר אז אמרתי שהבעיה הפלסטינאית שהיום היא כה מובנת מאליה אבל אז לא הייתה מובנת כלל, היא לב הסכסוך הזה ואני אמרתי אז שזאת הבעיה ויש להכיר בזה. ויש להחזיק בשטחים רק על מנת להחזירם ויש להימנע מהתנחלויות. ואז אמרה לי גולדה מאיר שאין דבר כזה ואין עם כזה.

אני הייתי הראשון מתוך האליטה הפוליטית של המדינה שדיבר על זה ברצינות. לפני היו אנשים כמו   פרופסור ישעיהו ליבוביץ, העיתונאי אורי אבנרי ואלוף במילואים מתי פלד שהשמיעו דעות דומות ומקבילות. אבל הם היו בשוליים הפוליטיים ואף אחד לא לקח אותם יותר מידי ברצינות. אני הייתי הראשון מתוך הלב של הצמרת הפוליטית, שדיבר על זה. היה גם יצחק בן אהרון מזכ"ל ההסתדרות דאז, שאמר שאנחנו יושבים בשטחים על גחלים לוחשות. אבל להיאבק ישירות מול גולדה, דיין ופרס שאז היה אביר ההתנחלויות, אני הייתי הראשון. אני החתמתי אז 100 איש כמו א.ב. יהושע ועמוס עוז על עצומות נגד הכיבוש וההתנחלויות, אני הזהרתי ואני צדקתי.

היום ארץ הצבי זה ספר שבמרכז הקונצנזוס ממש אבל אז, לפני 30 שנה, זה היה ספר שוליים קיצוני טרפה וכפירה בעיקר ושילמתי על כך בקריירה הפוליטית המזהירה שלי. היום אני מרגיש שאני בקונצנזוס אבל ישראל שילמה בנתיים מחיר נורא. אני מרגיש שאני השפעתי בנושא על דעת הציבור אבל לקח לזה הרבה זמן כדי לחלחל. ואני מצטער על כל הזמן שאבד והדם שנשפך בנתיים.
 
אבל מצד שני, נכון הוא שגם לא ברור בכלל אם היה עם מי לדבר בצד השני ויכול מאוד להיות שגם הפלסטינאים היו צריכים את כל הזמן הזה שחלף. באמצע שנות השבעים התחלנו לחפש פרטנר בין  הפלסטינאים ומצאנו את איסאם סרטאוי ודיברנו עימו במשך שנים בפריז. מצאנו בו איש שמוכן לדבר על חלוקת הארץ לשתי מדינות והוא שילם על כך בחייו. הוא נרצח בידי הפלסטינאים.

א.א.: בדיעבד אתה לא חושב שאולי היית משפיע יותר ואולי מביא לשינויים גדולים יותר אם היית נשאר כבכיר במפלגת  העבודה ?

אליאב: זאת באמת שאלה קשה. חברים רבים אמרו לי אז את זה למה אתה יוצא אתה יכול להשפיע יותר מבפנים כמספר 2, אל תשבור את הכלים, אל תעשה מהומה ואל תתנגש חזיתית - חכה ותוכל להשפיע יותר מבפנים. חנה זמר שהייתה עורכת "דבר" אמרה לי: "מה אתה עושה אתה יורד מהמכונית המהירה שאתה נוסע בה ונכנס לג´יפ ישן". הייתי יכול להיות ראש הממשלה כי הייתי אז בכיר יותר במפלגה מרבין ומפרס. אבל אני אמרתי לעצמי שאני לא יכול יותר. הייתי חייב לעצמי לעשות את זה כי המדינה הולכת למסלול התנגשות ותבוא עלינו עוד מלחמה. כתבתי אז משל על שחף שרואה ספינה עומדת לטבוע ועליה נשף והשחף זועק אם לא תשנו כיוון הספינה תשקע". המשל נכתב  שבועיים לפני מלחמת יום כיפור...

אני לא רוצה להשוות את עצמי כנביאים התנכיים ששילמו ביוקר על דברי האמת שלהם, אבל אם יש בית ישראל שסובל, אז חובה לזעוק. אז באה מלחמת יום כיפור והספינה התנפצה לסלעים.  ואז הקמתי את מפלגת "שלי" ובקושי נבחרנו שני אנשים אני ומאיר פעיל.

א.א.: אתה מושפע מאוד מהתנ"ך. אתה מאמין שעדיין יש לו חשיבות באמריקניזציה הגואה?

אליאב: אני מאוד מושפע מהתנ"ך. אני מייסד קהילה נוער בארץ תנ"ך קלאסית ואני חושב שהתנ"ך ממשיך להשפיע על חלק מהנוער. לצערי גם במחנה הימין הקיצוני גם הם משתמשים בתנ"ך. אני נעגן בתורת הנביאים, במיכה וישעיהו, בעלי החזון האוניברסאלי והם נאחזים ביהושע ובכיבושים האכזריים שלו. לתנ"ך יש כמה פנים שונות ואפשר להשתמש בו בצורות שונות וסותרות.

א.א.: מה לדעתך צפוי לנו בזמן הקרוב? 

אליאב: היום המציאות היא כזאת שרוב הקהל אומר שצריך לחלק את הארץ פחות או יותר בגבולות שישים ושבע לשתי מדינות אחרות. ואני יושב בנגב וטענתי מאז ומתמיד: הנגב ריק ויש ליישבו אז מה אתם נדחפים לעזה עם שני מיליון התושבים שלה. את כל השנים המבוזבזות האלה היה צריך להקדיש ליישוב הנגב.  היום אני מאוד, מאוד מודאג ממה שיקרה לנו בחודשים הקרובים, וממה שיקרה אחרי ההתנתקות.

א.א.: מה היית מציע לאנשי מפלגת העבודה לעשות על מנת לשנות את מצבה?

אליאב: אני מאוד לא מרוצה ממה שקורה היום במפלגת העבודה שאני אגב חבר בלשכה שלה כיום. אני מתבייש במה שקורה במפלגה הזאת וחושב שהמפלגה הזאת צריכה לקום מעפרה. לדעתי הם ירו לעצמם טיל ברגל בפרשת הזיופים. אני תומך במנהיגותו של אמיר פרץ. היכרתי אותו משדרות כראש מועצה טוב ורגיש מאוד מבחינה חברתית. אף אחד מחמשת המועמדים להנהגה כיום  הוא לגמרי לפי רוחי, אבל אני תומך באמיר פרץ. אני רואה בעמיר פרץ, ובאיתן כבל ובאופיר פינס את ממשיכי הדרך והעתיד במפלגת העבודה.  אני מאוד מודאג וחרד בטווח קצר בנושא המדיני והכלכלי. מהפערים המתגברים. אני מאוד מודאג מההפרטה של נתניהו בלי בלמים. לא הכל צריך להפריט ולתת ל-10 משפחות עשירות שישלטו על כל השאר. ואני נגד קפיטליזם ערום של ניצחון החזקים נגד החלשים.

א.א.: כיצד אתה רואה את העתיד?

אליאב : אם אני מסתכל קדימה אז אני מאמין בחזון של קונפדרציות "איס-פאל-אור" של שוק משותף בין שלוש ישויות, ישראל בגבולות שישים ושבע, פלסטין וירדן. לדעתי ישראל ופלסטין קטנות מידי כל אחת כשלעצמה ויכולות לשגשג רק ביחד ובשיתוף פעולה ואת בעיית הפליטים צריך לפתור בפלסטין וירדן..

לדעתי הרעיון הזה עדיין תקף גם לאחר כל הטראומות שעברנו ונעבור והתנגשויות שעוד נעבור עם הפלסטינאים. זאת לא דרך חלקה אבל אני מאמין שגם בקצה המנהרה החשוכה יש אור.

א.א.: אתה לא חושב שזה עלול להיות כמו הפדרציה אירופית שגם היא לא נראית כיום כמצליחה במיוחד?

אליאב: אני ראיתי את אירופה בשנות הארבעים מתבוססת בדמה ואחוזת שנאה איומה של עם אחד לשני. ואם מישהו היה אומר לי אז שיקום שוק אירופי משותף וממנו יצמח איחוד אירופי שעם כל הסדקים הוא לא מתפורר הייתי צוחק  לו. אז אם באירופה זה היה אפשרי אני מאמין שבישראל ובמזרח התיכון זה גם כן אפשרי.
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
חזון אוטופי, אולי. אבל משהו מהסוג שאולי כדאי שיתגשם. 
 

 
Bookmark and Share

 מפת העץ:
משקפת שדה - טור שבועי  /   יורם המזרחי  [13/08/2005 10:51:21] 
פרוייקט השלום של לובה אליאב  /  אלי אשד  [12/08/2005 12:44:26]  «- אתה כאן
 אלי: יפה בחרת. אליאב איש קטן קומה ובכ"ז גדול מהחיים! כשאר  /  יורם המזרחי  [13/08/2005 19:23:51] 
 זן נדיר  /  מרים קבלינסקי  [14/08/2005 21:16:55] 
 גם היום ביום הקשה הזה הפליא לובה אליאב לעשות  /  רמי נוי  [17/08/2005 19:31:23] 
אין אהבות רכות – יומן פיתוי. חלק שני (י´)  /  יועזר  [09/08/2005 23:10:54] 
דפי נחיתה   /   בניית אתריםבניית אתרים   /   הקמת פורוםהקמת פורום