תאריך 29/04/2005 09:31:34
מאת שמעון מנדס
נושא עבדות מצרים המודרנית

 
עבדות מצרים המודרנית
שמעון מנדס
 

מדי שנה אנו חוגגים בקול תרועה גדולה את שחרורנו מהעבדות למצרים. האמת היא כי במשך אלפיים שנה, כאשר לא היינו באזור הזה, היינו אכן משוחררים מעונשה של מצרים. אבל מאז שיבת ציון בעת החדשה, תחילה הרגשנו את מכות מצרים בטרם הקמת המדינה, ולאחר מכן מהקמתה ואילך. ואילו החגיגה של היום, של יציאה מעבדות, דומה יותר לדבר השיר האומר: "וככל שפחות שמחים, כך יותר חוגגים".

גם במלחמת השחרור וגם לאחריה, עד מלחמת ששת הימים, הערבים ובראשם מצרים נהגו לאיים עלינו השכם וערב באמצעות תחנות הרדיו שלהם" כי הם יחסלונו כזבובים, ומי שיוותר בחיים יושלך לים וכד´. אבל המצרים למדו את שעורם במלחמת ששת הימים, לא רק בשדה הקרב, אלא גם בשדה בדיפלומטיה. הם נוכחו לדעת כי איומים אלה היטו את דעת הקהל בעולם לטובתנו. ואז קם להם פרעה-מודרני שהחליט לשנות את דרכיה של מצרים: להרוס את ישראל באמצעים יפים מרגיעים ושקטים. איך אמר לי פעם, בשנת 1960, סטודנט ערבי באוניברסיטה העברית, חבר לספסל הלמודים: "בן-גוריון אינו רוצה שלום, כי הוא יודע ששלום יביא להתחלת חיסולה של ישראל. כי המלחמה מלכדת אתכם, ובשלום אתם תתפרקו חברתית". לשאלתי מדוע נאצר אינו נוקט בצעד כזה פשוט, השיב: "כי אין לו שכל". וכך, את מקום איומי המלחמה, תפשו סיסמאות השלום –  חיסול בדרך  מאד אהודה ברחבי תבל. זוכרים את הסכם מינכן 1939, והדמויות מאחוריו: אדולף היטלר ונוויל צ´מברלין ?

אין ספק שגדולתו של סאדאת התבטאה ביצירת משבר מלחמת יום הכיפורים, ומשנוכח לדעת כי דרכו בשדה הקרב לא  תצלח לעולם, העתיק את המערכה משולחן-החול אל השולחן הירוק. כאן על שולחן זה, יש למצרים הרבה יותר נסיון משלנו. ויתרה מזו, מרגע זה ואילך אחדות השורה שהיתה בתוכנו נשברה. "המעצמה השביעית" ברחבי תבל החלה לפעול למענו, וגם חלק  מאנשי המעצמה השביעית שבתוכנו. אם בשנת 1948, העתונות שלנו היתה מגוייסת לטובתנו, הרי שלאחר 1973 חלק גדול ממנה היה מגוייס לטובת ה"שלום" של מצרים.

האירוניה היא, שבמשך עשרות שנים, כל מנהיגי ישראל הכריזו השכם וערב כי רצונם בשלום עם שכנינו. אבל איש לא ייחס לזה חשיבות יתר, אלא הבעת דעה דקלרטיבית בלבד. והנה, בניגוד למהלכים המדיניים החפוזים והמאולתרים שלנו, אצל המצרים היה הכל בדוק ומתוכנן לפרטי פרטים. ועם רוח גבית תומכת, יכל סאדאת לתמרן אותנו כרצונו. לאורך כל הדרך לא השכילו מחלקות המחקר שלנו, במשרד החוץ, באמ"ן וב"מוסד", לנתח את מהלכי המצרים. 

מבחינת מצרים הסכם השלום עם ישראל הינו הסכם "להחזרת סיני" לרבונות מצרית. לצורך זה, סאדאת היה מוכן לשלם את מס-השפתיים ולקרוא לזה הסכם שלום. בדיונים על הסכם "השלום", מול זעקות הוויתורים אצלנו של "שלום עכשיו" ודומיהם, סאדאת הכביר דרישות הרבה מעל ומעבר לכל דמיון (זוכרים את 12,000,000,000 הדולרים שהוא בקש עבור שאיבת הנפט בסיני ?). במהלך הדיונים כל דרישותיו נדחו. את סיני הוא השאיר לסוף. וכאשר אנו נסינו להאחז בבדל-שטח כזה או אחר, הכריז סאדאת כי הוא וויתר על יותר מ-90 אחוז מדרישותיו, ויותר הוא אינו מוכן לוותר.

לאחר הסכם "השלום" מצרים נהגה בנו בצורה יפה עד לקבלת כל סיני לידיה. לאחר מכן היא החלה לפרק את ההסכם לאט לאט וביסודיות. בהתאם להסכם "השלום", הוקמו שתי וועדות ליישום ההסכם, הוועדה המדינית המשותפת והוועדה הצבאית המשותפת. הוועדות היו אמרות להפגש לסירוגין בירושלים ובקהיר. בפגישה הראשונה של הוועדה המדינית המשותפת בירושלים, יצרה מצרים משבר מלאכותי ובטלה את ירושלים כמקום מפגש. היה זה בארוחת ערב חגיגית שערך ראש הממשלה מנחם בגין, לכבוד שר החוץ החוץ המצרי, חסן כאמל, שבא לירושלים בראש הוועדה. בנאומו הנרגש של מנחם בגין, פנה ראש הממשלה אל שר החוץ המצרי באומרו: "ידידי הצעיר..." המצרים עזבו את ירושלים בטענה שביטוי זה פגע בכבודו של שר החוץ המצרי. ומאז לא היו יותר פגישות בירושלים  -  היעד המדיני של ביטול ירושלים כבירת ישראל הושג. אנחנו נבהלנו מהצל של עצמנו.

בהמשך, קיומה של שגרירות ישראלית עצמאית בשטח אקס-טריטוריאלי בלב קהיר, הטריד את המצרים. ואז הם רצחו את רחמים אטרקצ´י, נציג "המוסד" בקהיר. עקב כך, דחקה מצרים בישראל להעביר את שגרירותה לבנין גבוה, בשכנות לבנין השייך לממשלת מצרים  -  ואז היו אזניים מצריות לכתלים של השגרירות הישראלית. לא רק שהשגרירות איבדה את תפקודה העצמאי, עניינים סודיים נדונו בהחלפת פתקים. ואיש לא יכל לפקוד את השגרירות מבלי לעבור תחילה בקורת ותחקיר של אנשי שרותי הבטחון המצריים. כאשר מחיתי על כך בפני הקונסול המדיני בקהיר, הוא ענה לי: "כאשר חיים בבצה, לפעמים צריך לבלוע צפרדעים". השבתי לו: "פעם למדונו שצריך לייבש את הבצה".

שגריר ישראל מוחרם ומושפל בחוצות קהיר, ואין איש שרוצה לכהן שם כשגריר. לפני כמה שנים התנה מר דוד סולטאן את הסכמתו לכהן כשגריר ישראל בקהיר לתקופה של שנתיים בלבד. האיש, בחור מבריק מזרחן במוצאו ובהשכלתו. כמה חדשים לפני סיום כהונתו בקהיר, הלך לראות קומדיה בתיאטרון הלאומי של מצרים. הצגה שהופיעה עשר שנים על הבמה. השחקן הראשי בהצגה היה עאדל אימאם, גדול הקומיקאים של מצרים. כששמע ששגריר ישראל נמצא באולם, יצא לפני הרמת הפרגוד והודיע כי כל עוד ששגרירי ישראל נמצא באולם, ההצגה לא תתחיל. השגריר הישראלי נאלץ לעזוב את האולם מושפל ומבוזה, תוך כדי קריאות בוז על ידי הקהל המצרי היושב באולם. ממשלת מצרים הודיעה כי בדמוקרטיה אי אפשר לכפות על אנשים להתחבר עם איש זה או אחר. ועד לפני זמן קצר נהגה ממשלת מצרים לגונן על  הפוגעים בכבודנו, ואנו מלאנו פינו מים ושתקנו. גם העתונות שלנו שתקה.

השגריר המצרי בישראל, מחמד בסיוני, מסתבך בתקרית מבישה של הטרדה מינית עם רקדנית בטן. למצרים לא נוח להחזיר בצורה בלתי מתוכננת שגריר-נספח צבאי בעיצומם מאבקי דמים עם שכנינו. וכמובן החזרתו תהיה הודאה במעשיו. ואנו לא מעיזים לדרוש את החלפתו. מצרים תדחה את החזרתו למועד יותר מתאים מבחינתה.

אנו שותתים דם בעקבות המשבר המלאכותי סביב בקורו של אריק בהר-הבית, ואנו משתדלים לרדוף את הפוגעים. זה מחייב קצת סגרים והגבלות-תנועה. ואז המצרים מחזירים את שגרירם למצרים כמחאה. ואנו לא מעיזים להגיב באותה מטבע. למחרת היום גם ירדן נוקטת באותו הצעד.

מצרים יוזמת את המנהרות ברפיח והברחת הנשק והסחורות שלה לפלסטינים, ואנו אפילו לא מעיזים למתוח על כך בקורת פומבית קשה. אנו שולחים את העתונאים שלנו לבקר את המעשים בלשון רפה: מצרים אינה עושה מספיק. כמו המשבר עם שר החוץ חסן כאמל, כך גם למנהרות רפיח יש יעד אסטרטגי: ביטול הפירוז הצבאי המצרי בסיני. וממשלת ישראל, נציגת העם של "כולנו חכמים וכולנו נבונים...." פונה אל המצרים בבקשה להכניס כוחות לסיני. המספרים כרגע לא חשובים. העקרון הוא שחשוב: מרסקים את האלמנט החשוב ביותר בהסכם "השלום" עם מצרים  -פירוז סיני.

בראשית הדרך, קווינו שמצרים תהיה חיל החלוץ בנושא השלום עם ישראל. בהיותה המדינה הערבית הגדולה והמשפיעה, קווינו שהיא תשפיע ותמשוך מדינות ערביות נוספות למעגל השלום. אבל למצרים יש אג´נדה אחרת. לאחר שהיא נטרלה את יכולתה הצבאית של ישראל באמצעות הסכם "השלום", עכשו היא מבקשת לנטרל את כוחה הכלכלי של ישראל. בכל מקום במדינות ערב מצרים פועלת להחרמת ישראל. ומה עושה ישראל ? במקום לנסות לקשור קשרים, באופן עצמאי, על בסיס של אינטרסים משותפים עם מדינות ערביות  אחרות, היא מבקשת מן החתול לשמור לה על החלב: היא מבקשת ממצרים לעזור לה לקשור קשרים עם מדינות ערביות.

אצלנו לא הבינו עדיין שמובראק המצרי, שלח את שר החוץ שלו העויין את  ישראל, עמרו מוסא, לליגה הערבית כדי לטרפד כל סיכוי לקשרים כאלה. כי בליגה הערבית, כמו באו"ם, הכל מתנהל על בסיס של תן וקח.

לאורך כל הדרך, מצרים לא חששה להכות בנו במשברים, פיזיים או דיפלומטיים, כדי להשיג את יעדיה. ואילו אנו חששנו מכל פסיק של משבר מחשש שנאבד את השלום. באמצע המו"מ הסודי בין בגין וסאדאת, לא אחת היה סאדאת אומר לחסן תוהאמי, נציגו לשיחות עם משה דיין, "תראה להם את חריפות לשונך". השיא היה בקמפ דייוויד, כאשר סאדאת עשה לבגין את התרגיל של בנג´מין ד´ישראלי, ראש ממשלת בריטניה, בקונגרס ברלין בשנת 1870.  קונגרס ברלין נערך בסיומה של המלחמה בין גרמניה וצרפת. הקאנצלר הגרמני אוטו פון ביסמארק, התעקש לשמור על כל ההישגים הצבאיים שלו במלחמה זו. ד´ישראלי הורה למזכירו האישי לשלם את החשבון במלון, ולבקש מפקיד הקבלה להזמין תא ברכבת מברלין להמבורג. צעד זה כבר עשה את שלו, וביסמארק נכון היה לוותר.

מכל הנאמר כאן, כך נראה, שאנו נהנים מן ההשתעבדות שלנו למצרים, או לחילופין, אנו סבורים שהיותנו כאן מחייבת אותנו לרקוד לפי צלילי התוף של מצרים. בחרתי בצלילי התוף, כי הסופר המצרי נגיב מחפוז כתב ספר בשם "הרקדנית והמתופף"  (الراقصة  والطبا ل).  אלא  שבספרו של נגיב מחפוז מסתבר שהמתופף הוא כלומניק, והרקדנית היא היא החשובה והקובעת; ואילו במציאות שלנו הענין הוא בדיוק הפוך. מסתבר, שאנו שוב זקוקים למנהיג בדמותו של משה, כדי שיושיענו ממצרים.

 


לשיחה בנושא המאמר ועוד עם שמעון מנדס, ניתן להאזין בתחנת הרדיו קול הלב בתכנית רפי גטניו מארח. השיחה מופיעה כאן.
 

 
   
מפת העץ
"יודפת" כנגד "שלומית" אלי אשד  
עבדות מצרים המודרנית שמעון מנדס  
 לשיחה בנושא המאמר ועוד עם שמעון, ניתן רפי גטניו  
 רגשנות מול אינטרסים דוד פלד  
 לשמעון: לאחר ששמעתי (חלקית) את הראיון דוד פלד  
 הבהרות לדוד פלד שמעון מנדס  
 אני מצטער שמעון אם קבלת רושם שלא התייחסתי עמיש  
 עמיש, אני מתנצל על חוסר ההתיחסות... שמעון מנדס  
 לשמעון, אמר פעם מישהו - "תכתבו עלי מה שתרצו עמיש  
 עמיש, אתה צודק, ואני בדרך כלל שמעון מנדס  
 האם אינני מבין משהו או שיש בדבריך סתירה? דוד סיון  
 דוד, אין כאן סתירה שמעון מנדס  
 עדין יש סתירה דוד סיון  
 הצגה מסולפת ומתבכיינת של המציאות רמי נוי  
 מזדהה ע.צופיה  
 לע. צופיה: גישתך יותר ממענינת ומקורית.איני יודע אם לפנות רפי אשכנזי  
 מר אשכנזי בתפארתו... אתה מזכיר לי את הבדיחה על רמי נוי  
 לפנות? ע.צופיה  
 לא למרות בגין דיין ווייצמן. - בגללם! מנהיגים גדולים שהשכילו רמי נוי  
 מזדהה ע.צופיה   
 העובדות המנויות בדבריך שמעון עמיש  
 עמיש, ברגע שבגין מינה את את השר שמעון מנדס  
 למנדס תודה על המאמר, כולו אמת. הלוואי היה חומר למחשבה רפי אשכנזי  
 הסחורה החבוטה של סלאם וסולח רמי נוי  
 רמי נוי היקר: מדוע מי שחושב אחרת ממך מתוייג מיד כימני? רפי אשכנזי   
 אתה יכול להתפתל כמה שאתה רוצה רפי עמיש  
 פשוט מאד אשכנזי - כי רק הימין הקיצוני ביותר התנגד רמי נוי  
 נוי אני רואה שאתה לוקח על עצמך להיות גננת:אינני מתנגד רפי אשכנזי  
 לא אשאל לא את גלילי ולא את אלון רמי נוי  
 יגאל אלון, בצד זכויותיו כמפקד הפלמ"ח, נושא על גבו רפי גטניו  
 רמי נוי האם אינך מודע לחוצפתך המשובצת שוב ושוב בתגובותיך!? יורם המזרחי  
 האם לדעתך מר מנדס קיימה ישראל או התכוונה אי פעם רמי נוי  
 עבדות מצרים, שפת הכח.. יועזר  
 חלומות והזדמנויות שהוחמצו רון בן-יעקב  
 תוספת דוד פלד  
 מר מנדס נראה לי כאן תמיד כאילו הגיע אלינו היישר רמי נוי  
 ואני מחכה בקוצר רוח להגעתם של רמי נוי  
 מודרני ע.צופיה  
 אני עוד זוכר את הנבלים מגוש אמונים עמיש  
 אי אפשר להתווכח עם שנאה עיוורת לדעה אחרת שמעון מנדס  
 אתה חוזר וטוחן את אותם דברים עמיש  
 איש לא ירק על הפנים שלי לא מצרי ולא אף אחד אחר רמי נוי  
 אמת עצובה.ישראל נוהגת כמוזוכיסטית.ומעט על נגיב מחפוז יורם המזרחי  
 בכל פגישותי ( הלא רבות) עם מצרים רמי נוי  
 להמיזרחי: אל תקלקל את האשליה "הרי יש לנו שלום איתם !" רפי אשכנזי   
 מנפלאות היאור....עוד פיגוע תיירות. בין הנפגעים ישראלים יורם המזרחי  
 וכן אישה איטלקיה, גבר שוודי, 3 מצרים ו-3 שעדיין לא ידועים אניקה  
 הסכם שלום ישראל - סוריה 1949 "שהוחמץ" ? שמעון מנדס  
 לשמעון: תיקון של כמה אי דיוקים דוד פלד  
 דוד, אני לא נכנסתי לפירוט של סייקס-פיקו שמעון מנדס  
 לשמעון: שוב תיקון דוד פלד  
 דוד, הפעם אתה טועה בגדול שמעון מנדס  
 אכן טעיתי והצדק אתך לגבי תאריך הפיכת שישקלי דוד פלד  
חרם אקדמי בריטי חלקי על ישראל אבנר אברהם  
הקמת פורום דפי נחיתה   /   הקמת פורום הקמת פורום