תאריך 12/06/2004 11:18:00
מאת חמוטל ירון
נושא בבקשה היה קל מאוד למצוא:רעות פרסטר והתערוכה הכפול

גם בנלי אמן ממשיכה רעות פרסטר את הפלירטוט שלה עם קהל שאינו צרכן אמנות במובהק. אם בגלריה שבמתנ"ס הדרומי היא פנתה לקהל של הורים וילדים בפיתויי שוקולד הרי שאצל נלי אמן בגלריה שברחוב גורדון רחוב הגלריות שמחבר בין דיזנגוף לבן יהודה היא מנסה ליצור חיבור בין אזרחי הצפון הישן של תל אביב, אנשים מבוגרים שמתגוררים שם עשרות שנים לצד אנשים צעירים "מהגרים" חדשים שמתגוררים בדירות שכורות בתל אביב ואורחים אקראיים. ואם במתנ"ס הפיתוי היה משוקלד הרי שברחוב הגלריות הדהוי בחלקו זכר לאריסטוקרטית שנות השישים והשבעים היא מפתה בצילום. כל אחד אוהב להצטלם? ויש משהו משחק בהזמנה של עוברי אורח מקריים שחולפים ברחוב לבוא ולהצטלם בגלריה ליד העבודות שלה כשהיא מעמידה אותם בפוזות מבוימות. ו היא אפילו אינה הצלמת. צלמת אחרת (אילנה לשר הראל ) היא שצילמה על פי הנחיותיה את האנשים שהסכימו לעמוד בתור הצילומי, לטובת ההבטחה המעורפלת שבמפגש הנשגב עם האמנית עצמה. המצולמים התבקשו לעמוד ליד הקיר בפרופיל למצלמה ולהביט לעבר נקודה שנמצאת מחוץ לפריים. הצילומים האלו מוצגים עכשיו לצד סדרת העבודות החדשה שלה: במקום אחד מוצגות העבודות : עבודות צילום ששובצו בתוך אבזרי אופנה שמיוצרים במפעל המשפחתי שנמצא בדרום תל אביב ושם ממוקם גם הסטודיו שלה. עבודות רומנטיות נשיות שהזילות של הזהב המזוייף מדרום תל אביב נותנת תוקף לשאלה בדבר נישגבותה של יצירת האמנות. על קירות נוספים מוצגים האנשים המצולמים בסוג של העמדה טריוויאלית ומוכרת שהנשגבות מדגדגת אותם רק באמצעות המבט החוקר של הצופים בתערוכה המתבוננים בצילומים, ויחד עם זאת העילה להסכמתם להשתתפות במעשה האמן הזה היא האשליה שבנגיעתם בנשגב והם מרותקים להבטחה לפגוש את האמנית. על הקיר הרביעי הם וכולנו פוגשים את האמנית . היא מציגה את עצמה לבושה בחולצת בטן מתחרה ובעיניים עצומות , וכשהמבט של הצופה יורד למטה מתחלפת המכובדות והנשגבות בג´ינס מהוהה שממנו מבצבצים תחתוני דוגמת נמר. למעשה רעות פרסטר בוחנת ביסודיות את נושא הנשגבות והעממיות בשלושה מקומות שונים : בסטודיו הפרטי שלה , בגלריה שבמתנ"ס ובגלריה אצל נלי אמן, לכל אחת קהל שונה שמשמש כבודק אבל נדמה לי שעדיין המסקנה העצובה היא שהתשובות תמצאנה רק אצל הקהל שביקר בשלושת המקומות שהוא ממילא ציבור שוחרי האמנות. כלומר עצם המשחק התערוכתי המעניין הזה מעניק תוקף יתר וממחיש את בדידותה של האמנות ומנותקותה מחיי החומר היומיומיים. ואולי אני טועה אשמח אם מישהו יתווכח איתי. המנה האחרונה: עוגת שוקולד. ושוקולד באמנות. רעות פרסטר ואיילת השחר כהן באישור זמני. הגלריה ממוקמת במתנ"ס מקומי בדרום תל אביב והשוקולד הוא מעין התחנפות לילדי המקום ומבוגריו שאינם נוהגים להתחכך בדרך כלל באמנות. השוקולד נמרח על קירות החדר בתוך בית הספר/מתנס שמשמש כגלריה ריח חריף מתקתק פתייני פשוט וקומוניקטיבי מצד אחד אמנות כסוג של נתינה נדיבה פשוטה וחסרת פעלולים טכנולוגיים ומצד שני מתחת לשכבות השוקולד המרוח נראות דמויות בובות עצובות למראה שיוצרות עימות בין המתיקות לסבל ובודקות את גבולות המשיכה והגועל . שוקולד וילדים: קשה שלא לחשוב בקונוטציה ישירה על הבית של עמי ותמי ועל הקשר בין קשיי וסכנות הילדות כשהם נמרחים בסוג של קיטש מתוק שהמבוגרים מייצרים כדי לנסות להסוות את הסבל האמיתי של החיים מפני הילדות.
   
מפת העץ
משקפת שדה - טור שבועי יורם המזרחי  
האמנות כפלטפורמה להעברת מסרים חברתיים ... חמוטל ירון  
 מאמר מרתק ומאלף -וקצת הרחבה והנקודה הישראלית רמי נוי  
 נקודה למחשבה ולדיון: נטילת החוק לידיים אניקה  
 באופן פרדוקסלי הרבה פעמים דווקא הממשלות הדמוקרטיות שבי  
 עד כמה שאני זוכרת, ממשלה הינה רשות מבצעת, אניקה  
 שימי לב שממשלת גרמניה הכחישה את מעורבותה בעניין. רפי גטניו  
 בדקתי ומצאתי שנעשו כמה ועדות חקירה בלתי תלויות רמי נוי  
 אני קראתי כמה דוחות שדווקא תמכו בגרסה חמוטל ירון  
 תודה רמי על התוספת באינפורמציה ( : חמוטל ירון   
 ורמי לגבי הצד הימני שיוצא אצלך פעמיים באשמתי חמוטל ירון  
 עומק ורוחב מרתקים - המאמר מצויין! שבי  
 נו ניראה אותך שבי מאתר חומרים ספרותיים ומוסיף חמוטל ירון  
 א. יש התעניינות, ב. היה גם ברטולד ברכט אניקה   
 אני קצת לחוצה בזמן עכשיו לכן אכתוב עליהן בלילה חמוטל ירון  
 תודה, אבל לא בקיאה אניקה   
 אולי -אני אכתוב שבי  
 אני אשמח לקרוא אניקה  
 אני אכתוב על ברכט אם חמוטל תכתוב על דיסאוטופיות שבי  
 איזה מזל שבדיוק הגעתי חמוטל ירון  
 לא שווה מאמר חדש? אניקה   
 האמת היא שזה התחום שלי, לא הוגן להפיל את זה עליה. שבי   
 האמת היא שזה התחום של שבי,לא הוגן להפיל את זה עלי חמוטל ירון  
  :) אניקה  
  נקווה לטוב. שבי   
 טוב אניקה  
 אני כל כך עסוק עד לנסיעה שלי שאין סיכוי שבי  
 טוב אניקה   
 האמנם פלטפורמה ? ולמי מעבירים את המסרים רפי גטניו  
 האמנות היא האופיום של ציבור מצומצם וספציפי חמוטל ירון  
 בבקשה היה קל מאוד למצוא:רעות פרסטר והתערוכה הכפול חמוטל ירון  
  אני לא בטוחה שאני מסכימה עם ההבחנה מרים קבלינסקי  
 נשמע מעניין אניקה  
 לכאורה, תקשורת מבוססת על מרים קבלינסקי  
 נקודת מבט מעניינת (למרים ק.) חמוטל ירון  
 (ללא נושא) חמוטל ירון  
 התקשורת יכולה להיות הרמקול של האומנות, או שלא. רפי גטניו  
 המאמר ראוי לקריאה מעמיקה על מנת לנסות ממש להבין עמיש  
 אתה אומר הוא שיש יותר משפה אחת שבי  
 אני מדבר על הקומוניקטיביות של המסר עמיש  
 אני אשמח לשמוע חמוטל ירון  
 שני לילות ותשובה אין... עמיש   
 כבר חשבתי שאתה מתעלם ממני. חמוטל ירון  
  עמיש   
 תמיד נוכל להמשיך את זה במאמר הבא. חמוטל ירון   
טריוויה / המוות בשירה העברית (א) רמי נוי  
הקמת פורום דפי נחיתה   /   הקמת פורום הקמת פורום