רדיו יוּבל   רשימת דיוור תנאי שימוש (קולמוסנט ©) הרשמה עזרה מקלדת יוּבל

תאריך 09/02/2004 19:04:31
מאת רפי גטניו
נושא לא על הלחם לבדו

לא על הלחם לבדו

רפי גטניו


...
קום התנערה עם חליכה
עם עבדים ומזי רעב
אש הנקמות הלב ליחכה
לקראת אויב היכון לקרב.
...
 
בראשיתה של המאה ה - 21 אנחנו יכולים רק להביט בערגה אל אותם ימים רחוקים בהם הדברים היו ברורים כל כך. אל אותם ימים בהם ניתן היה לצבוע את העולם בשחור ולבן (או אדום ושחור), לקבוע חד משמעית מי הם ה"טובים" ומי ה"רעים", ושכל אדם הגון באשר הוא חייב היה לנקוט עמדה, לפחות הצהרתית, ורצוי גם מעבר לזה, על מנת להילחם בכוחות הרשע.
 
כאמור ימים אלה חלפו-עברו מן העולם, אך למגינת הלב לא לקחו עימם את הרוע, אלא השאירו אותו איתנו תוך שהוא פושט צורה ולובש צורה אחרת, ומטשטש עצמו לדעת אל תוך החברה, נבלע בה, ולעתים אף מחייך אלינו בחיוך "ידידותי" ותמים.
 
כיום אין אש נקמות, האויב לא ברור, והקרבות הם קרבות אחרים. אבל אותם עבדים נשארו עבדים, ורעב כבר אינו רק מטאפורה.
 
ולא נזקקתי לפתיח זה, אלא על מנת להציג את השניות בטיפול בשני הנושאים הכלכליים המככבים השבוע בכותרות אצלנו.
 
את עליית מחירי הלחם אני בהחלט מחייב, למרות הבכי והנהי העולה מפיותיהם של הבכיינים המקצועיים (שאני מרשה לעצמי להניח שפרוסת לחם אחיד לא עלתה על שולחנם מזה זמן רב) המתיימרים לדבר בשם ה"עניים" ומנצלים את האפקט הפסיכולוגי של עליית מחיר הלחם על מנת לעשות הון פוליטי. כי מאז שבגין מנע את עליית מחירי הלחם ובכך הפך "למגן העניים", המטבע הדמגוגית הזאת הפכה להיות מטבע קשה בשוק הפוליטיקאים בגרוש.
 
אולם זאת יש לדעת. מכירת מוצרים במחירים שמתחת לעלותם רק מעוותת את המשק, ונותנת יתרון דווקא לאלה היודעים לנצל יתרון של מחיר נמוך ומלאכותי (והם בד"כ לא עניים) במקרה הלחם אלה הם בעיקר מגדלי בעלי חיים לבשר שמצאו כי זול יותר להאכיל בגרעינים + עבודה + אנרגיה , דהיינו לחם מוכן, מאשר בגרעינים בלבד... כיצד אם כן אפשר לשלם לפועל העומד בחום ליד התנור, אם התוצרת שהוא מפיק זולה יותר בשוק ממחיר חומר הגלם ? לאלוהים ולחובבי הסובסידיות למצרך, הפתרונים.
 
מחיר כל מוצר בשוק שיש בו תחרות צריך להיות עלויותיו + רווח סביר. ורווח זה ייקבע לפי התחרות שיש בענף. לפעמים דווקא הדברים הפשוטים עובדים.
 
הטיפול בעניים בחברה צריך להיעשות על ידי סובסידיה לנצרך ולא למצרך. אני בהחלט מחייב את העתירה שהגישו ארגוני זכויות האדם לקביעת תעריף למינימום קיום בכבוד, ואותו על המדינה לאפשר.
 
סבסוד הלחם עם המשמעות המיתולוגית שלו, אינו פוטר את המדינה ממתן תשובה הולמת לעניים שבחברה, ודווקא יקורו מסיר את עלה התאנה המזויף ומבליט את הצורך לטפל בבעיה.
 
במקביל ליקור הלחם שאותו אני כאמור מחייב, אנו נתקלים השבוע בשיאה של השערורייה הגדולה ביותר בשוק העבודה. עובדי הרשויות המקומיות במספר לא קטן של רשויות אינם מקבלים משכורת מזה מספר חודשים.
 
על פי חוקי המדינה, זו עבירה הגוררת קנסות כבדים על מעסיק הנוהג כך, אך במקרה זה מי שמצפצף על החוק צפצוף ארוך ושרקני זו המדינה עצמה באמצעות שלוחותיה השונות, במקרה זה הרשויות המקומיות.
 
במקרה זה, מעבר לפגיעה הישירה בעובדים, המדינה פוגעת פגיעה אנושה בשוק העבודה. בשוק ממותן שהוא שוק של מעסיקים, מסמנת המדינה את הדרך לכל מעסיק כי הוא יכול, מותר לו, ו"הוא פרייר אם הוא לא" להלין שכר עובדים, לא לשלם זכויות עובדים וכו'.
 
העובדים החוששים למקום עבודתם, ויודעים (בזכות המדינה ומדיניות ממשלתה) כי בחוץ לא יותר טוב, מעדיפים את המוכר והגרוע, אפילו עד כדי אי קבלת שכר, מתוך תקווה עלומה כי בעתיד הדברים יסתדרו והם יקבלו את כספם. בינתיים הם חיים בהקפה, מחזירים צ'קים, לא עומדים בהתחייבויותיהם, ועוד כהנה וכהנה, וגם אלה המצפים מאותם עובדים נטולי משכורת לכספים, נושכים שפתיים מתוך אמונה שממשלה בסוף משלמת את החובות שלה.
 
הדבר הכי גרוע בסיפור הזה הוא התנערותו של השלטון ממחויבויותיו כלפי העובדים שלו, ובד"כ כלפי הדרגים הנמוכים שבהם. אני לא מצליח להבין מדוע שר בממשלה, חבר כנסת, או כל נבחר אחר, חושב שמגיע לו לקבל את משכורתו החודשית מאותה קופה ציבורית שאינה משלמת לסייעת בגן הילדים או לעובד עיריה מן השורה. הסבריהם המפולפלים של אנשי האוצר על תקציבים וכו' צריכים להידחות על הסף. כל עוד אותו פקיד אוצר מקבל את שכרו בזמן, גם העובד ברשויות צריך לקבל את משכורתו. נקודה.
 
למרבה ההפתעה והאכזבה , ארגון העובדים התגלה בנושא זה ככלי ריק, שאינו מסוגל להגן על חבריו. אין נושא מוצדק יותר לשביתה כללית וגורפת של כל העובדים מהלנת שכר. במקרה זה לא צריך לקבל אישור, ושיקראו לשביתה פראית. על שביתה ממין זה ראשי איגודים מקצועיים היו צריכים לשמוח אם ישלחו אותם לכלא.
 
תגובת הסתדרות העובדים הייתה צריכה להיות מזמן, ביום הראשון אחרי ה- 10 לחודש, בו עובדי המועצה או העיריה הראשונים לא קיבלו את שכרם. אילו היו נוהגים כך אז, היו נמנעים מאתנו המראות והקולות שאנו רואים ושומעים כיום. אולם גם היום לא מאוחר. על ההסתדרות במקרה זה לא להיכנס למשא ומתן כזה או אחר, ולא להתערב במלחמה בין השרים לראשי הרשויות. כל שעליה לעשות הוא לסגור את המשק, עד שיואילו האדונים נתניהו ופורז להעביר בהעברה בנקאית את כל חובות הרשויות לעובדים.
 
הפתרון היותר יסודי לעניין הוא כמובן שינוי מבני, וחלוקת סמכויות/אחריות בין השלטון המקומי לשלטון המרכזי, אבל לא זה העניין היום ונושא למאמר נפרד. היום יש לכבות את השריפה לפני שתכלה את כולנו.
 

 
(הכותב מצהיר בזה שאינו עובד רשויות או ממשלה, אינו חייב להם כספים, ואין הרשויות חייבות לו או למי מבני ביתו כספים בגין שכר וכיוצ"ב)
 

   
מפת העץ
מה יש במוסיקה לעזאזל?! יורם המזרחי  
לא על הלחם לבדו רפי גטניו  
 רעיון חכם שרבים כבר שכחו - שביתה על הלנת שכר דוד סיון  
 דוד - האמצעי שאתה מציע, הרבה פחות יעיל רפי גטניו  
 דוד יש כן קטש רמי נוי  
 לא ניתן לתבוע עיריה על הלנת שכר יובל רבינוביץ  
 מסכים עם הגעגוע, מתנגד להצעה לתשלום אוטומטי שמעון מנדס  
 שמעון יש לי מספר שאלות דוד סיון  
 דוד\ יצחק בן אהרן כיהן רק קדנציה אחת שמעון מנדס  
 שמעון תודה דוד סיון  
 שמעון - שתי הערות רפי גטניו  
שינוי הרגלי חשיבה נסים ישעיהו  
הקמת פורום דפי נחיתה   /   הקמת פורום הקמת פורום