רדיו יוּבל   רשימת דיוור תנאי שימוש (קולמוסנט ©) הרשמה עזרה מקלדת יוּבל

תאריך 05/12/2003 09:42:51
מאת יועזר
נושא פרשת שפרה (ב´)

פרשת שפרה (ב')

יועזר


יש שעות שבהן הצל מתארך, לפחות כמו השיעמום שפוקד את יוד וחבריו בזמן העבודה החקלאית. הם הנחלאים שעליהם אומרים כאילו הם הממשיכים של הפלמחניקים, שהרי הם משלבים עבודה, התיישבות והגנה על הארץ. אפילו ההווי נראה כאילו הוא המשך להווי של הפלמח, שירה מסביב למדורה, קומזיצים עם תרנגולות מהלול, ועוד כהנה וכהנה סממנים חיצוניים. אך חבורת נחלאים זאת יודעת היטב כי דימוי זה איננו נכון. כי מלבד המעטפה החיצונית אין הרבה מן המשותף בין אלה לאלה. אפילו בזמן הקריאה בגרון ניחר: "לא, לא נשכח/ איך פירקו את הפלמ"ח/ ני-סע לש-דה בוקר/ נתפוס את הממזר/ ניג-מור את החשבון/ עם שר הבטחון.." לא סבר איש מהנחלאים כי אכן הם ממשיכים את דור הפלמ"ח. מה שכן, הם אימצו להם את הלבוש המרושל של לוחמי הפלמ"ח, כאילו בכך סבר מישהו כי הם אכן פלמחניקים. ובעניין הלבוש, לא תמצא נחלאי שאינו מקפיד על לבוש מרושל, ממש כאילו התכונן למסדר. כל איש ורישולו עמו.

בשעה זאת הולכת חבורה לבושת מדים מאחורי עגלה רתומה לטרקטור. מדי פעם הם מתכופפים, מרימים אבן מאבני השדה ומשליכים אותה אל העגלה. מכשירים את אדמת ארץ ישראל הנגאלת, מסקלים את השדות.

יוד הלך גם הוא אחרי אותה עגלה כשהוא מסקל אבנים ומהרהר בעניינים העומדים ברומו של עולם. לצידו עבדה רינה, מגלגלת בלשונה ללא הפסק. עכשיו היא שואלת: "תגידו בשביל מי אנחנו עושים את כל העבודה השחורה הזאת? מה זה הגאולת ארץ הזאת? אנחנו מנשלים מישהו אחר מאדמתו."

"ששש," הרגיע אותה דניאל, "מה את מתרגזת? איך אנחנו מנשלים אם אנחנו מסקלים אדמה שמעולם לא עיבדו אותה?"

"כן, ממש אדמת בראשית" השיבה רינה בליבה. אך לא השמיעה קול, שכן גם היא, כמו רוב בנותינו, נוהה היתה אחרי דניאל, אי לכך החרישה. "מה היא משוגעת לקלקל לעצמה סיכוי בגלל איזה חלקת אדמה שנויה במחלוקת?" פנתה ליוד ואמרה לו:

"נו יוד מה חדש בממלכת הרוח? כתבת משהו חדש?"

"לא, השיב לה יוד. אני עוד חושב על אותו זוג שסיפרתי לכם עליו.

"אה, שפרה והחבר שלה? מה התאהבת?" והחלה להקניטו:

"תראה כמה בנות יש לנו בגרעין, מה יש לך ללכת לחפש במקומות רחוקים?"

יוד חשב שהשיחה אינה לרוחו, אך לא העז להעיר לה דבר שמא יפתח עליו שטפון מלים מכל העברים, אי לכך שתק וחיכה לחלוף השיטפון. אך בינו לבין עצמו חשב כי העניין של אותה שפרה אינו מפסיק להעסיק אותו. הנה כבר חלף לו שבוע מאז אותו סיור והוא אינו חדל להרהר בה. הוא כבר היה פעמיים בירושלים מאז ולא היה לו העוז ללכת לבקר אותה. "ומה אם התפייסו בני הזוג? הרי אני אעשה צחוק מעצמי." מצד שני, אם אכן כך והיא נפרדה ממנו הרי זו הזדמנות שאין שניה לה. זכר את דבריו של יואל מהפרדס שהיה כאח בוגר עבורו: "אם חשקה נפשך בבת, מהר רתום את סוסך האביר וצא אליה. מבעד לחלונה היא משקיפה מתי תבוא לחטפה. " או שהיה אומר לו: "נגד את הברזל בעודו חם." והרי אמירה זו יאה ביותר לשעה זו. עוד הוא זוכר את מצעדה לפניו, ואת אמירתה אליו שהוא נחמד. "אני באמת צריך לרתום את סוסי".

סוף סוף גמרו לעבוד וחזרו כולם אל ההיאחזות כשהם יושבים על הפלטפורמה מאחור.

בהגיעם אל ההיאחזות ראו מכונית אמריקאית גדולה כאונייה ולידה נקהלים מספר חיילים ואזרחים. עד מהרה זיהו את דמותו של הרצפלד, זה שליווה כל היאחזות וכל נקודת ישוב חדשה באהבה כאילו יוצאת חלציו היא. בהגיעם אליו קרא להם הרצפלד ובישרם כי אוטוטו תאוזרח ההיאחזות וכי צריך להכין טקס לקראת עלייתם על הקרקע. ועוד בטרם הגיבו כבר נשמע קולו הצרוד: "שורו, הביטו וראו,/ מה גדול היום הזה היום הזה, / אש יוקדת בחזה/ והמחרשה, שוב פולחת בשדה." הליצנים שבחבורה היו הופכים את מילות השיר ושרים כך:"אש יוקדת בשדה והמחרשה שוב פולחת בחזה" אך הרצפלד מעולם לא שמע אותם. כל כך שרוי היה בתפילתו זו ששום רחש מן העולם לא היה יכול לחדור את מעטה אמונתו.


אחרי הביקור של הרצפלד נשלחו יוד וחבר נוסף מהגרעין שיצא לחופשה, לאבטח את הרצפלד עד ירושלים. אחרי הליווי, ציוו על יוד "תקנה את מה שרשום פה בפתק ותלך לישון בדירה של קיבוץ מעלה גופר. בבוקר יבוא לאסוף אותך המדריך החקלאי מקיבוץ נחשון ותחזרו יחד להיאחזות. "

יוד ידע שחברו מתן, סדרן העבודה, סידר לו את הנסיעה הזאת כדי שיוכל לפגוש את שפרה. ואכן, אמר לעצמו: "מה יכול לקרות? מקסימום תתן לי כוס קפה ותשלח אותי חזרה. אך אם…" לא גמר את מחשבתו וכבר הם בירושלים. עוד שעתיים אור ואחר כך אני לעצמי.

עצר שוטרת ושאל אותה: "תגידי, איפה זה רחוב יהודית?" הוציאה ספרון קטן מכיסה, דפדפה בו מעט ואמרה: "זאת אחת הסמטאות של רחוב יפו לא רחוק משוק מחנה יהודה לצד השני."

מיהר יוד לסיים את ענייני ההיאחזות והלך אל רחוב יהודית מספר 2. התחיל להיות חשוך והוא קצת התברבר בדרך, אך בסופו ל דבר עמד בפתח הרחוב. הסתכל על הבית הראשון ברחוב וראה שמספרו 6. סבר שמכיוון שהרחוב קצר, אולי הוא בסופו ולא בראשיתו, אלא שגם בקצה הרחוב לא היה מספר 2 . חזר למספר 6 וראה שיש בו שלושה חדרי מדרגות. ניסה את הראשון ועבר דירה אחר דירה אך לא מצא את שמה של שפרה על אחת הדלתות. ניסה את כל הדלתות בכל חדרי המדרגות ולא שפר עליו מזלו, אין שפרה.

מבעד לאחת הדלתות שמע קולות, דפק בדלת והוזמן להיכנס. "או, חייל" נשמע קול בחורה במבטא אמריקאי, "מה אתה מחפש?" שאלה אותו. "אני ממש לא יודע איך להתחיל, אבל אני מחפש מישהי שגרה ברחוב יהודית מספר 2, ואני לא מוצא את הבית. הבית הראשון זה כאן והוא 6 ואני לא יודע מה לעשות?"

"שב, שב," אמרה לו הבחורה. "אני טרי, ואני מאמריקה, אני סטודנטית באוניברסיטה. אתה רוצה לשתות?"

"כן, אבל תראי,אני מחפש מישהי, ולא נעים לי להגיע אליה מאוחר, אני גם לא יודע אם היא בכלל תסכים לראות אותי. " והוסיף: "איפה זה מספר 2?"

"מה אתה דואג? בסוף אתה תמצא אותה. אם היא המכסה שלך ואתה הסיר שלה, אז הכל יתאים בסוף." אמרה לו את החכמה היהודית העתיקה, והוא נתחייך ואמר: "אצלנו היו מדברים על בקבוק ופקק". והיא השיבה לו: "מה זה חשוב בקבוק או סיר, העיקר הכוונה. בסוף סותמים אחד לשני את הפה וחיים בשתיקה כל החיים. לא?"

ליוד לא היה מצב הרוח הנכון להרהורים פילוסופיים ולא ידע מה להשיב. הוא שמח כשהיא הציעה לו קפה. הם פטפטו על הא ועל דא עד שלבסוף קמה ואמרה:

"תשמע, אתה ממש נחמד. בדיוק כמו ששפרה סיפרה לי."

"את מכירה אותה?" נזדעק יוד, "איפה היא?"

"היא לא בירושלים היום, אבל היא אמרה שאתה תבוא, אז היא השאירה לך את המכתב הזה." והיא הושיטה ליוד מעטפה קטנה ועליה היה מצוייר פרח, ומתחתיו כתוב: "לכבוד הומרוס".


   
מפת העץ
משקפת שדה - טור שבועי יורם המזרחי  
פרשת שפרה (ב´) יועזר  
  החלטת להרוס אותנו עם המתח הא? עמיש   
 :) נכון ממש הורס אותנו אנה   
 יועזר - נהניתי...וטוב שפרעת את השטר כמו שהבטחת דליה   
 יפה . אז עד מתי נשאר במתח??? bamba   
 ושוב נהניתי אניקה   
טריוויה שבועית / נס ודגל רמי נוי  
הקמת פורום דפי נחיתה   /   הקמת פורום הקמת פורום