| תאריך |
12/11/2026 13:28:35 |
| מאת |
רותםחדשה |
| נושא |
פירוש חלום על טיול במדבר פורום החלומות דפנה ביסמוט |
היי דפנוש, היה לי בלילה חלום ממש מוזר ומלא באדרנלין;
בחלום, ראיתי את עצמו באיזה טיול נראה לי באתיופיה. החלום התנהל בצורה ליניארית של התקדמות...
בהתחלה, עמדתי בכניסה למדבר פסטורלי כלשהו. משהו גירד לי בירך האחורי, אז גירתי והרגשתי שיערה, משכתי אותה וראיתי שהיא ארוכה ארוכה ומחוברת לי לישבן ממש מבפנים. תלשתי אותה ונגעתי באיזור שוב והיו שם עוד שתי שיערות ארוכות, אז משכתי גם אותן וממש הרגשתי איך זה יוצא מתוכי ומדגדג כזה. הן היו מאוד מאוד ארוכות וצמודות אחת לשנייה...
בהמשך, התקדמתי אל תוך המדבר, כשלצידו יש אוקיינוס. אדמת המדבר היא ירוקה וצהובה (זה מדבר אמיתי באתיופיה, מדבר דנקיל). אני הולכת בתוכו יחפה ולובשת חולצת בגד ים צהובה. אני מתפתלת תוך כדי תנועה כמו ריקוד נחשי כזה ואני מבינה שאני סוג של אורקל (כמו במיתולוגיה). אני זזה ונעה בתנוחות נשיות, עגולות ופתייניות כאלו ומורידה את החולצה והחזה שלי חשוף, בהתחלה אני מודעת לזה ולאט לאט אני מבינה שככה אני כשאני לא בתחפושת של אדם רגיל, כי שוב מתחזקת בי ההבנה שאני אורקל וביום יום אני בתחפושת ושם במרכז המדבר הזה, אני למעשה האני בלי התחפושת האנושית (המילה אורקל חוזרת שוב ושוב). אני רואה מישהו שעובד איתי בשולי הכניסה למדבר והוא רואה אותי ויודע מי אני, אני נותנת לו את החולצה הצהובה שלבשתי ואני אומרת לו משפט כלשהו, איזה מסר שאני לא זוכרת מה הוא היה.
אני מתקדמת הלאה ויוצאת מהמדבר אל תוך ריזורט על פני הים במדבר. הריזורט כולו לבן ויש במרכז שלו כמו אגם מכושף כזה. זה כמו מקווה בטבע. אני לבושה לבן בכמו סדין משי דק דק ועדין. יש לי כתר כסוף מבריק על הראש ושרשרת כזו על חגורת המותניים. אני רואה שבכניסה לריזורט יש דמות של אדם מבוגר שאת פניו אני לא ככ מזהה, אבל אני נפרדת ממנו לשלום, כי את החלק שלו סיימתי והוא לא נכנס איתי לחלק הזה (משהו כזה).
אני פונה אל תוך האגם ונכנסת לתוך המים בליווי של דמויות של נשים לצידי (הן לא פנים מוכרות, רק נשים צעירות ויפות). אני נכנסת לתוך המים והמים הם מרפאים וקסומים, כמו מי מעיין הנעורים. אני נכנסת וצוללת עם כל הראש. יש דולפינים ששוחים סביבי ונראה לי שאני קוראת לאחד מהם שבקצה מרוחק לבוא. הוא מסתובב סביבי ולפתע מאחוריו מגיע נחיל אדיר של דגים ורודים שמסתובב סביבי במהירות ומרים אותי מעל המים בתנופה אדירה. אני עומדת על הקרקע אל מול ספר שתוכנו כתוב בזהב טהור ומילותיו כתובות בשפת השפות (אין לי מושג מה זה) וזה פרק שיר השירים או משהו כזה.
אני מסתכלת ורואה שאני למעשה נמצאת אל מול מבנה שעליו סככה לבנה תחת כיפת השמיים והוא מבנה של חופה כי לי על הראש יש הינומת תחרה ארוכה ויפה. לקראתי כדי להוביל אותי בשביל אל תוך החופה, מגיעה דמות של גבר, אני מכירה ומזהה את הדמות על אף שאין לה פנים; היא מאוד מאוד מאוד עייפה אך שמחה, מבוגרת ועתיקה מאוד - יש לה המון פנים, המון זהויות, אבל היא אחת ברורה, עטופה בטלית לבנה ונעימה וזה החלק שהכי אהבתי...הדמות הישנה ישנה הזו.