פורום חלומות פירוש חלומות חינם דפנה ביסמוט גם לפי קבלה יהדות

היי דפנוש, בוקר טוב. חלמתי בלילה שאני נמצאת בעיירה כלשהי שיש בה קרנבל כזה, פסטיבל. אני מסתכלת על הפלאפון שלי ורואה ששלחתי למי שדיברנו עליו הודעה והוא לא ענה (מה שהיה במציאות באמת). אני כאילו כועסת על עצמי שעשיתי את זה כי אני יודעת שרק כשהוא יהיה מוכן הוא יפנה אליי ואין לי מה להאיץ, אז אני לא מבינה מה שלחתי הודעה. אבל אז אני נזכרת שזו כנראה הודעה ישנה ששלחתי והוא פשוט לא ענה עלייה ואיכשהו יש לי בחלום זיכרון מהמציאות שהוא התקשר או שלח הודעה מוקלטת- החלק הזה היה מעורבב מאוד מזיכרונות שאין לי מושג איך הגיעו לזיכרון, ידיעות על דברים שקרו בלי באמת לדעת שהן קרו במציאות שלי האמיתית. לא היה בחלק הזה הגיון והוא נשען על בלילת מידע שאין לי מושג איך הגיעה לשם. אני יודעת שהוא נמצא גם בעיירה והוא מסתובב בה. אני נכנסת לסמטה כלשהי ואני בכניסה לבניין ורואה מישהו שעובד איתי במציאות יושב לבדו בתוך חדר על ספה. הוא מסתכל אחורנית ורואה שאני במפתן הדלת ושואל אם יש לי משהו לעשן. אני ניגשת לתיק שלי ויש לי שם סיגרייה רגילה ודי יבשה שאמורה להיות לעירבוב עם ג׳וינט (זה משהו שהיה לי בעבר כשעישנתי). אני נותנת לו את הסיגרייה ואומרת לו שהיא קצר ישנה והוא לוקח ואומר שזה יעשה את העבודה. הוא מעשן ואז קם ומתחיל לרקוד ולחייך ולהיות שמח (זו הייתה סיגרייה רגילה, אבל כן יש לו כוס משקה ביד, אז אולי זה קשור). בכל מקרה, אני רואה שהוא שמח סוף סוף (כי במציאות אימו נפטרה לאחרונה והוא היה במצב לא פשוט, אבל מה שנתתי לו כאילו עזר כנראה והוקל לו). החלום ממשיך ואני הולכת בשביל ארוך בתוך קניון. אני מתחילה קצת לצלוע לא ממש כי כואבת לי הרגל אלא כי עוברת מולי בדיוק לברה מהעבודה שהתרחקתי ממנה (מה שסיפרתי לך) והיא בדיוק עוברת ואני יודעת שהיא תירצה שנעשה משהו ביחד ואבוא איתה ואז יש לי תירוץ ללמה אני לא יכולה, משהו כזה. היא באמת שואלת מה קרה ואני תוך כדי התקדמות אומרת לה שעקמתי את הרגל באימון. אני ממשיכה ללכת עוד ועוד ויש אנשים סביבי שאני מכירה ורואה בצידי ״הנתיב״ שבו אני הולכת בצליעה שאיכשהו הופכת להיות אמיתית כי באמת כואבות לי הרגליים והן חלשות. אני מגיעה לצד השני ואני עומדת מול לוח גדול שיש בו שעות של נחיתה של טיסות. אולי אחת הטיסות נחתה ואני מתקדמת שוב אל מרכז העיירה רק מהצד השני. הקרנבל עוד ממשיך ואני רואה מהצד את מי שדיברנו עליו צמוד לקיר בין אנשים, שחלק מהם עובדים במשרד או עבדו כשהוא היה, היתה שם אחת שזיהיתי ממש שהיא חברה של אחותו ומאוד אהבה אותו ודאגה לו (לא היה שם משהו רומנטי, אלא כמו אמא כזו, היא גם ממש מבוגרת). הוא בעיקר מסתתר מאחוריה וצמוד לקיר. אני לא רואה את הפנים שלו, אלא את הגוף והיד, אבל זה הוא בוודאות. יש לי תחושת הקלה לדעת שהוא פה ושראיתי אותו. אבל אני הולכת משם לכיוון מרכז הקרנבל ולמרכז העיירה ועומדת מול בר. אני מוציאה את הטלפון ומסתכלת על משהו ואני מרגישה אותו קרוב מאחורי הגב שלי. אני לא מסתובבת. אני רואה את היד שלו מושחלת מצד ימין של הגוף שלי ולמולי ואני רואה שאין על האצבעות כלום ורק על הזרוע יש שעון כסוף גדול עם פלטה בצבע כחול עמוק ומבריק. אני איכשהו עוברת להיות כמסתכלת מלמעלה עלינו ואני רואה שהוא הוציא טלפון והוא למעשה מצלם אותנו כסירטון סלפי שלנו- הוא מרים את היד עם המצלמה למעלה ומצלם את כל האיזור סביבנו ואותו אותי. אני רואה שאני ממש יפה והשיער שלי יפה וחלק ומסודר, אבל אני מאוד עייפה ויש רעש וזה גם מתסכל אותי שהוא לא פונה ומדבר איתי ישירות. אז אני זזה ויוצאת ממרכז ההתקהלות כי הוא צריך לדבר איתי ישירות ולא בעקיפין. החלום זז ואני בסמטה כלשהי הוא מגיע גם עם הפנים והמבט לכיוון הרצפה והולך מאחורי או מגיע מלפני אולי גם וגם, זה היה חלק מאוד אינטנס- הוא נוגע לי ביד ואני תופסת לו את הפנים ואני מרגישה שהוא מנסה לא להסתכל, אז אני צועקת, בלי באמת לצעוק, ״תסתכל עליי!״, ממש נותנת לו הוראה כזו והוא מרים את המבט ומנשק אותי ממש חזק כשהוא לוחץ חזק את הפנים שלו לשלי כדי שאני לא אוכל לסובב את הראש או לסגת והרוק שלנו מתערבב...