פורום חלומות פירוש חלומות חינם דפנה ביסמוט גם לפי קבלה יהדות

בחלום נוסף, היה המון חוסר ביטחון ותחושות מאוד מבולבלות. החלום הוא בעצם שני חלומות, שאיכשהו נקשרו אחד לשני...בראשית, הייתי בבית שלי. יש לי בחדר שינה כל מיני קריסטלים. הם הונחו בחלום על המזנון בסלון וקריסטל הרודונייט הייתה מאוד מרכזית (קניתי אותה כי היא עוזרת עם חוסן רגשי וקשורה לבחירה להעליב). בחלום, היא הייתה ממש גדולה ושטוחה כמו חלוק נחל (במציאות, הוא די קטנה). הסתכלתי עלייה והתחילו לקרות כל מיני דברים מוזרים בבית: ראיתי את הקריסטלים בסלון ולא בחדר שינה, הם עברו בעצמם. ואז, אני רואה את המטוטלת שלי שהיא מרוז קוורץ ולפתע היא רק קוורץ ומאוד גדולה. אני מסדרת אותה על המזנון, מסיטה לרגע את המבט והיא כאילו בורחת למתחת לספה. אני רודפת אחרייה ומרימה אותה והיא אומרת את ה״כן״ שלי בסיבובים מאוד גדולים ונחרצים. אני פונה שוב למזנון ואני רואה את הרודונייט לא על המזנון, היא ״ברחה״ והתיישבה צמוד לפנל שמאחורי המזנון. אני מרימה אותה ואני רואה שהיא שבורה באמצע. אני פותחת אותה ורואה שהיא מאוד דקה ואני גם רואה שאת הצבעים שלה מהבפנים (ורוד עדין ואפור ירקרק פסטלי). אני חושבת בראש שמשהו לא בסדר ואני חייבת לשאול אותך מה קורה, כי הן גם עושות מה שבא להן וגם אחת מהן נשברה ואולי זה מסוכן. אני יוצאת מהבית והחלום נכנס לחלק השני שלו כשכל הזמן אני חושבת בראש שאני חייבת לכתוב לך כמה שיותר מהר בפורום ולא לפספס אותך כדי שאני אדע מה לעשות ואיך לטפל. אני מגיעה לנופש משרדי כלשהו על קו החוף. יש מלא צימרים לבנים וכולם סביבי שיכורים כי זו כמו מסיבה. משהו קורה ואני מרגישה בבטן ובלב פגיעה והעלבות רצינית ממישהו שעובד איתי. במציאות, אנחנו עובדים ביחד ובשנה האחרונה גם מאוד התחברנו אישית והוא משתף אותי בדברים, מתייעץ איתי, מאוד מעריך אותי ובכללי מרגיש שהוא מחבב אותי ממש (לפני שבועיים היה לו איזה ״תקל״ קטן שהייתי קצת חסרת סבלנות אליו ואולי הוא קצת התבאס עליי, אבל לא רבנו או התעכבנו על זה והמשכנו הלאה בטוב כי זה ממש היה משהו פיצי. אני מצידי וביני לבין עצמי, החלטתי להיות יותר סבלנית מולו במיוחד ברגעים שאני חסרת סבלנות כי זה דווקא הופך אותי למקצועית יותר והוא גם אחלה ולא הגיע לו שאני אענה לו ככה, למרות שזה קורה ולפעמים ״בורח״ כי אני אנושית). בכל מקרה, בחלום אני מאוד פגועה ממנו ואני מחפשת אותו כדי לכעוס עליו שהוא ככה פגע בי, אני לא ממש מוצאת אותו ואז איכשהו אני מתחילה בכלל לחפש את חברה שלי שעבדה במשרד ועזבה. אני מתחילה לבכות מאוד ואני מגיעה לשירותים. יש המון תאים לבנים והרצפה רטובה ממים, שתן וקיא. כולם מגיעים בתאי השירותים ואני פותחת אותם בוכייה ומחפשת אותה מכעס וגעגוע לא ברורים אלייה. אני לא מוצאת אותה, אבל אני מגיעה למקום יבש ונקי ועומדת בתור למשהו. יותר נעים בכלל הזה והוא יחסית שקט ונקי וכמובן שבכל חלל נעים ונקי מופיע מי שדיברנו עליו, אבל אני לא רואה אותו (הוא יושב בחדר צידי ומדבר עם חברה משותפת שהייתה לנו). אני יודעת שהוא רוצה שאבוא לשם וכאילו אעשה סצנת קנאה כזו כי זה היה מין קטע שלנו שככה היינו מפגינים רגשות בלי להפגין אותם מול כולם, אבל זה תמיד היה בצחוק ובטוב טעם ורגישות. אבל אני לא רוצה עכשיו, כי אני עייפה קצת וחסרת ביטחון ולא במוד המתאים לזה. אני גם יודעת שכשהוא יראה שאני לא באה הוא יבין שעובר עליי משהו והוא יבוא גם ככה וגם אם לא, זה גם בסדר כי אני במוד חסר אכפתיות מהכל ורק עצובה וחסרת ביטחון ובתוך עצמי. אני נזכרת פתאום שאני צריכה לכתוב לך על הקריסטלים ואני רואה שאני עוד מעט אפספס אותך. אני מתחילה להקליד והכל מתחרבש כי אני עושה במהירות והקובץ נסגר בנייד, המקלדת נתקעת, כל מיני ואיכשהו יש מולי מחשב שיותר קל להקליד בו, אבל אני לא רוצה שיראו מה אני כותבת, אז אני ישר מוחקת את הקובץ כי מישהי שעובדת איתי ליד והיא מצביעה על הקבצים ואומרת לי שאני יכולה להקליד מהמחשב- היא לא רואה מה כתוב, אבל עדיין, לא בא לי שיראו כלום. המחשב נסגר ואני פונה שוב לנייד, נושמת ומתחילה להקליד...