היי דפנה,
חלמתי חלום קצת מוזר. חלמתי על עצמי, אבל אני לא נראית כמוני. בחלום אני בחורה צעירה ומאד יפה, הודית ולא נשואה. אני לבושה בבגדים הודים מסורתים של רווקות, לא סארי. אני אמורה להתחתן, אבל אני לא רוצה. אני כועסת על זה שאישה שמתחתנת עוברת לבית של בעלה ואמורה לשרת את המשפחה שלו ואני לא רוצה את זה לעצמי. אני בורחת לפני שיחתנו אותי ומגיעה ליער, אבל זו בעצם קרחת יער מאד גדולה על גבעה שהקרקע היא עפר. אני פוגשת קבוצת חיילים ומצטרפת אליהם. החיילים מחליקים על המדרון כשהם יושבים בתוך צמיגים של רכב. אני מחליקה איתם על צמיג שהם נותנים לי ואז אנחנו מגיעים למבנה. לפני שאנחנו נכנסים, חייל אחד אומר לחייל אחר שהגיטרה שלו מעכבת אותנו ושכדאי שהוא ישאיר אותה מתחת לעץ האלון. אני רואה שהגיטרה מאד גדולה, צבעונית, יפה ומיוחדת, והחייל מניח אותה מתחת לעץ אלון ואנחנו נכנסים למבנה. במבנה אנחנו עולים המון המון מדרגות ואני לא מרגישה שאני מתעייפת, למרות שעלינו המון מדרגות. אנחנו אמורים לבלות שם את הלילה ובבוקר שוב לצאת ולהחליק על המדרונות במהירות. באמצע הלילה מעירים אותי ואומרים לי שאנחנו חייבים לברוח מהר. חייל אחד מראה לי את הכיוון ומורה לי לרוץ אחרי החיילים. באחת הפניות אני מאבדת את הקבוצה וממשיכה לרוץ. אני מגיעה מחוץ למבנה ומבינה שאיבדתי את הקבוצה. אני מפחדת להיתפס ומחליטה לרוץ מסביב לבניין, ובאמת מוצאת את הקבוצה מסביב לבניין. אנחנו מתכוננים לעלות על הצמיגים ולצאת לדרך, ואז אחד החיילים שומע טלפון מצלצל, מחפש בין האבנים של הבניין ומוצא טלפון חכם. זה נראה לי מוזר, כי הטלפון לא נראה לי מתאים לתקופה, ואז התעוררתי.