פורום חלומות פירוש חלומות חינם דפנה ביסמוט גם לפי קבלה יהדות

בחלום אחר, די ארוך, חלמתי על הבוס שלי. בחלום הוא עובר חדר למשרד בצד אחר של המשרד (המשרד בחלום נראה אחרת לחלוטין מהמציאות). החדר שלי ממש קרוב לעמדה שלי ואפילו בתוכה או חלק ממנה. אני נכנסת לחדר שלו והחדר מאוד לבן והוא יושב בכיסא ומולו קלסרים פתוחים עם דפים כלובים והוא קורא אותם ואז כשאני נכנסת הוא מציץ מהם ומסתכל אליי. אני אומרת לו שאני הולכת להביא מעטפות ושואלת אם הוא צריך משהו והוא שואל אותי על אגוזי פקאן שפעם הצעתי לו, אם הם עדיין אצלי. אני אומרת לו שכן שיקח מהארון שלי. הוא שואל אם זה פקאן מסוכר כזה ואני אומרת שנראה לי שזה פקאן רגיל...אני הולכת להביא מעטפות ואז כל מיני חברים שלי (חלק מהמשרד, חלק דמויות לא מוכרות, חלק כבר לא עובדים במשרד ואין בנינו קשר) יוצאים ומסיימים את יום העבודה ושואלים אם אני באה איתם. אני אומרת שכן ושיחכו לי רגע. אחד מהם שאני מכירה, לובש חולצה לבנה ולא מספיק להביט בי. הבט שלו אבוד ואני יודעת שהוא צריך אותי. אני חוזרת להגיד ביי לבוס שלי לפני שאני יוצאת. הוא יושב בחדר שלו לבוש לבן (הפעם זה נראה כמו החדר האמיתי שלו במשרד) והוא מתחיל לספר לי משהו נראה לי איזה סיפור מצחיק כי הוא עושה מימיקות מצחיקות בפנים ואני יודעת שאני מעכבת את החברים שלי והם מחכים. אני מקבלת החלטה בראש שאני מקשיבה לו, כי זה כרגע מה שחשוב לי ואני אנסה להספיק את האוטובוס שלהם ואם לא הצלחתי זה לא משנה לי, כי לשמוע אותו יותר חשוב לי. הוא קם לקראתי ומחבק אותי ואומר לי להגיד ״האום״ (כמו ביוגה). אני אומרת ומתקנת את ההגייה שלו כי אני יודעת להגיד את זה נכון ושנינו חוזרים על המנטרה ממש מהגרון, נראה לי שלוש פעמים. אנחנו יוצאים מהחדר ואני שמה לב שהוא לא נעל אחריו. אני מנסה לנעול ורואה שהמנעול לא עובד לו ויודעת שנגמרה הבטריה ושמחר אני אדאג להחליף לו אותה. אני מגיעה למעלית ויורדת למטה ומתחילה לרוץ לאוטובוס. לפתע אני במודיעין, העיר בה גדלתי והחלום משתנה- אני עולה על מיניבוס שרירותי (מס׳ 117) והנהג אומר לי שזה לא האוטובוס אליהם ושהוא יקפיץ אותי לתחנה של האוטובוס הנכון (111). לידי יושב מישהו נוסף שאומר לי לחגור ואנחנו נוסעים לתחנה (אני לא מכירה את הנהג ואת הדמות הנוספת במיניבוס, גם לא ממש רואה את הפנים שלהם). אני יורדת מהמינובוס בתחנה ואני רואה שהספקתי כי מי שהיה הכי חשוב לי בקבוצה, עדיין לא עלה על האוטובוס והוא עמד שם וחיכה לי. הפנים שלו חסרות הבעה והוא נראה אבוד, טרוד, חסר שמחת חיים וחסר אנרגיה לחלוטין אבל אני יודעת שאני אסדר לו את זה ואחייה את שמחת החיים שלו שוב...