שלום רב דפנה.
חלמתי שאני במקום שקשה לי לתאר אותו. הייתי שם עם חברי מעבודה שפוטרתי ממנה לאחרונה.
היה מין איזה משחק, תחרות. שצריך לאסוף צמחים. היה לנו מכשירי קשר. ומכשירים שעוזרים למצוא את הפרחים. הייתה עבירה ילדותית בתחרות וקצת לחוצה. אחרי זה שחקנו את אותו משחק בקבוצות.
ושהמשחק הסתיים וכולם היו צריכים לתת תפרחים. לקחתי גריינדר שהיה לי וניסתי להוציא ממנו פרחים. ונשפך משם מעט קנאביס. השופט בתחרות צחק ואמר שזה לא הפרחים שצריכים לאסוף. ואני עצמי הייתי מופתע שיש לי קנאביס. והתחלתי לאסוף אותו. ושמרתי אותו חזרה בגריינדר.
אחרי זה המשחק התחיל שוב. והפרחים שאספתי התערבבו לי עם הקנאביס. ומאוד התבאסתי וניסיתי להפריד ביניהם.הפרחים שאספנו היו דומים מאוד לקנאביס. והיה קשה להפריד.
לקחתי כמה קנאביס שיכולתי. והנחתי את מכשיר הקשר ליד המיטה של הורי (שלא היו בא) וטעיתי לעצמי מה הם יחשבו על המכשיר הקשר המוזר הזה.
הגעתי לקניון. היו שם חבורה של ילדי פרחים אטנים כאלה עם ראסטות.
עברתי על פניהם. ואז הסתכלתי אחורה עליהם כדי לראות אם יש להם נשים צעירות ויפות בחבורה. ראיתי את כזאת יפה עם ראסטות. והמשכתי עלה. היה שם שולחן עם אנשים מאותה קבוצה שפותחים בקלפים, אולי טארוט. התיישבתי והם פתחו לי בקלאפים. דאגתי שאולי זה עולה כסף כי לא היה לי.
איש מבוגר פתח בקלפים ולמרות שפניו היו מודאגות. הוא סיפר לי על עתיד מבטיח.
ואז הוציא כמה חבילות קלאפים חדשות ושאל אותי משהו עליהם. פחדתי שהוא ינסה למכור לי אותם.
הסתכלתי שמאלה וראיתי עוד אחד מהחבורה הזאת עם סיגריה דלוקה ביד מחבק ילד קטן, כנראה גם הילד מהחבורה שלהם. ושמתי לב שהסיגריה מדליקה לילד את השיער. קפצתי על הילד. וכיביתי את השיערות שלו שנדלקו. הוא נפל על הריצפה ועשיתי פרצופים כדי להרגיע אותו. למרות שלא היה מבוהל כלל. ואולי אפילו לא שם לב למה שקרה.
קצת צואה של הילד נמרחה לי על המכנס השחור מהעבודה. וחפשתי משהו לנקות את זה.
לא מצאתי. ואנשים מהחבורה של ילדי הפרחים אמרו לי "לא נורא אז מה, למה לנקות את זה בכלל.
ואז כמה פרחי קנאביס התגלגלו בכוחות עצמם ורדפתי אחריהם.
הגעתי לאוטו של אבי ואחותי נהגה בו. היה בניינו כעס. היא חנתה מחוץ לבית הישן שלי.
ואני מהרתי לבית כדי לנקות תמכנסיים. שמעתי את אמי ודודתי מדברותי על מחירי הקנאביס
ואמרתי להם. הלווי שאלה היו המחירים.
בערך פה נגמר החלום.
מצטער על אורכו, לא אני אשם.
אשמח לפרוש,
תודה רבה.
קאספר