ראיתי עצמי בתוך הצפה גדולה של מים בשכונה בה גדלתי. עדיין היה מגרש משחקים שם אבל הכל היה כמו בריכה גדולה. שמעתי את בעלי מספר שחלם שכריש תפס אותו במים וידעתי שזה לא ככ טוב.ואז ראיתי עצמי במים ששם, עם הראש מחוץ למים וכריש בא לקראתי. לא ממש פחדתי ידעתי שיהיה בסדר ומהשמיים הגיע דרקון ענק והוציא אותי (הציל אותי מהכריש.) הדרקון היה בצבע חום אדמה וחיובי. כמו שליח שלי, חלק ממני.
בהמשך ראיתי את המורה הקשה מהצוות, שאמה נפטרה, נראית שונה מכפי שרואים אותה במציאות. שיערה תלתלים סבוכים ומוזרים כל השיער מבולגן ונפוח. היא התהלכה בבית הספר שנראה כמו מדבר בשעות שלא מלמדים וסיפרה שכך היא מטישה את המנהלת שנאלצת ללכת אחריה בשעות הלא שגרתיות. בהמשך היתה שיחה בין חברתי לבינה. היא אמרה לה שהרעיון הוא לכווץ את הילדים ולהרחיב. לשחק בין הקטנת הדעת להרחבת הדעת. וחברתי אמרה לה שכך לא לימדו אותם בסמינר של המורות.
והכי חשוב - שתהיה לך שנה טובה ומתוקה, שנת שלום ואהבה לך ולכל המשפחה. שתמשיכי להאיר ולרומם וללמד,