פורום הנשר הלבן

 

אני מרגישה שכל הגבולות נפרצו, כל הקווים האדומים נחצו, קורים דברים שקשה לי לראותם ולשמוע עליהם, אבל אי אפשר לברוח מפניהם.

אני דואגת כמוך וכמו אלפי אלפים במדינה הזאת שלא קושרים סרטים כאלה או אחרים על מכוניותיהם. אלפי אלפים שמרגישים דאגה וחשש. מרגישים כאילו החיים לא מתנהלים כאן כמו שייחלנו להם.

בהתנתקות גוררים תינוקות עם מוצץ על הכביש, מושכים אותם לכאן ולשם בחום יולי הלוהט. ילדים עם עיניים מלאות אימה, משותקים מפחד, כבובות סמרטוטים..

היום עובדת סוציאלית בכירה הודיעה לאומה שההורים אנשים נהדרים וצריך להבינם. או קיי, אין גבולות. אין דין ואין דיין. ילדים הם נשק במלחמה.

אם כבר מדברים על שואה, בשואה אימהות עשו הכל להסתיר את ילדיהן ולא ללכת איתם כאפוד מגן או נשק.

מ- ז- ע- ז- ע.

אין להפריד בין האירועים. אם ילדים בגילאים 9 עד 12 אונסים ילדות בנות 9 ו- 11 במשך חודשיים, אם מתרחשות תאונות דרכיםמזעזעות והרשויות ממשיכות לא לעשות דבר ושוב הסצנות חוזרות על עצמן בדיוק מבהיל(רכבות ומשאיות) ועוד ועוד.

התפוז המכני חי וקיים. זו הבחירה החופשית שבחרנו בעת הזאת.

משהו נשבר ומתמוטט כאן. כאן ובעולם. האירועים מואצים, אנו מתעוררים לעולם אחר, יש לנו הכלים והידע ואנו מרגישים לפעמים חסרי אונים.

קשה לשבת ולתהדר ב"פנינים רוחניות" על ממסד קורס כדי שעולם חדש יקום על חורבותיו.

מצד אחד אנו עושים ככל יכולתנו לרומם את האנושיות למדרגת האני העליון ומצד אחר אנו מקריבים את החיים כדי ללמוד שיעורים שאנו כעם, מסרבים ללמדם.

אני מקבלת המון מסרים ותפילות על הצורך באחדות, על ההכרח להתעלות מעבר למחלוקות, על היותנו "אור העולם" ו"מציון תצא תורה" במובן דוגמא לכל העולם בשיעור האחרות ושיתופי הפעולה, במובן קדושת ערך החיים בהם מזלזלים כאן, במובן אהבה בתדר נעלה כבפועל היא הפכה למילה שמשתמשים בה בזילות. אני מקבלת שעלינו לבקש מחילה לעצמנו, להתבונן בביקורת העצמית, בחשדנות, בקושי שלנו לאהוב את עצמנו,

אני מקבלת שעלינו להתמודד בזמן הזה בפחדים הגדולים ביותר שלנו- כל אחד ופחדיו ואתגריו, כך נוכל להשתחרר מקארמות ולשחרר את האדמה מהקארמה שלה - שלנו.

אני מקבלת תפילות שיש ללחוש ולצעוק.

אני מודה שלפעמים אני נמנעת מלכתוב. אני נזכרת תמיד בנביאים, לא אהבו אותם. היה להם קשה למלא את שליחותם. הם הסתכנו בחייהם לפעמים.

גם מתקשרים דגולים אחרים שבאו להשאיר חותמם כאן ולרומם אנרגיות- לא נטו להם חסד.

מוצרט עם הצלילים בתדר גבוה שהורדו לזמן בו הוא חי ותיפקד.

ואן גוך עם אומנותו הנפלאה- היה חסר כל ולא מאוזן.

גנדי- שהתנקשו בחייו. איש שהטיף לאי אלימות.

עומד לצאת ספר חדש על גנדי האדם. לפי הכתבה שסקרה את הספר- אנשים יצטרכו לשבת ולהחזיק היטב בכסא. ובכל זאת- האיש הביא מסר חשוב חשוב לעולם. 

ועוד ועוד רבים וטובים.

תדר חדש- לא קל לעגן במציאות הפיזית. אנשים לא כל כך מעוניינים לראות מעבר לאפם או לחשוב על בני בניהם, על העולם והערכים שהם מנחילים לעתיד.

הכי עצוב- אנשים נוטים להפוך לאחר "מות קדושים"- מוצרט, ואן גוך, גנדי, מרטין לותר קינג ועוד ועוד ועוד את אלה לסמלים. למשהו לא אנושי,

לא רקום מבשר ודם. הם הופכים למלאכים.

עצוב? כן! כי הם היו בני אדם, היו להם צרכים אנושיים, הם לא יכלו להתקיים בלי הצרכים הפיזיים המשותפים לכולנו, הם היו אנשים מורכבים, לפעמים כעסנים, לפעמים טעו, לפעמים פגעו. הם השאירו מורשת חשובה אבל חשוב לא פחות לראותם כא-נו-שי- ים!

בזכות המורשת שהשאירו האנושות התקדמה. בזכות היותם אנושיים- הנחילו לנו תזכורת חשובה שאנו מכחישים! לכבד את אנושיותנו.

לקבל את השלם- אנחנו!

הלוואי שנדע להתעלות ולמצוא את המאחד. לנשוך שפתיים עד זוב דם ולחבק את אלו שממררים את חיינו בכל הדרכים והצורות כאן, בשחיתות, ברמייה, בתאוות הבצע, בקנאות דתית מעוורת עיניים ומסוכנת, בלינץ´ תקשורתי ועוד.

לאהוב זה גם להציב גבולות אנשים יקרים! בלי חוק ובלי מוסר- החיים יאבדו!

חומר למחשבה...

רק להחזיק באור בכל כוחותינו. לא להרפות.

ממליצה לכם על תקשור של נביאה בת זמננו: ברברה מרסיניאק:

http://www.pleiadians.com/ptimes01.htm

ולסיום תפילה

תפילה

אלוהי האהבה אשר שלחת שליחיך

בימים, באדמה אשר בראת,

בשמיך ובממדיך,

במרחבי האינסוף אשר לבריאתך.

בכו חיתו יער,

בקשו מותם חיות הימים,

כי שומרי אדמתך שכחו מי הם.

שומרי אדמתך רשעו

הרעילו כל חלקה טובה בבריאתך.

התבלבלה דעתם, בקשו מותם שומרי ימיך;

איבדו דרכם כי שובש התדר

עזבו חיות השדה,

בא המוות בנפש בהמות.

הרעילה שינאה עולמות.

באו לפניך ל"ו צדיקים,

יושבי מסתור, שומרי תדר האור.

התחננו בעבור חיְתוֹ ארץ על כל אשר בראת

רקמו רטטי אור מרצונך, ממצוותיך, מבריתך לאדם ולאדמתך,

רקמו אהבה בימים ובאוויר

להציל ארצך ויקומך;

זה שביל החלב בו לכת מהלכים כוכביך

מרוכזים בו סודות בריאתך

וחקוק בסלע רצונך.

ונתת חיים באהבתך,

התעוררו ברואים לזכור ניסיך

והתקבצו ברבות הימים להביא שלום וחסד, לטהר ולחרוש כוכבך.

ובא גל ממך אלוהים ושטף הרשע מהארץ.

ובאו ימים אחרים בלי זדון

ובני האדם יכבשו מחדש באהבתם אותך אלוהי חסד

גומל טוב, הביאו רצונך על הארץ.

דבורה הנביאה/ שבעת ימים ב´

תקשור: אליסולריה