אני מקבלת מיילים, ומגיעים אלי אנשים שעומדים בפרשת דרכים, או חייבים לשנות משהו בחייהם, או מבקשים עצה...
בדרך כלל הם קיבלו כבר המון עצות.
מרוב עצות - התבלבלו.
מרוב עצות היה להם קושי גדול עוד יותר להקשיב פנימה, לתבונה הפנימית שלהם.
איך מקשיבים פנימה?
ישנה בעיה:
אפשר לרשום הצעות עצמיות לפיתרון.
ולהוסיף גם עצות של אחרים.
אחר כך- לשבת ולמחוק את מה שלא בא בחשבון. (בלי להתייעץ עם אחרים!)
לצמצם וצמצם עד שנשארות כמה אפשרויות בודדות מתאימות.
להישאר עם הברירות כמה ימים, כמה שעות, כמה שמרגיש נכון.
לנשום עמוק ולהתיישב ביום אחר מול הדף ולבחור.
לקחת אחריות על הבחירה שהתקבלה ולהתחיל לפעול שלב אחרי שלב.
תהליך דומה אני עושה עם מטופליי ותמיד מפנה אדם לתבונתו הפנימית ולהחלטה עצמאית אמיצה!
אין אדם בעולם שידע בדיוק מה טוב, אמיתי ונכון לאחר.
אין אדם בעולם שיוכל לזרום בוורידיי האחר.
באהבה
