שלום לכולם...מה שלומכם?
אז ככה, בעבר לפני שנה בערך חשבתי לעצמי, שכל מי שמתפלל (אם זה תהילים, שחרית, מנחה, ערבית לא משנה) הוא אינטרסנט "בריבוע" כלומר, הוא מתפלל כדי שיהיה לו שכר בעולם הבא כי בלי שכר, אז למה לעבוד? בשביל להתפלל?..
היום אני לא יודע איך זה אבל פתאום השתניתי, אני לא יודע איך, אני קורא מדי יום ותוך כדי קריאה אני מרגיש שקריאת תהלים היא מרגיעה, נותנת מן תחושה טובה, ולא אכפת ל בכלל משכר, אני מתפלל לא בשביל שכר, זה נהפך למן רוגע. אתמול למשל קראתי עד פרק פ´ בתהלים וזה כיף, לא התפללתי כדי ש- ה´ יתן לי רחמים או יעזור לי באיזושהי בחינה או משהו, אולי זה כדי לעשות לו "נחת רוח" כפי שהדתיים אומרים ובעבר לא הבנתי איך זה יכול להיות שמישהו ירשה לעצמו להתפלל בעוד שלא אכפת לו משכר...לא יודע איך אבל השתניתי ואני מתפלל ולא אכפת לי משכר.
יש הסבר לשינוי הפתאומי הזה???
בכל אופן תוך כדי תפילה אני מרגיש מן סיפוק, אני מרגיש טוב עם זה ומאושר, יכול להיות שזה מה שאני מחפש בגילגול הזה, ולא דבר חיצוני גשמי אחר כמו שרוב האנשים מחפשים: שליטה, כסף, מין, עושר??.... |
להיום פרק בתהילים 
אליסולריה הנשר הלבן 26/02/2005 13:58:35 
