אך מה לנו כי נלין על הנשיא ברק?

האשם הינו המרחב הקונסטיטוציוני המעוות שלנו.

הדמוקרטיה אצלנו, אינה אלא אוסף מגוחך של חוקים, ונורמות שקיבצנו בצורה פרועה ממשטרים דמוקרטים שונים. זאת ללא אבחנה

קונסטיטנטית, וללא שמץ של קוהרנטיות.

בכך פגענו בשיווי המשקל העדין בין איזונים לבלמים, ובעקרון ההפרדה בין שלושת הרשויות.

המצב הנוכחי נובע בחלקו מבורות מולדת, וחלקו מבורות נרכשת, אותה מטפחים אצלנו בעלי אינטרסים זרים.

הנושא הנדון הינו קלאסי להמחשת דברי:

במרחב הדמוקרטי, ביקורת שיפוטית (של בית המשפט על הרשות המחוקקת) קיימת במספר ארצות. אין היא הכרח, אין היא ערך דמוקרטי עליון, אולם  היא לגיטימית, עם היגיון משלה.

אך אין בנמצא,  מדינה דמוקרטית בה בצד אותה ביקורת שיפוטית, יש לבית המשפט כוח ממשי, לקבוע את שופטיו.

רק בישראל קיים מצב אנומלי שכזה. ברק פשוט מנצל את הכוח שנתנו לו רשויות  אחרות שפעלו ברשלנות אווילית.