דוד צודק באומרו שהירדנים אינם יכולים לשאוב מים ישירות מן הכנרת. אבל אם נתן לסורים לחזור לחופי הכנרת - הם כן ישאבו מים ממנה.

 

בין ישראל לירדן יש הסכם חלוקת מים המצויים בשבר הסורי-אפריקני. כידוע יש לנו באזור הערבה התיכונה כמה בארות השואבים מים עבור ישובינו באזור ההוא. למרבה הצער הבארות נמצאות בתחום הרבוני של ירדן. ירדן ידעה על כך כל השנים, גם לפני הסכם השלום אתה. אבל למלך חוסיין לא הפריע הדבר, כי הוא רצה בשגשוג החקלאי הישראלי, כיון שפריחת הישובים שם תצמצם את תנועת הבדואים המבריחים בין מצרים לבין ארצו. הוא חשש מנסיונות החתירה של המצרים נגדו.

 

במסגרת הסכם השלום עם ירדן, המלך אמר כי הוא אינו רוצה לשבש את החייםשל החקלאים הישראלים, ולכן שאיבת המים תשאר כפי שהיא. אבל בתמורה הוא מבקש שאנחנו נשלים לו את חוסר המים בצפונה של הממלכה. וכך נקבע שכל שנה אנו נספק לירדן 50 מליון ממ"ק של מים מן הכנרת. אנחנו שואבים את  המים מן הכנרת ומעבירים אותם לירדן בצנור של 12 אינטש.

 

אבל בנגוד לעצלות שלנו בנושא זה, המלך חוסיין סכר שני ערוצים עמוקים הנמצאים בתוואי ממזרח למערב. בכרים אלה עוצרים את מי הגשמים היורדים בצפונה של ירדן, ובכך הוא מנע את זרימתם לים המלח, דרך נהר הירדן.