אי שפיות זמנית ?

שמעון מנדס

 





 

בשנים האחרונות, יותר ויותר אנו למדים מן התקשורת על מעשי רצח אצלנו במדינה. לעתים המעשים הם כל כך אכזריים, עד שנבצר מאתנו לפעמים, לעכל את המעשים שהם מעשי ידי אדם. לא אחת קורה, שאנו כועסים עוד יותר, כאשר מתברר לנו כי הנאשם יצא בעונש קל  -  בגין עסקת טעון, בין התובע לבין פרקליט הנאשם. יודעי דבר המצויים בעניינים אלה, יודעים להסביר כי עקב הלחץ הרב על בתי המשפט, התביעה מעדיפה להגיע לעסקת טעון, כדי לקצר הליכים ולסגור תיק. יודעי דבר אלה גם אומרים לנו, כי ישראל היא המדינה היחידה בעולם שבה נעשות עסקות טעון כאלה בהיקפים כל כך גדולים.


בדרך כלל פרקליטו של הנאשם, כדי להקל את העונש על שולחו, תמיד טוען לאי שפיות זמנית של הנאשם. שהרי כל הסביבה שבה חי הנאשם, מכירה אותו כאדם שקט ונעים הליכות, עד שיום אחד... קרה מה שקרה. וכמובן כאשר האדם אינו שפוי, הוא אינו מודע לטיב מעשיו, ולכן, אי אפשר להחמיר אתו. כל שצריך העו"ד לעשות, להצליח להתקשר עם פסיכיאטר טוב, שיראיין את הנאשם, ובסופו של דבר, יוציא מסמך המנומק בידי מומחה, שהנאשם הוא חמום מח, עד  כדי כך שהוא מסוגל לעתים, לאבד את שפיותו עקב כעס.


כדי להוכיח רצח, על התביעה להיעזר  בעדי ראיה מהימנים. שכן ההבדל בין רצח לבין הריגה, במקרה הראשון צריך להוכיח שלנאשם היתה כוונת זדון מקדמית, לפני הבצוע. כי אם שני אנשים רבים ביניהם, ולפתע אחד מהם שולף סכין ודוקר את חברו – וזה הלך לעולמו בדרך כל בשר, לא היה כאן רצח, אלא אם התביעה תצליח להוכיח שלנאשם היתה כוונת זדון קודמת למעשה.


השופט העליון חיים כהן ז"ל, קבע פעם כי על העדים כולם חלה חובת אמירת האמת. היחידי שמותר לו לשקר הוא הנאשם. יען כי זה מחפש למלט את נפשו מן הענישה. וכאן נכנסת לתמונה מומחיותו של השופט האם להאמין לדברי הנאשם אם לאו. גישה זו של שופט ליברלי, מאד מקשה על התביעה בעבודתה. לכן יש הרבה עסקות-טעון.


בשנת 1950 הופיעה בעתון "ידיעות אחרונות" כותרת "השלטון הברברי בתימן ערף ראשו של רוצח בככר העיר". צריך להבין, כי השליט של תימן בימים ההם נקרא "אימאם", דהיינו מנהיג דתי. וכאשר הוא במעמד גבוה, הוא מעין "ממלא המקום" של אלהים עלי אדמות. משהו מקביל לאפיפיור. והאמאם של תימן קבע חוק, כל מי שהורג את זולתו, אחת דינו: עורפים את ראשו. ושם לא היתה שום אבחנה בין רצח לבין הריגה. העקרון היה שאין לשום אדם שום זכות להרוג את זולתו. ואם אדם עשה את המעשה, הוא יצטרף אל קורבנו בעולם האמת.


בימים ההם היה לי שכן תימני כבן 70 , מורי חיים קראו לו. הוא ראה את הכותרת, ואמר: מדוע הם אומרים על השלטון של האימאם "ברברי" ? אני עזבתי את תימן בגיל 40, ואני לא זוכר שהיה רצח. ואני גרתי בצנעא, שהיא עיר גדולה. חומרת הענישה גרמה לכך שאנשים לא רצו לאבד את חייהם – ולכן לא עשו את המעשה. בארה"ב למשל, שהיא נחשבת למדינה ליברלית ומתקדמת, כל חמש דקות רוצחים בן-אדם. זאת כמובן בגלל שהחוק מאפשר לרוצח לטעון לאי שפיות זמנית, שיגרור אחריו את קלות העונש. והאירוניה היא, היכן שחיי האדם יקרים יותר, המדינה נקראת ברברית. ואיפה שחיי האדם ערכם כקליפת השום היא נקראת מדינה ליברלית, יעני מתקדמת.